משנה שבועות א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק א · משנה ג | >>
אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף, שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר, שנאמר (במדבר כט, יא) מלבד חטאת הכפורים, על מה שזה מכפר זה מכפר, מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה, אף חיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה.
אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה,
- אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף,
- שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט, יא), "מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים":
- עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר, זֶה מְכַפֵּר;
- מָה הַפְּנִימִי – אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה,
- אַף חִיצוֹן,
- אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה:
אין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף -
- השעיר הנעשה בחוץ, ויום הכיפורים מכפר,
- שנאמר: "מלבד חטאת הכיפורים" (במדבר כט יא),
- על שזה מכפר - זה מכפר,
- מה הפנימי אינו מכפר - אלא על דבר שיש בו ידיעה,
- אף החיצון אינו מכפר - אלא על דבר שיש בו ידיעה.
זה אפשר בתינוק שנשבה לבין הגוים ולא קדמה לו ידיעה שהוא איסור על בני ישראל ביאה למקדש, והוא טמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש, [ואחר כך ידע שהוא טמא כשנכנס וכי הוא אסור ליכנס למקדש] טמא, הנה כי אין לו ידיעה בתחילה.
ושעיר הנעשה בחוץ ביום הכיפורים הוא חטאת ויאכל למוצאי יום הכיפורים, וכבר נתבאר זה במקומו [מנחות פרק יא הלכה ז]:
אין בה ידיעה בתחלה - שלא ידע בטומאה זו מימיו יב, זה לא בא לכלל קרבן עוד לעולם. שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בו ידיעה בתחלה:
שעיר הנעשה בחוץ - הקרב במזבח החיצון במוספין של יוה"כ: ויום הכיפורים עצמו מכפר עם השעיר:
שנאמר - בשעיר הנעשה בחוץ (במדבר כט) שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים, וחטאת הכפורים הוא השעיר הנעשה בפנים, והקישן הכתוב, ללמדך שעל מה שזה מכפר זה מכפר. מה פנימי אינו בא אלא על דבר שיש בו ידיעה, ומאי ניהו ידיעה, בתחלה, כדילפינן מקרא דכתיב לכל חטאתם, דמשמע לאותם שיבואו לכלל חטאת כשתהיה להם ידיעה בסוף, ואי אפשר לבא לכלל חטאת אא"כ היתה לו ידיעה בתחלה, אף שעיר הנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על שיש בו ידיעה, ומאי ניהו, ידיעה בסוף ולא בתחלה יג דלא אתיא לכלל קרבן, ומכפר זה כפרה גמורה בלא תליה:
אין בה ידיעה בתחלה. לשון הר"ב שלא ידע בטומאה זו מימיו וכן לשון רש"י. ולמסקנא דגמ' שכתבתי בריש מתני' דלעיל לא משכחת אלא בתנוק שנשבה לבין הנכרים וכן פירש הרמב"ם. ולישנא דבטומאה זו לא משמע הכי. ואע"ג דהכא יש ליישב פירש"י דמפרש במשנה דלא כמסקנת הגמ' כי כך דרכו כמ"ש בהרבה מקומות. ומהן במשנה ג' פ"ט דיבמות [ד"ה ולא מזונות]. אבל בריש פ"ב דכבר עלתה המסקנא ליכא לתרוצי בהכי ושם אעתיק ל' התוס' בזה:
שנאמר מלבד חטאת הבכורים. כתב הר"ב והקישן הכתוב. עמ"ש בזה במשנה ג' פ"ז דיומא [ד"ה עם תמיד]. ומ"ש הר"ב ללמדך כו' מה פנימי וכו' אף שעיר שנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על מה שיש בה ידיעה וכו'. וא"ת כיון שהוקשו א"כ יכפר פנימי אדידיה ואדחיצון. ונפקא מיניה דהיכא דלא עבד חיצון דלא היה להם שעירים ככל הצורך. ומשני בגמ' אמר קרא אחת. כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. ונכפר חיצון אדידיה ואדפנימי ואע"ג דאי אפשר שיביא חיצון ולא פנימי. דפנימי מיקרב ברישא. נפקא מיניה לטומאה דאירע בין זה לזה אמר קרא אחת בשנה. כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה:
(יב) (על הברטנורא) למסקנא דגמרא שכתבתי בריש מתניתין דלעיל, לא משכחת אלא בתנוק שנשבה בין הנכרים:.! (יג)וא"ת כיון שהוקשו זל"ז יכפר כל אחד אדידיה ואדחבריה. ונפקא מינה לטומאה שאירע בין זה לזה, וא"נ אי לא עבד חיצון. משני בגמרא אמר קרא אחת, כפרה אחת מכפר, ואינו מכפר ב' כפרות. אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה:
שעיר הנעשה בחוץ מכפר: דלא כר' ישמעאל דאיהו ס"ל דאם אין ידיעה בתחלה ויש בסוף חייב להביא קרבן וס"ל כר"מ דכל השעירים כפרתם שוה ולדידיה הא דאיתקש חיצון לפנימי הוא לומר דמה פנימי אינו מכפר בשאר עבירות דכתיב מטומאות ולא כל טומאות אלא על טומאת מקדש וקדשיו שחלקה הכתוב משאר עבירות לדין קרבן עולה ויורד לדעת ר' יהודה או לדעת ר"ש ממקומו הוא מוכרע דלא איירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו דכתיב וכפר על הקדש מטומאות וטומאתו של קדש אף חיצון אינו מכפר בשאר עבירות:
ויום הכפורים מכפר: היום עצמו מועיל עם הקרבנות שנאמר כי יום כפורים לכפר עליכם. בסוף פי' רעז"ל ומכפר זה כפרה גמורה בלא תלייה ע"כ. אמר המלקט ובגמרא פריך כיון שהוקשו יכפרו שניהם כפרה אחת ונכפר פנימי אדידיה ואדחיצון על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף ונ"מ להיכא דלא עבד חיצון כגון אם לא היו להם שעירים ככל הצורך ומשני אמר קרא גבי שעיר הפנימי וכפר אהרן על קרנותיו אחת לומר כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות והדר פריך וניכפר חיצון אדידיה ואדפנימי על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ואע"ג דאי אפשר שיבא חיצון ולא פנימי דהא פנימי קרב בתחלה נ"מ לטומאה שאירע בין זה לזה פי' אם נטמא ואכל קדש או נכנס למקדש טמא אחר שקרב שעיר הפנימי ששעיר החיצון מכפר ומשני אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה:
יכין
אין בה ידיעה בתחלה: כגון תנוק שנשבה בין העכו"ם, ולא שמע מעולם שהנוגע בשרץ נטמא, אף שידע שנגע בשרץ ושנכנס למקדש ושאכל קודש:
אבל יש בה ידיעה בסוף: שאחר שאכל או נכנס נודע לו שהנוגע בשרץ טמא:
שעיר הנעשה בחוץ: הוא שעיר מוסף יו"כ הנ"ל:
מכפר: וא"צ תו קרבן אחר:
שנאמר: בשעיר מוסף שבחוץ:
מלבד חטאת הכפורים: ר"ל מלבד שעיר שבפנים:
מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה: ר"ל ידיעה בתחילה [כמשנה ב']:
אף החיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה: בסוף:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת