משנה שקלים ו ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ו · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

שלשה עשר שופרות היו במקדש, וכתוב עליהם, תקלין חדתין יג ותקלין עתיקין, קינין וגוזלי עולה, עצים, ולבונה, זהב לכפורת.

ששה, לנדבה.

תקלין חדתין, שבכל שנה ושנה.

עתיקין, מי שלא שקל אשתקד, שוקל לשנה הבאה.

קינין, הם תורים.

וגוזלי עולה, הן בני יונה.

וכולן עולות, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים, קינין, אחד חטאת ואחד עולה.

וגוזלי עולה, כולן עולות.

משנה מנוקדת

שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם:

תִּקְלִין חַדְתִּין וְתִקְלִין עַתִּיקִין,
קִנִּין וְגוֹזְלֵי עוֹלָה,
עֵצִים וּלְבוֹנָה,
זָהָב לַכַּפֹּרֶת,
שִׁשָּׁה לִנְדָבָה.
תִּקְלִין חַדְתִּין,
שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
עַתִּיקִין,
מִי שֶׁלֹּא שָׁקַל אֶשְׁתָּקַד, שׁוֹקֵל לַשָּׁנָה הַבָּאָה.
קִנִּין הֵם תּוֹרִים, וְגוֹזְלֵי עוֹלָה הֵן בְּנֵי יוֹנָה, וְכֻלָּן עוֹלוֹת,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
קִנִּין, אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה;
וְגוֹזְלֵי עוֹלָה, כֻּלָּן עוֹלוֹת:

נוסח הרמב"ם

שלשה עשר שופרות, היו במקדש - וכתוב עליהן - תקלין חדתין, ותקלין עתיקין, קנים, וגוזלי עולה, עצים, ולבונה, זהב לכפורת, שישה לנדבה.

תקלין חדתין - שבכל שנה ושנה.
ועתיקין - מי שלא שקל אשתקד, ישקול לשנה הבאה.
קנים - הן תורין.
וגוזלי עולה - הן בני יונה.
וכולם עולות - דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרין: קנים - אחד חטאת, ואחד עולה; גוזלי עולה - כולן עולות.

פירוש הרמב"ם

השופר הראשון כתוב עליו תקלין חדתין, וכל מה שהיו כונסין משקלי אותה השנה היו מטילין אותם שם.

והשופר השני כתוב עליו תקלין עתיקין, ומה שהיו כונסין מן השקלים שנשארו לגבות משנה של אשתקד היו מטילין אותם שם. ותרגום "ישן נושן" (ויקרא כו, י) "עתיקא דעתיקא".

והשופר השלישי כתוב עליו קינים.

והרביעי כתוב עליו גוזלי עולה.

ואמר רבי יהודה, כי כל מי שיש עליו עולה מן התורים יטיל דמיה בשלישי, וכל מי שיש עליו עולה מבני היונה יטיל דמיה ברביעי, ולדעתו שמקריבין הכל עולות, אבל מה שהוא בשלישי תורים, ומה שהוא ברביעי בני יונה.

וחכמים אומרים, כי כל מי שיש עליו חטאת ועולה מן העוף יטיל דמיהן בשלישי, וכל מי שיש עליו עולה בלבד יטיל דמיה ברביעי, ולפיכך כל הנמצא בשלישי יקריב מחצה עולות ומחצה חטאת, וכל הנמצא ברביעי הכל עולות, ואין הפרש ביניהם בין תורים או בני יונה.

והשופר החמישי כתוב עליו עצים, וכל מי שיתנדב דבר לקנות בו עצים למערכה יטיל אותו שם.

והששי כתוב עליו לבונה, וכל המתנדב בדבר לקנות לבונה מטילין אותו שם.

והשביעי כתוב עליו זהב לכפורת, וכל מי שהתנדב זהב לעשות בכפורת וקדשי הקדשים מטילין אותו שם.

והששה הנותרות הם נדבה. אחד מהם כתוב עליו מותר חטאות, וכל מי שהפריש מעות לחטאתו ונשארו מהם מותר יטיל אותו שם. והשני מטילין שם מותר אשם. והשלישי למותר קני זבין וזבות ויולדות. והרביעי למותר קרבנות נזיר. והחמישי למותר אשם מצורע. וכבר קדם לך מאמר תנאי בית דין על המותרות שיקרבו עולות, ולפיכך מקריבין כולן עולות נדבה כמו שפירש לקמן, ולפיכך אמר ששה לנדבה. והששי כתוב עליו נדבה סתם, וכל מי שהתנדב דבר למזבח יטיל אותו שם.

והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תקלין חדתין - כדמפרש במתניתין, שבו נותנין שקלי שנה זו, וכשמגיע זמן התרומה, הגזבר מוציא כל שקלים שבשופר ונותנם ללשכה כדי שיתרמו מהם. והשני כתוב עליו תקלין עתיקים, ומי שלא הביא שקלו באותה שנה מביאו בשנה שאחר כך ונותנו באותו שופר והגזבר נוטלם ונותנם בשיירי הלשכה. והג' כתוב עליו קינין, והם תורים גדולים. והד' גוזלי עולה, בני יונה קטנים, וכולן עולות. אבל המביאים קיני חובה נותנים המעות או העופות ליד הכהן ולא היו נותנים מעות לשופר. ומפרש טעמא בירושלמי, מפני התערובות, שמא ימות אחד מבעלי קינין, ונמצא דמי חטאת שמתו בעליה דאזלא למיתה מעורבת בהן. אבל רבנן לא חיישי להכי, וסברי דבשופר של קינין משימין דמי קיני חובה ובכל המעות הנמצאים בו מקריבין קן אחד חטאת ואחד עולה, והשני כולן נדבה וקרבים עולות. והלכה כחכמים:

עצים - והמתנדב עצים למערכה נותן דמיהן לתוכו:

לבונה - המתנדב לבונה נותן דמים לתוכו, והגזברים לוקחים המעות שבשופר וקונים מהן לבונה ומקטירים על המזבח:

זהב - המתנדב זהב נותנו שם או דמי שויו, והוא לכפורת, כלומר לכלי שרת. שהמזרקות נקראו כפורי זהב בעזרא ובדברי הימים, לפי שהכהן מקנח יד אצבעו בהם בין הזאה להזאה, ובין מתנות של חטאת, שהשיריים שבאצבע פסולים:

ששה לנדבה - ששה שופרות הנותרות הן לנדבה, האחד כתוב עליו מותר חטאת, השני מותר אשם טו, השלישי מותר קיני זבים וזבות ויולדות. והרביעי מותר קרבנות נזיר, החמישי מותר אשם מצורע, הששי נדבה סתם. ומי שהפריש מעות לחטאת וקנה חטאתו ונתותרו מן המעות, משליך המותר לשופר שכתוב בו מותר חטאת. וכן מותר אשם משליך לשופר שכתוב בו מותר אשם, וכן כולם. ושופר שכתוב בו נדבה סתם, כל מי שמתנדב דבר למזבח נותן לתוכו:

פירוש תוספות יום טוב

וכתוב עליהן תקלין חדתין וכו'. כטעמו של בן עזאי במשנה ג' פרק דלעיל והכא כ"ע סבירא להו דארמית כתוב עליהן כדי שכל הבא לתת מעות שידע להיכן יטילנו. אבל לעיל ת"ק סובר דהממונה נאמן שיתן לו חותם הראוי לו ולמטעי לא חיישינן:

זהב לכפורת. כתב הר"ב כלומר לכלי שרת שהמזרקות נקראו כפורי וכו'. לפי שהכהן מקנח וכו' כמאן דמכפר ידיה בגלימא דחבריה. רש"י בעזרא א' ודברי הימים א' כ"ח ות"י על אכלה ומחתה את פיה [במשלי ל'] אכלה ומכפרה פומהא:

ששה לנדבה. פירש הר"ב מותר חטאת ומותר כו' וכולן לנדבה. כדתנן טעמא במתניתין דלקמן. וכתב רש"י בסוף מנחות דף ק"ח וז"ל ואשם סתם היינו אשם גזילות. אשם מעילות. ולא מערב מותר דידיה בהדי חטאת. ואשם נזיר ומצורע לא מערב בהדי אשם סתם דזה בן שתי שנים. ואילו בן שנה. ואשם מצורע לא מערב בהדי אשם נזיר. דאשם נזיר בא להכשירו לנזירות טהורה. ואין נותנין מדמו לבהונות ואין טעון נסכים. ואשם מצורע נותנין מדמו לבהונות וטעון נסכים ובא להתירו במחנה. ע"כ. ובמותר קינין אין צריך טעם דהן עופות ואלו בהמות. ומ"ש באשם סתם מסתבר דלא אתא אלא לאפוקי דנזיר ומצורע אבל דשפחה חרופה ואשם תלוי נמי מותרן לשופר שכתוב עליו מותר אשם. ומאי דקשיא ממותר חטאת דלנדבה ממשנה ח' פ"ו דכריתות מפורש שם בס"ד. ומה שכתב הר"ב דששי נדבה סתם אע"ג דבגמרא דמנחות אין גם אחד מהנהו אמוראי דלימא הכי. דברי הר"ב כהרמב"ם. וכבר הקשה עליו בכ"מ פ"ב מהלכות שקלים מהירושלמי וכתב דבתוספתא מכוון כדבריו. ונראה. שבירושלמי יש ט"ס עכ"ד. ואילו זכר הכ"מ דברי הבבלי לא היה אומר שהירושלמי הוא ט"ס. אלא נ"ל דהרמב"ם תופס עיקר התוספתא לפי שהיא ברייתא. והני לישנא דבגמרא אמוראי קאמרי להו:

[*אשתקד פירשתיו במשנה ג' פ"ו דב"ב]:

וחכמים אומרים קינין אחד חטאת וכו'. פירש הר"ב דסברי דבשופר של קינין משימים דמי קיני חובה וכו' ואין הפרש ביניהן בין תורים או בני יונה. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על המשנה) תקלין חדתין. הכא כ"ע ס"ל דארמית כתוב עליהן כדי שכל הבא לתת מעות שידע להיכן יטילנו. אבל לעיל ת"ק סבר דהממונה נאמן שיתן לו חותם הראוי לו ולמטעי לא חיישינן:

(יד) (על הברטנורא) כמאן דמכפר ידיה בגלימא דחבריה, רש"י. ותרגום על אכלה ומחתה פיה אכלת ומכפרא פומהא:

(טו) (על הברטנורא) וכולן לנדבה כדתנן טעמא במתניתין דלקמן. ואשם סתם היינו דגזילות ודמעילות: (וה"ה דחרופה ותלוי בכלל) ולא מערב מותר דידיה בהדי חטאת ומנזיר ומצורע לא מערב בהדי אשם סתם דזה בן שתי שנים ואלו בני שנה ודמצורע ודנזיר לא מערבי בהדדי דאשם נזיר בא להכשירו לנזירות טהרה ואין טעון מתן בהונות ולא נסכים ועוד דאשם מצורע בא להתירו במחנה. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שלשה עשר שופרות:    יומא פ' הוציאו לו (יומא דף נ"ה) ותמורה פ' ולד חטאת דף כ"ג וביד פ' שני דהלכות שקלים סי' ב' ג'. וכתב הר"ש שיריליו ז"ל דבירוש' בפירקין דלקמן מפ' שבעגולה היו עומדין:

לכפורת:    כתוב בסמ"ג עשין סימן מ"ה אומר הרב רבינו יצחק בר אשר שפירוש לכפורת כלומר לבית קדש הקדשים לעשות שם צפוי רקועי פחים וכן משמע בירוש' ע"כ. ונראה קצת שהרב רבינו שלמה שיריליו ז"ל היה גורס בסיפא דמתני' זהב לא יפחות מדינר זהב לכפורת וז"ל זהב לא יפחות מדינר זהב לכפורת מפ' מאי דתני ברישא זהב לכפורת ופירוש לכפורת בתוספתא מפ' ליה הכי האומר הרי עלי זהב מביא דמי דינר זהב ונותן בשופר וכהנים לוקחין בהן זהב ועושין אותו רקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים וקרי לבית קדש הקדשים כפרת שהוא מקום בית הכפרת שהארון שבו הכפורת היה נתון שם ע"כ. וגם הרמב"ם ז"ל נראה מפירושו דגריס כפורת הכ"ף בפתח שפי' גם הוא ז"ל זהב לכפרת וכל מי שהתנדב זהב לעשות בכפרת וקדשי הקדשים מטילין אותו בם ע"כ אכן שם ביד סתום כלשון המשנה. ועיין שם ביומא דף מ"ה בפי' רש"י ז"ל דנראה דגריס בית הכפורות. והרא"ש ור"ע ז"ל נראה דגרסי לִכְפּוֹר:

ששה לנדבה:    פ' המנחות והנסכים (מנחות דף ק"ד) ופ' עשרון דף ק"ז:

תפארת ישראל

יכין

שלשה עשר שופרות היו במקדש:    ר"ל בעזרה:

זהב לכפורת:    ר"ל לכלי שרת, שהמזרקות נקראו כפורות. הרי ז', וששה היו לנדבה הרי י"ג וכולהו מפרש ואזיל:

ששה לנדבה:    ר"ל מה שנתותר לאדם ממעות שהפריש לחטאת או לאשם, מטיל לשופרות ו' אלו, להקריב מהן עולות לקיץ המזבח. והיו לכל א' מששה בתי אבות שבשבוע, שופר מיוחד [כמנחות דק"ז ב' ורש"י יומא נ"ה ב'], אבל לשבת א"צ, דמעות מוקצה הוא, כאחי הגאון מהו' אליעזר זצוק"ל:

תקלין חדתין שבכל שנה ושנה:    הגזבר נותן לשם השקלים, ונותן חותם למביאו שלא ימשכננו. ובכל ערב מריק השופר הזה אל האוצר שבלשכה [כפ"ג מ"ב]:

ועתיקין מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה:    ונותנן הגזבר לתיבת תקלין עתיקין, כדי שידעו שהן לשירי הלשכה [כלעיל פ"ד מ"ג]:

קינין הם תורים:    מין יונים גדולים:

וגוזלי עולה הן בני יונה:    יונים רכים קטנים:

וכולן עולות:    מי שהתנדב לא' משני אלו. נותן לתיבה זו או לזו כפי מה שנדר, והגזבר לוקח המעות ומקריב כל כך קינין כפי מה שמצא בשופר, אבל קני חובה שא' חטאת וא' עולה, לא יטילו לשם, דשמא יוודע אח"כ שמת א' מהמטילין לשם, והרי חטאת למיתה אזלה כחטאת שמת בעליה, ומעות יוליכו לים המלח, וכשיתערב במעות שבשופר, יפסדו כל המעות שבשופר, דבדאורייתא אין ברירה:

וחכמים אומרים קינין אחד חטאת ואחד עולה:    דס"ל יש ברירה או דס"ל דלא חיישינן למיתה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים