משנה פרה יא ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק יא · משנה ב | >>
כל הספק טהור לתרומה, טהור לחטאת.
כל התלוי לתרומה, נשפך לחטאת.
אם עשו על גביו טהרות, תלויות.
הרפפות, טהורות לקדש ולתרומה ולחטאת.
רבי אליעזר אומר, הרעדות, טמאות לחטאת.
משנה מנוקדת
כָּל הַסְּפֵק טָהוֹר לִתְרוּמָה, טָהוֹר לְחַטָּאת. כָּל הַתָּלוּי לִתְרוּמָה, נִשְׁפָּךְ לְחַטָּאת. אִם עָשׂוּ עַל גַּבָּיו טָהֳרוֹת, תְּלוּיוֹת. הָרְפָפוֹת, טְהוֹרוֹת לְקֹדֶשׁ וְלִתְרוּמָה וּלְחַטָּאת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָרְעָדוֹת, טְמֵאוֹת לְחַטָּאת.
נוסח הרמב"ם
כל הספק הטהור לתרומה - טהור לחטאת.
- כל התלוי לתרומה - נשפך לחטאת.
- אם עשו על גביו טהרות - תלויות.
- הרפפות - טהורות לקודש ולתרומה ולחטאת.
- רבי אלעזר אומר: הרעדות - טמאות לחטאת.
פירוש הרמב"ם
עוד יתבאר לך במסכתא אשר אחר זאת (טהרות פ"ד מ"ה):
- שיש שם ספק טומאה תשרף עליו תרומה, ויש שם ספק טומאה לא תשרף ולא תאכל, וזהו עניין תולין.
- ויש שם ספק טומאה לא תטמא התרומה בשום פנים, אבל תשאר טהורה כמו שהיתה ומותר לאכלה.
ולכן אמר:
- שכל ספק טומאה שנתחדש בחטאת, אילו נתחדש כמותה בתרומה היתה טהורה והותר לאכילה, הנה הוא טהור גם כן לגבי חטאת.
- וכל ספק טומאה שיתחדש בחטאת, אילו נתחדש כמותה בתרומה היתה תלויה, הנה זה החטאת תשפך.
- ואם נעשו חולין על טהרת החטאת, כמו שיתבאר במסכת טהרות (פ"ב) שיעשו חולין על טהרת הקודש ועל טהרת תרומה, ונתחדש להן כמו זה הספק טומאה, הנה הן ישארו תלויות.
- ולא נאמר הואיל ונעשו על טהרת חטאת, וכמו זה הספק בחטאת תשפך כן גם כן אלו הטהרות ישרפו, ולא ידמה שפיכת החטאת לשרפת הטהרות, שלא נעשה לאכילה ואלו נעשו לאכילה.
והרפפות - הן שבכות מעץ כמו שביארנו בשלשה עשר מאהלות.
ורעדות - עצים מחוברים חבור חלוש, ולזה נקרא רעדות להתרעדם אם יונעו.
ואמר שהן אינן כלים שיקבלו טומאה, ולזה לא יטמאו לא קודש ולא תרומה ולא חטאת לפי שהן אינן ראויין לטומאה.
ורבי אליעזר אומר שהרעדות, הנה לפעמים ישב אדם עליהן והן ראויות למשכב ולזה יהיו טמאות לחטאת. וזה אצלי דומה בלתי אפשר שיאמר ברפפות וברעדות, כי לא תמצא בתוספתא ובברייתא מה שיתאמת בו כוונת זה המאמר:
פירוש רבינו שמשון
כל הספק: כגון ספקות ששנו חכמים במסכת טהרות פ"ד (מ"ז) דתנן אלו ספקות שטהרו חכמים:
וכל התלוי לתרומה: כל שדינו בתרומה דתולין לא אוכלין ולא שורפין אם אירע בחטאת כיוצא בו שופכין המים המקודשים ההם או האפר:
ואם עשו על גביו טהרות: כגון שהזה באותן המים ועשו טהרות תולין אותן לא אוכלין ולא שורפין:
הרפפות: פי' בערוך מקום ביצת מים שיש בו רפש ודבריו תמוהים דהא בפ"ח (מ"י) תנן לעיל מי קרמיון ומי פיגה פסולין מפני שהן מי ביצים וצ"ל דענין אחר הוא כי ההיא דתניא בתוספתא דזבים (פ"ד) ר' יהודה אומר טטרגין ששני ראשיה נוגעין בארץ ואמציעתה רופפת הטהור והטמא יושבין עליה בגדי הטהור טהורין ופלוגתא היא התם:
הרעדות: כדתנן במסכת זבים (תוספתא פ"ד) גבי זב שהקיש על התנור ונפל הימנו ככר זה הכלל כל שהוא מכח היסטה טמא מכח רעדה טהור ואשמועינן הכא דטהור לתרומה ולקדש אבל לא לחטאת:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, יא) "הרפפות טהורות לקדש לתרומה ולחטאת ר' אליעזר אומר הרפפות טמאות לחטאת וטהורות לקדש ולתרומה אמר ר' יהודה אף אני כך אמרתי אבל חבירי גזרו עלי שאהא מודה בהם בטהרה":
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל הספק טהור לתרומה - כל ספק שאם נולד אותו ספק בתרומה התרומה טהורה, אם נולד כיוצא בו בחטאת טהור:
וכל התלוי לתרומה - וכל ספק שאם נולד בתרומה תולין לא אוכלין ולא שורפין, אם נולד כיוצא בו בחטאת, ישפך האפר או המים המקודשים. ובמסכת טהרות פרק הזורק טומאה, תנינן להו לספק הטהור ולספק שעל ידיו תולין בתרומה:
אם עשו על גביו טהרות - אם הזה באפר זה שנטמא בספק התלוי לתרומה, ועשה טהרות ע"י אותה הזאה, תולין אותם טהרות ולא אוכלין ולא שורפין:
הרפפות - כמין שבכות של עץ:
טהורות לקודש לתרומה ולחטאת - לפי שאינן כלים וגם אינן ראויין למדרס:
הרעדות - עצים שאינן מהודקים יפה זה בזה וכשאדם נשען עליהם רועדים ומתנענעים:
טמאות לחטאת - פעמים שאדם יושב עליהן וראויין ליטמא מושב. ואין הלכה כר' אליעזר:
פירוש תוספות יום טוב
הרפפות. פי' הר"ב כמין שבכות וכו' ועיין עוד בפירושו לרפי"ג דאהלות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
אין פירוש למשנה זו.
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כל הספק הטהור לתרומה טהור לחטאת: כצ"ל:
תלויות: ולא נאמר הואיל ונעשו על טהרת חטאת וכמו זה הספק בחטאת תשפך ג"כ אלו הטהרות ישרפו אין ראוי זה שאינו דומה שפיכת החטאת לשרפת הטהרות שאלו לא נעשו לאכילה ואלו נעשו לאכילה. הרמב"ם ז"ל:
הרפפות: פי' בערוך ערך רף פי' מקום בילה שיש בו רפש וטיט וכתב עליו הר"ש ז"ל ודבריו תמוהים דהא לעיל בפ"ח תנן מי קרמיון ומי פיגה פסולין מפני שהם מי ביצים ע"כ. וגם ר"י ז"ל לא נהירא לי':
והרעדות: בערוך בערך רעד פי' מים שיוצאין מן הקרקע טפה טפה בחלישה בלא כח ע"כ. ובתוספתא ר' אליעזר אומר הרעדות טמאות לחטאת א"ר יהודה אף אני כך אמרתי אבל חברי גזרו עלי שאהא מורה בהם בטהרה ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
כל הספק טהור: ר"ל כל טומאה שכשנולד בתרומה. נשארת התרומה בטהרתה. כמו כן אם נולד ספק כזה במי חטאת. נשארו בטהרתן:
כל התלוי לתרומה: ר"ל הא כל ספק טומאה שכשיארע בתרומה. נאמר שהתרומה תלויי' לא אוכלין ולא שורפין. הרי אם ספק כזה יארע במי חטאת ישפכו. דבשלמא בתרומה אסור לשרפה. מדכתיב את משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה במשמע. ששניהן צריכין שימור [כבכורות לד"ב]. אבל מי חטאת מדאינן ראויין להזאה א"צ תו שמירה. ועדיף טפי לשפכן כדי שלא יכשלו בהן. ובפרק ד' דטהרות מפרשינן איזה ספק טומאה שבתרומה טהורה. ואיזה תלוי. מיהו לא מיירי הכא רק בספיקות לחוד אמרינן דשוה חטאת לתרומה. אבל בוודאות מצינו דתרומה חמירא מחטאת [כפ"ט מ"ט]:
אם עשו על גביו טהרות: ר"ל ואם מי חטאת אלו שדינן להשפך הזו מהן על אדם שהי' טמא מת. ואח"כ נגע בטהרות. לא אמרינן כיון דדין מים הללו הי' שישפכו. הו"ל כהוזה במים בעלמא. והרי האדם קודם שהוזה. ודאי טמא הי'. ולפיכך ישרפו טהרות שנגע. אלא אמרינן דכיון שנגע בטהרות אחר שהוזה. חוזרים המים להיות כספק מי חטאת והתרומה כספק טמאה ותולין. ומה"ט אף דלא הועיל לו הזאה זו. ונמצא שנגע בהמים שלא לצורך הזאה ונטמא. והו"ל לטמא התרומה שנגע בה. אפ"ה כיון דספק הוה. אמרינן תולין. א"נ דמיירי הכא שטבל אחר שהוזה בהנך מים שהי' מן הראוי לשפכן:
הרפפות: הר"ב כאן נטה בפירושו אחר דעת הרמב"ם שפירש כאן ובחיבורו [פי"ח מפרה ה"ט]. דרופפות היינו שבכות של עץ. דבין לתרומה או לקדשים או לחטאת. אינו מקבל טומאה מדאינן כלי. וגם למדרס אינן ראויין. ור"ל דאע"ג דבמסכת כלים [פי"ז מ"ג] אמרינן דאפפירות. שהן קנים ארוגים כשבכה. דביש להם גפיים דהיינו שפה סביב מקבל טומאה. הכא מיירי שאין לה גפיים. אלא עשויים כעין דף פשוט מרובע שמעמידין אותו נגד החלון [כרפי"ג דאהלות]. ורב"א פי' דרופפות היינו אותן השנויים בזבים [פ"ג] דמחמת שהן רפויין. בקלות נסטין כשישב הזב עליהן. וקתני התם דיש מהן טהורות ויש מהן טמאות. ולבתר הכי קתני התם [בזבים פ"ד] דרעדות. דהיינו דברים רפויין שכשיקש הזב בצדן בכח. הן נרעדין ונופלין. ג"כ יש מהן טהורות ויש מהן טמאות. ולהכי קאמר הכא ת"ק דאותן רפפות דקאמר בהו התם שטהורות. טהורים גם לחטאת. וה"ה ברעדות. דמדמפליג ר"א ברעדות. ש"מ דלרבנן גם ברעדות דינן שוה בחטאת כתרומה וקדשים. רק ת"ק חדא מינייהו נקט. ובל"ז גם רעדות רפפות הן ולכן נרעדין. ואפי' בהשתמש בהן הזב. טהורות גם לחטאת:
רבי אליעזר אומר הרעדות: אף הנך רעדות דקתני בהו התם דטהורות לתרומה ולקודש. לחטאת דחמירי מיהו טמאות. מיהו רק ברעדות פליג להחמיר בהן בחטאת. משום דניכר בהן היסט הזב. דהרי נראה שנרעדו. אבל ברפפות. וכגון שהיה הזב והטהור יחדיו בספינה גדולה. וכדומה מהנזכרים [פ"ג דזבים מ"ג]. שלא ניכר בהם כח היסט הזב. מודה ר"א לת"ק דטהורות גם לחטאת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת