פתיחת התפריט הראשי

משנה פסחים א ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק א · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

רבי חנינא סגן הכהנים אומר: מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה, אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו.

הוסיף רבי עקיבא ואמר: מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מתיד, אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו.

משנה מנוקדת

רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ.
הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר, מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת , אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ.

נוסח הרמב"ם

אמר רבי חנינה סגן הכהנים מימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו הוסיף רבי עקיבה מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו.

פירוש הרמב"ם

ר' חנינא סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים כו': אבות הטומאות הן מנויות בתחלת סדר טהרות ומשם תדעם. וכל הנוגע באב מאבות הטומאות יקרא ראשון. והנוגע בראשון יקרא שני. והנוגע בשני יקרא שלישי. והנוגע בשלישי יקרא רביעי. ועוד יקרא ראשון ולד הטומאה לפי שהוא מיוחס לאב הטומאה והשני ולד הטומאה. ועל זה ההיקש חוזרין ואומרים מלת ולד בשלישי ורביעי. ויקרא גם כן שם הראשון והשני והשלישי והרביעי ולד הטומאה לפי שהם כולם תולדות אב הטומאה. ואמרו בכאן ולד הטומאה רצה לומר ולד ולד הטומאה וכבר ידעת כי בשר שנגע בולד [ולד] הטומאה שלישי לטומאה ובשר שנגע באב הטומאה ראשון וכשנגע שלישי לראשון חזר שני כמו שבארתי לך כי כל הנוגע בראשון יחזור שני. והודיעך בזה הדבר כי שלישי מותר לעשותו שני. וזהו ענין אמרו אע"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו לפי שהיה שלישי והחזירו שני וזאת הטומאה שנתוספה לו היא מדרבנן אבל מדאורייתא העיקר אצלנו אין אוכל מטמא אוכל לפי שנאמר בטומאת אוכלין טמא הוא ובא בקבלה הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו כלומר לא יטמא כיוצא בו מן המאכלות אבל מדרבנן אוכל מטמא אוכל ולפיכך חזר השלישי שני. והוסיף רבי עקיבא על זה ואמר כי שלישי מותר לעשותו ראשון כאשר אגיד לך כי טמא מת מכלל אבות הטומאה והאדם הנוגע במת יהיה אב והנוגע באב יהיה ראשון וכן שני שלישי ורביעי ואם היה הדבר הנוגע במת כלים לא יהיו אב הטומאה ונחשוב מהם ראשון ושני אבל יהיו הם והמת תורה אחת שהנוגע באותן הכלים יטמא טומאת שבעה והוא יהיה אב הטומאה ונחשוב ממנו ראשון ושני וזה לדבר השם יתברך בחלל חרב או במת וגו' ובאה בקבלה חרב הרי הוא כחלל וכמו כן שאר כלי מתכות וכלי שטף דינם ודין החרב שוה והכלים הם יותר חמור מן האדם לעולם במדרגה אחת אם נגע אדם במת יהיה אותו האדם אב הטומאה בלא ספק ואם נגע אדם שני בראשון יהיה השני ראשון כאשר בארנו בתחלת דברינו ואם נגעו כלים באותו האדם שנטמא במת והוא אב הטומאה לא יהיו ראשון אבל יהיו אב הטומאה ומהם יתחיל החשבון בראשון ובשני ועוד יתבארו לך דיני אלו העיקרים כולם וראיותיו בביאור בראש מסכתא אהלות. ונר אשר אמרו בכאן ר"ל נר של מתכת שנכללת בכל דיני הכלים שזכרנו אבל נר של חרס לא כי מעיקרנו שכלי חרס אינו אב הטומאה בשום פנים כאשר יתבאר במסכת כלים. וכשתגע נר של מתכת בטמא מת שהוא אב הטומאה לא יהיה אותו הנר ראשון אבל יהיה אב הטומאה כאשר בארנו. ושמן שנפסל בטבול יום והוא שלישי כאשר יתבאר במסכת טבול יום. וכשנתנו בנר הנזכרת חזר ראשון כי הנר אב הטומאה כאשר בארנו והתיר חזרת שלישי ראשון. וכבר בארנו כי ר"ע יצטרך שיהיה הנר אב כדי שיהיה השמן ראשון ויטמא זולתו מן התורה. כי הוא סובר כי היות משקין טמאין מטמאין זולתם מן המאכלות מדאורייתא אבל אילו סבר שהוא מדרבנן כאשר הוא האמת די לו בטומאה דרבנן שיתיר להיות הנר של חרס לפי שהמשקין בין שנטמאו באב או בראשון או בשני יחזור ראשון וזה מדרבנן. ועוד נבאר זה במקומו בטהרות. ושני המאמרים אמתיים לפי שהם עדות שהעידו במה שראו. ומה שנמשך זה הענין בכאן לפי שדברנו בשתי חלות פסולות מלחם תודה שהם קדשים ונשרפין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מימיהם של כהנים לא נמנעו - משום דבעי למתני סיפא מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה [נקט] לה הכא:

מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה - בולד של ולד קאמר. כלומר הבשר שהוא שלישי שנטמא בשני לטומאה, שהוא ולד של ולד, לא נמנעו מלשרפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה שהוא ראשון לטומאה. וכשנוגע זה הבשר שהיה מתחלתו שלישי בבשר שנטמא באב הטומאה חוזר להיות שני, שהרי נגע בראשון ונעשה שני, ונמצא שהוסיפו לו טומאה על טומאתו, דמעיקרא שלישי והשתא שני. ואעפ"כ לא נמנעו מלשורפו עם חמור ממנו, דהואיל ואך זה הקל לשריפה עומד לא חשו אם מטמאין אותו יותר ממה שהיה. ואע"פ שאין אוכל מטמא אוכל מן התורה שנאמר בטומאת אוכלין (דברים יד) טמא הוא, הוא טמא, ואינו מטמא אוכל כיוצא בו, מ"מ רבנן גזרו שיהיה אוכל מטמא אוכל: השמן של תרומה! (יג)

שנפסל בטבול יום - הוא שלישי לטומאה, דטבול יום פוסל את התרומה מן התורה ועושה אותה שלישי לעולם, לא שנא אוכלין ולא שנא משקין:

בנר שנטמא בטמא מת - האי נר של מתכת הוא. וכל כלים חוץ מכלי חרס שנגעו בטומאת מת נעשו כמותה, אם אב אב, אם ראשון ראשון, דכתיב (במדבר יט) בחלל חרב, ודרשינן חרב הרי הוא כחלל, שהחרב שנגע במת נעשה אבי אבות כמת עצמו, וכשנגע בטמא מת שהוא אב נעשה ג"כ החרב אב, והוא הדין לכל שאר כלים חוץ מכלי חרס. נמצא הנר של מתכת שנגע בטמא מת, נעשה אב הטומאה. והשתא הוסיף ר"ע על דברי ר' חנניה סגן הכהנים, שר' חנניה לא התיר אלא להחזיר הג' שני, ור' עקיבא התיר להחזיר הג' ראשון, שהשמן שנפסל בטבול יום שהוא שלישי, כשמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת, שהנר עצמו נעשה אב כמו שאמרנו, נמצא שחוזר השלישי להיות ראשון ואעפ"כ לא נמנעו, דהואיל ויש שם טומאה עליו לא חיישינן ליה ומותר להוסיף בידים:

פירוש תוספות יום טוב

השמן. פי' הר"ב של תרומה מדקתני מלהדליק בנר. דאילו שמן של קודש כשנפסל נשרף בקדש בבית הדשן ואין לכהנים היתר בהם אבל שמן תרומה כהנים מדליקין בו דכתי' (במדבר י"ח) ואני נתתי לך משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסיק תחת תבשילך. רש"י:

בנר שנטמא בטמא מת. אבל כשנטמא בשרץ דנעשה ראשון אע"ג דעושין לשמן שהם משקין להיות תחילה דלעולם משקין נעשין תחילה כדפי' הר"ב בי"ח דבר דריש מס' שבת ונמצא שהוסיף אדרבי חנינא שנעשה שלישי ראשון מאי אמרת דהאי דנעשין תחילה מדרבנן היא. הא הך דאוכל מטמא אוכל נמי מדרבנן היא. ועי' במשנה ב' פרק ה' דסוטה. אלא היינו טעמא דדייק לומר שנטמא בטמא מת. משום דאיהו סבירא ליה דמן התורה משקין מטמאין אוכלין ואשמעינן השתא דכשנטמאו בנר שנטמא בטמא מת. הוסיפו על טומאתן שנעשה ראשון ומטמאין אוכלין מדאורייתא גמרא. והביאו הרמב"ם בפירושו. ועי' בסמוך לקמן. והא דמפרש הר"ב דר"ע הוסיף להחזיר הג' ראשון לישנא דגמרא נקט ובכלל זה דלר"ח לא נעשה [שני] ) אלא מדרבנן ע"י אוכל ולר"ע נעשה ראשון מדאורייתא ע"י כלי ומה שכתב הר"ב דכל הכלים דינם שוים לכלי מתכת וכן כתב הרמב"ם עי' בריש מסכת אהלות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על ה) מדקתני להדליק בנר. דאלו שמן של קודש כשנטמא נשרף בקודש בבית הדשן ואין להכהנים היתר בהם. אבל בתרומה כתיב משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה ואמר רחמנא שלך תהיה להסיק תתת תבשילך. רש"י:

(יד) (על המשנה) בטמא מת. דייק לומר שנטמא בטמא מת. אף על גב דמשקין לעולם תחלה הוי מגזירת י"ח דבר. משום דאיהו ס"ל דמן התורה משקין מטמאין אוכלין ואשמעינן השתא דכשנטמאו בנר שנטמא בטמא מת הוסיפו על טומאתן שנעשה ראשון ומטמאין אוכלין מדאורייתא. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' חנינא סגן הכהנים:    כתב החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל נכ"י חנניה: וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל גם נקד הר"ח ז"ל מלת נמנְעו הנו"ן בשב"א:

הוסיף ר' עקיבא מימיהן וכו':    תוס' עירובין פ' הדר (עירובין דף ע"א) ורפ"ק דזבחים ודפ' הקומץ (מנחות דף ל"א) ודפ' כסוי הדם (חולין דף פ"ז) ופ"ח. ועיין בדבריהם ז"ל הכא בגמ' שכתבו משום דר' חנינא קאמר מימיהן של כהנים וכו' דמשמע דלא הוו גרסי במילתיה דר' עקיבא מימיהן של כהנים: ומוקי לה רב יהודה בגמ' בנר של מתכת כדפי' ר"ע ז"ל ולפי' רש"י ז"ל דוקא של מתכת אבל שאר כלים דינם ככלי חרס אכן ר"ע ז"ל תפס לעיקר דעת הרמב"ם ז"ל ופירושו ועיין במ"ש בפ"ק דאהלות סי' ב' ג': אמנם מה שכתב ר"ע ז"ל נעשו כמותם אם אב אב ואם ראשון ראשון וכן כתב ג"כ במשנתנו דבר"פ שני דעדיות איני יודע מנין לו ז"ל וכל המפרשים שראיתי עד הנה לא מצאתי כך שאם נגע במת נעשה אבי אבות ואם נגע בטמא מת נעשה אב הטומאה ה' יאיר עיני בתורתו לדעת הדבר על בוריו ועל אמתתו אכי"ר: אחר זמן רב נזדמן לידי משנתו של החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל ומצאתי שכתב על זה וז"ל והאי אי אפשר כלל שאם נגעו כלים ואדם בראשון לא יקבלו טומאה כלל ואם הם אוכלים הם שניים ואפי' נגעו במת עצמו אינם אלא ראשון ע"כ. ובגמ' בעינן ומאי דוחקיה דרב יהודה לאוקומה בנר של מתכת נוקמה בנר של חרס דאינו אלא ראשון כשנגע בטמא מת ואשמועי' ר"ע דשלישי מותר לעשותו שני ודקשיא לך מאי הוסיף אדר' חנינא הוסיף טובא דאילו התם גבי בשר קדשים כי שריף שלישי בהדי ראשון ועשהו שני וטמא היה מתחלה לטמא אחרים שהשלישי עושה רביעי בקדש ועכשיו כשהוא שני הוי טמא ולא נשתנה שמו לקלקול יותר מבראשונה ואילו גבי עדותו של ר' עקיבא גבי תרומה קאי דאילו שמן קדש אינו אלא שמן מנחות (הגה"ה פי' שאם נפסל נשרף בקדש בבית הדשן) ונאכל ואינו ראוי להדליק נר ושמן שלישי של תרומה אינו טמא לטמא אחרים אלא פסול דאין שלישי עושה רביעי בתרומה וכי הדר עביד ליה שני ה"ל טמא ומשני רבא מתני' קשיתיה מאי אריא דתני טומאת מת אי בנר של חרס קאי ובראשון עסיקינן למה לי דנקט שקבל טומאה זו מאב הטומאה של מת ליתני שנטמא סתם ואנן קים לן דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ומה לי אב הטומאה דמת מה לי אב הטומאה דשרץ אלא מדנקט מת ש"מ בנר של מתכת עסיקי' ואשמעי' דבנר שהוא עצמו אב הטומאה ודייק רבא בגמ' מדקתני הוסיף ר' עקיבא ש"מ קסבר ר"ע טומאת משקים לטמא אחרים דאורייתא דאי ס"ד דאין משקין מטמאין אחרים אלא מדרבנן מאי תוספת דאוסיף ר"ע דאמר שהשמן שהוא שלישי עשאוהו ראשון ומה בכך האי נר אב הטומאה כי עשאו ראשון להאי שמן מאי אהני ליה אחר שלא יטמא אחרים וכי תימא לאפסולי גופיה הוא דמהני ליה הא פסיל וקאי. ופרכינן ממאי דילמא אהני שיטמא אחרים מעכשיו מדרבנן ומשני אי תוספת דרבנן אתא לאשמיעי' מאי אריא דנקט שמדליקין אותו בנר אב הטומאה שעושין אותו להאי שמן ראשון דאורייתא אי נמי אשמועי' שמדליקין אותו בראשון לטומאה או בשני לטומאה נמי תחלה הוי כלומר איכא נמי תוספת מדרבנן כי ההיא שנעשה ראשון מדרבנן ומטמא עוד שני ושלישי דהא גזור רבנן על המשקין שאפי' נגעו בשני יעשו ראשונים דתנן במסכת פרה פ"ח כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחלה אלא ש"מ מדמהדר למעבדיה ראשון דאורייתא ש"מ לטמויי אחרים ולעשותן שני דאורייתא קאמר: ובירוש' אית תנויי תנו במתני' בנר שנטמא טמא מת בלא בי"ת משמע שהנר עצמו קבל טומאה מן המת ואית תנויי תנו בנר שנטמא בטמא מת בבי"ת משמע שלא נטמאת הנר במת אלא באדם שקבל טומאה מן המת ביד פ' י"ט דהלכות פסולי המוקדשין סי' ו':


פירושים נוספים