משנה שבת יג ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יג · משנה ב | >>
העושה שני בתי נירין בנירין, בקירוס, בנפהד, בכברה ובסל, חייב.
והתופר ה שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות.
משנה מנוקדת
הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין בַּנִּירִין, בַּקֵּרוֹס, בַּנָּפָה, בַּכְּבָרָה וּבַסַּל, חַיָּב.
- וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת,
- וְהַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת:
נוסח הרמב"ם
העושה - שני בתי נירין,
- בנירים,
- ובקירוס,
- בנפה,
- ובכברה,
- ובסל,
- חייב.
- התופר - שתי תפירות,
- והקורע - על מנת לתפור שתי תפירות.
פירוש הרמב"ם
נירין - הניר, וכבר פירשנו אותו בפרק השביעי.
וקירוס - יריעה ארוגה מן הסיב.
נפה - ידועה. וגם כן כברה.
וזכר בכאן אלו הדברים על דרך נתינת השיעורים, וזכרם בפרק כלל גדול על דרך מניין אבות מלאכות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שתי בתי נירין - שנתן שני חוטין של שתי בניר שקורין ליצ"ש ב:
בנירין - מפרש בגמ' שמרכיב שני פעמים [כל] חוט של שתי בניר ובפעם השלישית מרכיבו על חוט המורכב על הקנה:
בקירוס - יריעה ארוגה ג מסיב של דקל:
פירוש תוספות יום טוב
[* בנירין. כתב הר"ב מפרש בגמ' שמרכיב שתי פעמים כל חוט של שתי כו' וז"ל הגמ' מאי בנירין אמר אביי תרתי בבי נירא וחדא בנירא ופירש"י שתי פעמים מרכיב כל חוט של שתי בבת נירא דהיינו שקורין ליצ"א ופעם שלישית מרכיבו על חוט שקורין ליצ"א המורכב על הקנה ע"כ ולא יכולתי לעמוד על הפי' הזה מפני שכשרציתי להבינם בקשתי לראות מלאכת האורג כיצד הוא וכשראיתיו לא מצאתיו באופן שיכולתי ליישב בו את הפי' הזה ואמנם יכולתי להסכים דברי אביי עם אופני כלי האריגה שראיתי בענין אחר מהפי' הזה וזהו בהקדים מה ששנינו בריש פכ"א ממסכת כלים הנוגע בכובד העליון ובכובד התחתון בנירים ובקירוס והכובדים פי' הר"ב שם שהם שני עצים עגולים הא' סמוך לו אשר עליו יוכרך הבגד הנארג אחת לאחת והוא הנקרא העליון והב' הוא אשר עליו כרוך השתי אשר יהיה נארג והוא הנקרא התחתון והנירים הם חוטין הארוגין על הקנה ובעבורן מגביהין קצת החוטין ועושין דרך שילך בו הארג בחוט [זה הל' תקנתיו לעיל פ"ז משנה ב'] וקירוס מסרק שבו מכים על האריגה ומחברים החוטים ע"כ. והנה הנירים שהם חוטים כו' הנה הנם עשויים באופן זה שתלוים סמוכים ותכופים וכפולים בקנה ולמטה בקצותם הם גם כן כפולים על קנה מלמטה וכמו שפירש"י והר"ב בניר שקורין ליצ"ש כך פי' הר"ב ג"כ בשקלים פ"ח משנה ה' על נימין והתם כפולים עד כ"ד לכך כאן נמי ע"ש כפילותם נקראים נירין. והנה כל שני חוטין הסמוכין קשורים יחד בסמוך לשלישותם ממעל וכן עוד קשר בקצת ריוח מהקשר של מעלה ונמצא שבין כל אלו שני חוטין יש קצת ריוח והיינו בכדי חוט שתי ההולך ביניהם וחוט שתי אחר סמוך לו הולך בבין שני הקשרים הנזכרים וכן כל חוט שתי הולך בין הרווחים וחוט אחד בין הקשרים עד גמירא כל רוחב חוטי שתי שעל כובד התחתון והנירים הם שנים סמוכים זה לזה כדי שכל חוט שבנירים בין הרווחים של האחד הולך בשני בין הקשרים והחוט שהולך בראשון בין הקשרים הולך בשני בין הרווחים וע"י כך יעלה זה החוט וירד זה ויבא הערב כו' כמ"ש בשם הערוך לעיל פ"ז. והקירוס דתנן התם שהוא כעין מסרק עשוי מעצים דקים סמוכים מאד זה לזה רק קצת ריוח ביניהם בכדי חוט ומחוברים למעלה ולמטה ע"י קנה דק וכל חוטי השתי הולכים בין הרווחים ומעתה הא דאמר אביי תרתי בבי נירא וחדא בנירא נ"ל דהני תרתי שהם סמוכים ועשויים מן חוטין קשורים באמצעיתן ויש בין שני קשרים ריוח מה קרוים בי נירא שהוא כמו בתי נירין בלשון הקדש כדאמרי' בי פלניא בי נשא והלכך השלישי שאין בו כמו בתים קראו אביי נירא שהרי הוא כדמית נירא אע"פ שאינו מחוטין הנקראים ליצ"ש ותהא משנתינו כאילו שנויה העושה בשתי בתי נירין ובנירין ואין כל כך תימא שבמשנת כלים קורא קירוס מה שקורא כאן נירין שכן יש לכלי זה השלישי שתי מלאכות שהשתי עובר בתוכו כמו שעובר בשתי נירין הקודמין וגם בו מכין ומחברים הארוג לכך יתכן גם כן שיהיה לו שתי שמות כל שם על מלאכה אחת שעושין בו ועיין לקמן בסמוך]: [* בקירוס. פירש הר"ב יריעה ארוגה כו'. כך פירש הרמב"ם ובדבור דלעיל הראיתיך פירוש אחר מהר"ב והוא ג"כ מפירוש הרמב"ם רפכ"א דכלים וצ"ע טובא ובעיני נראה שזה עד מוכיח על מה שפירשתי לעיל דאביי כולל קירוס עם בתי נירין וקוראו נירין ומש"ה הוא שפירש הרמב"ם כאן ואחריו הר"ב דקירוס הוא יריעה כו' אך ודאי דאכתי צ"ע מי המכריח אותם לפרש בכלים בענין אחר ועוד קשיא לי דהרמב"ם בחבורו פ"ט מה"ש לא העתיק לקירוס והיה נ"ל ג"כ שזו ראיה לפירוש שלי בכאן דבנירין השנוי פה היא הקירוס שלשם אבל א"ל דל"ג כאן בקירוס דהא רב יודא מפרש בגמ' מאי קירוס ודוחק לומר דאף לזה ל"ג. ועוד קשה על הרמב"ם שהוסיף סבכה ואריגת חבלים ואין נראה לי שיהיה זה הפירוש של מצבייתא שאמר רב [א) בגמ' רב] יודא על קירוס ועיין עוד ברפכ"א דכלים ותמיהני שהראב"ד והמגיד והכ"מ כולם לא העירו בכל זה]:
בנפה ובכברה ובסל. פירש"י הנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט אחד בשתי מלמטה ואחד מלמעלה ומעמיד השתי בהן כתקונו ע"כ:
והתופר וכו'. משום דבעינן למתני הקורע בחמתו וכו' משום הכי קתני התופר וכו'. הקורע וכו' אף על גב דכבר תנא לה באבות מלאכות. גמ':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ב) (על הברטנורא) -! (ג)פקח עיניך וראה בנעימית דברי התוי"ט:
(ד) (על המשנה) ובסל. הנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט אחד בשתי למטה ואחד למעלה ומעמיד השתי בהן כתקונו. רש"י:
(ה) (על המשנה) והתופר. משום דבעינן למתני הקורע בחמתו משום הכי קאמר התופר כו' הקורע כו' אע"ג דכבר תנא לה באבות מלאכות. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בניריים: בנקודת פתח ברי"ש ובחירק ביו"ד מצאתיו נקוד במשנת החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל גם במ"ם.
בקירוס בנפה וכו': לשון הרמב"ם ז"ל בה"ש פ"ט העושה שתי בתי נירין חייב העושה נפה או כברה או סל או סבכה או שסרג מטה בחבלים ה"ז תולדת עושה נירין ומשנעשה. שני בתים באחד מכל אלו חיית ע"כ:
התופר שתי תפירות וכו': ובגמ' פריך הא תנינא באבות מלאכות התופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות ומסיק אלא משום דקבעי למיתני והקורע בחמתו או על מתו מש"ה קתני ובעי בגמרא הקורע על מנת לתפור היכי משכחת לה ומשני דעבידא הבגד כי כסתא פי' רש"י ז"ל הולכת ומתקפלת שאין הבגד שוה ובולט הבגד כמין כיס וצריך לקרוע הבגד למטה ומולל לפניו והתפירה מתישבת:
תפארת ישראל
יכין
העושה שתי בתי נירין בנירין: ר"ל שתים ב' עניבות שבעניבות (שבשעפמע) להיות לבתים לב' חוטי שתי שהניחן תוך העניבות ההם (עי' בל"ט מלאכות במלאכות ב' נירין)
בקירוס: ר"ל או שהשכיב ב' חוטי השתי בכלי הנקרא (קאמס). והוא כלי עם נקבים הרבה כמנין חוטי השתי. ומשכיבין כל חוט שתי בנקב אחר. דאחר שמשליך חוט הערב מהצד להצד בין חוטי השתי. מקיש האורג עם הקירוס על חוט הערב שהשליך. כדי להסמיכו ולתכפו אל שאר החוטין הארוגים כבר. (כלי זה נקרא בגמ' מצוביתא. לשון צבת. מדהוא צובת ותוכף החוט המושלך אל החוטים. והארוגים כבר):
בנפה: ר"ל או שהכניס ב' חוטי שתי במלאכת אריגת נפה (פיינעס זיעב):
בכברה ובסל: או שהכניס הב' חוטין באריגת כברה (גראבעס זיעב) או במלאכת הסל:
והתופר שתי תפירות: אע"ג דכל הל"ט מלאכות כבר נשנו לעיל בפ"ז. ולא הוצרך תנא לחזור לשנות רק אותן המלאכות שרצה לפרש בהן מידי. והרי תופר חוזר ומזכירו אע"ג דלא פי' בה מידי. ה"ט מדבעי להזכיר קורע. דרצה לפרש בה כמה מילי להכי חזר ותנא נמי תופר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת