עיקר תוי"ט על שקלים א

(א)

(א) (על המשנה) השקלים. הם אותם שאמר הכתוב עליהם זה יתנו כל העובר על הפקודים ר"מ:

(ב) (על הברטנורא) ובשר בחלב שאני דגלי קרא בהדיא דבטל בנ"ט דדרך בישול היינו דאיכא נתינת טעם ניחא דליכא למילף משום דחידוש הוא דלא נאסר בכבוש אלא דוקא במבושל:

(ג) (על הברטנורא) כלומר להכי לא תני דבי'ד בו קורין שאר עיירות. תוספ'. ומש"ה לא הוצרך לפרש כן בכלאים דתני איידי דשקלים דפשיטא הוא:

(ד) (על הברטנורא) ירושלמי. והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חודש אדר. הר'מ. ובודאי מי שהיה זריז והקדים לעשות הרי זה משובח:

(ה) (על הברטנורא) והכ"מ נסתפק מלשון הר'מ שכתב דבודקים על הראויה לשתות כו' דאלו להשקותה לא היו מאחרים אותה עד ט"ו באדר אלא בכל יום משקין אותה אבל בפירושו אין נראה כן אלא דהשקאה עצמה נמי. וז"ל הר"מ, בית דין היו נפנין לחפש על צרכי צבור כו' ההקדשות כו' וגובים כו' כדי שיהיה כל העם עתיד ליתן תרומת השקלים לחזק את בית אלהינו:

(ב)

(ו) (על הברטנורא) דכתיב כל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו. ירושלמי:

(ג)

(ז) (על המשנה) שולחנות. שלחן שם לשולחן שלפני השולחני שמקבל עליו וכך קורין לחלפני שלחני בכל המשנה:

(ח) (על המשנה) למשכן. כלומר שמוציאין העבוט מביתו. תרגום אם חבול תחבול. אם משכנא תסב. הר"מ. ומ"ש מביתו היינו שהיו לוקחים בעל כרחו ואפילו כסותו ואין כאן משום בחוץ תעמוד דהכא מצות גבוה עליו משא"כ פריעת בע"ח אע"ג דנמי מצוה היא אין למדין ממנה למצות גבוה:

(ט) (על המשנה) שוב אינו פוסק. שאומרין לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגיע לעשרים ולא תפסוק. הר"מ. ונראה מדבריו דאם מת אביו ועדיין הוא קטן דאין חיוב עליו ודלא כהר"ב ואולי הר"ב ר"ל שהחיוב חל על נכסי האב ובשירשו. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) ונ"ל דהיינו דרכי שלום שאם לא נחלוק להם כבוד אתו לאנצויי:

(ד)

(יא) (על הברטנורא) כדמפרש טעמא בירושלמי דכתיב כל העובר כו' כל דעבר על פיקודא יתן וכמ"ש הר"מ לעיל גבי לוים ואותו מ"ד שנזכר הוא ניהו בן בוכרי דהכא. דכהנים ולוים שוין וה"נ המ"ל כל לוי אלא משום דלא מצי למימר שדורשים כו' לעצמן. תוספ':

(יב) (על הברטנורא) והרי בני אהרן התפקדו כו' דכתיב ואלה שמות בני אהרן. והא דהוצרך לומר דעובר בים סוף משום כו' שלא עברו לפני משה אלא היה הולך ועומד על הפתח כפרש"י בחומש. ועתוי"ט:

(ה)

(יג) (על המשנה) אבל כו'. זה גירסת הר"ב אבל הר"מ לא גרס אבל וה"ג וחטאות כו' נדרים מקבלין מידן וכ' וז"ל ולפיבך מקבלין מהן חטאות ואשמות לפי שכיון שהוא נתכוין בכפרה אולי ישוב:

(יד) (על המשנה) כל שאין כו'. פירוש למזבח אף על גב דנידר ונידב לבדק הבית אין מקבלין מידן וכ"ה מפורש כו'. וכ"נ בירושלמי:

(ו)

(טו) (על הברטנורא) כלומר כמ"ש הר"מ קלבון כו' שחצי השקלים הכל צריכין לפי' כו' ומצרף שקל בב' חצאין יתן לו תוספת על השקל אבל הוא לא הזכיר הכרע. ורש"י כתב הכרע וי"א חלוף שאין ב' חצאין יוצאין בסלע בלא חילוף מועט. משמע דפירוש הכרע היינו תוספת בעלמא כעין וחייב להכריע דספ"ו דב"ב וכ"כ הר"ב ספ"ק דחולין, ומ"ג פ"ט דבכורות. וכאן ארכביה אתרי רכשי:

(טז) (על הברטנורא) ורישא דתנן ואלו שחייבין כו' היינו כשבאין שנים ונותנין שקל שלם ומציעתא השוקל ע"י כהן כו' היינו נמי כששוקל על ידו וע"י כהן. הר"מ:

(יז) (על הברטנורא) וטעם זה מפני שהעם קורין שקלים לחצי הסלעים שהיו שוקלין בכל שנה ושקל של משה קורין סלע כתרגומו. רמב"ן: