תפארת ישראל על פרה ב
משנה פרה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על פרה · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין
עריכהמשנה א
עריכהרבי אליעזר אומר פרת חטאת המעוברת כשרה: אע"ג דלקמן מ"ד אמרינן דבבא עליה זכר אפילו לא נתעברה פסולה. א"כ ק' לר"א וק' לרבנן. תי' הר"ש דכולהו ס"ל כר"י התם דדוקא בהעלהו בידים פסול. והכא מיירי בסתמא. שעלה עליה זכר מעצמו שלא ברצון בעלים. והראב"ד תי' דהכא אפילו כרבנן דהתם אתיא. ורק דהתם מיירי דעלה עליה זכר שלא ברצון הנקבה. אז הו"ל משא. אבל הכא מיירי בהתרצית הנקבה דאז אינה כנושאת הזכר. [ונ"ל טעמא מדהו"ל אז כל צרכה במשנה ג']. ואפילו הכי חכמים פוסלים משום גזירה דשלא לרצונה. ולפענ"ד לראב"ד י"ל דר"א לשיטתי' [תמורה ל"א א'] דס"ל עובר ירך אמו. ולא הו"ל כנושאתו. ורבנן לשיטתייהו דס"ל התם עובר לאו ירך אמו. ולהכי הו"ל כנושאת משא. א"נ נ"ל די"ל דכ"ע ס"ל עובר ירך אמו. ומה"ט לר"א כששורפה אח"כ עם העובר שבמעיה. הו"ל כשורפה עם אבר מאבריה. ורבנן ס"ל דדוקא בחיים אמרינן עובר ירך אמו. אבל לאחר שחיטתה הו"ל העובר כגוף אחר. והו"ל כאילו שורפה עם חתיכת בשר בעלמא. והתורה אמרה ושרף אותה. דהיינו לבדה. מה אמרת יפתחנה לאחר שחיטה ויוציא העובר. ליתא. דהרי צריך שתהיה שלימה בשעת שרפתה [כחולין י"א א']:
ר"א אומר אינה נלקחת מן העכו"ם: דחיישינן שמא נרבעה מעכומ"ז. ואי"ל איך נחזיק איסור. י"ל מדחשידי על כך תקיף יצרי' והו"ל מלתא דשכיח [כע"ז כג"א]. והרי תולין במצוי בין להקל ובין להחמיר [כחולין נא"א. וי"ד קכ"ח ס"ג]:
וחכמים מכשירים: דאע"ג דתקיף יצרי' לא חשיד כל כך. דחס על בהמתו שלא תיעשה עקרה עי"ז. וגם מהרבעת בהמה משמרה טפי מבהמה אחרת. שלא תכחיש עי"ז ויפסיד ממון פרה אדומה כי רב הוא. וגם ירא שמא תתעבר ויפסיד שלא יקנוה ישראל עוד. ומה"ט נמי לא חששו לשמא הניח עליה משא. דמשום ניחא פורתא לא מפסיד טובא. ונזהר בה מאד [כע"ז כג"א]:
ולא זו בלבד: ה"ק לא זו בלבד בפרה שאינה קרבן ממש לא חיישינן גבה שנפסלה בידי עכומ"ז. אלא אפילו כל קרבנות צבור ויחיד נמי כשרים לקנותן מעכומ"ז. ומהשתא קאמר תנא בבא אחריתא. וה"ק באין ר"ל בין פרה בין כל הקרבנות באין מארץ ומחו"ל [ואי נימא דבבא דחו"ל גם בבהמה מיירי. ואע"ג דבכור ומעשר אין באין מחו"ל. האי כל הקרבנות לאו דוקא הוא. והיינו חוץ מבכור ומעשר. א"כ י"ל דל"ז בלבד וכו' באין מארץ כולהו חדא בבא היא. דלא לבד פרה מכשרי רבנן לקנותן מעכומ"ז אלא גם שאר קרבנות וכו' נקחים גם מחו"ל. אף דרוב הניקח משם הוא מעכומ"ז]:
מן החדש ומן הישן: אי"ל דמיירי הכא בבהמות קרבן דשייך בה נמי חדש וישן [כרפ"ט דבכורות]. ליתא. דהרי קאמר ברישא דבאין מחו"ל. ואי בבהמה. הרי בכור ומעשר אין באין מחו"ל [כספ"ג דתמורה]. אע"כ דבבהמה לא מיירי תנא הכא. וחדש וישן דקאמר היינו מתבואה שגדל בשנה זו או בשל אשתקד. אבל בשל חדש ממש אין מקריבין שום מנחה מתבואה חדשה קודם הב' לחם [כמנחות פ"י מ"ו] מיהו כיון דבבהמה לא מיירי תנא. א"כ לא שייך הכא הך בבא כלל. רק אגב גררא דפרה דבאה גם מחו"ל. נקט הנך כולהו. וכדנקט להו כולהו גבי הדדי במנחות [רפ"ח]:
משנה ב
עריכהיגוד: ר"ל יחתוך המקום השחור. ודוקא בשאין השחרות שבהקרן או בהטלף עד הזכרות שבתוך הקרן והטלף. דאם יצטרך לחתוך הזכרות נעשה בעל מום ופסול:
גלגל העין והשינים והלשון אינם פוסלים בפרה: אם הן שחורים. ואין אחרת בנמצא [רב"א]:
והננסת: צווערג בל"א. דזה פסול רק באדם ולא בבהמה. אפילו בקרבן ממש [בכורות פ"ז מ"ו]. וסד"א דאפ"ה בפרה תפסל מדכתיב תמימה. קמ"ל:
היתה בה יבלת: געוויכס בל"א [ולרש"י בחומש ווארצע בל"א. וכן תרגם רמ"ד באשכנזי. ולפע"ד קשה לומר כן. דהרי בבכורות [ד"מ ע"ב] מסקינן דדוקא ביש בתוכו עצם פסול. ואילו בווארצע מעולם לא ראיתי שיהיה בה עצם. אלא רק דלדול בשר בעלמא הוא. וכעין חניטה שבאילן וכש"ס שם]:
וחתכה: נ"ל דהכא אפילו אין עצם בתוך היבלת. שכשרה כשלא חתכה. עכ"פ בחתכה. אפילו בהעלה במקומה שער אדום. פסול:
רש"א כל מקום שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה: והא דל"ק והעלה במקומה שער אדום כשר. היינו לאשמעינן דיוקא. דדוקא בוודאי לא העלה במקומו שער אדום. אבל בסתמא. וכגון שאינו ידוע המקום שחתכוה. והרי משהו של מקום ב' שערות א"א לבדקו. אפ"ה כשר. א"נ קמ"ל חומרא שבהיה לה יבלת במקום שאין שם שערות מצויין. כגון בדד ובחיק הבהמה. כיון שלא העלה שם שער אדום. אע"ג שאין המקום ההוא ראוי לשער. אפילו הכי פסול:
משנה ג
עריכהיוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה: כמו בשאר קרבן דחטאת קריי' רחמנא [כחולין א' א']:
רבי אליעזר מכשיר: רק באתנן ומחיר מכשיר. וכדקאמרת טעמא. ולרבנן אצטריך קרא בית ד'. לרבותא. דאפילו דבר הנצרך רק לבית ד'. דהיינו רקועי זהב לכותלי ביהמ"ק. לא יביא [כתמורה ד"ל ע"ב וע"ז מו"ב]. אבל פרה א"צ קרא. דחטאת קריי' רחמנא [ואשתמיטתי' לרתוי"ט]:
רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר: אורחא דמלתא נקט. דמדלא הי' יכול לשוט. אחז בזנבו. מדכל בהמה יכולה לשוט. ותעבירו בנהר. וה"ה בנתלה בזנבה לחוד ולא העבירתו נמי נפסלה. וגם זנבה אורחא דמלתא נקט. דה"ה באחז בקרנה. רק שאינו רגיל לאחוז בקרניה שלא יכביד ראשה לתוך המים ותטבע. וקמ"ל כולה בבא. דאע"ג שלא נשאה המשא על גופה ממש אפ"ה פסולה:
בה את הנהר קיפל עליה את המוסרה: מוסרה הוא חבל שקשור בראשה להנהיגה בו. וזה לאחר שקשר בה החבל. הכפיל החבל הנשאר מדולדל והניחו על הפרה. וקמ"ל דאף שקצה החבל שקשור בהפרה לא הוה משא. אפ"ה קצה האחר של החבל המדולדל מחשב משא. כשהניחו עלי':
נתן טליתו עליה פסולה: קמ"ל כולהו דאע"ג דבכל משא כשלא התכוון שתשא אותו. אלא הניחו עליה כמניח על הארץ. אז דוקא בעול ממש נפסלה. אבל בשאר מילי לא [כסוטה מ"ו א']. והרי הנהו כולהו משאן קל מאד. ומסתמא לא התכוון שתשא אותן. אפ"ה אם התכוון לכך שיהי' לה למשא פסול:
עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק: שלא תפול:
זה הכלל: זה הכלל דרישא. לאתויי אפילו הוא משא כבד והוא לצרכה. ואפילו הניח סולם בצוארה. והוא לצרכה. כדי שלא תתחכך במכה שיש לה שם. ואע"ג דסולם דמי לעול שפוסל בה קרא בהדיא [כשבת נד"ב]. וזה הכלל דסיפא. לאתויי אף שהוא לצרכה ולצרכו. מחשב שלא לצרכה ונפסלה:
משנה ד
עריכהעלה עליה זכר פסולה: אע"ג דכתיב עבד חסר וי"ו וקרינן עובד. ומינה שמעינן דכל עובד בעינן דומיא דעבד. דהיינו דניחא לי' במה שעובד בה מעצמה. נפסלה. והכא הא לא ניחא לי' שעלה עליה זכר. שעי"ז יפסיד דמיה המרובים [כקידושין לא"א]. אפ"ה כיון שאם אעפ"כ נכשירה יהיה ניח"ל בעליית הזכר עליה. פסולה:
רבי יהודה אומר אם העלהו: בהעלה בידים פשיטא. אלא נ"ל דר"ל אפילו רק הגרים שיעלה נפסל. ור"י לטעמי' דלא דריש יותן דומיא דיתן גבי הכשר [פ"ג דמכשירין מ"ה]. ה"נ לא דריש עובד דומיא דעבד. אלא בשניהן צריך שיעשה מעשה קצת להוכיח דניחא לי' [וזה דלא כהר"ב]:
משנה ה
עריכהבתוך גומא: תחת כל שער יש גומא בעור וצ"ל דאין טבע בהמה שוה לטבע אדם. דהרי אדם בכה"ג סומא הוא [כב"ב טז"א]. וא"כ בבהמה בל"ז תפסל. אע"כ כדאמרן:
פסולה: ולא מהני שיתלשום דכתיב אדומה תמימה. דהאי תמימה לאו ממום. דהרי כבר כתיב אשר אין בה מום. אלא ר"ל תמימה באדמימות בתולדה וכשיש בה שער שחור או לבן בתולדה אינה תמימה באדמימות. ואע"פ שחזר ותלשן. כבר נפסלה בתולדה ואינה תמימה. אולם השיעור של ב' שערות. הלממ"ס הוא. ככל השיעורין [סוכה דה"ב]. וכן ב' שער לבן או צהוב של מצורע [כנגעים פ"ד ופ"י]:
רבי יהודה אומר אפילו בתוך כוס אחד: כל שערות הבהמה מונחות על גופה עגולים עגולים כעין תלתלים. וכל עגול נקרא כוס [רב"א]. וקאמר ר"י דאפילו הן בכוס אחד אף שאינן בגומא א' פסולה:
והן מוכיחות זו את זו: שהי' שער א' בכוס זה ושער הב' בכוס אחר הסמוך לכוס הראשון. דהיינו שב' הכוסות הללו שבהן הב' שערות היו סמוכין זה לזה. פסול. ולא מהני תלישה. וכולה אסוקי מילתא דר"י היא. ולרמב"ם [פ"א מפרה] הך בבא ד"ה היא. ורבותא קמ"ל דאפילו בב' כוסות מהני מוכיחות:
יתלוש: אע"ג דמפוזרות. א"כ אינן גדילות בכוס א' ואינן מוכיחות זא"ז ואפילו לר"י כשרות. אפ"ה יתלוש מפני מראית עין. ונ"ל דמדקאמר עלה ר"א אפילו חמישי' ש"מ בד' וה' דקאמר ר' עקיבא אינו לאו דוקא כבשאר דוכתא. וכדקאמר רתוי"ט הכא. דא"כ הו"ל לר' עקיבא לתפוס מספר הפחות או היתר מנ'. אלא דוקא נקט ד' וה'. ור"ל דאפילו ד' צריך לתלוש. ואפילו ה' מהני תלישה. ומנה דבפחות מד' א"צ תלישה. וביותר מה' לא מהני תלישה. אפילו אינן תוך גומא א' ולא תוך כוס א'. ועלה קאמר ר"א אפילו וכו':
רבי אליעזר אומר אפי' חמשים: הא ודאי גוזמא קאמר. ור"ל אפילו בטובא מהני תלישה. אבל רק כשהן מפוזרות:
היו בה שתי שערות: בגומא א' לת"ק. או בכוס א' לר"י. וה"ה לאינך:
הכל הולך אחר הנראה: היינו אחר ראש השערות. ואע"ג דבנגעים [פ"ד מ"ד] בב' שערות של נגעים לא פליג ר"מ. נ"ל דהתם שאני דמסתבר דמכח הנגע הלבינו [כתוס' נדה י"ט א']. מש"ה התם מודה ר"מ דצריך שילבין עיקר השער דהיינו הסמוך להנגע:
אחר העיקר: דבהאדים העיקר בכדי שינטל בזוג. כשרה. כשיגזוז הראש השחור. ואע"ג דגיזה אסור בקדשים. ואפ"ה כיון דפרה רק קדשי בדק הבית הוא [כזבחים יד"ב וכת"ב. ומנחות כו"ב]. והרי גיזתן של הנך רק מד"ס הוא [כרמב"ם מעילה פי"א הי"ב]. ולפיכך בפרה דלא שכיח ולא מתכוין לגיזה לא גזרינן: