עיקר תוי"ט על פרה ט

(א)

(א) (על הברטנורא) דהא אין כאן פסולים אלא כל שהוא, וסבירא ליה אין בילה. וקשה, איך אפשר שלא יוכל לחלוק הכל שהוא לשנים. תוס':

(ב) (על המשנה) פוסלין. חומרא דמי חטאת היא. דמן התורה ברובא בטל. תוס'. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) פוסלין. דסבירא להו דאינו עולה אלא מן הפירות. תוספתא. הר"ש:

(ד) (על המשנה) דיו. ביבש איירי. דומיא דאינך. הר"ש. ולהכי אין צריך לנגכ דלאו משקין נינהו, וסגי במערה דאין נשאר ממנו כלום. ואפילו נשאר אין מתערב במים. מהר"ם. ולי נראה דמיירי בלח, דיערה תנן, ודאין צריך לנגב הוא כמו שכתב הר"ב:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ה) (על הברטנורא) רוצה לומר דאפילו לר' אליעזר דמשנה א', דהתם כל שהוא והכא טובא. הר"ש:

(ו) (על המשנה) העופות ששתו, המים פסולין, דארישא קאי. ובשרצים דקתני אינם, גרס פוסלין, דקאי אשרצים. וכן הוא בר"מ:

(ד)

(ז) (על המשנה) החושב. נראה לי דפירושו שאומר. דמחשבה לא מהניא, כמו בשלא לשמן, וכמו במחשב לשלוח יד:

(ח) (על הברטנורא) שלא הדביק פיו לחבית. הר"ש והר"מ:

(ה)

(ט) (על המשנה) שנפסלו כו'. בספרי יליף להו:

(י) (על המשנה) בשרה כו'. אבל אדם וכלים לא, דאין מטמאין אלא טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין:

(יא) (על המשנה) בטלו. ואפילו טומאה קלה לא מטמאין, דהוי משקה סרוח. גמרא ועתוי"ט:

(ו)

(יב) (על המשנה) ובספינה. כלומר וכשהוא בספינה:

(יג) (על הברטנורא) והאהילו עליו ונטמאו. רש"י:

(יד) (על הברטנורא) וגם על הגשר מותר, דכארעא סמיכתא הוא, ואדם המעבירו הולך כל שעה ברגליו ואינו דומה לספינה. רש"י:

(טו) (על הברטנורא) או אפר פרה. הר"מ:

(ז)

(טז) (על הברטנורא) במגע, אבל מטמא במשא. גמרא:

(ח)

(יז) (על הברטנורא) רוצה לומר לקחת המילוי ולקדש ולהזות. הר"מ:

(ט)

(יח) (על המשנה) פירוש, שצריך להטביל ידיו. אבל לא בידיו, כלומר, לא נטמא גופו לא לתרומה ולא לחטאת, בין שנגע בידיו בין בגופו, דלענין זה לא חשיבי כמשקים טמאים. הר"ש: