מלאכת שלמה על שבת יט
<< · מלאכת שלמה · על שבת · יט · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
ר' אליעזר אומר אם לא הביא כלי וכו': קאי אמתני' דפירקין דלעיל דסליק מיניה דקתני וכל צרכי מילה עושין בשבת:
ולעשות ברזל: גרסי' ול"ג כלי ברזל ואיתה ברייתא בגמ' ובפ' כל הבשר (חולין דף קט"ז) במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמים לעשות ברזל:
כלל א"ר עקיבא כל מלאכה שאפשר לה לעשות מע"ש אינה דוחה את השבת מילה שאי אפשר לה לעשות וכו': כצ"ל. ומייתי לה בירוש' ספ"ב דמגילה. וכה"ג תנן נמי בפסחים פ' אלו דברים ובמנחות פ' שתי הלחם. ובגמ' הכא וגבי פסח קפסיק רב יהודה אמר רב הלכה כר"ע ובגמ' עביד צריכותא דאי אשמעי' גבי מילה ה"א התם הוא דמכשירין דאפשר לעשותם לא דחו שבת דליכא כרת כלומר מילה בזמנה ליכא כרת דקטן לאו בר עונשין הוא אבל פסח דאיכא כרת אימא לידחי שבת ואי אשמועי' גבי פסח משום דלא נכרתו עליה י"ג בריתות אבל מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות אימא לידחי שבת קמ"ל. וכתבו התוס' ז"ל דהאי צריכותא אדרב יהודה קאי דפסיק כר' עקיבא הכא והתם דאי אדר' עקיבא א"כ בפ' שתי הלחם דקתני נמי כלל אר"ע הל"ל וצריכא וכן פירש בקונטרס עכ"ל ז"ל. ועיין ג"כ מ"ש עוד בשמם ז"ל בפ' שתי הלחם סי' ג'. ונראה דה"ה דצריכותא דאמרי בגמ' אפסקיה דרב יהודה אמר רב מהני נמי למשניות ולההיא דשתי הלחם נמי איכא למימר דאי לא הוה אשמעי' רבינו הקדוש כלליה דר' עקיבא רק גבי שתי הלחם ה"א דוקא התם קאמר ר"ע דמכשירין אינם דוחין את השבת משום דליכא לא כרת ולא י"ג בריתות אבל הכא גבי פסח או גבי מילה אימא דמודה דאפי' מכשירין דחו ואי אשמעי' גבי הני בלחוד ה"א דוקא הני דהוו צורך הדיוט לא דחו מכשיריהן את השבת אבל גבי שתי הלחם דהוו צורך גבוה ה"א דמודה דמכשיריהם נמי דחו כמו העומר קמ"ל כנלע"ד. ובברייתא בגמ' ס"ל לר' אליעזר דמכשירי שתי הלחם ומכשירי לולב ומכשירי סוכה ומכשירי שופר ומכשירי מצה ומכשירי מילה הכל דוחין את השבת ובגמ' מפרש ואזיל טעמא דכולהו. ומפרש בגמ' דאפי' לר' אליעזר אין מכשירי מילה כגון ברזל ופחמים דוחין את השבת אלא דוקא היכא דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו כגון שפירש ממנה כל ימי עבורה מתשמיש ראשון כך פרש"י ז"ל:
זה הכלל וכו': ויש ספרים דגרסי במתני' ושאי אפשר ליעשות מע"ש פי' כגון מילה עצמה:
משנה ב עריכה
עושין כל צרכי מילה בשבת: ובגמ' מכדי קתני כולהו כל צרכי מילה לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר המל כל זמן שהוא עסוק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על ציצין שאין מעכבין את המילה פי' רש"י ז"ל והיינו דקתני כל צרכי מילה אפי' ציצין שאין מעכבין חוזר עליהן כל זמן שלא פירש. ובמסקנא מוקי לה בגמ' דלא כר' יוסי דאמר בפ' שתי הלחם אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד פי' דחדא מילתא היא ה"נ פירש חוזר אע"פ שאין מעכבין דכולה גמר מילתא היא:
ומוצצין: את הדם ואע"פ שהוא עושה חבורה אפ"ה שרי ומשום סכנה דדומיא דאספלנית וכמון קתני מה אספלנית וכמון כי לא עביד סכנה הוא אף הכא כי לא עביד סכנה הוא ולא אמרי' דם מפקד פקיד והרי היא כאילו נתון בכלי ובמציצה לא עביד חבורה אלא ודאי עביד חבורה במציצה ואפ"ה שרי משום סכנה הכי איתא בגמ':
וכמון: י"ס דגרסי וּכְמַן. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל בכל מקום שהוא נזכר במשנה:
אם לא טרף יין ושמן זה נותן בעצמו וזה בעצמו: אבל ביו"ט אפילו לטרוף ולבלבל ולערב יפה יפה מותר ומתני' דקתני נותן זה בעצמו וזה בעצמו לטרוף בלבד הוא דקאמר ולאו דוקא קתני נותן זה בעצמו ובהכי אתיא מתני' כר"מ דקאמר בברייתא בגמ' דטורפין יין ושמן לחולה בשבת משום דלא בעי לחולה עירוב ובלבול יפה יפה אבל למילה דבעי עירוב ובלבול יפה יפה אין מערב יפה יפה אלא נותן זה בעצמו וזה בעצמו כלומר בטירוף כל דהו וכדכתיבנא וממאי דכתיבנא משמע דטירוף לשון עירוב כל דהו אבל בגמ' פ' ר"א דתולין דף ק"מ מוכח התם דטרוף הוי בכח יותר מעירוב. ובטור י"ד סי' רס"ו. וכתב הר"ן ז"ל דהיכא דאיכא חמימי לרחוץ קודם ואשתפוך הנך דלאחר מילה בכה"ג איכא למידק אי אמרי' תדחה מילה כיון שאם נמול נצטרך אח"כ לחלל את השבת במכשירין או דילמא השתא מיהת כדין מהלינן ובתר הכי פקוח נפש הוא דדחי את השבת והרמב"ן ז"ל כתב דשרי למימהליה שאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לדחות את השבת דבתר הכי פק"נ הוא דדחי לה ולא מכשירי מילה ומתני' דייקא לה הכי דקתני לא שחק כמון מע"ש לועס בשניו ונותן ואם לא התקין מע"ש כורך על אצבעו ומביא ולא קתני בשאין לו כמון בביתו או שאי אפשר ללעוס בשניו תדחה דמדקתני תקנתא ולא קתני דחייה ש"מ כדאמרן ועוד דכורך על אצבעו ומביא [הגה"ה בלשון הר"ן ז"ל כתוב דרך רה"ר ובית יוסף בסי' של"א יישבו:] ואפילו מחצר אחרת כשלא נשתתפו איסורא דרבנן מיהא איכא. ואם איתא דמכשירין דלאחר מילה כמקמי מילה תדחה מילה שהרי העמידו דבריהם במקום כרת אלא ש"מ שאין צרכי סכנה של אחר המילה דוחין את המילה בתחלה אלא שמל ואח"כ מחלל לצורך הסכנה עכ"ל ז"ל. ואין כן דעת הרז"ה ז"ל שהוא ז"ל אמר דכל היכא דאשתפוך חמימי דבתר מילה תדחה מילה וכן דעת הרשב"א ז"ל והביא ראיה מדתנן בפ"ק דביצה בה"א לא ישחוט אא"כ היה לו דקר נעוץ מבעו"י וב"ש מתירין ואם איתא שמלין מפני שבשעת מילה אין כאן דחיית מכשירין ואח"כ פקוח נפש הוא שדוחה הכא נמי נשחוט מפני שמחת יו"ט ואחר מכאן נימא שמצות כסוי היא שדוחה אלא ש"מ כל שאנו יודעין בתחלת הדבר שיבוא לידי איסור מלאכה דוחין את המצוה כדי שלא נבוא בסוף לידי כך ומה שהתירו לו לכרוך על אצבעו ולהביאו ולא דחו את המילה בכך כשם שדחו אותה מפני הבאת איזמל ואפי' דרך גגות וקרפיפות היכא ששבת בתוך הבית איכא למימר דאי אתיידע מילתא מקמי מילה אה"נ ומתני' בדלא ידעי עד לאחר מילה ואפ"ה כל כמה דאפשר לשנויי משנינן אלו דברי הרב ז"ל ואפשר הן אבל זו של דקר נעוץ אינה ראיה לפי דעתי שאין שחיטה ביו"ט מצוה קבועה כמילה בשבת עכ"ל הר"ן ז"ל:
ואפי מחצר אחרת: אית דל"ג ואפילו בוי"ו ומ"מ דרך רה"ר לא אע"פ שמביאו בדרך מלבוש:
משנה ג עריכה
מרחיצין את הקטן: ק"ק לע"ד אמאי לא תני רוחצים זולפים. ובירוש' תנאי דבית רבי מרחיצין את המילה וכו' כדלעיל פ' ר"ע. ובגמ' אמרי' הלכה כראב"ע בין בחמין שהוחמו מע"ש בין בחמין שהוחמו בשבת בין הרחצת מילה בין הרחצת כל גופו מפני שסכנה היא לו ופי' הר"ן ז"ל ומיהו הך רחיצה דשרי לפני מילה דוקא בחמין שהוחמו מע"ש אבל בחמין שהוחמו בשבת לא דרחיצה דמקמי מילה מכשירין נינהו ולא דחו שבת אלא אליבא דר"א עד כאן לשונו ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל האי מרחיצין לאו כדרכו הוא דתנא סיפא וכו'. אמר המלקט רבא לא ניחא ליה בהאי אוקימתא משום דמרחיצין קתני ומתרץ איהו למתניתין בגמרא הכי מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ביום הראשון כדרכו וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ר' אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וברייתא מסייעא ליה והאי קרא דמייתי ראב"ע לאו ראיה גמורה היא דהכי תניא בהדיא בברייתא אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר והיינו טעמא כדמפרש בגמ' משום דגדול לא סליק בשרא הייא פי' אין מכתו מעלה ארוכה מהר אבל קטן מעלה ארוכתו מהר ומתרפא מידי סכנתו ורבא גופיה קהדר ביה בגמ' ואמר הכי אנא בהדי תרגימנא דסבי דאינון רב יהודה ורבה בר אבוה למה לי דאע"ג דברייתא כוותיה דייקא בהדי' מתני' כותייהו דייקא מדקאמר ר' אלעזר בן עזריה מרחיצין את הקטן וכו' אא"ב ת"ק מזלפין ביום הראשון קאמר היינו דקאמר ליה ראב"ע מרחיצין אא"א ת"ק מרחיצין ביום ראשון קאמר (לשון רש"י ז"ל בשני הימים ע"כ וגם בסוף הסוגיא כתב בימים הראשונים) ומזלפין עליו ביום השלישי ר' אלעזר אף מרחיצין מיבעי ליה:
ביום השלישי: י"מ דכ"ש יום שני כמו שפי' ר"ע ז"ל לעיל בפ"ט (וכמו שנראה מלשון רש"י ז"ל) והר"ן ז"ל פי' בפ"ד דנדרים ד' ל"א דקרא לא אתא למימר דביום השלישי כאיב ליה טפי מיומא קמא אלא לכך המתינו שמעון ולוי עד יום השלישי כדי שיהיו חלושין ביותר שנכאבו שלשה ימים ע"כ וכן משמע ג"כ בפכ"ט דפרקי ר' אליעזר דביום השלישי הכאב הוא יותר כבד. וכן משמע מפי' ר"ע בפ"ד דתעניות סי' ג' וכן משמע ג"כ מפי' הרמב"ם ז"ל דלעיל פ"ט סי' ג' וגם מפירושו ז"ל אשר פירש כאן. ועיין בתשובות ה"ר איסרלן סי' נ"ו. גם בפי' הר"ן ז"ל כאן וגם במגיד משנה שדקדקו מדברי הרמב"ם ז"ל דדוקא לאחר המילה ממש רוחצין א"נ בשלישי אבל לא בשני. וכתב הר"ן ז"ל עוד שכן מטין דברי הרב אלפסי ז"ל ועיין עוד שם:
ספק ואנדרוגינוס וכו': וה"ר יהוסף ז"ל הגיה אנדרוגינס וגם נקד פתח בנו"ן השניה וכן נקד בכל מקום שהוא נזכר במשנה. וכתב פה וצ"ע דתנן אין מחללין עליו לשון יחיד ע"כ:
ר' יהורה מתיר באנדרוגינוס: למילה בלחוד הוא דמשוי ליה כזכר מרבויי דכל אבל לכל שאר הדברים כאשה משוי ליה. ובת"כ פ"א דפרשת כי תזריע קאמר עוד ר' יהודא שאם לא נימול האנדרוגינוס ענוש כרת. ות"ק ערלתו כתיב מי שהוא כולו ערל יצא אדרוגינוס מי שערלתו ערלה ודאי דוחה שבת ולא ספק. והאי קרא בשבת כתיב דכתיב וביום השמיני וילפי' מיניה אפי' בשבת וכתיב בסיפיה ערלתו דמשמע מיעוט ערלתו של זה ולא של אחר:
משנה ד עריכה
מי שהיו לו שני תינוקות וכו': פליגי אמוראי בגמ' בגרסת המשנה והגרסא שתפסו רבותי עיקר כך היא וכו' עד סוף לשון ר"ע ז"ל: אמר המלקט ולפי האי גירסא מתני' ר"ש בן אלעזר היא וה"נ אוקי לגרסת מתני' רב הונא בירושלמי. ודלא כר"מ דמוקי פלוגתייהו אליבא דרב יהודה באחד בשבת ואחד לאחר שבת אבל אחד למול ע"ש וא' למול בשבת ד"ה פטור ור"ח תני איפכא אומר היה ר"מ לא נחלקו ר"א ור"י על שהיו לו שני תינוקות אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על שהיו לו שני תינוקות א' למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ודבי ר' ינאי מפרשי טעמיה בגמ' וגם בפסחים פ" אלו דברים דף ע"ב ושם בסי' ה' כתבתיו יותר באורך ושם נתבאר החילוק של נתנה שבת לדחות שפירש כבר כאן הרמב"ם ז"ל. ואליבא דר"ש בן אלעזר מפרש בגמ' ושניהם ר' אליעזר ור' יהושע לא למדוה אלא מע"ז ר' אליעזר סבר כע"ז מה ע"ז אמר רחמנא לא תעבוד וכי עביד מחייב הכא נמי ל"ש ור' יהושע התם לאו מצוה הכא מצוה. ומאי דפריך שם בגמ' פסחים פ' אלו דברים (פסחים דף ע"ב) דר' יהושע אדר' יהושע מההיא דתנן התם א"ל ר' יהושע לא אם אמרת באימורי צבור שיש להם קצבה נכתב שם. ובגמ' דפ' ספק אכל דף י"ט והתם הגרסא אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל את שלאחר שבת בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר. וביד בפ' שני דהל' שגגות סי' ח' ופסק כלישנא דר' חייא. ועיקר הגרסא שני תינוקות בנו"ן לשון זכר וכן בתר הכי בסיפא אחד בדלי"ת. ונ"ל דמי שהיו לו שני תינוקות קאי אאב שהוא בעצמו מל את בניו ועליה רמי חיובא וגביה שייך טרדא אבל אם המוהל איש אחר נראה דודאי דשניהם פטורין לכ"ע האב פטור מפני שהוא לא עשה החבלה והאחר ג"כ פטור מפני שהוא אנוס דלא סליק אדעתי' שיטעו כדי שישאל אותם שמא עבר זמנו או שמא לא הגיע זמנו וסמך קצת יש לדבר מדאמרי' בגמ' פסחים פ' אלו דברים דהבא על יבמתו והיא נדה והוא לא ידע דפטור מחטאת שהרי ברשות עשה דהא אינו רגיל ביבמתו כדי שישאלנה אבל אם בא על אשתו והיא נדה חייב חטאת מפני שלא שאלה ופסקה להלכה הרמב"ם ז"ל שם בהלכות שגגות כך נלע"ד אע"פ שיש לחלק. ועיין בסי' ק"ה דשאלות ותשובות החכם ה"ר מנחם עזריה נ"ע:
משנה ה עריכה
הא כיצד כדרכו וכו': ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלות הא כיצד וכתב כן דרך המשנה בכל מקום דלא גרסינן כיצד כגון מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה קורין בחמשה עשר וכו' ע"כ:
נולד בין השמשות וכו': ביד פ"א דהלכות מילה סי' י"ב וכתוב שם בכסף משנה ודע שהרא"ש ז"ל בתשובה חלק על רבינו וכתב דמילה שלא בזמנה אינה דוחה אפי' יום טוב שני של גליות וממתני' דלא אשכח נימול לשנים עשר אלא בשני ימים טובים של ר"ה אין ראיה דמתני' נשנית בא"י ע"כ וכתוב ברש"ל ז"ל שני ימים של ר"ה אתיא כאחרים דלית להו דחיית אד"ו אי נמי בה"ו קאמר ודו"ק:
משנה ו עריכה
אלו הן ציצין וכו': ומחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת הן. ובערוך בערך צץ תשובת רב האי גאון ז"ל ואביו רב שרירא גאון ז"ל בשר החופה את רוב העטרה דאמריתו אמאי אפקוה בלשון ציצין כך הוא כל הבשר החופה את העטרה אינו נקרא ציצין אלא אם נטל מקצתו ושייר מקצתו הנה מעט והנה מעט נקראו אותן מעט הנותרים ציצין מפני שדומין לסנפירין ותרגום סנפיר ציצין ע"כ:
מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל: ירושלמי תני וענוש כרת והקשו תוס' ז"ל תימא אמאי איצטריך למיתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה ע"כ. ונלע"ד לומר דמה טעם קאמר כדמשני תלמודא בכמה דוכתי א"נ ממשנה יתירה שמעינן דכל זמן שהוא מתעסק במילה חותך אפי' ציצין שאין מעכבין דחשיב כאילו לא מל עדיין ובטור י"ד סי' רס"ד. וכתוב שם בבית יוסף והנה בהיות ספרד על תלה נסתפק להם מה נקרא עטרה אם הבשר אשר בראש הגיד כולו או אם הוא לבד החוט הגבוה הסובב אשר בין אותו הבשר והגיד כי נמצאו המפרשים והפוסקים מתחלפים בלשונם פעם יורו כן ופעם יורו כן וראיתי קונטרס מחכם אחד שכתב אז על זה והכריע דעטרה דלגבי מילה היא הבשר אשר בראש הגיד כולו ע"כ ועיין עוד שם. ומחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת רוב וגם כתב דיש ספרים דלא גרסי מלת בשר: