משנה שקלים א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק א · משנה ה | >>
אף על פי שאמרו, אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים, אם שקלו מקבלין מידן.
הנכרי והכותי ששקלו, אין מקבלין מידן.
ואין מקבלין מידן קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות, וחטאות ואשמות.
(אבל) יג נדרים ונדבות, מקבלין מידן.
זה הכלל, כל שנידר ונידב, מקבלין מידן.
כל שאין נידר ונידביד, אין מקבלין מידן.
וכן הוא מפורש על ידי עזרא, שנאמר (עזרא ד) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו.
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: אֵין מְמַשְׁכְּנִין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים,
- אִם שָׁקְלוּ, מְקַבְּלִין מִיָּדָן.
- הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּׁקְלוּ,
- אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן;
- וְאֵין מְקַבְּלִין מֵידָן קִנֵּי זָבִין וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת.
- אֲבָל נְדָרִים וּנְדָבוֹת מְקַבְּלִין מִיָּדָן.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב, מְקַבְּלִין מִיָּדָן;
- כָּל שֶּׁאֵין נִדָּר וְנִדָּב, אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן.
- וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד, ג):
- לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ.
אף על פי שאמרו,
- אין ממשכנין - נשים, ועבדים, וקטנים,
- אבל, אם שקלו - מקבלין מידם.
- הנוכרי, והכותי -
- ששקלו - אין מקבלין מידם.
- אין מקבלין מידם -
- קיני זבים, קיני זבות, קיני יולדות.
- חטאות, ואשמות - מקבלין מידם.
- זה הכלל -
- כל שהוא נידר, ונידב - מקבלין מידם.
- וכל שאינו לא נידר, ולא נידב - אין מקבלין מידם.
- וכן הוא מפורש על ידי עזרא -
- "לא לכם ולנו לבנות בית לאלוהינו" (עזרא ד ג).
- אין ממשכנין - נשים, ועבדים, וקטנים,
אמרו 'אין מקבלין מידם קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות' - רוצה לומר מיד הכותיים, אבל הגוי אינו יודע בזה ואינו טורח בהם לעולם.
אמרו "סיפא בכותי" ולפיכך מקבלין מהם חטאות ואשמות, לפי שהוא כיון שנתכוון בכפרה אולי ישוב, אבל הגוים אין מקבלין מהם חטאות ואשמות לפי שאינו נדר ונדבה.
וכבר ידעת כי אנו לא נפריש היום בין כותי וגוי, כאשר הודעתיך זה הטעם במסכת ברכות באמרם גזרו עליהם שיהיו כגוים לכל דבריהם, ולפיכך תבחין מה שראוי ליקח מהם בזה הכלל שנתן לך בכאן, ופסק ההלכה שאין מקבלין מן הגוי קרבן אלא עולה הבאה בנדר ובנדבה בלבד.
ואמרם בתלמוד "אין מקבלין מהם לא לאמת המים ולא לחומת העיר ולמגדלותיה", רוצה לומר ירושלים, לפי שאמרו להם הזקנים "לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו" וכתוב "לכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים"(נחמיה ב, כ).
מקבלין מידם - ובתנאי שימסרום לצבור לגמרי, כי היכי דלא להוי קרבן צבור קרב משל יחיד:
קיני זבים וזבות - תורים ובני יונה שזבים וזבות מביאים. ובכותים בלבד מיירי, דאין זבים וזבות בעובדי כוכבים:
כל שהוא נידר ונידב מקבלין מידם - דתניא [מנחות עג.] איש איש, לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל. ואין לי אלא עולה כדכתיב (ויקרא כב) אשר יקריבו לה' עולה, שלמים מנין, תלמוד לומר לכל נדריהם. מנין לרבות העופות והמנחות היין והלבונה והעצים, תלמוד לומר לכל נדריהם ולכל נדבותם:
וכן הוא מפורש על ידי עזרא - כשרצו הכותים לסייען ושלחו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם, מה השיבו להם, לא לכם ולנו לבנות בית בשותפות לאלהינו, ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים:
אבל נדרים ונדבות מקבלים מידם. כן הוא בס"א וזוהי גירסת הר"ב. אבל גירסת הרמב"ם נראה דלא גרס אבל ולפיכך כתב דמכותים מקבלין חטאות ואשמות. וה"ג וחטאות ואשמות נדרים ונדבות מקבלין מידן. [*וכ' הרמב"ם וז"ל ולפיכך מקבלין מהן חטאות ואשמות. לפי שהוא כיון שנתכוין בכפרה אולי ישוב]:
זה הכלל. נראה דלאתויי כל הנך דמרבינן בברייתא שהביא הר"ב וסתמא דמתניתין דהכא כסתם [*פרק ה' דמנחות משנה ג' וה' וריש פרק ו'] דתנן בהו מנחת גוים והרמב"ם שפסק דאין מקבלין אלא עולה בלבד כר"ע דפליג. וטעמיה דלא פסק כסתם כתב בכסף משנה בפ"ג מהלכות מעשה הקרבנות משום דרב הונא לא סבר כוותיה. ע"כ. דאמר התם ריש פרק ז' דמנחות [עג:] שלמי גוי עולות ויליף לה מקרא דיליף ליה רבי עקיבא:
כל שאין נידר ונידב. פי' למזבח אע"ג שנידר ונידב לבדק הבית אין מקבלין מידן. וכן הוא מפורש וכו' וכן נראה בירושלמי:
(יג) (על המשנה) אבל כו'. זה גירסת הר"ב אבל הר"מ לא גרס אבל וה"ג וחטאות כו' נדרים מקבלין מידן וכ' וז"ל ולפיבך מקבלין מהן חטאות ואשמות לפי שכיון שהוא נתכוין בכפרה אולי ישוב:
(יד) (על המשנה) כל שאין כו'. פירוש למזבח אף על גב דנידר ונידב לבדק הבית אין מקבלין מידן וכ"ה מפורש כו'. וכ"נ בירושלמי:
אע"פ שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אבל אם שקלו מקבלין מידם: ביד שם שם פ"א סי' ז' וסוף הפרק ובפ"ג דהל' מעשה הקרבנות סי' ב'. כתב הר"ש שיריליו ז"ל דבירוש' דייק דבמתני' קתני דאם שקלו קטנים מקבלים ושמעינן מינה הא ליתבע אין תובעין וברישא קתני דאין ממשכנין הא ליתבע תובעין ומשני כאן בשהביא שתי שערות ומש"ה תובעין עד עשרים ומשם ואילך ממשכנין וסיפא דלא הביא ומש"ה אין תובעין ונשים ועבדים נמי דוקא עד שיביאו שתי שערות אין תובעי' אבל משהביאו תובעין לעולם דכופר נפש הוא ואין ממשכינן דאיש כתי' ועבדי' נמי גמירי לה לה ומסקנת השמועה דבאיש איכא שלשה חילוקין עד שיביא שתי שערות אפי' תביעה ליכא ואם שקל מקבלין משהביא שתי שערו' עד עשרי' תביעה הוא דאיכא ימשכון ליכא מכאן ואילך משכון נמי איכא. ואני תמה על הרמב"ם ז"ל בהלכות שקלים שלא כתב החלקים הללו והרא"ש ז"ל כתבם ובנשים ובעבדים שני חלוקים איכא עד שיביא שתי שערות אפי' תביעה ליכא ואם שקלו מקבלין מהן ומשהביאו שתי שערות ולעולם תביעה הוא דאיכא ותו לא ואע"ג דשקלים מ"ע שהזמן גרמה היא מ"מ תביעה איכא דכסף הכפורים נינהו וכולהו בעי כפרה עכ"ל ז"ל:
הנכרי והכותי ששקלו: בירוש' משמע דר' אלעזר לא הוה גריס במתני' הנכרי והכותי אלא הגוים ששקלו בלבד ואע"ג דבסיפא קתני ואין מקבלין מידם קיני זבין וכו' ולא שייך זיבה בגוים מן התורה סיפא תני בדשייך ולא קאי אמאי דתני ברישא: ופי הרמב"ם ז"ל אמרו אין מקבלין מידם קני זבין וקני זבות וקני יולדות ר"ל מיד הכותים אבל הגוים אינם יודעים בזה ואינם טורחין בהן לעולם ולפיכך אמרו סיפא בכותי מקבלין מהן חטאות ואשמות לשי שהוא כיון שנתכוון בכפרה אולי ישוב אבל הגוים אין מקבלין מהן חטאות ואשמות לפי שאינו נידר ונידב ע"כ. משמע שהיה גורס חטאות ואשמות מקבלין מידן ולא היה גורס לא מלת אבל ולא מלות נדרים ונדבות ואפשר להיות שמלח אבל בלבד הוא שלא היה גורס כמו שכתוב בתוס' י"ט ומ"מ אין הכרח כלל ממה שכתב רפ"ג דהלכות מעשה הקרבנות לגרסא זו: וכתב החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל נכ"י והרמב"ם ז"ל גרסי' חטאות ואשמות מקבלין מידם ול"ג נדרים ונדבות ובבבלי וירוש' ונ"א כ"י גרסי' וחטאות ואשמות בהדי ואין מקבלין ול"ג מקבלין מידן נדרים ונדבות. וק"ל על הרמב"ם ז"ל מ"ש קנין מחטאות ואשמות והא קרא בכותים כתיב לכן נראה גירסת הירוש' והבבלי וגרסא שבדפוס נראה משובח משלשתן והיה ראוי אבל מקבלין או ומקבלין בוא"ו ע"כ: וז"ל הר"ס ז"ל נ"א חטאות ואשמות מקבלין מידם זה הכלל וכו' והיא גירסת הרמב"ם ז"ל ולפי זה הכלל אתאן לנכרי ע"כ: והחכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כתב חטאות ואשמות מקבלין מידם זה הכלל כל שהוא נידר וכו' כן מצאתי הגירסא בכל הספרים וצ"ל לפי זו הגירסא דהכי קאמ' אין מקבלין מידם קינים וכו' אבל חטאות ואשמות מקבלין וצ"ע ובס"א מצאתי חטאות ואשמות אין מקבלין מידם ונמחק אין מקבלין מידם ודוק ע"כ:
בפי' רעז"ל צריך להגיה כדכתי' אשר יקריבו לה' לעולה שלמים מנין וכו':
עוד בפי' רעז"ל וכן הוא מפורש ע"י עזרא כשרצו הכותים וכו' אמר המלקט הם צרי יהודה ובנימין המוזכרים בעזרא ספר ראשון:
וכן הוא מפורש ע"י עזרא: קשיא לי מאי מייתי ראיה משם לכלל שנתן אדרבא משם מוכח דאפי' דבר נידר ונידב אין מקבלין מידם דהא בדק הבית דבר הנידר ונידב היא ואעפ"כ לא קבלו מהם וכן פסק ההלכה פ"א דהלכות ערכין סי' י"א ובפ"ח דהלכות מ"ע סי' ח'. ונלע"ד דה"ק וכן הוא מפורש ע"י עזרא שאין מקבלין לבדק הבית או לחומת ירושלם דוקא משום דאין להם חלק בירושלם ובבית הא בשאר נדרים ונדבות מקבלין מהם דאיתרבו מאיש איש ובהכי ניחא נמי דלא קשו קראי אהדדי:
שנאמר לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו: כך צ"ל במשנה: ומה שכתב רעז"ל ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם זהו פסוק אחר בספר נחמיה:
יכין
אם שקלו מקבלין מידן: מיהו צריכין למסור לצבור יפה, כדי שלא יבוא קרבן צבור משל יחיד. ואף דמדאורייתא אין ממש בנתינת קטן, וא"כ מה מהני בשימסור יפה, עכ"פ כיון דמדרבנן פעוטות, מתנתן מתנה, הפקר ב"ד הפקר [כיבמות פ"ט ב'], ומהני אפי' לעניין דאו':
העובד כוכבים והכותי ששקלו אין מקבלין מידן: דאינו נאמן למסור יפה יפה:
ואין מקבלין מידן: מכותים, שלא להתחבר עמן, אבל בעכו"ם ליכא קרבנות זבין וזבות כו' והו"ל חולין בעזרה דאפילו בדיעבד פסול, והיכא תני אין מקבלין דמשמע רק לכתחילה:
וקיני זבות: תורים ובני יונה שזבין או זבות מביאין:
אבל: לא גרסינן אבל, וקאי הך מקבלין מידן, דנקט בסוף. גם אחטאת ואשם, דמשום דאתו לכפרה אולי ישובו עי"ז הכותיים. וכך כ' הרמב"ם:
זה הכלל כל שנידר ונידב: למזבח כעולה ושלמי', וכ"ש חטאת ואשם שבאין לכפרה:
כל שאין נידר ונידב: למזבח, אף שהוא נידר ונידב לבדק הבית:
לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו: ואע"ג דהאי קרא רק בבדק הבית כתיב י"ל דאסיפא דקרא סמיך, דכתיב ולכם אין חלק, דהיינו בחיובי צבור שנקריב, וה"ה כל חיובים שאינן לכפרה על חטא ידוע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת