משנה שבת יט ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יט · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

קטן נימול לשמונה, לתשעה, ולעשרה, ולאחד עשר, ולשנים עשר, לא פחות ולא יותר.

הא כיצד?

כדרכו, לשמונה.

נולד לבין השמשות, נימול לתשעה.

בין השמשות של ערב שבת, נימול לעשרה.

יום טוב ז לאחר שבת, נימול לאחד עשר.

שני ימים טובים של ראש השנה, נימול לשנים עשר.

קטן החולה, אין מוהלין אותו עד שיבריא.

משנה מנוקדת

קָטָן נִמֹּל... לִשְׁמוֹנָה ימים, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר, וְלִשְׁנֵים עָשָׂר. - לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.
הָא - כֵּיצַד?
כְּדַרְכּוֹ - לִשְׁמוֹנָה.
נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת - נִמֹּל לְתִשְׁעָה.
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַּׁבָּת - נִמֹּל לַעֲשָׂרָה.
יוֹם טוֹב לְאַחַר שַׁבָּת - נִמֹּל לְאַחַד עָשָׂר.
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאש הַשָּׁנָה - נִמֹּל לִשְׁנֵים עָשָׂר.
קָטָן הַחוֹלֶה - אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא.

נוסח הרמב"ם

קטן נימול לשמונה לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר לא פחות ולא יתר כדרכו לשמונה נולד בין השמשות נימול לתשעה בין השמשות ערב שבת נימול לעשרה יום טוב לאחר שבת נימול לאחד עשר שני ימים טובים של ראש השנה נימול לשנים עשר קטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא.

פירוש הרמב"ם

קטן נימול לח' לט' לי' לי"א ולי"ב כו' — עקרי זאת ההלכה, כי בין השמשות הוא ספק אם מן היום ספק אם מן הלילה. ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יו"ט, כי המילה מצות עשה, [ושבת] וי"ט עשה ולא תעשה, כי השם הוא צוה לשבות בו, והוא אמרו "שבתון", ומנע בו מן המלאכה. והעיקר אצלנו, לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה. ועוד עיקר אצלנו, כי שני ימים טובים של ראש השנה בלבד שהן קדושה אחת; ועוד יתבאר במקומו שהן כיום אחד נתנו. וכשתדע אלו העקרים, תהיה זאת ההלכה מבוארת.

ואמרו: "עד שיבריא", רוצה בו שיצא מחליו בכל ותגמר ירידת החולי, וישאר אחר ירידתו ז' ימים שלמים, והם ימי הטוהר, אז ימול. וענין אמרו "שלמים", שיהיו מעת לעת. ודע, כי מי שנולד ונסתפק אם נולד בחדש הז', שהוא בן קיימא, או בח', אע"פ כי ברוב לא יתקיים ולא יחיה, ראוי שימול ביום הח' ובשבת; כי אם הוא בן של קיימא, הרי מילתו בשבת חובה, ואם הוא נפל, לא עשה כלום, ומי שמל אותו הרי מעשיו כמחתך חתיכה של בשר, והוא אמרם: "[מחתך] בשר בעלמא הוא":


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נולד בין השמשות נמול לתשיעי - שהרי יום שמיני של מחר הוא נמול, ושמא בין השמשות יום הוא ונמול לתשיעי. היה היום ערב שבת א"א למולו בשבת הבא דשמא תשיעי הוא והויא לה מילה שלא בזמנה ואינה דוחה שבת, וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא עשירי:

חל יום טוב להיות אחר השבת - אין מילה שלא בזמנה דוחה אותו ונמול לאחד עשר:

שני ימים טובים של ראש השנה - דקדושה אחת הן ואין מילה שלא בזמנה דוחה את יום טוב השני של ראש השנה, נימול לי"ב: עד שיבריא! (ח)

' - ויעברו עליו ז' ימים שלמים מעת לעת מיום שהבריא, ואח"כ מלין אותו:

פירוש תוספות יום טוב

יום טוב לאחר שבת. ומילה שלא בזמנה אינה דוחה יום טוב כי המילה מ"ע ויו"ט עשה ול"ת כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אמרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעיקר אצלנו לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה. הרמב"ם:

שני ימים טובים של ראש השנה. עיין מ"ש בס"ד בספט"ו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) י"ט כו'. ומילה שלא בזמנה אינו דוחה י"ט כי המילה מ"ע וי"ט עשה ול"ת כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אומרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעיקר אצלינו לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה. הר"מ:

(ח) (על ה) ר"ה. וביורה דעה סימן רמ"ו פוסק כהרא"ש דאפילו י"ט שני של גליות אינו דוחה (והאי תנא בא"י קאי) וע"ש בש"ך ת"ח:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הא כיצד כדרכו וכו':    ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלות הא כיצד וכתב כן דרך המשנה בכל מקום דלא גרסינן כיצד כגון מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה קורין בחמשה עשר וכו' ע"כ:

נולד בין השמשות וכו':    ביד פ"א דהלכות מילה סי' י"ב וכתוב שם בכסף משנה ודע שהרא"ש ז"ל בתשובה חלק על רבינו וכתב דמילה שלא בזמנה אינה דוחה אפי' יום טוב שני של גליות וממתני' דלא אשכח נימול לשנים עשר אלא בשני ימים טובים של ר"ה אין ראיה דמתני' נשנית בא"י ע"כ וכתוב ברש"ל ז"ל שני ימים של ר"ה אתיא כאחרים דלית להו דחיית אד"ו אי נמי בה"ו קאמר ודו"ק:

תפארת ישראל

יכין

קטן:    שהוא ישראלי. לאפוקי בן שפחה. שנימול אפילו בן יומו:

נמול לשמונה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר לא פחות:    קמ"ל אפילו יודע שלא יזדמן לו מוהל אח"כ:

ולא יותר:    נ"ל דקמ"ל שיקדימו למול זה קודם לילד אחר שנימל באמת שלא בזמנו. דזה אכתי בזמנו מקרי:

הא כיצד כדרכו לשמונה נולד לבין השמשות נמול לתשעה:    דהרי מונין לו מהלילה. ונימול לט' ספק ח' (י"ד רס"ב ד'):

בין השמשות של ערב שבת נמול לעשרה:    דא"א למולו בשבת. דשמא תשיעי הוא ומילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת:

יום טוב לאחר השבת נמול לאחד עשר:    דמילה שלא בזמנה אפי' יו"ט אינה דוחה:

שני ימים טובים של ראש השנה נמול לשנים עשר:    דקדושה א' הן (וכשהיו מקדשין ע"פ הראייה היה אפשר שיהי' ר"ה ביום א' ב'). וביו"ט שני של גליות פליגי רמב"ם ורא"ש. ולב"י קיי"ל כרא"ש דאסור. ולש"ך קיי"ל כרמב"ם דשרי (י"ד רס"ו ח'):

קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא:    אפילו ישהה הרבה. והיינו דסמך בבא זו לבבא דלעיל. מיהו בחלצתו חמה (ר"ל שהוחלה בחמימות. ולשון חלצתו נ"ל דר"ל תקפתו חמה. כמו חלוצי צבא). או שהיה לו כאב גדול בעיניו דהיינו שהיה בהן ריר או ששותת מים מעיניו מחמת הכאב ממתינן לו אחרי שנתרפא ז' ימים ואח"כ ימולוהו (רס"ב ב'):

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים