משנה קידושין ד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ד · משנה ו | >>
בת חלל זכר, פסולה מן הכהונה לעולםל.
ישראל שנשא חללה, בתו כשרה לכהונהלא.
חלל שנשא בת ישראל, בתו פסולה לכהונה.
רבי יהודה אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר.
בַּת חָלָל זָכָר,
- פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם.
- יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה,
- בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה.
- חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל,
- בִּתּוֹ פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר:
בת חלל זכר -
- פסולה מן הכהונה - לעולם.
- ישראל שנשא חללה -
- בתו - כשרה.
- וחלל שנשא בת ישראל -
- בתו - פסולה מן הכהונה.
- רבי יהודה אומר:
- בת גר זכר - כבת חלל זכר.
צריך שנבאר עניין חלל וחללה ואז נדבר על זאת המשנה.
וזהו כשכהן הדיוט בעל זונה או גרושה, וכמו כן כהן גדול כשבעל אלמנה או גרושה או זונה, עשאה "חללה", בין שבעל אותה בעילת נשואין או בעילת זנות באונס או ברצון בזדון או בשגגה. ואפילו נשא אחת מאלו האסורות וגרשה היא תשאר חללה לעולם כל זמן שבעלה הכהן. וכל ולד שיולד לזה הכהן מאלו האסורות הרי הוא "חלל", בין שיהיה זה הילוד זכר או נקבה.
וכמו כן כל כהן שישא חללה או שיזנה עמה כמו שזכרנו כל מה שיולד לו ממנה חללים. וזאת הזונה, שאסורה על הכהן וכשבעל אותה נעשית חללה וזרעו ממנה חללים, היא גיורת ומשוחררת ומי שנבעלה בעילת זנות כמו שנקדם בפרק הששי מיבמות (הלכה ב). ובעילת זנות הוא שיבעול האשה מי שהוא אסור עליה משום ערוה מן העריות, או שיבעול אותה גר עמוני מואבי מצרי ואדומי וכותי ונתין וחלל וממזר וגוי ועבד, בין שהיה זה באונס או ברצון, בשוגג או במזיד, או בנישואין במי שאפשר מהם שיש לו נשואין, נעשית זונה ונפסלה לכהונה, וכשבעלה כהן אחר כך נעשית חללה. ואין הפרש בזאת האשה שנעשית זונה בבעילות אלו בין היותה כהנת או לויה או ישראלית.
ואף על פי שבעילת חלל אינה בעילת זנות, לפי שהעיקר אצלינו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין ואינו אסור על הכהנת נשואי החלל ולא תאסר היא עליו, עם כל זה יפסול אותה מן הכהונה, וכן מנאוהו מכלל הפסולים. אבל מה שנתחזק אצלי שהוא יפסול אותה, מפני שזרעו ממנו חללים כמו שבאר בזאת ההלכה, לפי כשנשא חלל לבת ישראל ונולד לו ממנו בן, וזה הבן נשא את בת ישראל גם כן ונולד לו ממנו בן, ונשא זה הבן השני בת ישראל ונולד לו ממנו בת, זאת הבת אסורה לכהונה, ואפילו שתגלגל זה עד אלף דורות, וזהו עניין מה שאמרו לעולם. וזאת ההלכה נמשכת על העיקר הניקדם, והוא מה שאמרו כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר.
ואני תמיה מאד איך יפסול החלל לכהנת לויה וישראלית כמו שזכרו כשבא עליה שעושה אותה זונה, שהרי זה סותר העיקר שאמרנו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין. ושמא תאמר שעושה אותה חללה, זה גם כן אינו אמת, לפי שהעיקר אצלינו אין חללה אלא מאיסורי כהונה, וכוהנת אינה אסורה לחלל. ושמא תאמר כשבא עליה שלא לשם אישות בלבד הוא פוסל אותה מפני שהוא חלל, זה גם כן אינו אמת, לפי שהם אמרו על זכר חלל וחביריו כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו, וזו ראיה שבנשואין גם כן יפסול אותה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם - בת בנו או בת בן בנו, עד) סוף כל הדורות. אבל בת בתו מישראל כשרה לכהונה, דבת חלל עצמה מישראל כשרה לכהונה:
בת גר זכר - אפילו מישראלית, פסולה לכהונה כבת חלל זכר:
בת חלל זכר פסולה לכהונה. עיין במי"ב פרק דלעיל. ומ"ש שם:
לעולם. גמ' מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי. מה להלן לאחר ג' דורות. אף כאן לאחר ג' דורות. קמ"ל:
ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה. יליף בגמ' נאמר כאן (ויקרא כ"א) לא יחלל זרעו בעמיו. ונאמר להלן (שם) לא יטמא בעל בעמיו. מה להלן זכרים ולא נקבות. [כדתנן במשנה ז' פ"ג דסוטה] אף כאן זכרים ולא נקבות. וליכא למילף אולד עצמו הנולד מאיסורי כהונה דא"כ לכתוב בנו. מדכתב זרעו. ש"מ דולד עצמו אפי' נקבות הוי חללה. אלא כי אתא קרא להכשיר הבא מהולד הזה. וליכא למימר להכשיר הבא מהולד בין שהולד הוא זכר או נקבה. מדכתיב זרעו האב והזרע הוזכרו בתיבה זו. הוקש זרעו לו. מה הוא בתו פסולה. אף זרעו בתו פסולה. וכדתנן בת חלל זכר כו'. וכי אהני ג"ש לבת בתו אהני. והיינו ישראל שנשא חללה כו' וכתב רש"י אבל כהן שנשא חללה בתו חללה. דכל ולד הנולד בביאת איסור. כהונה הוי חלל וכדכתיבנא בריש פירקין.
חלל שנשא בת ישראל כו'. גמ' הא תנא לה רישא בת חלל זכר כו' איידי דתנא ישראל שנשא חללה תנא נמי חלל שנשא בת ישראל:
רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר. ובמתני' דלקמן פליגי עליה תנאי ושם אכתוב טעם שלשתם:
(ל) (על המשנה) לעולם. מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי מה להלן לאחר ג' דורות כר קמ"ל. גמרא:
(לא) (על המשנה) כשרה כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי"ט:
בת חלל זכר פסולה: ביד פי"ט דהלכות א"ב סי' י"ב ובטור א"ה סימן ז'. ופי' רש"י ז"ל בת חלל זכר דוקא נקט כדקתני ואזיל דבת שנשאת לישראל כשרה לכהונה:
ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה: בגמרא יליף לה ר' יוחנן משום ר"ש מג"ש נאמר כאן גבי חלל לא יחלל זרעו בעמיו ונאמר להלן גבי טומאה לא יטמא בעל בעמיו מה להלן לענין טומאה זכרים הוזהרו ולא נקבות שכן כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אף בפסולי חללות זכרים נפסלו ולא נקבות. ומוכח בגמרא דלא אהני ג"ש לכהן גדול אלא מבת בתו של כ"ג מן האלמנה ואילך אבל בתו ובת בנו אסורות בתו מדלא כתיב בנו ובת בתו דבמלת זרעו הוזכרו האב והזרע ומקיש זרעו לו מה הוא בתו פסולה אף בנו בתו פסולה:
הלל שנשא בת ישראל בתו פסולה: בגמרא פריך הא תנא ליה רישא בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם ומשני איידי דתנא ישראל שנשא חללה תנא חלל שנשא בת ישראל ומתני' דלא כר' דוסתאי בן יהודה דאמר כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות להכשיר את בתה ממנו לכהונה כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללין להכשיר את בתו ממנה לכהונה דמדכתב קרא לא יחלל בעמיו ולא כתוב בעממיו דריש ר' דוסתאי בעם אחד הוא דמיחל פי' כשהוא ואשתו מעם אחד ששניהם חללים אבל בשני עממין אינו מיחל וא"כ לר' דוסתאי חלל זכר שנשא ישראלית בתו כשרה לכהונה. ופירש הריטב"א ז"ל אמר קרא ולא יחלל זרעו בעמיו בעם אחד הוא דמיחל כגון חלל בחללה בשני עממין אינו מיחל וכי תימא א"כ בתו של כהן מגרושה וחללה זונה תשתרי דשני עממים נינהו הא לא אפשר דהא כתיב ביה ולא יחלל זרעו וכי דרשינן בעמיו לאתויי עם א' היינו בזרעו שאין זרעו של כהן המחולל מתחלל אחריו אלא כשנושא אשה בעמיו שהוא ואשתו מעם אחד ששניהם חללים וכן נראה מפי' רש"י ז"ל ע"כ. ומשמע מזה דאע"ג דריש מילתי' דר' דוסתאי דקאמר כשם שבני ישראל וכו' הוי דוקא בני ישראל ולא בני כהנים מ"מ סוף מילתיה דקאמר כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים לאו דוקא בנות ישראל דהה"נ בנות כהנים ודו"ק: גמרא ת"ר לא יחלל זרעו אין לי אלא זרעו היא עצמה מנין שהאלמנה מתחללת בביאתו מן התרומה ומן הכהונה ללקות עליה כהן הדיוט הבא עליה אחריו משום חללה אמר קרא לא יחלל פי' רש"י ז"ל עיקור חלול האמור כאן משמע ביאה עצמה שהיתה כשרה ונתחללה אבל זרעו מעיקרו הוא נפסל ואין זה לשון חלול:
ר' יהודה אומר בת גר זכר: וכו' ירושל' פ' הערל דף ט: ובת"כ סוף פ' שני דפרשת אמור:
כבת חלל זכר: יליף לה במה הצד דחלל ומצרי ראשון ומה חלל שבא מטפה כשרה בתו פסולה גר שבא מטפה פסולה אינו דין שבתו פסולה מה לחלל שכן יצירתו בעבירה מצרי ראשון יוכיח פי' שנשא מצרית ראשונה שאין יצירתו בעבירה ולא ביאתו בעבירה ובתו פסולה דהא שנייה היא ורחמנא אמר דור שלישי מה למצרי ראשון שכן אינו ראוי לבא בקהל חלל יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאינם ברוב קהל זה יצירתו בעבירה וזה אינו ראוי לבא בקהל ובתם פסולה אף אני אביא את הגר שאינו ברוב קהל ובתו פסולה מה להצד השוה שבהן שכן פוסלין בביאתן את אשה מן הכהונה כדתניא וכו' גר נמי פוסל בביאתו ומייתי לה במה הצד מהאי דינא ומה חלל שבא מטפה כשרה פוסל גר שבא מטפה פסולה לא כל שכן:
יכין
בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם: אפילו בת בנו או בת בן בנו וכו'. אבל בת בתו מישראל, כשירה לכהן:
רבי יהודה אומר בת גר זכר: אפילו מישראלית:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת