משנה שבת יט ו

וכל זמן שהוא מתעסק במילה יחתוך בשבת בין ציצין המעכבין ובין ציצין שאין מעכבין, ומשגמר המילה וסלק ידו אסור לשוב ולחתוך בשבת אלא ציצין המעכבין בלבד, ולזה העניין רמז באמרו בתחילת זה הפרק עושין כל צרכי מילה.

ואמרו אינו אוכל בתרומה - אם הוא גדול ונשאר ערל בלא מילה, והעיקר אצלנו הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה כאשר יתבאר בשמיני מיבמות.

ובעל בשר - איש שמן רפוי הבשר, כי מרפיון הבשר ודלדולו ותליתו יראה האדם ערל אף על פי שהוא מהול. והעיקר אצלנו בכל זה, שיבוקר האדם בשעה שהוא מתקשה, אם נראה מהול מניחין אותו כמות שהוא, ואם אינו נראה מהול חותכין הבשר סביב עד שיראה מהול כשיתקשה.

ואמרם כאלו לא מל - רוצה לומר שישוב ויפרע בשבת ואף על פי שסלק ידו מן המילה.

וממה שאני חייב להזכירך בכאן, שהאדם כשעבר ולא מל את בנו או יליד ביתו וחס עליו ביום השמיני, עבר על מצות עשה גדולה וחמורה כי אין בכל המצות כמוה, ולא יתכן לו לעולם לשלם זאת המצוה, אבל זה העוון קשה יותר ממי שעבר עליו חג הסוכות ולא עשה סוכה, או ליל פסח ולא אכל מצה, לפי שזה אחר שעבר יום השמיני למילה לא נפטר מזו המצוה אבל הוא מצווה ומוכרח למולו תמיד, וכל זמן שלא ימול אותו ויהיה ערל יהיה עובר על מצות עשה שהגיע זמנה, וכשימול אותו תסור ממנו זאת העבירה ויעשה מצוה. וכמו כן כל מי שיראה זה האדם רוצה לומר הילוד הערל ולא ימול אותו, עובר על מצות עשה עד שימול אותו כאילו היה בנו. וכשיגדל הילד ויגיע לזמן חיוב המצות, נפטר כל אדם ממילתו ונתחייב הוא למול את עצמו מיד, וכל זמן שלא ימול עצמו הוא עובר על מצות עשה עד שימול. וכשימול ואפילו באחרית ימיו אז עשה מצוה וסר ממנו העוון. ואם מת והוא ערל אז יהיה מחוייב כרת הנזכר בתורה במי שלא ימול. ואיני יודע בכל המצות מצוה כזאת ,רוצה לומר שלא יתחייב בה מלקות, והוא מכשול גדול כדי שימות החוטא בחטאו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ציצין - כמין נימין של בשר שנשארו מן הערלה:

עטרה - היא שפה גבוהה המקפת את הגיד סביב, וממנה משפע ויורד לראשו. ובשר החופה את רוב העטרה דקתני מתניתין, לא תימא רוב הקיפה אלא אפילו רוב גבהה במקום אחד:

אינו אוכל בתרומה - אם כהן הוא, דכהן ערל אסור לאכול בתרומה. נאמר בפסח (שמות י) תושב ושכיר לא יאכל בו ונאמר בתרומה (ויקרא כב) תושב כהן ושכיר לא יאכל בו, מה פסח אסור לערל ^ט אף תרומה אסורה לערל:

ואם היה בעל בשר - שהיה שמן ונראה בשר שלמעלה מערלתו לאחר שנטלה הערלה כולה כאילו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד:

מתקנו - ומשפע באזמל מאותו עובי:

מפני מראית העין - שלא יהא נראה כערל:

ולא פרע - לא גילה:

כאילו לא מל - וישוב ויפרע, ואפילו סלק ידו ממנה. וכל זמן שהוא מתעסק במילה בשבת חותך בין ציצין המעכבין בין ציצין שאין מעכבין. לאחר שסלק ידו, על ציצין המעכבין חוזר, על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ואינו אוכל בתרומה. כתב הר"ב מה פסח אסור לערל. דכתיב ביה (שמות י"ב) וכל ערל לא יאכל בו:

מל ולא פרע וכו'. תימה אמאי איצטריך למתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב עטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה. תוספות. [* ודבריהם נ"ל שהוא ע"פ גי?רס ר"ת בתוס' דר"פ הערל [דף ע"א] וכן רש"י ז"ל שם הזכיר ג"כ לאותה גירסא. ואליביה קרא דביהושע [ה'] ומול את בני ישראל שנית לציצין המעכבין את המיל' ולגירסא ההיא קאי בקושיא מ"ד שלא נתנה פריעה לאברהם אבינו עליו השלום. וראיתי ברבות פרשת נשא (פרשה י"א) משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה וי"א יהושע מוהל ואהרן פורע ומשה משקה ע"כ ופלוגתא זו לענין המוהל. עוד ברבות סוף פרשת בא ע"ש וכבפרשת נשא איתא בשיר השירים רבה [פ"א ופ"ג] אבל לגירסא קמייתא שכתב רש"י ז"ל אינו מקשה כלום על האומר שם שלא נתנה פריעה לא"א ע"ה השתא מתני' טובא קמ"ל במאי דחזר ושנה מל ולא פרע דלא תימא כיון דא"א ע"ה נצטוה במילה לבדה אף שאנחנו בהל"מ נצטוינו אף בפריעה מ"מ כי מל ולא פרע לא ליהוי כאילו לא מל לגמרי מכיון שאברהם אבינו עליו השלום מל ולא פרע עד שנתחדשה הל"מ קמ"ל דמכיון שנתחדשה ההלכה לפרוע כך היתה ההלכה דאם לא פרע שהוא כאילו לא מל לגמרי]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ט) (על הברטנורא) דכתיב ביה וכל ערל לא יאכל בו:

(י) (על המשנה) מל ולא פרע. תימא אמאי איצטריך למתני האי, דכיון דכבר תני דבשר החופה כו' מעכב וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה. תוספת. ולמ"ד שלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו. טובא קמ"ל דלא תימא כיון דאברהם אבינו נצטווה במילה לבדה אף שאנחנו בהלכה למשה מסיני נצטווינו אף בפריעה מ"מ כי מל ולא פרע לא הוי כאלו לא מל לגמרי קמ"ל דכך נתחדשה ההלכה דאם לא פרע כאלו לא מל לגמרי. תוי"ט. והת"ח מישב דקמ"ל דאף דהקרום הרך מכסה עליה. דבתורה לא נאמר רק ימול בשר ערלתו ומהלמ"מ נאמר לנו הפריעה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אלו הן ציצין וכו': ומחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת הן. ובערוך בערך צץ תשובת רב האי גאון ז"ל ואביו רב שרירא גאון ז"ל בשר החופה את רוב העטרה דאמריתו אמאי אפקוה בלשון ציצין כך הוא כל הבשר החופה את העטרה אינו נקרא ציצין אלא אם נטל מקצתו ושייר מקצתו הנה מעט והנה מעט נקראו אותן מעט הנותרים ציצין מפני שדומין לסנפירין ותרגום סנפיר ציצין ע"כ:

מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל: ירושלמי תני וענוש כרת והקשו תוס' ז"ל תימא אמאי איצטריך למיתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה ע"כ. ונלע"ד לומר דמה טעם קאמר כדמשני תלמודא בכמה דוכתי א"נ ממשנה יתירה שמעינן דכל זמן שהוא מתעסק במילה חותך אפי' ציצין שאין מעכבין דחשיב כאילו לא מל עדיין ובטור י"ד סי' רס"ד. וכתוב שם בבית יוסף והנה בהיות ספרד על תלה נסתפק להם מה נקרא עטרה אם הבשר אשר בראש הגיד כולו או אם הוא לבד החוט הגבוה הסובב אשר בין אותו הבשר והגיד כי נמצאו המפרשים והפוסקים מתחלפים בלשונם פעם יורו כן ופעם יורו כן וראיתי קונטרס מחכם אחד שכתב אז על זה והכריע דעטרה דלגבי מילה היא הבשר אשר בראש הגיד כולו ע"כ ועיין עוד שם. ומחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת רוב וגם כתב דיש ספרים דלא גרסי מלת בשר:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

אלו הן ציצין: נימי העור שנשארו מדובקים מהערלה בהעטרה:

המעכבין את המילה: שכשעדיין מדובקים בעטרה. אינו נחשב כמהול עדיין. ודוחה השבת אף שסילק ידו כבר מהמילה:

בשר החופה את רוב העטרה: ר"ל רוב גובה העטרה. או רוב היקף העטרה. ואפי' ע"י צירוף. [ונ"ל דנקט בשר. והרי עור הוא הערלה אבל קמ"ל אפי' הוא כעין בשר. שהוא עב. או שכבר קרע עור פריעה למעלה ממנו. דלפעמים יש ב' עורי פריעה ועור הב' דבוק בדקותו בבשר עטרה. לא אמרינן דמן העטרה הוא ולא ניעכב קמ"ל. ועטרה לרש"י ור"ן (כאן ויבמות מ"ז ב') הוא השפה הגבוהה סביב שם. ולרמב"ם וטור כל המשך הכפתר אף במקום שאינו בולט מהגיד הוא בכלל עטרה]:

ואינו אוכל בתרומה: נ"ל דקמ"ל דאפי' בתרומה דרבנן אסור. דכערל גמור הוא:

ואם היה בעל בשר: שאחר שנימל חזר וגדל העור וחיפה העטרה. ונראה עי"ז כערל:

מתקנו מפני מראית העין: דכיון דנימל פעם א'. אפי' חזר ונתכסה כל העטרה א"צ למולו שנית רק מדרבנן. להכי היכא דאפשר קושר העור לאחוריו. שלא יראה כערל. ובאי אפשר. במקום צערא ל"ג רבנן (ש"ך י"ד רס"ו). ובמסופק אם נתגלה במילה ראשונה רוב העטרה. נ"ל דאמרי' רוב המצויין אצל מילה מומחין הן (כחולין ד"ג ב'). וא"צ לצער התינוק. וכן שמעתי וראיתי מפה הקדוש של ע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל אף שלא זכיתי לשאלו טעמו:

מל ולא פרע את המילה: כהלכתו לעיל:

כאילו לא מל: אף דכבר תנא דציצין שברוב גובה או היקף מעכבין המילה נ"ל דמרישא ס"ד רק לחומרא. קמ"ל הכא אפי' לקולא. דהיינו לברך שנית כל הברכות (וכי"ד רס"ה). ובלא סילק ידו אפי' על ציצין שאינן מעכבין חוזר. ואפי' בשבת. ובסילק ידו בשבת. אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי