משנה קידושין ד ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ד · משנה ט | >>
מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקידשה, אם שלו קדמו, קידושיו קידושין.
ואם של שלוחו קדמו, קידושיו קידושין.
ואם אינו ידוע, שניהם לו נותנים גט.
ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס.
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, והלכה וקידשה את עצמה, אם שלה קדמו, קידושיה קידושין.
ואם של שלוחה קדמו, קידושיו קידושין.
ואם אינו ידוע, שניהם נותנין לה גט.
ואם רצו, אחד נותן לה גט ואחד כונס.
מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ,
- אִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין;
- וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ,
- קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.
- וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ,
- שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט;
- וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
- וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ,
- וְהָלְכָה וְקִדְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ,
- אִם שֶׁלָּהּ קָדְמוּ,
- קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין;
- וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ,
- קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.
- וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ,
- שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין לָהּ גֵּט;
- וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס:
מי שנתן רשות לשלוחו - לקדש את בתו,
- והלך הוא - וקידשה,
- אם שלו קדמו - קידושיו קידושין.
- ואם של שלוחו קדמו - קידושיו קידושין.
- אין ידוע - שניהם נותנין גט.
- ואם רצו - אחד נותן גט, ואחד כונס.
- והלך הוא - וקידשה,
- וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה - לקדשה,
- והלכה היא - וקידשה את עצמה,
- אם שלה קדמו - קידושיה קידושין.
- ואם של שלוחה קדמו - קידושיו קידושין.
- אין ידוע - שניהן נותנין גט.
- ואם רצו - אחד נותן גט, ואחד כונס.
- והלכה היא - וקידשה את עצמה,
הוצרך לשתי הבבות ואף על פי שהעניין אחד, לפי שהאב יודע ביחוסין והיא אינה יודעת, והיה אפשר לומר קדושי האב בלבד הם הקיימים אבל קדושיה לעצמה אינן קיימין ואפילו שקדמו. וכמו כן האשה בודקת הראוי לה ואז מתקדשת, אבל האב אינו בודק לה כמו שהיא בודקת, ושמא נאמר היא בלבד קדושיה קדושין אם קדמו אבל האב לא, קא משמע לן שאין הפרש בינה ובין אביה בזה העניין:
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה - אצטריך תנא לאשמועינן באב שעשה שליח לקדש את בתו ובאשה שעשתה שליח לקדש את עצמה. דאי אשמועינן באב, ה"א אב דקים ליה ביוחסין, וכשמצא מיוחס זה קידשה לו, הוא דאמרינן דבטל את השליחש אבל אתתא דלא קים לה ביוחסין אע"ג דקדשה את עצמה לא סמכה על קדושיה ולא בטלה את השליח, דסברה דלמא משכח שליח אדם מיוחס מזה. ואי אשמועינן בדידה, הוה אמינא משום דאתתא דייקא ומנסבא, כי קדשה עצמה בטלה את השליח, אבל אב דלא קפיד על בתו אם תנשא לבעל כל דהו, לא בטליה לשליחות דשליח, והאי דקדים וקדשה, סבר דלמא לא משכח, צריכא:
שניהם נותנים גט. אם באת לינשא לאחר. רש"י:
(לו) (על המשנה) שניהם כו'. אם באת לינשא לאחר. רש"י:
אם שלו קדמו קדושיו קדושין: דבטליה לשליחותא דשליח:
ואם אינו ידוע: כך צ"ל:
וכן האשה: וכו' ר"פ האומר דמכילתין גרסינן אם לא קדשה עצמה וחזרה בה ר' יוחנן אמר חוזרת דאתי דבור ומבטל דבור:
והלכה היא וקדשה את עצמה: וכו':
ואם אינו ידוע שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס: כך צ"ל:
שניהם נותנים גט אם באת להנשא לאחר: וביד פ"ד דהלכות אישות סי' ד' כ'. ובטור א"ה סי' ל"ה ל"ז:
יכין
מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה: שקבל אביה קדושין מאחר:
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה וקדשה את עצמה: וצריכי ב' בבי, רישא אף דאב אינו מקפיד כל כך אם תנשא בתו לבעל כל דהו, דבתך בגרה שחרר עבדך [כפסחים ק"י ב'], אפ"ה אמרינן מדאשכח מיוחס טפי, בטליה. לשליחותיה. וקמ"ל אשה, אף דאשה אינה בקיאה ביוחסין כאיש, אפ"ה אמרינן דבטלה לשליחותה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת