משנה שבת יט רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) רבי אליעזר אומר:

אם לא הביא כלי - מערב שבת,
מביאו בשבת - מגולה.
ובסכנה - מכסהו על פי עדים.
ועוד אמר רבי אליעזר:
כורתין עצים -
לעשות פחמין,
לעשות ברזל.
כלל אמר רבי עקיבה:
כל מלאכה - שאפשר לה ליעשות, מערב שבת,
אינה דוחה את השבת.
מילה -
שאי אפשר לה - ליעשות מערב שבת,
דוחה את השבת.


(ב) עושין - כל צורכי מילה,

מולין,
ופורעין,
ומוצצין,
ונותנין עליה - אספלונית, וכמון.
אם לא שחק - מערב שבת,
לועס בשיניו, ונותן.
אם לא טרף - יין, ושמן,
נותן - זה לעצמו, וזה לעצמו.
אין עושין לה חלוק - כתחילה,
אבל - כורך עליה סמרטוט.
ואם לא התקין - מערב שבת,
כורך - על אצבעו,
ומביא - אפילו מחצר אחרת.


(ג) מרחיצין - את הקטן,

לפני המילה,
ולאחר המילה.
מזלפין עליו - ביד,
אבל - לא בכלי.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
מרחיצין את הקטן - ביום השלישי, שחל להיות בשבת,
שנאמר: "ויהי ביום השלישי, בהיותם כואבים" (בראשית לד כה).
ספק, ואנדרוגינוס -
אין מחללין עליו - את השבת.
ורבי יהודה - מתיר באנדרוגינוס.


(ד) מי שהיו לו - שני תינוקות,

אחד - למול בערב שבת,
ואחד - למול בשבת,
שכח -
ומל את של ערב שבת - בשבת,
חייב.
אחד - למול לאחר שבת,
ואחד - למול בשבת,
שכח -
ומל את של אחר שבת - בשבת,
רבי אליעזר - מחייב חטאת.
ורבי יהושע - פוטר.


(ה) קטן נימול -

לשמונה,
לתשעה,
לעשרה,
לאחד עשר,
לשנים עשר,
לא פחות - ולא יתר.
כדרכו - לשמונה.
נולד בין השמשות - נימול לתשעה.
בין השמשות ערב שבת - נימול לעשרה.
יום טוב לאחר שבת - נימול לאחד עשר.
שני ימים טובים של ראש השנה - נימול לשנים עשר.
קטן - החולה,
אין מולין אותו - עד שיבריא.


(ו) אלו הן ציצין,

המעכבין את המילה?
בשר - החופה את רוב העטרה,
אינו אוכל בתרומה.
אם היה בעל בשר -
מתקנו - מפני מראית העין.
מל - ולא פרע את המילה,
כאילו - לא מל.


הדף הראשי של משנה שבת יט