עיקר תוי"ט על שבת טו

משנה שבת, פרק ט"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

.אין פירוש למשנה זו

(ב)

(א) (על הברטנורא) וחסורי מחסרא וה"ק ואלו הן המותרין לכתחילה. הר"נ:

(ב) (על המשנה) מפתח חלוקה. בגמרא פשיטא. לא צריכא דאית לה ב' פתחים דהיינו אותן לשונות שזכר הר"ב ואם אינה מתרת אלא האחד יכולה לפושטה וללובשה בדוחק מ"ד חד מנייהו בטולי מבטלה לה ותהוי קשר של קיימא ותרוייהו ליתסרי. קמ"ל:

(ג) (על המשנה) וחוטי סבכה. בגמרא, פשיטא. לא צריכא דרויחא לה ואינו מהודק בראשה מהו דתימא משלף שלפה לה מראשה כשהיא קשורה וה"ל קשר של קיימא קמ"ל דאשה חסה על שערה פן תנתק השער ומישרא שרי ליה:

(ד) (על המשנה) ושל פסיקיא. איכא נמי לשנויי כה"ג מהו דתימא מחתה ליה דרך רגלה ויוצאה קמ"ל דלא עבדי הכי משום צניעותה. רש"י:

(ה) (על המשנה) ורצועות וכו'. יש בגמרא הרבה מהן לחיוב מהן לפטור מהן להיתר והמותרים הם שקושרים אותם על הרגל בשעת מלבוש שאלו ודאי אינן מעשה אומן, ולא של קיימא. הר'מ:

(ו) (על הברטנורא) ובאתת מהן יכול להוציא יין פירש"י. ונ"ל אבל בדוחק וכן בקדירה של בשר וכמו שפירשו בכל האחרים. תי"ט:

(ז) (על המשנה) לפני הבהמה. בגמרא פשיטא ל"צ דאית לה תרתי איסרי פירש"י שני חבלים קושר ברותב הפתח זה למעלה מזה ל"א תרי איסרי שקושרן היום בשני צדי הפתח ולא היתה תלוייה בה מאתמול מהו דתימא חד מנייהו בטולי מבטל ויוציאנה בדוחק קמ"ל:

(ח) (על הברטנורא) מסיק בגמרא דלא פליג דהא דמי להנך דלעיל:

(ט) (על הברטנורא) שאין כלי הגרדי מוקצין הר"מ והכי איתא בגמרא:

(ג)

(י) (על המשנה) מקפלין כו'. משום דתני לעיל קושרת אשה מפתח חלוקה שהם מתיקוני בגדי האדם נקט נמי להך שהם תקוני הבגדים. ואף על גב דלא הויין משום קשירה ולא נאסרו אלא משום דהוי כמתקן מנא. וכדרך שאסרי טבילת כלים:

(יא) (על המשנה) ומציעין כו'. הצעות בגדים על המטות לישן עליהם כמו יצועי עלה (בראשית מט) הר"מ:

(יב) (על הברטנורא) וכן וחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים שחל להיות במוצאי שבת פירש"י. וא"ת הא לא מיקלעי יום הכיפורים במוצ"ש כמ"ש בפ"ה דסוכה מ"ה. הא מוקמינן התם להך משנה כאחרים דס"ל דכל החדשים כסדרן, אחד מלא ואחד חסר:

(יג) (על המשנה) רע"א כו'. וטעמו כדתניא, עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביום הכיפורים יכול אף של יום הכיפורים בשבת ת"ל בשבתו דר"י רע"א עולת וגו' לימד שקריבין בי"ט יכול אף ביה"כ ת"ל בשבת:

(יד) (על הברטנורא) כלומר ולהכי למדין משבת ליום הכפורים ולא מי"ה לשבת:

(טו) (על הברטנורא) כלומר שהכתוב עשאן שוין לדבר זה. דהא ודאי דשבת חמור שהוא בסקילה ויום הכיפורים בכרת:

(טז) (על המשנה) קריבין כו'. וכ"ש קיפול דצורך הדיוט: