משנה שבת טו ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק טו · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

יש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין.

קושרת אשה מפתח חלוקהב, וחוטי סבכה ג ושל פסיקיאד, ורצועות מנעל וסנדלה, ונודות יין ושמן, וקדירה של בשר.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, קושרין לפני הבהמה ז בשביל שלא תצא.

קושרין דלי בפסיקיא, אבל לא בחבל.

רבי יהודה מתיר.

כלל אמר רבי יהודה, כל קשר שאינו של קיימא, אין חייבין עליו.

משנה מנוקדת

יֵשׁ לְךָ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין.

קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתַּח חֲלוּקָהּ,
וְחוּטֵי סְבָכָה, וְשֶׁל פְּסִיקְיָא,
וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל,
וְנוֹדוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן,
וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
קוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּצֵא.
קוֹשְׁרִין דְּלִי בִּפְסִיקְיָא, אֲבָל לֹא בְּחֶבֶל;
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא, אֵין חַיָּבִין עָלָיו:

נוסח הרמב"ם

יש לך קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלים וכקשר הספנים קושרת אישה מפתחי החלוק וחוטי סבכה של פסיקיה ורצועות מנעל וסנדל ונאדות יין ושמן וקדירה של בשר רבי אליעזר בן יעקוב אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא קושרין דלי בפסיקיה אבל לא בחבל רבי יהודה מתיר כלל אמר רבי יהודה כל קשר שאינו של קיימה אין חייבין עליו.

פירוש הרמב"ם

יש לך קשרים שאין חייבין עליהם כו': קושרין דלי בפסיקיא כו': זאת המשנה יש לה שיעור וזה אמרם יש קשר שאינו חייב על קשירתו כמו שהוא חייב על קשר הגמלים והספנים ולא זכר אותו הקשר והם הקשרים שקושרים כדי שיתקיימו זמן ידוע מן הזמן כמו שקושרין קשר במתג להנהיג בו הסוס ואחר כן מתיר אותו: וחזר ואמר כי יש שם קשרים הוא מותר לקשרן לכתחלה והתחיל לזכרן ואמר קושרת אשה מפתחי החלוק והם שפתי הבגד ואפילו יהיה לבגד שתי שפתות: וחוטי הסבכה הם חוטי הכובע שעל הראש: פסיקיא חתיכה של בגד וחבלי האורג מותר לקשור בהם הבהמה לד"ה כי כלי האורג כולם חבלים ועצים וקנים כולם מותר לטלטלן בשבת לפי שהם כשאר כל הכלים והלכה כרבי אליעזר. ואין הלכה כרבי מאיר שהתיר לקשור הדלי בחבל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יש לר קשרים שאין חייבים עליהם - חטאת כמו שחייבים על קשר גמלים וקשר של ספנים, אלא פטור אבל אסור ולא נזכרו קשרים הללו במשנה. ובגמרא מפרש כגון רצועה ארוכה שקושרים בטבעת שבחוטם הנאקה, וכמו כן חבל ארוך שקושרים בחבל העשוי כמין טבעת התלוי בנקב שבראש הספינה, ופעמים מניחה שם שבוע ושבועים ומתירה. וכן כל קשר שקושרים אותו לעמוד כך זמן ידוע, לא שיהיה קיים לעולם אין חייבין עליו:

קושרת אשה מפתחי חלוקה - כעין לשונות לכאן ולכאן וקושרים של ימין בכתף שמאל ושל שמאל בכתף ימין, דכיון דכל יומא שרי ליה לא דמי לקשר של קיימא ומותר לכתחלה א:

סבכה - מגבעת שעל הראש עשויה כעין רשת:

פסיקיא - אזור רחב וחוטין תלוין בראשו לקושרו בהן:

ונודות יין - של עור שכופפין פיהם וקושרין אותן. ואע"ג דאית לה תרתי איסרי ו, ולא אמרינן חד מינייהו בטולי מבטל לה והוי קשר של קיימא:

וקדירה של בשר - פעמים שקושר בה בגד סביב לפיה. ואע"פ שיש לה דדין שיכולין להוציא המרק מהן בלא היתר הקשר אפ"ה לא הוי קשר:

קושרין לפני בהמה - חבל ברוחב הפתח לנעול בפניה שלא תצא. וכן הלכה ח:

קושרין דלי בפסיקיא - על פי הבור שיהיה קשור ותלוי שם, דפסיקיא לא מבטל ליה התם:

אבל לא בחבל - דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא:

רבי יהודה מתיר - לא התיר רבי יהודה אלא בחבל של גרדי ט שצריך לו למלאכתו ולא מבטל ליה התם, ורבנן סברי אי שרית ליה חבל של גרדי יקשור נמי בשאר חבלים דחבל בחבל מיחלף. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

כקשר הגמלין. הר"ב שזכר נאקה נמשך אחר לשון רש"י ועיין מ"ש בס"ד בריש פרק ה' בשם הערוך:

קושרת וכו'. פי' לכתחלה כמ"ש הר"ב וחסורי מחסרי וה"ק ואלו הן המותרין לכתחלה. הר"ן:

קושרת אשה מפתחי חלוקה. גמ' פשיטא לא צריכא דאית לה שני פתתים דהיינו אותן לשונות שפירש הר"ב ואם אינה מתרת אלא האח' יכולה לפושטה וללובשה בדוחק מ"ד חד מינייהו בטולי מבטל לה ותיהוי קשר של קיימא וכיון דלא ידעי הי מינייהו תרוייהו ליתסרי קמ"ל:

וחוטי סבכה. גמ' פשיטא לא צריכא דרויחא לה ואינו מהודק בראשה מ"ד משלף שלפה ליה מראשה כשהיא קשורה וה"ל קשר של קיימא קמ"ל דאשה חסה על שערה פן תנתק השער ומשרא שרי ליה:

ושל פסיקיא. כתב רש"י איכא נמי לשנויי כה"ג מ"ד מחתה ליה דרך רגלה ויוצאה קמ"ל דלא עבדי הכי משום צניעותא:

ורצועות מנעל וסנדל. יש בגמ' הרבה צדדין מהן לחיוב מהן לפטור ומהן להיתר והרבה פירושים נאמרו בהן וביאר הרמב"ם בחבורו פרק עשירי שהמותרים הם שקושרים אותם על הרגל בשעת מלבוש שאלו ודאי אינן מעשה אומן ולא של קיימא:

ונודות של יין וכו'. כתב הר"ב ואף' על גב דאית ליה תרתי איסרי פי' רש"י ובאחת מהן יכול להוציא יין ונ"ל אבל בדוחק וכן בקדרה של בשר וכמו שפי' בכל האחרים:

רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני הבהמה. גמ'. פשיטא לא צריכא דאית לה תרתי איסרי פירש"י שני חבלים קושר ברוחב הפתח זה למעלה מזה ל"א תרתי איסרי שקושרן היום בשני צדי הפתח ולא היתה תלויה בה מאתמול מ"ד חד מינייהו בטולה מבטלה ויוציאנה בדוחק קמ"לן ומ"ש הר"ב שכן הלכה מסיק בגמ' דלא פליג דהא דמי להנך דלעיל. וגם זה מאותן שכתבתי בפרק אחרון דבכורים שנשנה בלישנא דפליג ול"פ:

רבי יהודה מתיר. פי' הר"ב בחבל של גרדי. וכתב הרמב"ם שאין כלי הגרדי מוקצין והכי איתא בגמ' ועיין בפי' הר"ב בספ"ג:

כלל אמר רבי יהודה וכו'. כתבו התוס' תימה אהיכי קאי אי אמלתיה קמייתא התם מתיר לגמרי והכא קתני אין חייבין עליו. משמע הא איסורא מיהו איכא. וי"ל דה"ק כל שאינו של קיימא אין חייבין עליו. הא של קיימא חייבין עליו ואפי' עניבה ולאפוקי מדרבנן דאמרי עניבה לאו היינו קשירה. א"נ אמאי דקתני ברישא אין חייבין עליהם קאי רבי יהודה עכ"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) וחסורי מחסרא וה"ק ואלו הן המותרין לכתחילה. הר"נ:

(ב) (על המשנה) מפתח חלוקה. בגמרא פשיטא. לא צריכא דאית לה ב' פתחים דהיינו אותן לשונות שזכר הר"ב ואם אינה מתרת אלא האחד יכולה לפושטה וללובשה בדוחק מ"ד חד מנייהו בטולי מבטלה לה ותהוי קשר של קיימא ותרוייהו ליתסרי. קמ"ל:

(ג) (על המשנה) וחוטי סבכה. בגמרא, פשיטא. לא צריכא דרויחא לה ואינו מהודק בראשה מהו דתימא משלף שלפה לה מראשה כשהיא קשורה וה"ל קשר של קיימא קמ"ל דאשה חסה על שערה פן תנתק השער ומישרא שרי ליה:

(ד) (על המשנה) ושל פסיקיא. איכא נמי לשנויי כה"ג מהו דתימא מחתה ליה דרך רגלה ויוצאה קמ"ל דלא עבדי הכי משום צניעותה. רש"י:

(ה) (על המשנה) ורצועות וכו'. יש בגמרא הרבה מהן לחיוב מהן לפטור מהן להיתר והמותרים הם שקושרים אותם על הרגל בשעת מלבוש שאלו ודאי אינן מעשה אומן, ולא של קיימא. הר'מ:

(ו) (על הברטנורא) ובאתת מהן יכול להוציא יין פירש"י. ונ"ל אבל בדוחק וכן בקדירה של בשר וכמו שפירשו בכל האחרים. תי"ט:

(ז) (על המשנה) לפני הבהמה. בגמרא פשיטא ל"צ דאית לה תרתי איסרי פירש"י שני חבלים קושר ברותב הפתח זה למעלה מזה ל"א תרי איסרי שקושרן היום בשני צדי הפתח ולא היתה תלוייה בה מאתמול מהו דתימא חד מנייהו בטולי מבטל ויוציאנה בדוחק קמ"ל:

(ח) (על הברטנורא) מסיק בגמרא דלא פליג דהא דמי להנך דלעיל:

(ט) (על הברטנורא) שאין כלי הגרדי מוקצין הר"מ והכי איתא בגמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יש לך:    זה הלשון של יש לך שלא מצאנוהו בשום מקום במשנה מיושב כבר במה שכתבתי:

קושרת אשה מפתחי:    י"ס גרסי מפתח בלא יו"ד. ופי' בערוך קושרת מפתחי חלוק היינו הקרסים והלולאות שמדבקת הבגד בצוארה ופעמים שאין לה קרסים אלא ציצין יוצאין מבגד עצמו וקושרת אותן. וסבכה שבראשה חוטין יוצאין ממנה וקושרת אותם לאחוריה. והכי משמע וחוטין של פסיקיא שהיא חוגרת שקושרת במתניה וחוטין יוצאין משני ראשיה שקושרת אותן ע"כ:

ורצועות מנעל וסנדל:    מתוך סוגית הגמ' מוכח דמנעל דמתני' בבני מחוזא שהם רחבי לבב ומקפידין על לבושיהן ומנעליהם להיות מכוונין וקושרין אותו בדוחק שחרית וצריך להתירו ערבית וסנדל דמתני' נמי דנפקי ביה בי תרי וצריך כל א' וא' לקשור לפי מדת רגלו הלכך בכל יום קושרו ומתירו ומש"ה קושרין לכתחלה. ויש מין מנעל וסנדל אחר דפטור אבל אסור ויש מין מנעל וסנדל אחר דחייב על קשרו או התרו חטאת כדאיתא בגמרא ולשון הרמב"ם ז"ל בה"ש פרק עשירי ורצועות מנעל וסנדל שקושרין אותן בשעת מלבוש ע"כ פי' בכסף משנה שאלו הן המותרין לדעת רבינו מפני שאלו ודאי שאינם לא מעשה אומן ולא של קיימא ע"כ:

ר' אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא:    ובירושלמי פשיט דליכא מאן דפליג עליה דר' אליעזר בן יעקב. ובגמ' קאמר שמואל הלכה כר' אליעזר בן יעקב א"ל אביי לרב יוסף הלכה מכלל דפליגי א"ל מאי נפקא לך מינה א"ל גמרא גמור זמורתא תהא:

קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל:    האי חבל חבל דגרדי הוא דאי חבל דעלמא אמאי התיר ר' יהודה הא קשר של קיימא הוא אלא ודאי חבל דגרדי הוא [הג"ה פי' הרמב"ם ז"ל דכל כלי האורג החבלים והעצים והקנים מותר לטלטלם ע"כ.] ורבנן סברי גזרינן חבל דגרדי אטו חבל דעלמא ור' יהודה לא גזר הכי מוקמינן פלוגתייהו בגמ' ופרכינן ורמינהי חבל דלי שנפסק מאמצעיתו לא יהא קושרו אלא עונבו ור' יהודה אומר מחבר שני ראשי הפיסוק זה על זה וכורך עליהם פונדא או פסיקיא ובלבד שלא יענבנו לתבל קשיא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן דרבנן אדרבנן ל"ק חבל בחבל מיחלף עניבה בקשירה לא מחלפא דר' יהודה אדר"י נמי לא קשיא התם לאו משום דמחלפא עניבה בקשירה אלא עניבה גופה קשירה היא. ובסוכה פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ג ע"ב) איכא תנא בברייתא דהתם דס"ל כר' יהודה בהא דעניבה קשירה מעלייתא היא. וכתבו תוס' ז"ל דכי אסרי רבנן היינו דוקא בדליים הקבועים בבור אבל דלי דעלמא שרי דכיון שאינו עשוי לעמוד שם זמן מרובה לא הוי קשר של קיימא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין:    רק פטור אבל אסור. ואינן מפורשים במשנה. רק בגמ' מפרש להו. שהן קשרים שהן רק לזמן ידוע. ולא לקיימן לעולם:

קושרת אשה מפתח חלוקה:    שקושרת שפת חלוקה שבימין בכתף שמאל. ושבשמאל בכתף ימין. ומתירתו בכל יום:

וחוטי סבכה:    (הויבע):

ושל פסיקיא:    אזור. ובכולהו קא משמע לן אף דאפשר למפשטינהו בדוחק בלי התרת הקשר. סד"א בטולי מבטל ליה קמ"ל:

ורצועות מנעל וסנדל ונודות יין ושמן:    (שלויכע). אף דאית ביה ב' קשרים. ויכול להוציא היין בדוחק בשיתיר רק קשר א'. סד"א חד מנייהו בטולי בטליה. קמ"ל:

וקדרה של בשר:    שקשר מטלית עלי' אף שיכול להוציא המרק בדוחק דרך דד שבקדירה. אפ"ה לא מבטל ליה:

רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני הבהמה:    ברוחב הפתח. ואף דיש תרי חבלים ואפשר להוציא הבהמה בדוחק בהתרת חבל א'. אפ"ה לא בטליה לא'. מהן:

קושרין דלי:    (איימער):

אבל לא בחבל:    דאזור לא מבטל ליה. משא"כ בחבל הו"ל קשר קיימא:

רבי יהודה מתיר:    בחבל שצריך למלאכתו דלא מבטל ליה. ולרבנן גזרי' אטו חבל דעלמא:

כלל אמר רבי יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו:    ולרבנן אף על גב שאינו של קיימא אפילו הכי היכא דמצינו דוגמתו בקיימא גזרינן:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים