רבינו שמשון על פרה ט

משנה אעריכה

יזה שתי הזאות:    בפ' כל הזבחים שנתערבו (דף פ א) מפרש ר"ל טעמא דרבי אליעזר דלעולם קסבר דיש בילה והא דבעי שתי הזאות משום דהזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות וכי תימא מנא לן דמלא שיעורא הכא במאי עסקינן כגון שנתערבו אחת באחת דשיעור הזאה מן הכשר ושיעור הזאה מן הפסול נתערבו ולאו דוקא אחת באחת דכל שכן אם היו מן הכשרים הרבה ורבה מפרש לעולם יש בילה והזאה אינה צריכה שיעור וקנסוה רבנן כי היכי דלא נשתרש ליה שלא ישתכר בנפילה זו להרבות מימיו במי' פסולין ורב אשי מפרש מים כל שהוא תנן ואין בילה והזאה אינה צריכה שיעור ואי מזה שמא אין כאן מן הכשרין אבל כי מזה תרתי אי איפשר דליכא בחדא מינייהו מן הכשרים:

וחכמים פוסלין:    קסברי הזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות:

לנגב:    החבית משום המשקין והמי פירות:

דיו:    ביבש איירי דומיא דקומוס וקנקנתום:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "היתה חביתו מונחת לפניו וירד לתוכה שטף של מי גשמים פסולה ירד לתוכה טל בלילה ר' אליעזר אומר יניחנה בחמה והטל עולה וחכמים אומרים אין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין ומי מקוה ומי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא אם רוב מי פירות אין מטמאין במשא מחצה על מחצה מטמאין במשא בין כך ובין כך פסול להזות מהן אמר רבי אם כדברי ר' אליעזר הזאה כל שהוא כשרה חציה מן הכשר וחציה מן הפסול הזאה מטהרת בכל שהו." פי' כדברי ר' אליעזר דמכשר בב' הזאות. הזאה כל שהוא מטהרת דשמא אין באח' מהן הזאה ברורה שלא יהא בה מן הפסול אלא ודאי ס"ל דהזאה כל שהוא מטהרת ואינה צריכה שיעור ולא תימא הזאה כל שהוא הוא דכשרה ובלבד שלא יהא בה תערובת פסול אלא אפי' יש בה תערובת פסול מכשר ובזבחים (דף פ א) מייתי לה ופריך מינה לריש לקיש:

משנה בעריכה

חיפושית:    פי' בערוך היא תולעת שחורה ובת"כ תניא הולך על ארבע זה עקרב כל לרבות את החיפושי' ואת הדומה לחיפושית:

בין כך ובין כך:    בין נתבקעת בין לא נתבקעת שהיא כשפופרת של קנה וכנתבקעה דמיא:

דירה:    תולעת שבחטים והיא סלמנטון דפ' המוכר את הספינה (דף צא ב)

כנה:    נמי מין תולעת שבתבוא':

כשרין:    אפי' נתבקעו:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "נפל לתוכן עכשוב שיבאי כבואי דג צפרדע ונתבקעו ונשתנו מראיהן פסולין לא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן כשרין ר' יהודה אומר אף על פי שלא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן פסולין מפני שהן מוררין והכל מודים בחגב שהוא פוסל מפני שהוא מוריר והכל מודים בפקעינה שאינה פוסלת." פי' עכשוב שיבאי כל הני מיני שקצים הן. מוררין מלשון (ויקרא טו, ג) רר בשרו כמו שחין מכוה בפ"ז דנגעים וקדח המוררין בפ"ט דנגעים:

משנה געריכה

פסולין משום משקה:    פיהם החוזר במים ורוק שבפיהם מתערב ודלא כרבי אליעזר דאמר (בירד בה טל) אם היזה שתי הזאות אי נמי אפי' כרבי אליעזר ופוסלין בהזאה אחת קאמר ועוד דכי שרי בשתי הזאות ה"מ במים כל שהוא אבל הכא איכא רוק טובא אבל אין לפרש כמו שמפרש בפ"ק דחולין (דף ט ב) משו' דבעינן מים חיים אל כלי שלא ימלא בכלי זה ויקדש בכלי אחר וכיון שהיו בפיה אי הדרי לכלי מיפסלי דזה אינו כדתנן לעיל ר"פ ז' חמשה שמלאו חמש חביות לקדשן ה' קידושין ונמלכו לקדשן קידוש אחד כשרים ובתוספתא דקתני ר' יהודה אומר ממלא אדם חבית ממעין זה וחבית ממעין זה ונותן אותן בשוקת אחת ומקדש ובדוכתי טובא שהבאתי לעיל מן התוספתא ובפ"ב דזבחים (דף כה ב) פירש רש"י חבית שמונחת תחת הזינוק צינור המקלח מים מהר זקוף והקילוח מקלח למרחוק ונופל לחבית וחבית זו אינה מונחת שם לשם קידוש מי חטאת מים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין והיינו דלא כפירושו דפסחים דאמרינן בפרק כל שעה (דף לד ב) אף אנן נמי תנינא ונתן עליו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי ונתן אלמא תלושין נינהו והא מחוברין נינהו אלא מעלה הכא נמי מעלה ופירש שם בקונטרס שתהא חיותן בכלי באותו כלי עצמו שהוא מקדש בו מי חטאת באפר צריך למלאותן מן המעיין ולא ימלאם בכלי אחר ויערם לתוך זה והכתיב ונתן דמשמע תלושין דמותר למלאותם בכלי אחר ויערם לתוך זה אלא מעלה בעלמא מדרבנן ואסמכוה אקראי ע"כ לשונו ואי אפשר לומר כן כדפרישית דמשמע דשרי לכתחלה ואפילו איסורא דרבנן ליכא והתם הכי פירוש' ונתן אלמא תלושין נינהו דונתן משמע שעשאן הכתוב כתלושין לקבל טומאה אף על פי שהן מחוברים שמע מינה דאין זכייה להקדש מן התורה ואף על גב דהוי דאורייתא קרי ליה מעלה כדקאמרינן התם גבי העריב שמשו אוכל בתרומה ולא בקדשים עד שיביא כפרה ונפקא לן מקראי בפ' הערל (דף עד ב) ואפ"ה קרי ליה מעלה ועוד מפרשי' דהואיל והפריש מהן לשתות הרי נעשית בהן מלאכה ונפסלו וכשמקיאן פוסלת את הראשונות וגם זה לא יתכן דאי חשיבא מלאכה לפסול כי לא מקיא נמי מפסלן כולהו דמלאכה פוסלת במים לאו דווקא מלאכה שבגופו דכל מלאכה שאחר מילוי וקודם קידוש כדתנן לעיל בפ"ז (מ"ה) דאם מילא את של חטאת ואח"כ מילא את שלו פסול או מילא ועקם את הדרך להחזיר חבל לבעלים או מילא וכנן את החבל באחרונה ועושה מלאכה במי חטאת דפ' הניזקין (דף נג ב) דשקל בהן משקלות התם באחר דלאו בעל המים שאינו פוסל במלאכה אלא מטעם היסח הדעת כדקאמרינן הא דאסח דעתי' הא דלא אסח דעתיה ומיהו יש לפרש כאן מטעם היסח הדעת דמכיון שנכנסו המים בפי הבהמה ועוף הסיח דעתו מהן וכשמקיאן פוסלות הראשונות אבל השתא מהא דתנן לקמן בפירקין ומייתי לה בפ"ק דפסחי' (דף יז ב) פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת רבי יהודה אומר בטלו במעיה ותניא בספרי פרשה זאת חוקת והיתה לעדת בני ישראל מכאן אמרו פרה ששתה מי חטאת בשרה טמא ורבי יהודה אומר בטלו במעיה והיתה לעדת בני ישראל (במדבר יט, ט) כלומר מכאן אמרו לאו אדרבנן קאי אלא אדרבי יהודה כמו שמסיים והולך למשמרת למי נדה כשהן שמורין הרי הן למי נדה למעוטי במעיה שאינן שמורים והכי תניא בהדיא בתוספתא דסוף מקואות ומהתם נפקא היסח הדעת דפוסל ואי חשיב בפיה היסח הדעת ה"ל למימר בטלו בפיה ונהי נמי דבפיה מיפסלי משום תערובת הרוק מ"מ לא בטלו כיון דלא הוי פסול הגוף ועדיין מטמאין טומאה חמורה כדתניא בתוספתא (פרה פ"ט) מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין מי מקוה מי גשמים מי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא אם רוב מי פירות אין מטמאין במשא מחצה על מחצה מטמאין במשא בין כך ובין כך פסול להזות מהן ואפי' לרב אשי דאמר בפסחים (דף יח א) בטלו במעיה לגמרי משום דהוה ליה משקה סרוח איצטריך קרא למשמרת לבטלן מטומאה חמורה וטעמא דמשקה סרוח איצטריך לבטלן מטומאה קלה ובסמוך דפוסל רבי יהושע כשישתה לאו משום היסח הדעת אלא ממשקה פיו ואפי' לרבי אליעזר דאמר כשיטה דע"כ טעמא משום היסח הדעת לא דמי עושה בידים לפרה דממילא:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "רבי יוסי ורבי שמעון אומרים נראין דברי רבן גמליאל בנחש ובדבריו אנו מודים:"

משנה דעריכה

ר' אליעזר פוסל:    דאיפסלו להו במחשבה:

כשיטה:    החבית לשתות או ליקח מים לשתות:

ר' אליעזר אומר כשיטה:    כיון דמים מקודשין הן אימלוכי מימליך טפי וחוזר בו ממחשבתו ולא חשיב היסח הדעת לר' אליעזר עד שיטה ולר' יהושע עד שישתה בחבית עצמה ומשום משקה פיו המתערב:

ואם גרגר:    שלא הדביק פיו לחבית אלא שפך מן החבית לגרונו:

כשר:    דליכא משקה פיו בחבית:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "אמר ר' יוסי והלא אין דברי ר' אליעזר בפרה אלא להקל שר' אליעזר אומר כשיטה ורבי יהושע אומר כשישתה מפני משקה פיו ואם גרגר כשר." פי' אלא להקל לא קאמר שר' אליעזר יקל מרבי יהושע דאדרבה ר' יהושע מיקל טפי מר' אליעזר אלא אתנא קמא דמתני' קאי שלא חילק בין מקודשין לשאינן מקודשין דבכולהו פסל רבי אליעזר במחשבה לכך קאמר ר' יוסי והלא קבלתי מרבותי דדברי ר' אליעזר בפרה כלומר כשנתן אפר פרה להקל מהיכא דלא נתן דהיכא דנתן ר' אליעזר אומר כשיטה אם כן ע"כ הא דמחשבה פוסלת לר' אליעזר היינו דאין מקודשין וה"ה נמי דהוה מצי למינקט ר' יהושע כמו ר' אליעזר דתרוייהו מקילי במקודשין טפי משאינן מקודשין אלא קמא נקט א"נ קבלה היתה לרבי יוסי על ר' אליעזר ואף על פי שלא היתה לו קבלה על ר' יהושע מ"מ קים ליה דרבי יהושע מיקל טפי מר' אליעזר:

משנה העריכה

תקלה לאחרים:    שיגעו בטיט ויטמאו במי חטאת שבו:

ר' יהודה אומר בטלו:    בטיט ותו לא מטמא מאחר שגיבלם:

מעת לעת:    אם שחטה בתוך מעת לעת של שתיה אבל שהתה טפי נתעכלו במעיה:

רבי יהודה אומר בטלו במעיה:    ואפילו שחטה בתוך מעת לעת בשרה טהור ובספרי דריש לה מדכתיב למשמרת ודוקא במעיה בטלו ולא בפיה כדפרישית לעיל ואיכא שתי לשונות בשלהי פרק קמא דפסחים (יח א) דמעיקרא קאמר כולה ר' יהודה היא וחסורי מיחסרא והכי קתני פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא בד"א בטומאה קלה אבל בטומאה חמורה לא מטמו שרבי יהודה אומר בטלו במעיה רב אשי אמר לעולם בטלו במעיה לגמרי משום דה"ל משקה סרוח וכל זה דוחק ליישב דרבי יהודה אפי' כר' יוסי ור"ש דאמרי טומאת משקין לאוכלין טמאין דהכא קאמר בטלו לגמרי ולרבי יוסי ולר"ש היה להם טומא' קלה משו' דנגעו בעצמו והיה בהם טומא' קלה אבל לר"מ ניחא דאמר טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא וא"ת ואמאי מטמא טומא' קלה כלל הא אין סופן עוד לטמא טומאה חמורה שנפסלו בשתיה או מטעם היסח הדעת או מטעם רוק המתערב כדאמרן לעיל גבי שתת מהן בהמה ומה שתחלתו טמא טומאה חמורה לא מהני ליה הואיל ואין עוד סופו לטמא כדפירש בקונטרס בפרק בהמה המקשה (דף עג ב) גבי בשר הפורש מאבר מן החי וי"ל דהנך מים קיבלו טומאה קלה כאילו נגעו בשרץ שהרי נגעו בעצמן כשהיו ראויי' לטמא טומאה חמורה דאפילו אדם וכלים מטמו כדכתיב (במדבר יט, כא) והנוגע במי הנדה וכי פרחה טומאה חמורה אשתייר בהו טומאה קלה:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרין נשתנו מראיהן מחמת עשן או שנפל לתוכן סטים קוץ ופואה פסולין זה הכלל כל הפוסל בשינוי מראה במעין פוסל בצלוחית. אפר חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמו ומחמת עשן כשר נשתנו מחמת אבק או שנפל לתוכן סיד וגפסיס פסול. מי חטאת שהגלידו וחזרו ונימוחו כשרים המחו באור פסולין ובחמה כשרין א"ר אלעזר בר' צדוק דבר שמטמינין בו לשבת כשרין ודבר שאין מטמינין בו לשבת לחטאת פסולין. המים הנמשכין והנזרקין פסולין." פי' שהגלידו בימות החורף מחמת הקרח מלשון (בראשית לא, מ) וקרח בלילה תרגומו וגלידא. ככפור (שמות טז, יד) תרגומו כגילדא. שמטמינין בו בכל דבר המוסיף הבל ומפורשין בפ' במה טומנין (דף מז ב). הנמשכין שמשיטין על פני המים והם מונחין בחבית. והנזרקין שעומד בצד זה וזורקם לצד זה ותרוייהו תנן בפירקין:

משנה ועריכה

מי חטאת:    המקודשין:

ואפר חטאת:    אפי' בפני עצמן אבל מים שאינן מקודשין שרי כדקתני סיפא:

לא יעבירם בנהר ובספינה:    בפרק חומר בקודש (דף כג א) מפרש דגזור משום מעשה שהיה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה וגזור בכל הני גווני שאינו עובר ברגליו כגון משיטם על פני המים ועומד מצד אחד על שפת הנהר וזורק לצד עבר אחר משום דדמו לספינה ועוד קתני התם שלא יהא רוכב על גבי חבירו ועל גבי בהמה אא"כ רגליו נוגעות בארץ אבל מעבירם על בי הגשר ואינו חושש אחד ירדן ואחד שאר נהרות וחנניא בן עקביא פליג בתוספתא (תוספתא פרה, ט) ומייתי לה התם בפרק במה אשה (דף ס ב) ואמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה:

משנה זעריכה

באפר מקלה:    אפר הכירה:

אחר הרוב לטמא:    דאם רוב מן הכשר מטמא ואם רוב אפר מקלה לא מטמא ואפי' רוב אפר חטאת אין מקדשין בו הואיל ונתערב בו אפר מקלה אפי' כל שהו:

ר' אליעזר אומר מקדשין בכולן:    וטעמיה הכא כטעמא דצלוחית:

משנה חעריכה

שנפסלו:    כגון שנשתנו מראיהן שלא מחמת עצמן על ידי עשן או סטיס כדלעיל:

מטמאין את האדם הטהור לתרומה:    בין נגע בהן בידיו בין נגע בהן בגופו דכשרין חשיבי לתרומה:

ואת הטהור לחטאת:    כלומר ואין מטמאין את הטהור לחטאת בין נגע בהן בידיו בין נגע בהן בגופו דכמי חטאת כשרין חשיבי ונהי דבנגיעתן טמא לכל מילי לגבי מי חטאת לא מהניא טומאתן כדפרישית בפ"ה אבל ניטמאו באב הטומאה מטמאין ודאי לתרומה בין בידיו בין בגופו במי חטאת כשרין אבל את הטהור לחטאת מטמאין במגע בידיו כיון דניטמאו לא גרעי מאוכלין ומשקין דמטמאו את הטהור לחטאת כדתנן לקמן (פ"י מ"ב):

משנה טעריכה

מטמאין ידי הטהור לתרומה:    משום משקים שפוסלים את הידים:

ואת ידי הטהור לחטאת:    כלומר כמו כן צריך להטביל את הידים:

לא בידיו ולא בגופו:    כלומר לא נטמא גופו לא לתרומה ולא לחטאת בין שנגע בידיו בין שנגע בגופו דלענין זה לא חשיבי כמשקין טמאין:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, י) (קטע זה מובא בתוספתא הנ"ל בשינוי לשון, ואילו בספרי זוטא חקת יט כא ניתן למצוא לשון זו.) "אפר כשר שנתערב במים פסולין מטמאין הן את הכהן ואת תרומתו ר' יעקב אומר מטמאין הן משום משקה." פי' במים פסולים היינו שאינן ראויין לקדש דמתניתין. את הכהן ואת תרומתו כלומר דידיו טמאות אף לתרומה אבל גופו לא כדקתני מתני'. רבי יעקב אומר מטמאין הן משום משקה דוקא הטהור לחטאת ולא הטהור לתרומה ודוקא נגע בידו טמא ברגלו טהור ומתני' דלא כרבי יעקב: