משנה פרה יא רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) צלוחית שהניחה מגולה,

ובא ומצאה מכוסה - פסולה.
הניחה מכוסה, ובא ומצאה מגולה -
אם יכלה החולדה לשתות ממנה,
או נחש, כדברי רבן גמליאל,
או שירד בה טל בלילה - פסולה.
החטאת - אינה ניצולת בצמיד פתיל,
ומים שאינן מקודשין - ניצולין בצמיד פתיל.


(ב) כל הספק הטהור לתרומה - טהור לחטאת.

כל התלוי לתרומה - נשפך לחטאת.
אם עשו על גביו טהרות - תלויות.
הרפפות - טהורות לקודש ולתרומה ולחטאת.
רבי אלעזר אומר: הרעדות - טמאות לחטאת.


(ג) דבלה של תרומה,

שנפלה לתוך מי חטאת, ונטלה, ואכלה -
אם יש בה כביצה,
בין טמאה, בין טהורה -
המים - טמאין,
והאוכלה - חייב מיתה.
אין בה כביצה -
המים - טהורין,
והאוכלה - חייב מיתה.
רבי יוסי אומר: בטהורה - המים טהורין.
הטהור לחטאת,
שהכניס ראשו ורובו לתוך מי חטאת - נטמא.


(ד) כל הטעון ביאת מים מדברי תורה -

מטמא - את הקודש, ואת התרומה, ואת החולין, ואת המעשר,
ואסור - על ביאת המקדש.
לאחר ביאתו -
מטמא - את הקודש,
ופוסל - את התרומה,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
פוסל - בקודש,
ומותר - בחולין, ובמעשר.
ואם בא אל המקדש -
בין לפני ביאתו, בין לאחר ביאתו - חייב.


(ה) כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים -

מטמא - את הקודש,
ופוסל - את התרומה,
ומותר - בחולין, ובמעשר,
דברי רבי מאיר.
וחכמים - אוסרין במעשר.
לאחר ביאתו - מותר בכולן.
אם בא אל המקדש -
בין לפני ביאתו, ובין לאחר ביאתו - פטור.


(ו) כל הטעון ביאת מים,

בין מדברי תורה, בין מדברי סופרים -
מטמא את מי חטאת, ואת אפר חטאת,
ואת המזה מי חטאת - במגע, ובמשא.
והאיזוב המוכשר, ומים שאינן מקודשין,
וכלי ריקן הטהור לחטאת - במגע, ובמשא,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: במגע - אבל לא במשא.


(ז) כל איזוב, שיש לו שם לווי - פסול.

איזוב זה - כשר.
איזוביון, איזוב כוחלית, איזוב רומי, איזוב מדברי - פסול.
של תרומה טמאה - פסול.
ושל טהורה - לא יזה,
ואם הזה - כשר.
אין מזין - לא ביונקות, ולא בתמרות.
ואין חייבין על היונקות - על ביאת המקדש.
רבי אלעזר אומר: אף לא על התמרות.
אלו הן היונקות - גבעולין שלא גמלו.


(ח) איזוב שהזה בו - כשר לטהר בו את המצורע.

לקטו לעצים, ונפלו עליו משקין -
מנגבו - והוא כשר.
לקטו לאוכלין, ונפלו עליו משקין -
אף על פי שניגבו - פסול.
לקטו לחטאת -
כנלקט לאוכלין - דברי רבי מאיר.
רבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון אומרין: כנלקט לעצים.


(ט) מצות איזוב -

שלשה קלחין - ובהן שלשה גבעולין.
רבי יהודה אומר: של שלשה, שלשה.
איזוב שיש בו שלשה קלחין -
מפסגו - ואוגדו.
פיסגו ולא אגדו,
אגדו ולא פיסגו,
לא פיסגו ולא אגדו - כשר.
רבי יוסי אומר:
מצות איזוב - שלשה גבעולין,
ושיריו - שנים,
וגרדומיו - כל שהוא.


הדף הראשי של משנה פרה יא