משנה קידושין ד דפוסים
משנה קידושין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
עשרה יוחסין עלו מבבל: כהני, לויי, ישראלי, חללי, גרי, וחרורי, ממזרי, נתיני, שתוקי, ואסופי.
כהני לויי וישראלי, מותרים לבוא זה בזה.
לויי ישראלי חללי גרי וחרורי, מותרים לבוא זה בזה.
גרי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי, כולם מותרין לבוא זה בזה.
ואלו הם שתוקי, כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו.
ואסופי, כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו.
אבא שאול היה קורא לשתוקי, בדוקי.
כל האסורים לבוא בקהל, מותרים לבוא זה בזה.
רבי יהודה אוסר.
רבי אליעזר אומר, ודאן בוודאן, מותר.
ודאן בספיקן, וספיקן [בוודאן, וספיקן] בספיקן, אסור.
ואלו הן הספיקות, שתוקי, אסופי, וכותי.
הנושא אשה כהנת, צריך לבדוק אחריה ארבע אימהות שהן שמונה, אמה ואם אמה, ואם אבי אמה ואמה, ואם אביה ואמה, ואם אבי אביה ואמה.
לויה וישראלית, מוסיפין עליהן עוד אחת.
אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, ולא מן הדוכן ולמעלה, ולא מן סנהדרין ולמעלה.
וכל שהחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה, משיאין לכהונה ואינו צריך לבדוק אחריהן.
רבי יוסי אומר, אף מי שהיה חתום עד בערכי הישנה של צפורי.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך.
בת חלל זכר, פסולה מן הכהונה לעולם.
ישראל שנשא חללה, בתו כשרה לכהונה.
חלל שנשא בת ישראל, בתו פסולה לכהונה.
רבי יהודה אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, ישראל שנשא גיורת, בתו כשרה לכהונה.
וגר שנשא בת ישראל, בתו כשרה לכהונה.
אבל גר שנשא גיורת, בתו פסולה לכהונה.
אחד גר ואחד עבדים משוחררים, אפלו עד עשרה דורות, עד שתהא אמו מישראל.
רבי יוסי אומר: אף גר שנשא גיורת, בתו כשרה לכהונה.
האומר: בני זה ממזר, אינו נאמן.
ואפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה: ממזר הוא, אינם נאמנים.
רבי יהודה אומר, נאמנים.
מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקידשה, אם שלו קדמו, קידושיו קידושין.
ואם של שלוחו קדמו, קידושיו קידושין.
ואם אינו ידוע, שניהם נותנים גט.
ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס.
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, והלכה וקידשה את עצמה, אם שלה קדמו, קידושיה קידושין.
ואם של שלוחה קדמו, קידושיו קידושין.
ואם אינו ידוע, שניהם נותנין לה גט.
ואם רצו, אחד נותן לה גט ואחד כונס.
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו, ואמר: אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה, אינו צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים.
מתה ואלו בניה, מביא ראיה על הבנים, ואינו מביא ראיה על האשה.
אשה נשאתי במדינת הים הרי היא זו ואלו בניה, מביא ראיה על האשה ואינו צריך להביא ראיה על הבנים.
מתה ואלו בניה, צריך להביא ראיה על האשה ועל הבנים.
לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים.
רבי שמעון אומר, אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו.
מתייחד אדם עם אמו ועם בתו, וישן עמהם בקרוב בשר.
ואם הגדילו, זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו.
לא ילמד אדם רווק סופרים, ולא תלמד אשה סופרים.
רבי אליעזר אומר, אף מי שאין לו אשה, לא ילמד סופרים.
רבי יהודה אומר, לא ירעה רווק בהמה, ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת.
וחכמים מתירין.
כל שעסקיו עם הנשים, לא יתייחד עם הנשים.
ולא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים.
רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה (וקלה), ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו.
רבי שמעון בן אלעזר אומר, ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער. והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי מעשי וקיפחתי את פרנסתי.
אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא, לא ילמד אדם את בנו, חמר, גמל, ספר, ספן, רועה, וחנווני, שאומנותן אומנות לסטים.
רבי יהודה אומר משמו, החמרים, רובן רשעים, והגמלין, רובן כשרים.
הספנין, רובן חסידים.
טוב שברופאים, לגיהנם.
והכשר שבטבחים, שותפו של עמלק.
רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
ושאר כל אומניות אינן כן.
כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו, הרי הוא מת ברעב.
אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו.
בנערותו מהו אומר, (ישעיהו מ) וקוי ה' יחליפו כח.
בזקנותו מהו אומר, (תהלים צב) עוד ינובון בשיבה.
וכן הוא אומר באברהם אבינו עליו השלום, (בראשית כד) ואברהם זקן, וה' ברך את אברהם בכל.
מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא נתנה, שנאמר, (שם כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חקותי ותורותי.
משנה קידושין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב