משנה טהרות א ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק א · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

מקרצת שהיתה תחלה והשיך לה אחרות, כולן תחלה.

פרשו, היא תחלה וכולן שניות.

היתה שניה והשיך לה אחרות, כולן שניות.

פרשו.

היא שניה וכולן שלישיות.

היתה שלישית והשיך לה אחרות, היא שלישית וכולן טהורות, בין שפרשו בין שלא פרשו.

נוסח הרמב"ם

מקרצת שהייתה תחילה השיך לה אחרות כלן תחילה פירשה היא תחילה וכלן שנייות הייתה שניה והשיך לה אחרות כלן שנייות פירשו היא שניה וכלן שלישייות הייתה שלישית והשיך לה אחרות היא שלישית וכלן טהורות בין שפירשו ובין שלא פירשו.


פירוש הרמב"ם

הדבור פה באוכלין של תרומה וידוע ששלישי מתרומה לא יטמא לזולתו בשום פנים ושאין רביעי בתרומה וכבר ביארנו זה פעמים רבות והדבור כולו מבואר לא יצטרך ביאור אם הובן כל מה שסדרנו בפתיחת זה הסדר:

פירוש רבינו שמשון

והשיך לה אחרות כולן תחלה. שהנוגע באחרות כנוגע בראשון דחשיבה חיבור וכן נמי היתה שניה חשובות האחרות חיבור מאחר דאם פרשו אשתייר בהו טומאה אבל היתה שלישית דאם פרשו לית בהו טומאה דאין שלישי עושה רביעי בתרומה הילכך אפי' לא פרשו לא חשיבי חיבור וטהורות: תניא בתוספתא (פ״א) מקרצת שהיתה שלישית והשיך לה אחרות כולן שלישיות בקדש פרשה היא שלישית וכולן טהורות ואיזהו הנשוך התולש ממנו כל שהו אבל אם היו מעכבין זה את זה כגון הדבילה והתמרים והגרוגרות והצמוקים הרי אלו אינן חיבור מפני מה בזתים חיבור שמתחלה לא נתנן שינקו זה מזה. פי' כולן שלישיות לקדש היינו קודם שנתקדש בכלי שרת דאין בו רביעי כדמוכח בסיפא. מעכבין זה את זה מלהפרד אבל נפרדין בלא תלישה. בזתים חיבור מפורש לקמן: עוד תניא בתוס' (שם ע״ש) השרץ מטמא ג' ופוסל א' בקדש ומטמא שנים ופוסל אחד בתרומה מטמא אחד ופוסל אחד בחולין משקין מטמאין שנים ופוסלין אחד בקדש מטמאין אחד ופוסלין א' בתרומה ופוסלין את החולין הידים מטמאות אחד ופוסלת א' בקדש ופוסלות את התרומה ואין ידים לחולין ר״ש בן אלעזר אומר משום ר״ש הידים תחלות לחולין ושניות לתרומה באי זה קדש אמרו בקדשי המקדש המוקדשין כגון חלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהם הזבח והמנחות שקדשו בכלי אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהם הזבח והמנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין אלא הן כתרומה והשרץ מטמא שנים ופוסל אחד בהן והחלה והביכורים ותשלומי תרומ' וחומשה הרי הן כתרומ' הטבל והמדומע וגידולי תרומה והמעשר שני הרי הן כחולין. פי' תחלות לחולין והיינו ברייתא דמייתי בפ' שני דחולין (ד' לג.) אלא דהתם קתני ר״ש בן אלעזר משום ר״מ. והכא קתני משום ר״ש ופריך התם ומי איכא ידים תחלות ומסיק אין והתניא המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחלות דברי ר״ע וה״ק יש ידים שהן תחלות אפי' לחולין ויש ידים שאינן אלא שניות אפילו לתרומה. באי זה קדש אמרו ארישא קאי ומתוך ברייתא זו מתיישב הא דאמר רב יצחק בפ״ב דחולין (דף לה.) האוכל שלישי חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד דמדלא קאמר וחולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הן כחולין כדאמר בההיא שמעתא ש״מ שיש בהן שלישי לענין שום דבר והיינו לענין דשוב אין שוחט עליהן הזבח ואין מקדשו בכלי שרת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מקרצת - חתיכת בצק שהיתה תחילה וחיבר לה חתיכות אחרות:

כולן תחילה - והנוגע באחרות כנוגע בראשון לטומאה, דחשיבא חיבור. וכן נמי היתה שניה, חשובות חיבור, מאחר דאם פרשו אשתייר בהו טומאה. אבל היתה שלישית, דאם פרשו לית בהו טומאה, דאין שלישי עושה רביעי בתרומה יז, אפילו כי לא פרשו לא חשיבן חיבור, וטהורות:

פירוש תוספות יום טוב

היא שלישית וכולן טהורות. פירש הר"ב דאין ג' עושה ד' בתרומה. והדבור פה באוכלין של תרומה. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על הברטנורא) והדיבור פה באוכלין של תרומה. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מקרצת שהיתה תחלה וכו':    של תרומה וכן נמי מקרצות דרישא של תרומה הן:

תפארת ישראל

יכין

מקרצת:    ר"ל חתיכת בצק תרומה:

שהיתה תחלה והשיך:    שהדביק בה חתיכות אחרות של תרומה:

וכלן שניות:    מדנגעו בראשון:

היתה שניה:    אפילו שנייה דאורייתא. דאע"ג דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא אפ"ה משכח"ל שננע הככר במשקין. או שנגע הככר באדם או בכלו שנגעו בשרץ. אפ"ה לא מחשבו כל המקרצות הנשוכות זב"ז כולן כגוף א' רק כל עוד שהן מחוברין ודמי הך לכלים [פי"ח מ"ז ופי"ט מ"ה]:

היא שלישית וכולן טהורות:    דהרי אין בהשלישי כח לעשות התרומה הנוגע בה אפילו במדרגה שלמטה ממנה. דהרי אין רביעי בתרומה. והאיך יהיה בו כח שיעישה להנדבק בו טמא כמותו. [והר"ב פירש דדוקא הנך דלעיל. דמשפירשו נשאר בהנוגע קצת טומאה. להכי גם קודם שפירשו סק חד דרגא להיות כמותו. אבל הכא שהמגיע הוא שלישי. כיון שכשיפרשו הנוגעין מהמגיע יסור הטומאה מהנוגעין לגמרי ויהיו כולן טהורים. להכי אף כשעדיין לא פירשו לא חשבינן להו חיבור מעליא ונשארו בטהרתן. ואני הקוטע הוכרחתי לנטות מפירושו. משום דק"ל מהא דתנינן [כלים פי"ח מ"ז] דכרע שהיה טמא טוע"ר וחברה למטה כולה טמאה טוע"ר. פירשה, רק הכרע טמא טוע"ר והמטה טהורה. הרי דאף כשפירש מהמטה סר הטומאה ממנה לגמרי. אפ"ה כל שעדיין מחוברת להכרע נידון כמותה. ובשלמא לפירושן הנ"ל לא תיקשי מהתם דהרי אנן אמרינן דכיון דאין בהמגיע דהיינו שלישי כח שיתפלט הטומאה ממנו ולהלאה. להכי גם בזה אין בו כח להחשיב המחובר לו כמותו. לפיכך שאני התם דשפיר יש כח בהמגיע דהיינו הכרע שתתפלט הטומאה ממנו ולהלאה לכל דבר חוץ מאדם וכליו. משום הכי יש בו כח נמי לעשות למטה המחוברת לו כמותו. מדאין המחובר לו כלי בפ"ע. אלא להר"ב שכל אדני פירושו מיוסדים לא על כח המגיע אלא על כח הנוגע. דהרי קאמר דמשום דכשפירש הנוגע סר הטומאה ממנו לגמרי להכי גם בעודו במחובר טהור. על זה ק' שפיר מ"ש מכרע. דכשפירש המטה ממנו טהור לגמרי ואפ"ה בעודה מחובר במטה הו"ל כמותה. וי"ל]. מיהו אם היו חתיכות קודש ודאי גם בנדבקו בשלישי כולן נעשין שלישי. ורק בנדבקה ברביעי דינה כשלישי של תרומה. והא דלא נקט תנא הכי [עיין בבועז סימן י"ג]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים