רמב"ם על שבת יג

<< · רמב"ם · על שבת · יג · >>

שבת פרק יגעריכה


משנה אעריכה

אחד על האריג - הוא שארג אפילו חוט אחד על אותה מסכת, הוא חייב לדברי רבי אליעזר.

והלכה כחכמים:

משנה בעריכה

נירין - הניר, וכבר פירשנו אותו בפרק השביעי.

וקירוס - יריעה ארוגה מן הסיב.

נפה - ידועה. וגם כן כברה.

וזכר בכאן אלו הדברים על דרך נתינת השיעורים, וזכרם בפרק כלל גדול על דרך מנין אבות מלאכות:

משנה געריכה

מקלקל על מנת לתקן - רוצה לומר כמי שהורס וכוונתו לבנות.

ואמרו הקורע בחמתו או על מתו פטור - כשאינו חייב לקרוע על אותו המת. ואמרו "בחמתו פטור" - סברא דחויה היא.

והלכה "הקורע בחמתו או על מת שחייב עליו קריעה, חייב", והטעם שיהיה הקורע בחמתו ועל מתו חייב מפני שדעתו מתישבת וחימומו מתפשר לאותו הקרע, והוא דומה למתקן:

משנה דעריכה

רוחב הסיט - שתות הזרת. והוא השיעור הקרוב לדעתי שראיתי בפירוש הסיט, והוא הנכון אצלי כאשר בארתי בפרק שלישי ממסכת ערלה, ויהיה רוחב הסיט כפול שליש הזרת. וראיתי לגאון, שהוא בין הגודל והאצבע כשיפתח ידו כל מה שיוכל האדם.

וכשילבן אדם מן הצמר, וינפץ ממנו או יצבע ממנו שיעור שיטווה ממנו חוט, ויהיה ארכו רוחב הסיט כפול שהוא חייב.

והמובן לי מפירוש אלו המלות שפירשו הקדמונים, כי מלא הסיט הוא שתות הזרת, ומלא רוחב הסיט הוא ריחוק מה שיראה בין הגודל והאצבע:

משנה העריכה

ביבר - מקום שמכניסין בו העופות והבהמות.

והלכה כחכמים, כאשר פירש רבן שמעון בן גמליאל:

משנה ועריכה

טעם אמרם שניהם פטורין, כבר קדם בתחילת המסכתא.

ואין הלכה כרבי שמעון:

משנה זעריכה

אמרם פטור בכאן, הוא פטור ומותר: