רמב"ם על שקלים ו
שקלים פרק ו
עריכה- ראו גם: נוסח המשנה שקלים ו רמבם
כבר אמרנו כי שופרות הם התיבות שמכניסין בהם המעות כשלוקחין אותם. ועוד יבאר בזה הפרק מה היה בכל תיבה ותיבה מהם.
וקראו אותן "שופרות" לפי שהיו בצורת שופר עגולות עקומות, רחבות מלמטה צרות מלמעלה, כל מה שהיו עולות למעלה היו נקצרות, כדי שלא יוכל אדם להוציא משם מעות אלא בקושי אחר שמהפכין אותן על פניהם. והיו מטילין שם המעות ולא היה אפשר לשלוח יד בהם להוציאם משם. וכן אמרו "עקומות היו, צרין למעלה ורחבין מלמטה מפני הרמאין", עניינו כדי שלא יכניס אדם רמאי, ויעשה כמי שמטיל באחת מהן והוא נוטל משם, כי כן היה מנהג קצתם שיטיל בהם כל מי שרוצה איזה שיעור שירצה, כאשר יתבאר בזה הפרק.
והוא יבאר לאחר זה היכן היו משתחוים אותן ההשתחויות, והיכן היה מקום אותם השולחנות. וכשנצייר המקדש בכללות במסכת מידות, יתבאר לך מקומות השערים והלשכות כולם, ויתבאר לך איזו היתה לשכת העצים:
מתעסק - ידוע, כמו עושה מלאכתו.
בכאן לא אמר עובד, לפי שזה הכהן שאירע לו זה הדבר היה בעל מום, והיה כורת עצים בלשכת העצים למערכה, כי אין לבעלי מומין מלאכה במקדש אלא הכנת העצים למערכה, כאשר יתבאר במסכת תמיד:
פשפשין - דלתות קטנות, שעושין בבתי הגדולים בעצם דלתות השערים הגדולים, כדי שיהיו נוחין לפתוח בכל עת שירצו.
וזה התנא שאמר כי שלש עשרה שערים היו בעזרה הוא אבא יוסי בן יוחנן, כך נתבאר בירושלמי.
אבל חכמים אומרים, שבעה שערים היו בעזרה כמו שנזכר במידות. ואלו השלש עשרה השתחויות, היו משתחוים אותן אליבא דחכמים כנגד שלש עשרה פרצות שפרצום מלכי יון בעזרה, וחזרו בני חשמונאי וגדרום כאשר יתבאר במידות, וכשהיה אדם מגיע למקום פרצה מן הפרצות היה משתחוה על דרך הודאה:
כל זה מבואר.
ומצורת המקדש שאצייר במידות תבין אלו המקומות, וכל מה שהיה בתוכו:
השופר הראשון כתוב עליו תקלין חדתין, וכל מה שהיו כונסין משקלי אותה השנה היו מטילין אותם שם.
והשופר השני כתוב עליו תקלין עתיקין, ומה שהיו כונסין מן השקלים שנשארו לגבות משנה של אשתקד היו מטילין אותם שם. ותרגום "ישן נושן"(ויקרא כו, י) "עתיקא דעתיקא".
והשופר השלישי כתוב עליו קינים.
והרביעי כתוב עליו גוזלי עולה.
ואמר רבי יהודה, כי כל מי שיש עליו עולה מן התורים יטיל דמיה בשלישי, וכל מי שיש עליו עולה מבני היונה יטיל דמיה ברביעי, ולדעתו שמקריבין הכל עולות, אבל מה שהוא בשלישי תורים, ומה שהוא ברביעי בני יונה.
וחכמים אומרים, כי כל מי שיש עליו חטאת ועולה מן העוף יטיל דמיהן בשלישי, וכל מי שיש עליו עולה בלבד יטיל דמיה ברביעי, ולפיכך כל הנמצא בשלישי יקריב מחצה עולות ומחצה חטאת, וכל הנמצא ברביעי הכל עולות, ואין הפרש ביניהם בין תורים או בני יונה.
והשופר החמישי כתוב עליו עצים, וכל מי שיתנדב דבר לקנות בו עצים למערכה יטיל אותו שם.
והששי כתוב עליו לבונה, וכל המתנדב בדבר לקנות לבונה מטילין אותו שם.
והשביעי כתוב עליו זהב לכפורת, וכל מי שהתנדב זהב לעשות בכפורת וקדשי הקדשים מטילין אותו שם.
והששה הנותרות הם נדבה:
- אחד מהם כתוב עליו מותר חטאות, וכל מי שהפריש מעות לחטאתו ונשארו מהם מותר יטיל אותו שם.
- והשני מטילין שם מותר אשם.
- והשלישי למותר קני זבין וזבות ויולדות.
- והרביעי למותר קרבנות נזיר.
- והחמישי למותר אשם מצורע.
- וכבר קדם לך מאמר תנאי בית דין על המותרות שיקרבו עולות, ולפיכך מקריבין כולן עולות נדבה כמו שפירש לקמן, ולפיכך אמר ששה לנדבה.
- והששי כתוב עליו נדבה סתם, וכל מי שהתנדב דבר למזבח יטיל אותו שם.
והלכה כחכמים:
לפי שקדם המאמר, כי היה שם שופר שהרשות ביד כל אדם להטיל בו כמו שהיה רוצה, ואפילו הטיל בשופר של זהב בדרך הדמיון משקל שעורה של זהב, או שהטיל בשופר של לבונה שוה שעורה אחת של לבונה, אמר בכאן כי זה הרשות הוא כשלא פרט דבר מסוים בעין.
אבל אם אמר, הרי עלי עצים, לא יפחות משני גזירין, שיהיה באורך כל אחד אמה ועביו דומה לאורכו בדרך ההקש.
וכן אם אמר הרי עלי לבונה, לא יפחות מן הקומץ.
ואם אמר הרי עלי זהב, רוצה לומר מטבע שהוא מסוים כמו לבונה ועצים, לא יפחות מדינר זהב, וכן באר התלמוד.
ואלו הששה שופרות כבר בארנו שהן מותר חטאות ואשמות.
והביא ראיה על כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה, שישתתפו בו הכהנים והמזבח כדי שיתקיים הכתוב אשם לה' ואשם לכהן, כמו שכתוב "כסף אשם וכסף חטאות, לא יובא בית ה'"(מלכים ב יב, יג) וגו':
משנה שקלים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב