משנה תמורה א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק א · משנה ג | >>
אין ממירין אברים בעוברים, ולא עוברים באברים, ולא אברים ועוברים בשלמים, ולא שלמים בהן.
רבי יוסי אומר, ממירים אברין בשלמים ולא שלמים באברין.
אמר רבי יוסי, והלא ז במוקדשין האומר רגלה של זו עולה, כולה עולה, אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו, תהא כולה תמורה תחתיה.
אֵין מְמִירִין אֵבָרִים בְּעֻבָּרִים,
- וְלֹא עֻבָּרִים בְּאֵבָרִים,
- וְלֹא אֵבָרִים וְעֻבָּרִים בִּשְׁלֵמִים,
- וְלֹא שְׁלֵמִים בָּהֶן.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- מְמִירִים אֵבָרִין בִּשְׁלֵמִים,
- וְלֹא שְׁלֵמִים בְּאֵבָרִין.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- וַהֲלֹא בַּמֻּקְדָּשִׁין,
- הָאוֹמֵר: רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה, כֻּלָּהּ עוֹלָה;
- אַף כְּשֶׁיֹּאמַר: רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ תַּחַת זוֹ,
- תְּהֵא כֻּלָּהּ תְּמוּרָה תַּחְתֶּיהָ:
- וַהֲלֹא בַּמֻּקְדָּשִׁין,
אין ממירין איברים בעוברים - ולא עוברין באברין,
- ולא עוברין ואיברים בשלמים - ולא שלמים בהן.
- רבי יוסי אומר: ממירין איברים בשלמים - ושלמים בהן.
- אמר רבי יוסי:
- והלוא במוקדשין הוא אומר: "רגלה של זו עולה" - כולה עולה,
- אף כשיאמר: "רגלה של זו תחת זו" - תהא כולה תמורה תחתיה.
דע שהמקדיש עובר הרי הוא מוקדש, ואפילו קדשי מזבח.
ואין הלכה כרבי יוסי בעניין התמורה:
אברים בעוברים - אברים דחולין בעוברים דקודש. שאם אמר תהא רגל בהמה זו תמורת עובר קודש שבמעי בהמה זו, אין הקדושה חלה על האבר:
ולא עוברים באברים - שאם אמר הרי עובר שבבהמת חולין זו תמורת רגל של בהמת קודש זו, אין העובר קדוש: ולא עוברים ואברים של חולין, בשלימים דקודש: ולא שלימים דחולין, בעוברים ואברים של קודש:
ממירין אברים בשלימים - אמר הרי רגל בהמת חולין זו תמורת בהמת קודש זו, חלה תמורה על האבר ופשטה לה בכל הבהמה והויא תמורה כולה וקריבה:
ולא שלימים בהן - דאין כח באבר אחד של בהמת קודש לעשות תמורה:
והלא במוקדשין - בתחלת ההקדש כשאומר רגלה של זו עולה:
כולה עולה - כדילפינן מקרא דכתיב (ויקרא כז) כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קודש, כשהוא אומר יהיה קודש, לרבות את כולה. והלכה כתנא קמא:
אין ממירין אברים בעוברים וכו'. אע"ג דעובר אקרי בהמה כדפי' הר"ב רפ"ד דחולין בהמה בבהמה תאכלו ואם כן קרינא ביה לא ימיר בהמה בבהמה וליכא למימר כפירוש הר"ב דסוף פ"ב. ע"ש. מסיק בגמרא דהתם דף ס"ט דמתני' רבי שמעון היא דמקיש תמורה למעשר בס"פ מה מעשר קרבן יחיד כו'. הלכך דוק מינה נמי מה מעשר אינו נוהג באברים ועוברים [דבעינן יעבור תחת השבט]. אף תמורה אינה נוהגת באברים ועוברים:
[*והלא במוקדשים כו'. ולעיל בריש פי"א דחולין כתבתי דאף לתנא קמא כך הוא במקדיש אבר שהנשמה תלויה בו].
(ז) (על המשנה) והלא כו'. ובריש פרק י"א דחולין כתבתי דאף לת"ק כך הוא במקדיש אבר שהנשמה תלויה בו:
אין ממירין אברין בעוברים: בפרק בהמה המקשה (חולין דף ס"ט) מוקי לה אליבא דר"ש וכתבתיו שם בראש הפרק. בסוף פירוש רעז"ל יהיה קדש לרבות את כולה. אמר המלקט ות"ק דר' יוסי דהיינו ר"מ ור' יהודה ממנו לה' ולא כולה לה' כשהוא אומר יהיה קדש ללמד דלא תצא לחולין אלא תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה ור"ש סבר לה כר' יוסי: ובגמרא פריך לבר פדא דאמר אין קדושה חלה על עוברים פירוש שאם הקדיש עובר במעי אמו אינו קדוש ליקרב ואי מקריב ליה כשנולד ולא אקדשיה משנולד מייתי חולין בעזרה ממתניתין דקתני אין ממירין אברים בעוברין וכו' חמורי הוא דלא מימר הא מיקדש קדשי עוברין דאי לא קדשי פשיטא דאין ממירין שלימין דחולין בהם ומוקי לה בולדי קדשים דקדשי וקיימי. ופריך אלא ולדי קדשים במעי אמן היא דלא עבדין תמורה הא אבראי עבדין והא תנן אין הולד עושה תמורה ומשני דמתניתין ר' יהודה היא דאמר הולד עושה תמורה ופריך אי ר' יהודה רישא היכי מיתוקמא דקתני אין ממירין אברים דחולין בשלימין דהקדש דמשמע תמורה הוא דלא עבדי הא שלא ע"י תמורה קדשה כל הבהמה ע"י אבר אחד דהאי תנא דמתניתין האי סברא אית ליה מדקא מהדר ליה ר' יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה מכלל דמודה ת"ק בתחלת הקדש שאם הקדיש אבר אחד דפשטה קדושה בכולה ואי ר' יהודה הא אמר בברייתא דאיברים לא קדשי ולא פשטה קדושה בכולה ומשני הב"ע שהקדיש אבר שהנשמה תלוייה בו דמודה בו ר' יהודה שאם הקדיש אבר שעושה אותה טרפה הרי כולה עולה ומיהו בתמורה לא דדרשינן בהמה בבהמה. ובספר קרבן אהרן כתב ובירושלמי משני על אופן אחר והוא דאוקים לה דאמר הריני מקריב עולה בווזא מן הדא בהמה דנמצא דאינו חייב אלא על זוז אחד והא קני זוזא וזוזא הלכך יצא דהרי לא נדר עולה שלימה ע"כ. ומ"מ בגמרא מסיק דבתם במעי תמימה אפילו בר פדא נמי מודה דקדיש לא נחלקו ר' יוחנן ובר פדא אלא בתם במעי בעלת מום דבר פדא סבר כיון דאימיה לא מקדשא קדושת הגוף איהו נמי לא קדיש ור' יוחנן סבר הני כשתי בהמות נינהו אימיה הוא דלא מקדשא אבל הוא קדוש:
א"ר יוסי וכו': ר"פ ראשית הגז ופירש רש"י ז"ל בפ"ד מיתות דף ס"ד דהאי פירכא דאמר והלא במוקדשין לאו לשכנגדו פרכה דאיהו ס"ל דאפילו במוקדשין דאין כולה עולה אלא טעמא דנפשיה קאמר ע"כ. וכן כתבו ג"כ תוספות ז"ל כאן דלגרסת רש"י ז"ל ופירושו דכתבינן משמע דפריך בגמרא מטעם דימהדר ליה ר' יוסי והלא במוקדשין וכו' מכלל דמודה ת"ק בה ובפרק בהמה המקשה יש לשון אחר דר' יוסי אדנפשיה קא מהדר אבל ת"ק פליג עליה אפילו בתחלת הקדש וא"כ איכא למימר דר' יהודה היא ע"כ. וז"ל תוספות חיצוניות והא דאמרינן בפרק בהמה המקשה דר' יוסי טעמא דנפשיה קאמר היינו לפי המתרץ דמודה ר' יהודה וה"ק הלא במוקדשין לדידי ולדידכו נמי בדבר שהנשמה תלויה בו מודיתו ביה והכי נמי בתמורה כן ע"כ. ואיתה בתוספות דפרק כיצד מערימין (תמורה דף כ"ו.) ובת"כ ראש פרק ט' דפרשה בחוקותי. וביד פט"ו דהלכות מעשה הקרבנות סי' ב' ובפ"א דהלכות תמורה סימן ט"ז:
יכין
ולא עוברים באברים: דבאמר רגל בהמת חולין זו תהיה תמורה על העובר שבמעי בהמת קודש זו, אז אין האבר נתפס בקדושה. וה"ה איפכא:
ולא שלמים בהן: אבר או עובר של חולין, לא ימירנה בבהמה שלימה של קודש. או איפכא. ועובר אפילו לרבנן לקמן [מ"ה] אצטריך דס"ל דאפילו ולד אין ממיר בו, אפ"ה סד"א עובר ירך אמו ומחובר בקדושה, ואפ"ה עדיף מאבר דאית ליה חיות בפ"ע, קמ"ל:
רבי יוסי אומר ממירים אברין בשלמים: אבר של בהמת חולין בשלימה של קודש, וחלה קדושה על האבר ופשטה קדושה על כל הבהמה ותקרב:
אמר רבי יוסי והלא במוקדשין: ר"ל בתחלת ההקדש:
כולה עולה: ולת"ק דוקא במקדיש אבר שהנשמה תלוייה בו, אז כולה עולה [עי' חולין רפי"א]. וא"כ נראה פשוט דבממיר באבר שנשמה תלוייה בו, מודו רבנן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת