מלאכת שלמה על שקלים ו

<< · מלאכת שלמה · על שקלים · ו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

שלשה עשר שופרות:    לקמן בסוף פירקין מפ' להו ומשום דתרי מינייהו תקלין חדתין ותקלין עתיקין תני להו לכולהו אי נמי משום דתני בפירקין דלעיל ממונה על הקנין מפ' ליה הכא ומשום י"ג תני מאי דדמי דהכי אורחיה דתנא בכל דוכתא הר"ש שיריליו ז"ל:

של בית ר"ג ושל בית ר' חנניה סגן הכהנים היו משתחוין י"ד:    גרסינן:

משנה ב

מעשה בכהן אחד וכו':    יומא פרק הוציאו לו (יומא דף נ"ד) ופי' שם רש"י ז"ל מתעסק בטיול ושחוק כמו המתעסק בחלבים ובעריות. ולשון הגמ' כדפי' ר"ע ז"ל:

לא הספיק וכו':    ירוש' תני משום ר' אושעיא הקיש עליה בקורנס בעשיית מלאכתו או ליישבה לחברותיה ויצאת האור ושרפתו:

ביחוד:    בבירור כן פי' רש"י ז"ל האי ביחוד בפ' כל שעה (פסחים דף ל"ז) ובפ' יום טוב שחל דף כ"ב. וחברו בברייתא דבספ"ג גבי שיער בכור ביחוד אמרו חכמים יניחנו בחלון שמא יש תקוה:

משנה ג

והיכן היו השתחויות הללו ארבע בצפון וד' בדרום וכו':    כצ"ל. ותנא נקיט ואזיל מפ' במאי דסליק מיניה:

שערים דרומיים הסמוכין למערב:    כו':

שבו היו מכניסין צלוחית של מים כו':   

בו המים המפכין עתידין להיות יוצאין:    כו'

לעומתן בצפון הסמוכין למערב: שער יכניה: שער הקרבן: שער הנשים: שער השיר:    כו':

שבמזרח שער ניקנור וכו':    כך צ"ל. וס"א יכניה וגלותו. מלתא דר"א בן יעקב איתא ביום הכפורים דף ע"ח:

בפי' ר"ע ז"ל שער העליון הר הבית. אמר המלקט מצאתי כתוב עליו הבית ר"ל המקדש. שער הדלק פי' ר"ע ז"ל הוא שער של לשכת העץ ובסוף מדות פירש דלשכת העץ היא לשכת פלהדרין ושם בפ' שני סי' ה' תנן מזרחית צפונית היא היתה לשכת העצים ששם הכהנים בעלי מומין מתלעין את העצים וכמו שפירש ר"ע ז"ל בריש פירקין. אבל רש"י ז"ל בפ"ק דיומא כתב שער הדלק שער הקרבן לא ידעתי למה נקרא שמם כך:

שער הבכורות:    בכורות וכל דדמי להו דהיינו כל קדשים קלים שאין טעונין צפון:

שער המים:    תוס' פ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ח) דבפ' בתרא דכתובות דף ק"ו:

שער ניקנור:    כתב ה"ר שלמה שיריליו ז"ל דאיתא בירוש' דיומא למה נקרא שמו שער ניקנור שפעם אחת עלה ניקנור סרדיוט ממלכי יונים וחנה כנגד שער ניקנור והיה מגיף ידו על בית המקדש ואמר אימתי תפול העיר הזאת והבית הזה בידי ואהרסנה וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחים תפשוהו וקצצו ידיו ורגליו ותלאוהו לפני השער וקראו שמו שער ניקנור ע"כ. ובבבלי ס"פ שני דתעניות מייתי ליה להאי עובדא בשנוי לשון קצת שאינו מזכיר שם שער ניקנור. וגם בירוש' דפ' שני דתעניות ודפ"ק דמגלה דף ע':

ושני פשפשין היו לו:    והם ממנין שלשה עשר שערים ופירש הרא"ש ז"ל ואע"ג שגם לשער בית המוקד היה לו פשפש אותו היה קטן וסמוך לשער הגדול ולכך לא היה במנין השערים אבל אלו היו קצת נדולים ומופלגין קצת מן השער הגדול. ועיין בתוס' פ' שני דייני דף ק"ו:

ושנים במערב:    שער לשון זכר הוא השער הזה יהיה סגור:

לא היה להם שם:    כתב הרב רבינו שמעיה ז"ל בשם רש"י ז"ל לא ידעתי על מה הם משמשים והראב"ד ז"ל כתב שני שערים קטנים היו לו לפי שהיו לו שתי לשכות אצל שער ניקנור כדתנן במסכת מדות. ושל מערב לא היה להם שם לפי שלא היתה שם כניסה ויציאה כ"כ ע"כ:

משנה ד

שלשה עשר שלחנות וכו':    ביד פ"ש דהל' בית הבחירה סי' ט"ו ותוס' שתי הלחם דף צ"ז:

שעליהם מדיחין את הקרביים:    אבל אם היה של כסף היה מסריח וא"ת והא אמרי' בפ' שואל אדם דנותנין בשבת על כרסו של מת כלי מיקר וכלי מתכות אלמא דמקררי ולא מחממי וי"ל כדאמרי' בפ' לא יחפור גבי חול דחמימי מחמם וקרירי קריר ה"נ גבי מת שהוא כבר קר אותו הוא מקרר אבל קרביים שהן חמין כבמוציאין אותם מהבהמה הוא מחממם ושמא היה מתאחר הדבר מלהעלותן מחמת שהם היו עסוקין בהרבה בהמות ולא היו מדיחין אותם מהרה עד שיהא הכסף או הזהב כמרתיח מחמת חום הקרביים והיו באין הקרביים לידי סרחון הראב"ד ז"ל בפירושו למסכת תמיד ועיין במה שכתבתי בענין חול בשבת בפ' במה טומנין:

ושנים במערבו של כבש אחד של שיש וא' של כסף של שיש נותנין עליו את האברין ועל של כסף נותנין עליו את כלי שרת:    כך מצאתי הגרסא בספר כתיבת יד ופי' הר"ש שיריליו ז"ל של שיש נותנין עליו את האברין להקטירם ע"ג המזבח וקשה דתנן במסכת תמיד פ' לא היו כופתין דהיו מוליכין הנתחים של עולה ומניחין אותן בחצי הכבש ולמטה ותירץ הרא"ש ז"ל דהכא מיירי בעולת יחיד דפעמים שכהן אחד מקריב עולה לבדו ומניח האברין על השלחן עד שמעלן זה אחר זה אבל תמידין ומוספין הכהנים הזוכין באברין מקבלין אותן מיד המנתח ומוליכין אותן לכבש ומניחין אותן מחצי כבש ולמטה והראב"ד ז"ל כתב דטעמא משום דזימנין דהוו נפישי קרבנות ולא היה הכהן המקטיר אברי עולת נדבה מספיק להקטיר לאלתר עד שימתין שיתעכלו קצת מהן על המערכה ואז היה מקבל מן המושיטין לו האברין ומניחן על השלחן שאצל המזבח והכבש ולפיכך היה עומד במערבו של כבש כדי שלא יצטרך להפך אחוריו כלפי המקדש כשהיה מקבל מן המושיטין ע"כ:

ועל של כסף נותנין עליו כלי שרת:    כדאמרי' במסכת תמיד נכנסו ללשכת הכלים עכ"ל ז"ל:

ושנים באולם:    תוס' פ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ח) ובריש פ' שתי הלחם. והכי גרסי' ושנים באולם מבפנים אצל פתח הבית וכן הוא בספר כתיבת יד וכן הוגה במשנתו של החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. ופי' הר"ש שיריליו ז"ל אצל פתח הבית אצל פתח ההיכל ע"כ. והכי תנן לה נמי בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ט) גם בגמרת תמיד פ' לא היו כופתין והתם גרסי' דבאולם הוה חד של כסף וחד של זהב ומצאתי כתוב כתיבת יד החכם השלם הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל ומשמע שהם דברי הראב"ד ז"ל וכך כתוב שם ובתוספי צרפת כתוב כעין קושיא דהכא קתני דבאולם היה אחד של כסף וא' של זהב ובפ' שתי הלחם במנחות גרסי' דאחד היה של שיש ואחד של זהב אמת שבדקתי בשני סדרי המשנה ומצאתי כך אבל בספר שהועתק מספר ישן כתוב לשם כמו בכאן ונראין הדברים שכך הוא שהרי אדקא פריך הכא על שלחן של קרביים ונעביד דכספא ודהבא אמאי לא פריך אשלחן לחם הפנים והתם לא שייך האי טעמא מפני שהוא מרתיח כמו הכא גבי קרביים ולפי סדרי המשנה דגרסי' אחד של שיש יש לפ' דרגליו שהיה מונח עליהן היו שיש דארגלים לא קפדינן אבל שלחן עצמו היה של כסף. ע"כ והתם בפ' שתי הלחם קודם המשנה אשר שם איתא ברייתא דתניא שלשה שלחנות שהיו במקדש שנים שהיו באולם מבפנים על פתח הבית א' של כסף וא' של זהב על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד ופי' שם רש"י ז"ל והאי דקרי ליה הכא בברייתא כסף ובמתני' שיש משום דשיש לבן ככסף ע"כ. ושם בפ' לא היו כורתין מצאתי מוגה ושנים במערב אחד וכו' ועבר הקולמוס על מלת הכבש: אח"כ מצאתי בפי' ה"ר שלמה שיריליו ז"ל דבירוש' דפירקין משמע דאכולה מתני' פריך בין אקרביים בין אלחם הפנים הלכך על כרחין כי פריך התם בתמיד נמי אכולה מתני' נמי פריך וכי משני מפני שהוא מרתיח אלחם נמי קאי ואע"ג דסדורו מבפנים היה בזהב ולא חיישי' להתעפש שאני התם דגזרת הכתוב הוא דשלחן הפנים דזהב להוי ועוד דשם במקום מצותו מגין עליו הנס שלא יתקרר כלל אבל אצל פתח ההיכל לא הוי במקום מצותו וחיישי' דלמא מתקרר ויפעל בו החום נכרי וכן פי' רשב"ם ז"ל שם מפני שהוא מרתיח את הלחם ומחממו וממהר להתעפש ע"כ והוא הולך על דרך פירושנו עכ"ל ז"ל. ובירוש' מפ' דאיכא נמי בהיכל עשר שלחנות שעשה שלמה והכא לא מני להו משום דלא חשיב אלא אותם שמשתמשין בהן ובאותם של שלמה לא היו מסדרין אבל ר' יוסי ב"ר יהודה פליג התם דעל כולן היה מסדר וטעמייהו מפ' התם מקראי ואיתה נמי בגמ' דילן בפ' שתי הלחם ופי' שם רש"י ז"ל דמ"ד על כולם היינו פעמים על זו ופעמים על זו ע"כ:

על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו:    כשהיו אופי' אותו מע"ש היו נותנין אותו על אותו שלחן עד למחר עד שיסדרו אותו על השלחן בהיכל ולמ"ד אפייתו דוחה שבת אחר האפייה מסדרין אותו על אותו שלחן עד שיגיע זמן סדורו הרא"ש ז"ל:

שמעלין בקדש ולא מורידין:    נפקא לן מקרא דכתיב ויקם משה את המשכן בצלאל עשה ומשה שהיה גדול ממנו הקימו ולא מורידין דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו וגו' כיון שהוקדשו הוקדשו וכן מצאתי ג"כ בתשובת רבינו האיי גאון ז"ל (הגהה והובא ברש"י ז"ל בר"פ בני העיר): וכן הוא בפ' שתי הלחם אלא ששם פי' רש"י ז"ל דמדרישיה וסיפיה דקרא בלשון הקמה ברישיה ויקם משה את המשכן בסיפיה ויקם את עמודיו דאפי' בצחות הלשון לא הוריד ש"מ אין מורידין א"נ דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת האדנים והעמודים ש"מ אין מורידין לפיכך לא נתעסקו בו אחרים. ל"א מעיקרא ויקם משה את המשכן דהיינו יריעות שבתחלה פירש היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים והאדנים אלא אחז היריעות בידו אחת עד שהקים כולם ע"כ:

משנה ה

שלשה עשר שופרות:    יומא פ' הוציאו לו (יומא דף נ"ה) ותמורה פ' ולד חטאת דף כ"ג וביד פ' שני דהלכות שקלים סי' ב' ג'. וכתב הר"ש שיריליו ז"ל דבירוש' בפירקין דלקמן מפ' שבעגולה היו עומדין:

לכפורת:    כתוב בסמ"ג עשין סימן מ"ה אומר הרב רבינו יצחק בר אשר שפירוש לכפורת כלומר לבית קדש הקדשים לעשות שם צפוי רקועי פחים וכן משמע בירוש' ע"כ. ונראה קצת שהרב רבינו שלמה שיריליו ז"ל היה גורס בסיפא דמתני' זהב לא יפחות מדינר זהב לכפורת וז"ל זהב לא יפחות מדינר זהב לכפורת מפ' מאי דתני ברישא זהב לכפורת ופירוש לכפורת בתוספתא מפ' ליה הכי האומר הרי עלי זהב מביא דמי דינר זהב ונותן בשופר וכהנים לוקחין בהן זהב ועושין אותו רקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים וקרי לבית קדש הקדשים כפרת שהוא מקום בית הכפרת שהארון שבו הכפורת היה נתון שם ע"כ. וגם הרמב"ם ז"ל נראה מפירושו דגריס כפורת הכ"ף בפתח שפי' גם הוא ז"ל זהב לכפרת וכל מי שהתנדב זהב לעשות בכפרת וקדשי הקדשים מטילין אותו בם ע"כ אכן שם ביד סתום כלשון המשנה. ועיין שם ביומא דף מ"ה בפי' רש"י ז"ל דנראה דגריס בית הכפורות. והרא"ש ור"ע ז"ל נראה דגרסי לִכְפּוֹר:

ששה לנדבה:    פ' המנחות והנסכים (מנחות דף ק"ד) ופ' עשרון דף ק"ז:

משנה ו

האומר הרי עלי עצים וכו':    פ' ט"ז דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"ג:

זהב לא יפחות מדינר זהב לכפרת:    כך נ"ל דגריס הרש"ש ז"ל כמו שכתבתי לעיל בסמוך:

ששה לנדבה:    ראיתי בספר כתיבת יד שעבר הקולמס כאן על מלות ששה לנדבה ולפי זה מתני' דששה לנדבה דמייתי לה בס"פ המנחות והנסכים (מנחות דף ק"ד) ובפ' הרי עלי עשרון (מנחות דף ק"ז) מתני' דלעיל היא והתם וגם בירוש' מפ' כמה טעמי כנגד מי הני ששה וחד טעמא דאמר חזקיה הוא שהן כנגד ששה בתי אבות הכהנים של ששת ימי השבוע שתקנו להם חכמים שיהא להם שלום זה על זה פי' שעורות של בהמות הניקחות מן השופרות היו לכהנים שמקריבין העולות וכל זמן שאין המזבח בטל לא היו לוקחין מן השופרות ואם לא היה להם אלא שופר אחד אתו לאנצויי דשמא באותו יום של בית אב ראשון או של בית אב שני יביאו נדרים ונדבות הרבה ולא יטול הבית אב מן השופר כלום ובשאר ימות השבוע של אלו בתי אבות לא מייתי נדרים ונדבות כ"כ ונמצאו אותם בתי אבות מקריבות מן השופר כדי שלא יהא המזבח בטל והוו עורות שלהן ומינצו הנך קמאי בהדי הנך בתראי ואמרי לכם יש עורות מן השופר ואנו אין לנו כלום ואי משום הנך עולות שהביאו הנך יחידים במשמרות משום מזלנו הוא א"נ יש שלמים שהעורות לבעלים הלכך תקינו ששה שלא יטול זה משופרו של זה וכשהמעות באים חולקים אותם לששה חלקים ונותנין אותן לשופרות ע"כ והוא פי' רש"י ז"ל לטעמו של חזקיה. ושבעה טעמים אחרים איכא התם בפ' עשרון אמאי תקינו ששה ע"ש. ומפ' התם דכולהו כחזקיה לא אמרי משום דלאנצויי לא חיישי' ולא הוה צריך לכולהו בתי אבות אלא חד שופר וכל חד וחד בית אב קעביד המותרות שיזדמנו לו דביומו נותנן לשופר ובו ביום מקריבן ואינו משיירן עד לערב כדאמרי' חזקה שאין כהנים מתעצלין עד שיכלו כל מעות שבשופר ע"כ:

נדבה מה היו עושין כו':    ביד שם סי' ג'. ומצאתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל אשם לה' ואשם לכהן ואומר כסף וכו':