משנה פרה ט ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ט · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

מי חטאת שנפסלוט, לא יגבלם בטיט, שלא יעשם תקלה לאחרים.

רבי יהודה אומר, בטלו.

פרה ששתת מי חטאת, בשרה טמא י מעת לעת.

רבי יהודה אומר, בטלו במעיהיא.

משנה מנוקדת

מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ, לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט, שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּטְלוּ. פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת, בְּשָׂרָהּ טָמֵא מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּטְלוּ בְמֵעֶיהָ.

נוסח הרמב"ם

מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשם תקלה לאחרים רבי יהודה אומר בטלו פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת רבי יהודה אומר בטלו במעיה.

פירוש הרמב"ם

עוד יתבאר לך בזה הפרק, שמי חטאת שנפסלו מטמאין. ולזה אמר לא יגבלם בטיט לפי שזה מוכן למי שיגע בזה הטיט והוא לא ידע שיטמא, ור' יהודה אומר מעת שנתערבו בו בטיט בטל דינם ולא יטמאו, ואמרו בספרי חטאת היא (במדבר יט, ט). מכאן אמרו פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת, ר"ל שאם נשחטה אחר זה בפחות מכ"ד שעות בשרה טמא, ואם נשחטה אחר כ"ד שעות מעת שתותה בשרה טהור, וקבל מופת על זה מאמרו כי דינה משפט החטאת ואפי' נשתנה בחלל הפרה או נתערב בעפר, ואין הלכה כרבי יהודה בשני המאמרים:

פירוש רבינו שמשון

תקלה לאחרים:    שיגעו בטיט ויטמאו במי חטאת שבו:

ר' יהודה אומר בטלו:    בטיט ותו לא מטמא מאחר שגיבלם:

מעת לעת:    אם שחטה בתוך מעת לעת של שתיה אבל שהתה טפי נתעכלו במעיה:

רבי יהודה אומר בטלו במעיה:    ואפילו שחטה בתוך מעת לעת בשרה טהור ובספרי דריש לה מדכתיב למשמרת ודוקא במעיה בטלו ולא בפיה כדפרישית לעיל ואיכא שתי לשונות בשלהי פרק קמא דפסחים (יח א) דמעיקרא קאמר כולה ר' יהודה היא וחסורי מיחסרא והכי קתני פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא בד"א בטומאה קלה אבל בטומאה חמורה לא מטמו שרבי יהודה אומר בטלו במעיה רב אשי אמר לעולם בטלו במעיה לגמרי משום דה"ל משקה סרוח וכל זה דוחק ליישב דרבי יהודה אפי' כר' יוסי ור"ש דאמרי טומאת משקין לאוכלין טמאין דהכא קאמר בטלו לגמרי ולרבי יוסי ולר"ש היה להם טומא' קלה משו' דנגעו בעצמו והיה בהם טומא' קלה אבל לר"מ ניחא דאמר טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא וא"ת ואמאי מטמא טומא' קלה כלל הא אין סופן עוד לטמא טומאה חמורה שנפסלו בשתיה או מטעם היסח הדעת או מטעם רוק המתערב כדאמרן לעיל גבי שתת מהן בהמה ומה שתחלתו טמא טומאה חמורה לא מהני ליה הואיל ואין עוד סופו לטמא כדפירש בקונטרס בפרק בהמה המקשה (דף עג ב) גבי בשר הפורש מאבר מן החי וי"ל דהנך מים קיבלו טומאה קלה כאילו נגעו בשרץ שהרי נגעו בעצמן כשהיו ראויי' לטמא טומאה חמורה דאפילו אדם וכלים מטמו כדכתיב (במדבר יט, כא) והנוגע במי הנדה וכי פרחה טומאה חמורה אשתייר בהו טומאה קלה:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרין נשתנו מראיהן מחמת עשן או שנפל לתוכן סטים קוץ ופואה פסולין זה הכלל כל הפוסל בשינוי מראה במעין פוסל בצלוחית. אפר חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמו ומחמת עשן כשר נשתנו מחמת אבק או שנפל לתוכן סיד וגפסיס פסול. מי חטאת שהגלידו וחזרו ונימוחו כשרים המחו באור פסולין ובחמה כשרין א"ר אלעזר בר' צדוק דבר שמטמינין בו לשבת כשרין ודבר שאין מטמינין בו לשבת לחטאת פסולין. המים הנמשכין והנזרקין פסולין." פי' שהגלידו בימות החורף מחמת הקרח מלשון (בראשית לא, מ) וקרח בלילה תרגומו וגלידא. ככפור (שמות טז, יד) תרגומו כגילדא. שמטמינין בו בכל דבר המוסיף הבל ומפורשין בפ' במה טומנין (דף מז ב). הנמשכין שמשיטין על פני המים והם מונחין בחבית. והנזרקין שעומד בצד זה וזורקם לצד זה ותרוייהו תנן בפירקין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שלא יעשם תקלה לאחרים - שיגעו בטיט ויטמאו במי חטאת שבו:

ר' יהודה אומר בטלו - בטיט, ותו לא מטמא מאחר שגבלן:

מעת לעת - אם שחטה בתוך מעת לעת של שתייה. אבל שהתה טפי מהכי, נתעכלו במעיה:

רבי יהודה אומר בטלו במעיה - ואפילו שחטה בתוך מעת לעת בשרה טהור. ואין הלכה כר' יהודה בתרוייהו:

פירוש תוספות יום טוב

שנפסלו. דמטמאין כדלקמן מ"ח:

שלא יעשם תקלה לאחרים. וכן פרה ששתת כו' כתב הרמב"ם דיליף ליה מאמרו (היא) כי דינם משפט החטאת. ואפילו נשתנו בחלל הפרה או נתערבו בעפר:

בשרה טמא. אבל אדם וכלים לא דאין מטמאין אלא טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין. פ"ק דפסחים דף י"ח. ועיין בפי' הר"ב במ"ח:

מעת לעת. עיין במ"ז פי"א דאהלות:

רבי יהודה אומר בטלו. ואפילו טומאה קלה לא מטמאין. משום דה"ל משקה סרוח. גמרא שם. וכתב הרמב"ם בסוף הל' פרה [הלכה ז'] שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין אינן בטלין. אבל בזמן ששתאתן פרה בטלו. שהרי אינן שמורין. ע"כ. ולהלכה העתיק דברי רבי יהודה דסיפא. ודלא כמ"ש בפירושו. ואחריו נמשך הר"ב וכתב הכ"מ משום דבספרי ובפ"ב דמקואות דל"ח זקנים ר"י הגלילי ור"ע כולהו ס"ל כר"י. ע"כ.

ונמצא כתוב בתשובת הגאונים בשם רב צמח בר פלטוי דסתם מתני' ר"מ. ור"מ ור"י הלכה כר"י. ע"כ. ודברי תימה הן בעיני. דא"כ כל היכא דפליג ר"י על סתם מתניתין הלכה כמותו. והא ודאי דליתא דלא אתמר הך כללא אלא היכא דלא סתם לן רבי [ח] דסתם מתני' ר"מ. ור"מ ור"י הלכה כר"י. ע"כ. ודברי תימה הן בעיני. דא"כ כל היכא דפליג ר"י על סתם מתניתין הלכה כמותו. והא ודאי דליתא דלא אתמר הך כללא אלא היכא דלא סתם לן רבי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) שנפסלו כו'. בספרי יליף להו:

(י) (על המשנה) בשרה כו'. אבל אדם וכלים לא, דאין מטמאין אלא טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין:

(יא) (על המשנה) בטלו. ואפילו טומאה קלה לא מטמאין, דהוי משקה סרוח. גמרא ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

פרה ששתתה וכו':    פ"ק דפסחים דף י"ז ותמהתי שלא הגיהו שם לא רש"ל ולא הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מלות מעת לעת שאינם שם בגירסא שכך הלשון שם פרה של זבח או של חולין ששתתה מי חטאת ושחטה בעודן במעיה בשרה טמא וכו' ושמא דאף רש"י ז"ל לא הוה גריס לה ודומה שאותה היא ברייתא. ואיתא נמי בתוס' חולין פ' בהמה המקשה (חולין דף ע"ג:)

ואיכא מאן דמפ' התם בפסחים בטלו במעיה מטומאה חמורה אבל מטמאו טומאה קלה לאוכלין בלא הכשר שרץ וכולה ר' יהודה וחסורי מחסרא וה"ק פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא בד"א טומאה קלה אבל טומאה חמורה לא שר' יהודה אומר בטלו במעיה אבל רב אשי מסיק התם בטלו לגמרי דה"ל משקה סרוח ותניא בת"כ וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא פרט למשקה סרוח. ועיין תו בפי' הר"ש ז"ל:

וכתבו תוס' ז"ל שם בפסחים בטלו במעיה אבל בעודן בפיה לא בטלו אע"ג דאמרי' במסכת פרה דכל העופות פוסלין מי חטאת אומר ר"י דהתם מיירי קודם קדוש ונפסלין כדפי' הקונטריס בהניזקים דבעינן שתהא חיותן בכלי או משום מלאכה והכא איירי לאחר קדוש מדחשיב להו סופו לטמא טומאה חמורה ומלאכה אינה פוסלת אחר קדוש כדתנן במסכת פרה המלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר ובספרי יליף לה מדכתיב למי נדה וכבר הן למי נדה ובטלו במעיה משום הסח הדעת משום דכתיב למשמרת יצאו אלו שאינם למשמרת הואיל ששתתה מהם הפרה עכ"ל ז"ל:

ובס"פ בתרא דמס' מקואות הביא הר"ש ז"ל תוספתא דקתני פרה ששתה מי חטאת ושחטה בתוך מעת לעת זה היה מעשה והיה ר' יוסי הגלילי מטהר ור' עקיבא מטמא סייע ר' טרפין את ר' יוסי הגלילי סייע ר"ש בן ננס את ר' עקיב' סילק ר"ש בן ננס את ר' טרפון סילק ר' עקיב' את ר' יוסי הגלילי אחר זמן מצא לו תשובה אמר לו מה אני לחזור א"ל לא לכל אדם אלא לך שאתה הוא יוסי הגלילי א"ל הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא כשהן שמורין למי נדה ולא כששתתה פרה זה היה מעשה ונמנו עליה ל"ב זקנים בלוד וטהרוה פי' את הפרה והחזיר ר' יוסי הגלילי את ר"ע מדבריו באותה שעה קרא ר"ט המקרא הזה ראיתי את האיל מנגח וגו' זה ר' עקיב' והנה צפיר העזים בא מן המערב וגו' זה ר' יוסי הגלילי ותשובתו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו זה ר' עקיב' ושמעון בן ננס ולא היה כח לאיל לעמוד זה ר' עקיב' וישליכהו ארצה וירמסהו זה ר' יוסי הגלילי ולא היה מציל מידו אלו ל"ב זקנים בלוד שטהרוה:

תפארת ישראל

יכין

מי חטאת:    המקודשים:

שנפסלו:    אע"ג שנפסלו. והיינו ע"י שתיית בהמה מהן או שנשתנה מראיתן:

לא יגבלם בטיט:    אפי' בשערבם בטיט. לא אמרינן דמדנתערבו בטיט. הו"ל כעפרא בעלמא. וכ"ש שלא ידיח בהן כלים או שיניחן כמות שהן:

שלא יעשם תקלה לאחרים:    דחיישינן שיגעו בהן הטהורים לתרומה ויטמאו אח"כ התרומה [כלקמן מ"ח]. ונ"ל דמיירי אף שהרוב טיט. לא אמרינן דהו"ל כנתערב ברוב מים דבטלו ואין מטמאין [כלקמן סי' ל"ה]. דהכא שאני שיש לחוש שיגעו בהטיט בעוד משקה טופח. שאז המי חטאת עוד ניכרין עליו ולא בטלו:

רבי יהוד' אומר בטלו:    דמדנגבלו בטיט הו"ל כעפרא בעלמא. מיהו להדיח בהן כלים וכדומה. מודה ר"י דאסור. ורבנן ס"ל דמדכתיב חטאת היא לגלויי' דאע"ג שנגבל בטיט. כל זמן שהוא לח וניכר לא פרח שם מי חטאת מינייהו:

פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת:    ר"ל בשחטה תוך מעת לעת משתייתה. בשרה טמא. ואפ"ה אין מימי חטאת שבמעיה מטמאים אדם וכלים הטהורים לתרומה. אפילו בשחטה תוך מעל"ע משתייתה. דאע"ג דמי חטאת שנפסלו מטמאין הטהור לתרומה [כמ"ח]. הנ"מ מים שנשארו משתייתה. אבל אותן שבלעה. בטל חומר מי חטאת מהן. דאינן עוד אב לטמא אדם וכלים. רק דינן כראשון ומטמא רק בשר הפרה. ואע"ג מדמעורבין במעיה בצואה. הרי משקה סרוח וודאי גם לרבנן פקע טומאה מינייהו [כפ"ז דמכשירין מ"ז]. היינו בסרוחין מצ"ע. אבל הכא שרק נתערבו עם צואה סרוחה במעיה. ס"ל לרבנן דלא גרעו מאילו נגבלו בטיט דמטמאים:

רבי יהודה אומר בטלו במעיה:    ס"ל דאפילו תון מעל"ע משבלעתו חשיבא כמעוכל ופרח כל טומאה מינייהו. ואע"ג דבשר המת שבמעי בהמה לא חשיב תוך מעל"ע כמעוכל [כאהלות פי"ז מ"ז]. ולא פליג ר"י. התם בדבר גוש [ועמ"ש בס"ד תמורה פ"ו סי' מ"א]. אבל הכא המשקין מתערבין מיד עם לחלוחית הצואה שבמעי'. להכי אפילו שם משקין בעלמא ליכא עלייהו. מדהו"ל משקה סרוח [פסחים יח"א]. ואע"ג דסרוח לא מהני למשקין רק שלא יקבל טומאה. אבל לא שיתבטל ממנו טומאתן דמעיקרא [כרמב"ם פ"ב מאוכלין הי"ד וכ"א]. היינו בחזי עכ"פ לכלב [כרכ"מ שם]. אבל הכא אף לכלב לא חזי. א"נ מדכתיב למשמרת. ומדשתת הפרה תו אינן שמורים [תוס' פסחים שם ורמב"ם פי"ד מפרה]. ולפיכך טהורים לגמרי. משא"כ הנך דלעיל שרק נפסלו המים. מטמאין עכ"פ את הטהור לתרומה [וכמשנה ח']:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים