משנה שבת ו ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ו · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

הבנים יוצאין בקשרים, ובני מלכים בזוגין.

וכל אדםכג, אלא שדברו חכמים בהווה.

משנה מנוקדת

הַבָּנִים יוֹצְאִין בִּקְשָׁרִים,

וּבְנֵי מְלָכִים בְּזוּגִין.
וְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהוֹוֶה:

נוסח הרמב"ם

הבנים יוצאין - בקשרים.

ובני מלכים - בזוגין.
וכל אדם - אלא שדיברו חכמים בהווה.

פירוש הרמב"ם

אלו הקשרים - נתבארו בתלמוד, והוא כי הם זכרו כי הבן הקטן כשיש לו אהבה רבה באביו, ולא יכול הנער לעזוב את אביו וישוב עליו להיזק, שהאב לוקח שרוך נעלו הימנית ויקשרנו לו בזרועו השמאלית ויועיל לו בסגולה, ואלו הן קשרים.

ואמרו וכל אדם - חוזר להתיר לבני מלכים שיצאו בזגין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בקשרים - בן שיש לו געגועים על אביו נוטל האב רצועה של מנעל ימין וקושרה לו, לבן בשמאלו וכל זמן שאותו קשר עליו סרים הגעגועים מעליו, בסגולה. ולהכי תני הבנים, שאין לבנות געגועים על אביהן כמו הבנים:

בזוגין - כמין פעמונים קטנים. תרגום פעמון זהב, זגא דדהבא:

פירוש תוספות יום טוב

וכל אדם וכו'. כתב הרמב"ם חוזר להתיר בני מלכים שיצאו בזוגין ע"כ והדין עמו דאילו בקשרים לא התירו אלא משום רפואה למי שצריך לה כדתני' בגמ' ד' ס"א שצריך מיהו שיהיה ממשפחת נכפין לענין קמיע ופסקה הטור סי' ש"א. והוי יודע דלמאי דפסקינן בספי"ד דלא כר"ש האומר כל ישראל בני מלכים הם מוקים בגמ' דמתני' באריג בכסותו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כג) (על המשנה) וכל אדם. כתב הר"מ חוזר להיתר בני מלכים שיצאו בזוגין. דאלו בקשרים לא התירו אלא משום רפואה למי שצריך לה כדאיתא בגמרא דס"א. והוי יודע דלמאי דפסקינן בספי"ד דלא כר"ש מוקים בגמ' דמתני' באריג בכסותו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בקשרים:    בפירוש ר"ע ז"ל וקושרה לבן בשמאלו. אמר המלקט וסימנך תפילין. ופירש הרמב"ם ז"ל שהאב לוקח שרוך נעלו הימני ויקשרנו לו בזרועו השמאלית ע"כ ובי"ד לא הביאה ז"ל אפילו כלשונה. אבל בירושלמי בקשרים בקשרי פואה לרפואה כדפרשה רב יהודה בבבלי וכן בטוא"ח סי' ש"א וז"ל יוצאין במיני עשבים שקושרין אותם בקשרים ותולין אותם לרפואה ע"כ:

וכל אדם:    גמ' מאן תנא א"ר אושעיא ר"ש היא דאמר כל ישראל בני מלכים הן רבא אמר באריג בכסותו דלא אתי למישלף ואחויי ודברי הכל. ותוס' פירשו בשם ריב"א דבירושלמי מוקי לה בקטנים דאפי' אי פסיק ומייתי לה ליכא איסורא ומהו וכל אדם דקתני במתני' בין קטנים עניים בין קטנים עשירים. וכתוב בבית יוסף סי' ש"א וז"ל וכיון דאוקימנא לר"ש בשטה בפ' מפנין לא קיי"ל כותיה וממילא קמה לה מתני' אליבא דהלכתא כרבא דאוקמא באריג ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

הבנים יוצאין בקשרים:    כך רגילים. שקושר האב רצועה ממנעל ימינו למנעל שמאל של בנו. ושל שמאל למנעל ימין של בנו. וחושבין שזה סגולה שלא יגעגע הבן אחר אביו:

ובני מלכים בזוגין:    פעמוני זהב שבלבושיהם. והוא שיהיו ארוגים בבגד. וגם שאין בהן ענבל. ואין משמיעין קול (ש"א סכ"ג בהגה. ועי' מג"א שם סקל"ב ול"ה):

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים