מלאכת שלמה על שבת טו
<< · מלאכת שלמה · על שבת · טו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ואלו קשרים וכו': ויש לפרש דהא דאתחיל תנא באיסור קשרים בואלו מה שאין כן בשאר אבות מלאכות משום דהא תנא גבי קושר ומתיר התופר שתי תפירות ולא משכחת חיובא בתופר שתי תפירות אא"כ קושר ואז יתחייב שתים משום תופר ומשום קושר וא"כ הרי איסור קשרים כמעט מפורש ולהכי תנא ואלו בויו מוסיף על ענין ראשון דאלו הם עיקר חיובי קושר ומתיר ואלו למעוטי כגון רצועה ארוכין שקושרין בטבעת שבחוטם נאקה וכו' והיינו דתנן בסמוך יש לך קשרים וכו' כלומ' מאחר שפירשתי לך דקשר הגמלים וקשר הספנים וכיוצא בהם הדומים אליהם בדוקא חייבין עליהם ממילא תדע דאינך ליכא חיובא בהו אלא פטור אבל אסור ולא צריכנא תו לפרושינהו ויש מותרות לכתחלה בגון מפתחי חלוק וכו' כדמפרש בגמ' ורש"י ז"ל והר"ן ז"ל כתבו ואלו קשרין המנוין באבות מלאכות הקושר והמתיר. ומ"מ עיין בפי' הר"ן ז"ל פ' כלל גדול דף ק"ל ע"ב במה שכתב בשם ה"ר אליעזר ממיץ ז"ל. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל על התירן [ע"י ש"נ.] וגם נקד הה"א בפתח והתי"ו בחיריק:
יש לך: זה הלשון של יש לך שלא מצאנוהו בשום מקום במשנה מיושב כבר במה שכתבתי:
קושרת אשה מפתחי: י"ס גרסי מפתח בלא יו"ד. ופי' בערוך קושרת מפתחי חלוק היינו הקרסים והלולאות שמדבקת הבגד בצוארה ופעמים שאין לה קרסים אלא ציצין יוצאין מבגד עצמו וקושרת אותן. וסבכה שבראשה חוטין יוצאין ממנה וקושרת אותם לאחוריה. והכי משמע וחוטין של פסיקיא שהיא חוגרת שקושרת במתניה וחוטין יוצאין משני ראשיה שקושרת אותן ע"כ:
ורצועות מנעל וסנדל: מתוך סוגית הגמ' מוכח דמנעל דמתני' בבני מחוזא שהם רחבי לבב ומקפידין על לבושיהן ומנעליהם להיות מכוונין וקושרין אותו בדוחק שחרית וצריך להתירו ערבית וסנדל דמתני' נמי דנפקי ביה בי תרי וצריך כל א' וא' לקשור לפי מדת רגלו הלכך בכל יום קושרו ומתירו ומש"ה קושרין לכתחלה. ויש מין מנעל וסנדל אחר דפטור אבל אסור ויש מין מנעל וסנדל אחר דחייב על קשרו או התרו חטאת כדאיתא בגמרא ולשון הרמב"ם ז"ל בה"ש פרק עשירי ורצועות מנעל וסנדל שקושרין אותן בשעת מלבוש ע"כ פי' בכסף משנה שאלו הן המותרין לדעת רבינו מפני שאלו ודאי שאינם לא מעשה אומן ולא של קיימא ע"כ:
ר' אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא: ובירושלמי פשיט דליכא מאן דפליג עליה דר' אליעזר בן יעקב. ובגמ' קאמר שמואל הלכה כר' אליעזר בן יעקב א"ל אביי לרב יוסף הלכה מכלל דפליגי א"ל מאי נפקא לך מינה א"ל גמרא גמור זמורתא תהא:
קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל: האי חבל חבל דגרדי הוא דאי חבל דעלמא אמאי התיר ר' יהודה הא קשר של קיימא הוא אלא ודאי חבל דגרדי הוא [הג"ה פי' הרמב"ם ז"ל דכל כלי האורג החבלים והעצים והקנים מותר לטלטלם ע"כ.] ורבנן סברי גזרינן חבל דגרדי אטו חבל דעלמא ור' יהודה לא גזר הכי מוקמינן פלוגתייהו בגמ' ופרכינן ורמינהי חבל דלי שנפסק מאמצעיתו לא יהא קושרו אלא עונבו ור' יהודה אומר מחבר שני ראשי הפיסוק זה על זה וכורך עליהם פונדא או פסיקיא ובלבד שלא יענבנו לתבל קשיא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן דרבנן אדרבנן ל"ק חבל בחבל מיחלף עניבה בקשירה לא מחלפא דר' יהודה אדר"י נמי לא קשיא התם לאו משום דמחלפא עניבה בקשירה אלא עניבה גופה קשירה היא. ובסוכה פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ג ע"ב) איכא תנא בברייתא דהתם דס"ל כר' יהודה בהא דעניבה קשירה מעלייתא היא. וכתבו תוס' ז"ל דכי אסרי רבנן היינו דוקא בדליים הקבועים בבור אבל דלי דעלמא שרי דכיון שאינו עשוי לעמוד שם זמן מרובה לא הוי קשר של קיימא ע"כ:
מקפלין את הכלים וכו': כתבו תוס' ז"ל מכאן למדנו דאסור לקפל טליתות של בית הכנסת לפי שהם צורך מחר ע"כ. ונראה שמכאן עד סוף המסכת רובו ככולו הוו איסורי דרבנן והתחיל בקפול דדמי לקשירה דעסיק בה ובתר הכי קתני דיני הצלה והתחיל בכתבי הקדש למעלתן על כל שאר מטלטלין:
ר' ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין וכו': ס"א ר' ישמעאל אומר מציעין את המטות וכו' ול"ג מקפלין את הכלים. וכן כתב ה"ר יהוסף ז"ל שכך מצא בכל הספרים: ותמהני היאך נהגו הנשים השתא להציע המטות משבת למוצאי שבת ואין פוצה פה ומצפצף ונלאיתי למצוא דין זה בספרי הפוסקים ז"ל ולא ראיתיו עד הנה והדבר תמוה מאד בעיני. ובירושלמי ר"פ שני דביצה גרסי' מציעין את המטות מיו"ט לשבת שכן מציעין אותם מלילי שבת לשבת ע"כ ואפשר שזהו הטעם ג"כ שנהגו להציע המטות ביום השבת מפני שג"כ היא צורך השבת שרגילין בני אדם לנוח מעט ולישן בשבת כאשר אמרו בעלי הרמז ש'נה ב'שבת ת'ענוג ר"ת שבת:
וחלבי שבת קרבין ביום הכפורים ושל יום הכפורים אינם קריבין בשבת ר' עקיבא אומר לא וכו': כצ"ל: וכתבו תוס' ז"ל אור"י דכל היכא דקתני תרי שבי בהדי הדדי אתי כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד והכי מפ' תלמודא בפ' בתרא דסוכה ע"כ ושם כתבתיו בס"ד: