משנה תמורה א ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק א · משנה ו | >>
העופות והמנחות אינן עושין תמורה, שלא נאמר אלא בבהמה.
הצבור והשותפים אינן עושין תמורה, שנאמר (ויקרא כז), לא ימיר אתו, יחיד עושה תמורה, לא הצבור ולא השותפים עושים תמורה.
קרבנות בדק הבית טז אינן עושים תמורה.
אמר רבי שמעון, והלא המעשר בכלל היה, ולמה יצא, להקיש אליויז, מה מעשר קרבן יחיד, יצאו קרבנות צבור.
מה מעשר קרבן מזבח, יצאו קרבנות בדק הבית.
משנה מנוקדת
הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵינָן עוֹשִין תְּמוּרָה,
- שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "בִּבְהֵמָה" (ויקרא כז, י).
- הַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִים אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "לֹא יָמִיר אֹתוֹ";
- יָחִיד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה,
- לֹא הַצִּבּוּר וְלֹא הַשֻּׁתָּפִים עוֹשִׂים תְּמוּרָה.
- קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת אֵינָן עוֹשִים תְּמוּרָה.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- וַהֲלֹא הַמַּעֲשֵׂר בִּכְלָל הָיָה,
- וְלָמָּה יָצָא? לְהַקִּישׁ אֵלָיו:
- מַה מַּעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד,
- יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר;
- מַה מַּעֲשֵׂר קָרְבַּן מִזְבֵּחַ,
- יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת:
נוסח הרמב"ם
העופות, והמנחות - אין עושין תמורה,
- שלא נאמר אלא "בהמה" (ויקרא כז י).
- הציבור והשותפין - אינן עושין תמורה,
- שנאמר: "לא ימיר אותו" (שם),
- היחיד עושה תמורה - לא הציבור, ולא השותפין עושין תמורה.
- קרבנות בדק הבית - אין עושין תמורה.
- אמר רבי שמעון:
- והלוא המעשר בכלל היה, ולמה יצא - להקיש אליו,
- מה מעשר קרבן יחיד - יצאו קרבנות ציבור,
- מה מעשר קרבן מזבח - יצאו קרבנות בדק הבית.
- אמר רבי שמעון:
פירוש הרמב"ם
אמר רחמנא בתמורה "ואם בהמה אשר יקריבו ממנה לא יחליפנו ולא ימיר אותו"(ויקרא כז, ט), אחר כך חזר וייחד המעשר שהוא מעשר בהמה ואמר "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו"(ויקרא כז, לג).
וכבר בארנו בסוף בכורות שאין השותפים חייבים במעשר, כמו שבארנו שם [בשנים עשר במנחות]:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שלא נאמר אלא בבהמה - ואם המר ימיר בהמה בבהמה:
קדשי בדק הבית אין עושין תמורה - דגבי תמורה כתיב קרבן, וקדשי בדק הבית לא איקרו קרבן:
אמר ר' שמעון הלא המעשר בכלל היה - ר' שמעון סבירא ליה דקדשי בדק הבית אקרו קרבן, הלכך לא נפקא לן דלא עבדי תמורה אלא מהכא:
והלא מעשר בכלל היה - בכלל כל הקדשים דעבדי תמורה:
ולמה יצא - דכתיב בדידיה דעושה תמורה, דכתיב גבי מעשר לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו:
מה מעשר קרבן יחיד - ועושה תמורה, אף כל קרבן יחיד עושה תמורה:
יצאו קרבנות צבור - והשותפין. דמעשר ליתיה בשותפות, כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות [דף כ"ו], יהיה לך ולא של שותפות:
יצאו קרבנות בדק הבית - דאע"ג דאקרו קרבן כדכתיב (כמדבר לא) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב, אינו קרבן מזבח כמעשר. ורבנן דאמרי לעיל קדשי בדק הבית לא אקרו קרבן, סברי, נהי דקרבן ה' אקרו, קרבן לה' לא אקרו כשאר קרבנות מזבח:
פירוש תוספות יום טוב
קרבנות בדק הבית. וכן העתיק הרמב"ם בפ"א מה"ת. אבל בגמ' גרס קדשי וכן העתיקו רש"י והר"ב. ומ"מ יש ליישב גי' הספר והרמב"ם דהא מודו רבנן דקרבן ה' אקרו [*כדפי' הר"ב לקמן] ויותר נראה בעיני לומר דלגי' זו כולי מתני' ר"ש היא. כמו שכתב רש"י בלשון אחר דבמתני' ליכא פלוגתא אלא כולה ר"ש. ודקתני קדשי בדק הבית אינן עושין תמורה לאו מקרבן נפקא. אלא ר"ש קאמר לה והדר מפרש טעמא ע"כ. ותדע שכן הוא דעת הרמב"ם שהרי העתיק גם טעמו של ר"ש. ש"מ דס"ל דליכא פלוגתא במתני' וניחא נמי לפי' זה דגרסינן אמר ר"ש ולא ר"ש אומר. ומיהו אע"ג דבסיפא אינו חולק מ"מ בהא דתנן שנאמר לא ימיר אותו יחיד עושה תמורה כו' פליג ודריש טעמא אחרינא. אלא משום דלענין דינא גם בזה אין מחלוקת ביניהן [דהא אין ממירין אלא בשלהם כדתנן בר"פ ממילא כי ממעטין קרבנות צבור. אימעטו הצבור שאינן ממירים. דדוחק לומר דקרא מיירי כשאמר הצבור כל הרוצה להמיר ימיר דכה"ג חייל תמורה ביחיד כמ"ש שם]. שפיר קתני ליה בלשון אמר ר"ש וא"כ סייעתא ליכא. דלפי' הר"ב ג"כ אין מחלוקת אלא במשמעות דורשין ולא בעיקר הדין:
[*אמר ר"ש והלא כו'. כתב הר"ב ר'"ש ס"ל דקדשי בדק הבית מקרי קרבן כו'. כדפי' הר"ב לקמן בד"ה יצאו וכו']:
ולמה יצא. פי' הר"ב דכתיב גבי מעשר ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש.
להקיש אליו מה מעשר כו'. ובברייתא מפרש דמאן דפליג אדר"ש דריש לדון בתמורת שמו ובתמורת גופו. דאי לא כתביה. ה"א לא עביד תמורה. דכיון שנדון בתמורת שמו שאם קרא לאחד עשר עשירי דקרב שלמים. כדתנן בשלהי בכורות [דף ס"א]. וה"א שאין לך בו אלא חדושו כיון שיצא מן הכלל לדון בדבר חדש. להכי אצטריך למכתב בהדיא גבי מעשר לא ימירנו.
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טז) (על המשנה) [קרבנות כו'. והגמרא גרס קדשי. וכן ברש"י והר"ב]. ויש לישב גירסת הספר. דהא מודו רבנן דקרבן ה' איקרו כו'. ועתוי"ט שהאריך דר"ש ורבנן לא פליגי אלא במשמעות דורשין ולא בעיקר הדין, דכי אימעטו קרבנות צבור מלאו, אימעטו נמי דאין ממירין, דהא אין ממירין אלא בשלהם. ודוחק לומר דמיירי כשאמרו הצבור כל הרוצה להמיר ימיר:
(יז) (על המשנה) להקיש כו' ומאן דפליג אדר"ש איצטריכא ליה בגמרא לדרשא אחריתי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
העופות והמנחות וכו': ר"פ בתרא דמכלתין.
שלא נאמר אלא בִבְהֵמה: כצ"ל:
הצבור והשותפים: ראש פרקין:
קרבנות בדק הבית: אינם עושים תמורה אית דגרסי קדשי בדק הירית וכן הוא במשנה דבגמרא. וביד פ"ז דהל ערכין סי' ז':
אר"ש והלא מעשר בכלל היה: ר"ש ס"ל דקדשי בדק הבית איקרו קרבן וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט ורבי ס"ל דקדשי הבית לא איקרו קרבן דאיהו מפרש בברייתא מעשר למה יצא דמשום כל הני דקאמר ר"ש לא איצטריך דקרבי יחיד מלא ימיר נפקא דמשמע לשון יחיד וקרבן מזבח מקרבן נפקא:
להקיש אליו: לומר לך מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות צבור מה מעשר קרבן מזבח יצאו קדשי בדק הבית כך מוגה בתלמוד. בסוף פירוש רעז"ל קרבן לה' איקרי. אמר המלקט פירש רש"י ז"ל דההוא הוה משמע קרבן סתמא אבל השתא דאיקרי קרבן ה' לא משמע קרבן סתמא ע"כ. ובברייתא קתני אר"ש זהלא מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שאינו בשותפות ודבר שבא בחובה אף כל קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שאינו בא בשותפות ודבר שבא בחובה והאי דבר שבא בחובה מפרש בגמרא דאהא למעטי עולה הבאה מן המותרות כגון אשם שניתק לרעייה דדמיו קריבין עולה וכגון הפריש מעות לחטאתו ואשמו וניתותרו דס"ל לר"ש דיביא בדמיהן עולה הוא כר' אלעזר דלקמן בפרק ואלו קדשים ולנדבת יחיד אזלי המותרות שהם עצמן הבעלים מביאין בדמיה עולה ואינה עולה להם לחובתם אלא לשם דורון בעלמא ולא אזלי לנדבת צבור לשופרות הלכך איצטריך ליה לר"ש למעוטינהו מתמורה. וביד שם פ"א סימן י"א:
תפארת ישראל
יכין
שלא נאמר אלא בבהמה: דכתיב ואם המר ימיר בהמה. [ואע"ג דבחולין [דט"ז ב'] קאמרינן צואר בהמה למעלה, ומוקי לה בעופא דקליל. י"ל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד (כחולין קל"ז ב'). תדע. (דבב"ק דנ"ד ב'), קאמר אם לרבות העופות. אע"ג דהתם בהפרשה בהר סיני כתיב אם בהמה, ש"מ דבלישנא דקרא אין עוף בכלל בהמה, ורק חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה (כב"ק שם. וחולין ד"ע ע"א]:
אינן עושין תמורה: מדכתיב בתמורה קרבן, וקדשי בדק הבית לא מקרו קרבן:
אמר רבי שמעון והלא המעשר בכלל היה: ר"ל מעשר בהמה היה בכלל כל הקרבנות שעושין תמורה:
ולמה יצא: דפרט ביה קרא שעושה תמורה:
יצאו קרבנות צבור: וה"ה שותפין נמי נתמעטו, דהרי שותפין פטורין ממעשר בהמה:
יצאו קרבנות בדק הבית: דהו"ל מעשר דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד דלא ללמד ע"ע יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. דר"ש ס"ל דקדשי בדק הבית מקרו קרבן, להכי אצטריך קרא לממעטינהו הכא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת