משנה תמורה א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הכל ממירין - אחד אנשים, ואחד הנשים.

לא שאדם רשאי להמיר - אלא,

שאם המיר - מומר, וסופג את הארבעים.

הכהנים - ממירין את שלהם,

וישראל - ממירין את שלהם.

אין הכהנים ממירין - לא בחטאת, ולא באשם, ולא בבכור.

אמר רבי יוחנן בן נורי:

וכי מפני מה אין ממירין בבכור?

אמר לו רבי עקיבה:

חטאת ואשם מתנה לכוהן - והבכור מתנה לכוהן,

מה חטאת ואשם אין ממירין בהן - אף הבכור לא ימירו בו.

אמר לו רבי יוחנן בן נורי:

מה לי אין ממיר בחטאת ובאשם - שאין זכין בהן בחייהם,

תאמר בבכור - שזכין בו בחייו?

אמר לו רבי עקיבה:

והלוא כבר נאמר: "והיה הוא ותמורתו, יהיה קודש" (ויקרא כז י ויקרא כז לג),

איכן קדושה חלה עליו - בבית הבעלים,

אף תמורה - בבית הבעלים.

(ב) ממירין מן הבקר על הצאן - ומן הצאן על הבקר,

מן הכבשים על העיזים - ומן העיזים על הכבשים,

מן הזכרים על הנקבות - ומן הנקבות על הזכרים,

מן התמימים על בעלי מומין - ומן בעלי מומין על התמימים,

שנאמר: "לא יחליפנו, ולא ימיר אותו, טוב ברע" (ויקרא כז י),

איזה הוא טוב ברע? - בעלי מומין שקדם הקדשן את מומן.

ממירין אחד בשנים - ושנים באחד,

אחד במאה - ומאה באחד.

רבי שמעון אומר: אין ממירין - אלא אחד באחד,

שנאמר: "והיה הוא ותמורתו, יהיה קודש" (שם),

מה הוא מיוחד - אף תמורתו מיוחדת.

(ג) אין ממירין איברים בעוברים - ולא עוברין באברין,

ולא עוברין ואיברים בשלמים - ולא שלמים בהן.

רבי יוסי אומר: ממירין איברים בשלמים - ושלמים בהן.

אמר רבי יוסי:

והלוא במוקדשין הוא אומר: "רגלה של זו עולה" - כולה עולה,

אף כשיאמר: "רגלה של זו תחת זו" - תהא כולה תמורה תחתיה.

(ד) אין המדומע מדמע - אלא לפי חשבון,

ואין המחומץ מחמיץ - אלא לפי חשבון.

אין המים השאובין פוסלין את המקוה - אלא לפי חשבון.

(ה) אין מי חטאת נעשין מי חטאת - אלא עם מתן אפר.

אין בית הפרס עושה בית הפרס,

ולא תרומה אחר תרומה,

ולא תמורה עושה תמורה,

ולא הוולד עושה תמורה.

רבי יהודה אומר: הוולד עושה תמורה.

אמרו לו: הקודש עושה תמורה,

ולא הוולד, ולא התמורה עושין תמורה.

(ו) העופות, והמנחות - אין עושין תמורה,

שלא נאמר אלא "בהמה" (ויקרא כז י).

הציבור והשותפין - אינן עושין תמורה,

שנאמר: "לא ימיר אותו" (שם),

היחיד עושה תמורה - לא הציבור, ולא השותפין עושין תמורה.

קרבנות בדק הבית - אין עושין תמורה.

אמר רבי שמעון:

והלוא המעשר בכלל היה, ולמה יצא - להקיש אליו,

מה מעשר קרבן יחיד - יצאו קרבנות ציבור,

מה מעשר קרבן מזבח - יצאו קרבנות בדק הבית.

הדף הראשי של משנה תמורה א

משנה תמורה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב