משנה שקלים ו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ו · משנה ד | >>
שלשה עשר שולחנות היו במקדש, שמונה של שיש בבית המטבחיים, שעליהן מדיחין את הקרביים.
ושנים במערב הכבש, אחד של שיש ואחד של כסף.
על של שיש היו נותנים את האברים, על של כסף כלי שרת.
ושנים באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב.
על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו, שמעלין יא בקודש ולא מורידין.
ואחד של זהב מבפנים, שעליו לחם הפנים תמיד.
שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ.
- שְׁמוֹנָה שֶׁל שַׁיִשׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִם.
- וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ,
- אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף.
- עַל שֶׁל שַׁיִשׁ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת הָאֵבָרִים;
- עַל שֶׁל כֶּסֶף, כְּלֵי שָׁרֵת.
- אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף.
- וּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת,
- אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב.
- עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ,
- וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ,
- שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.
- וְאֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים, שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד:
שלשה עשר שולחנות - היו במקדש,
- שמונה של שיש - בבית המטבחיים,
- שעליהם - מדיחין את הקרביים.
- ושנים - במערב הכבש,
- אחד של שיש, ואחד של כסף.
- על של שיש - נותנין את האיברים.
- ועל של כסף - כלי שרת.
- אחד של שיש, ואחד של כסף.
- ושנים - באולם מבפנים, על פתח הבית,
- אחד של כסף, ואחד של זהב.
- על של כסף - נותנין לחם הפנים, בכניסתו.
- ועל של זהב - ביציאתו,
- שמעלין בקודש - ולא מורידין.
- אחד של כסף, ואחד של זהב.
- ואחד של זהב - מבפנים,
- שעליו לחם הפנים - תמיד.
- שמונה של שיש - בבית המטבחיים,
כל זה מבואר.
ומצורת המקדש שאצייר במידות תבין אלו המקומות, וכל מה שהיה בתוכו:
על של שיש מניחין את האברים - אחר הנתוח מסדרין אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים. ולא עשאום של כסף או של זהב דהא אין עניות במקום עשירות, לפי שהזהב והכסף מרתיחים ומסריחים והשיש מצנן ושומר הבשר שלא יסריח, ולא הי. ו סומכין על הנס שלא הסריח בשר הקודש מעולם:
ועל של כסף כלי שרת - שמוציאין בכל בוקר צ"ג כלי שרת, כדתנן במסכת תמיד:
נותנים לחם הפנים בכניסתו - אחר שנאפה, עד שיסדרוהו על השלחן י:
ועל של זהב ביציאתו - והיה מונח שם עד זמן חלוקו:
שמעלין בקדש ולא מורידין - דכיון שסלקוהו מעל השלחן של זהב אין מורידין אותו להניחו בשל כסף יב:
שעליהן מדיחין את הקרבים. עיין מ"ש בס"ד במשנה ג' פרק בתרא דמדות:
על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו. פי' הר"ב אחר שנאפה עד שיסדרוהו כו' ולפי ששהו זמן רב שאין אפייתן דוחה שבת כדסתם תנא בספי"א דמנחות. וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מהלכות תמידין הלכך לא עשאו של כסף אע"פ שאין עניות כו' היינו נמי טעמא כדי שלא יתעפש [*וכמ"ש] במנחות פי"א משנה ז' [ועל מה שפירש הר"ב שם] שמיד שהניחו על של שיש הסירו והביאו לפנים וכו' יש להקשות עליו כמ"ש שם בס"ד:
שמעלין וכו'. בפירש"י במגילה ר"פ בני העיר. תוספתא. מעלין בקדש דכתיב (שמות מ) ויקם משה את המשכן בצלאל עשה ומשה שהיה גדול הימנו הקימו. ולא מורידין. דכתיב (במדבר י"ו) את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו וגו' כיון שהוקדשו הוקדשו. ע"כ. ופי' הר"ב אין מורידין אותו להניחו בשל כסף כלומר ולכך לא עשאו השלחן השני שבאולם משל כסף ויהיו השנים שבאולם כמו אותן שבכבש האחד של שיש והאחד של כסף:
(י) (על הברטנורא) ולפי ששהו זמן רב שאין אפייתן דוחה שבת. הלכך לא עשאו של כסף אע"פ שאין עניות כו' והיינו נמי טעמא שלא יתעפש:
(יא) (על המשנה) שמעלין כו'. תוספתא הובאה ברש"י מגילה ריש פ"ג:
(יב) (על הברטנורא) כלומר ולכך לא עשאו של כסף ויהיו שוין לאותן של כבש א' של שיש וא' של כסף:
שלשה עשר שלחנות וכו': ביד פ"ש דהל' בית הבחירה סי' ט"ו ותוס' שתי הלחם דף צ"ז:
שעליהם מדיחין את הקרביים: אבל אם היה של כסף היה מסריח וא"ת והא אמרי' בפ' שואל אדם דנותנין בשבת על כרסו של מת כלי מיקר וכלי מתכות אלמא דמקררי ולא מחממי וי"ל כדאמרי' בפ' לא יחפור גבי חול דחמימי מחמם וקרירי קריר ה"נ גבי מת שהוא כבר קר אותו הוא מקרר אבל קרביים שהן חמין כבמוציאין אותם מהבהמה הוא מחממם ושמא היה מתאחר הדבר מלהעלותן מחמת שהם היו עסוקין בהרבה בהמות ולא היו מדיחין אותם מהרה עד שיהא הכסף או הזהב כמרתיח מחמת חום הקרביים והיו באין הקרביים לידי סרחון הראב"ד ז"ל בפירושו למסכת תמיד ועיין במה שכתבתי בענין חול בשבת בפ' במה טומנין:
ושנים במערבו של כבש אחד של שיש וא' של כסף של שיש נותנין עליו את האברין ועל של כסף נותנין עליו את כלי שרת: כך מצאתי הגרסא בספר כתיבת יד ופי' הר"ש שיריליו ז"ל של שיש נותנין עליו את האברין להקטירם ע"ג המזבח וקשה דתנן במסכת תמיד פ' לא היו כופתין דהיו מוליכין הנתחים של עולה ומניחין אותן בחצי הכבש ולמטה ותירץ הרא"ש ז"ל דהכא מיירי בעולת יחיד דפעמים שכהן אחד מקריב עולה לבדו ומניח האברין על השלחן עד שמעלן זה אחר זה אבל תמידין ומוספין הכהנים הזוכין באברין מקבלין אותן מיד המנתח ומוליכין אותן לכבש ומניחין אותן מחצי כבש ולמטה והראב"ד ז"ל כתב דטעמא משום דזימנין דהוו נפישי קרבנות ולא היה הכהן המקטיר אברי עולת נדבה מספיק להקטיר לאלתר עד שימתין שיתעכלו קצת מהן על המערכה ואז היה מקבל מן המושיטין לו האברין ומניחן על השלחן שאצל המזבח והכבש ולפיכך היה עומד במערבו של כבש כדי שלא יצטרך להפך אחוריו כלפי המקדש כשהיה מקבל מן המושיטין ע"כ:
ועל של כסף נותנין עליו כלי שרת: כדאמרי' במסכת תמיד נכנסו ללשכת הכלים עכ"ל ז"ל:
ושנים באולם: תוס' פ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ח) ובריש פ' שתי הלחם. והכי גרסי' ושנים באולם מבפנים אצל פתח הבית וכן הוא בספר כתיבת יד וכן הוגה במשנתו של החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. ופי' הר"ש שיריליו ז"ל אצל פתח הבית אצל פתח ההיכל ע"כ. והכי תנן לה נמי בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ט) גם בגמרת תמיד פ' לא היו כופתין והתם גרסי' דבאולם הוה חד של כסף וחד של זהב ומצאתי כתוב כתיבת יד החכם השלם הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל ומשמע שהם דברי הראב"ד ז"ל וכך כתוב שם ובתוספי צרפת כתוב כעין קושיא דהכא קתני דבאולם היה אחד של כסף וא' של זהב ובפ' שתי הלחם במנחות גרסי' דאחד היה של שיש ואחד של זהב אמת שבדקתי בשני סדרי המשנה ומצאתי כך אבל בספר שהועתק מספר ישן כתוב לשם כמו בכאן ונראין הדברים שכך הוא שהרי אדקא פריך הכא על שלחן של קרביים ונעביד דכספא ודהבא אמאי לא פריך אשלחן לחם הפנים והתם לא שייך האי טעמא מפני שהוא מרתיח כמו הכא גבי קרביים ולפי סדרי המשנה דגרסי' אחד של שיש יש לפ' דרגליו שהיה מונח עליהן היו שיש דארגלים לא קפדינן אבל שלחן עצמו היה של כסף. ע"כ והתם בפ' שתי הלחם קודם המשנה אשר שם איתא ברייתא דתניא שלשה שלחנות שהיו במקדש שנים שהיו באולם מבפנים על פתח הבית א' של כסף וא' של זהב על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד ופי' שם רש"י ז"ל והאי דקרי ליה הכא בברייתא כסף ובמתני' שיש משום דשיש לבן ככסף ע"כ. ושם בפ' לא היו כורתין מצאתי מוגה ושנים במערב אחד וכו' ועבר הקולמוס על מלת הכבש: אח"כ מצאתי בפי' ה"ר שלמה שיריליו ז"ל דבירוש' דפירקין משמע דאכולה מתני' פריך בין אקרביים בין אלחם הפנים הלכך על כרחין כי פריך התם בתמיד נמי אכולה מתני' נמי פריך וכי משני מפני שהוא מרתיח אלחם נמי קאי ואע"ג דסדורו מבפנים היה בזהב ולא חיישי' להתעפש שאני התם דגזרת הכתוב הוא דשלחן הפנים דזהב להוי ועוד דשם במקום מצותו מגין עליו הנס שלא יתקרר כלל אבל אצל פתח ההיכל לא הוי במקום מצותו וחיישי' דלמא מתקרר ויפעל בו החום נכרי וכן פי' רשב"ם ז"ל שם מפני שהוא מרתיח את הלחם ומחממו וממהר להתעפש ע"כ והוא הולך על דרך פירושנו עכ"ל ז"ל. ובירוש' מפ' דאיכא נמי בהיכל עשר שלחנות שעשה שלמה והכא לא מני להו משום דלא חשיב אלא אותם שמשתמשין בהן ובאותם של שלמה לא היו מסדרין אבל ר' יוסי ב"ר יהודה פליג התם דעל כולן היה מסדר וטעמייהו מפ' התם מקראי ואיתה נמי בגמ' דילן בפ' שתי הלחם ופי' שם רש"י ז"ל דמ"ד על כולם היינו פעמים על זו ופעמים על זו ע"כ:
על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו: כשהיו אופי' אותו מע"ש היו נותנין אותו על אותו שלחן עד למחר עד שיסדרו אותו על השלחן בהיכל ולמ"ד אפייתו דוחה שבת אחר האפייה מסדרין אותו על אותו שלחן עד שיגיע זמן סדורו הרא"ש ז"ל:
שמעלין בקדש ולא מורידין: נפקא לן מקרא דכתיב ויקם משה את המשכן בצלאל עשה ומשה שהיה גדול ממנו הקימו ולא מורידין דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו וגו' כיון שהוקדשו הוקדשו וכן מצאתי ג"כ בתשובת רבינו האיי גאון ז"ל (הגהה והובא ברש"י ז"ל בר"פ בני העיר): וכן הוא בפ' שתי הלחם אלא ששם פי' רש"י ז"ל דמדרישיה וסיפיה דקרא בלשון הקמה ברישיה ויקם משה את המשכן בסיפיה ויקם את עמודיו דאפי' בצחות הלשון לא הוריד ש"מ אין מורידין א"נ דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת האדנים והעמודים ש"מ אין מורידין לפיכך לא נתעסקו בו אחרים. ל"א מעיקרא ויקם משה את המשכן דהיינו יריעות שבתחלה פירש היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים והאדנים אלא אחז היריעות בידו אחת עד שהקים כולם ע"כ:
יכין
שלשה עשר שלחנות היו במקדש: תנא מפרש מלמטה למעלה דהיינו תחלה מפרש השתחויות, ואח"כ שלחנות, ואח"כ שופרות:
שמנה של שיש: [מארמאר], כדי שיקרר הבשר שיניחו עליו, ולא יסריח:
על של כסף כלי שרת: צ"ג כלי שרת שנצטרכו בכל יום במקדש:
על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו: אחר שנאפו בע"ש קודם שיסדרום על השולחן שבהיכל, דלפעמים שוהה שם איזה ימים קודם שיסדרום על השולחן [כמנחות ד"ק], להכי צריך שיש שיתקרר מיד מעט ולא יתעפש:
ועל של זהב ביציאתו: עד שעה שיחלקום לכהנים:
שמעלין בקדש ולא מורידין: ר"ל מדלקחוהו משולחן זהב שבהיכל, להכי היה זה ג"כ של זהב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת