משנה פסחים א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק א · משנה ד | >>
רבי מאיר אומר: אוכלין כל חמש, ושורפין בתחילת שש.
ורבי יהודה אומר: אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש, ושורפין בתחילת שש.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ.
וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע, וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ.
רבי מאיר אומר:
- אוכלין - כל חמש,
- ושורפין - בתחילת שש.
- רבי יהודה אומר:
- אוכלין - כל ארבע,
- ותולין - כל חמש,
- ושורפין - בתחילת שש.
צווה השם יתברך "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם"(שמות יב, יט), מכאן אנו לומדים שצריך להיות ביעור החמץ קודם השבעה בהכרח, כדי שיהיו כל השבעה ימים מתחילתן ועד סופם לא ימצא בהם שאור.
ומאמרו "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם"(שמות יב, טו), למדנו שהוא יום ארבעה עשר. ויהיה ביעור החמץ בתחילת יום ארבעה עשר לולי אמרו "אך ביום הראשון", כי אך הוא מילת מיעוט, וכאילו מיעט ואמר מה שאמרתי "ביום הראשון" אינו בתחילת היום אלא מקצתו. ומכלל הרמיזות לזה העיקר המקובל, רוצה לומר כי ביעור החמץ במקצת ארבעה עשר, אמרו יתברך "לא תשחט על חמץ דם זבחי"(שמות לד, כה). והקבלה כי אותו המקצת מתחילת שעה שביעית, והכל מודים כי מתחילת שעה ששית הוא אסור, אבל הוא מדבריהם כדי להרחיק מאיסור תורה.
ומחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, כי רבי מאיר אומר יאכל כל זמן שמותר לו לאכול, ורבי יהודה אומר לא יאכל בחמש שעות גזירה משום יום המעונן שאפשר שיטעה בשעה אחת.
והלכה כרבי יהודה:
ושורפין בתחלת שש - ואע"ג דכל שעה שישית מדאורייתא שריא יא, גזרו רבנן עליה דלמא טעו וסבור על השביעית שהיא שישית. אבל החמישית לא טעו למימר על השביעית שהיא חמישית, ומותר:
תולין כל חמש - ואינו אוכל, גזרה משום יום המעונן דטעי וסבר על השביעית שהיא חמישית. ומיהו לשרוף אינו צריך, ומאכיל לבהמתו. אבל ששית אף בהנאה אסור מדרבנן, גזירה משום שביעית. והלכה כר"י:
ושורפים בתחלת ו'. כתב הר"ב ואע"ג דכל שעה ששית מדאורייתא שריא שנאמר (שמות יב, טו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ומפי השמועה למדו שהראשון זהו י"ד. ראייה לדבר זה מה שכתב בתורה (דברים טז, ג) לא תאכל עליו חמץ. כלומר על קרבן הפסח. כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה. לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי יום. הרמב"ם בפרק א' וב' מהל' חמץ:
תולין כל ה'. פירש הר"ב גזירה משום יום המעונן. עי' מ"ג פרק ה' מסנהדרין:
(יא) (על הברטנורא) שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ומפי השמועה למדו שהראשון זהו י"ד ראיה לדבר זה שכתוב בתורה לא תאכל עליו חמץ. כלומר על קרבן הפסח. כך למדו בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי יום. הר"מ:
ר"מ אומר וכו': בפירקין דף ד' וקאמר עלה תנן התם ובר"פ כל שעה ותוס' פ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קט"ז:)
ר' יהודה אומר אוכלין כל ד' וכו': ביד שם פ"א סי' ט' ור"פ ג'. ופי' כל ד' ר"ל שליש היום בין שהשנה פשוטה שהיום קצר בין שהשנה מעוברת שהיום ארוך: ותשובת שאלה היא בספר תרומת הדשן בסי' קכ"א וז"ל התשובה בקיצור יראה מתוך ההלכה דלעולם שרי לאכול עד ב' שעות קודם חצות והא דנקט ר' יהודה אוכלין כל ארבע דמשמע דלא תלינן בקודם חצות היינו משום דבימים בינונים לעולם בסוף שעה ד' היינו שתי שעות קודם חצות וק"ל. והמקל לא הפסיד ע"כ ובטור א"ח סי' תמ"ג:
תולין כל חמש: ואינו אוכל גזרה משום יום המעונן אבל בד' שעות לא גזרי' דהכל בקיאין בה דזמן סעודה לכל היא: עוד איתא בגמ' כמחלוקת דר"מ ור' יהודה לענין עדות בסנהדרין פ' היו בודקין כך מחלוקת לענין חמץ ולא תימא תנאי נינהו אליבא דר' יהודה ור"מ דתנא דמתני' סבר לר"מ אדם טועה שעה אחת ולר' יהודה אדם טועה שתים ותנא דסנהדרין סבר לר"מ אדם טועה שתים ולר' יהודה שלש וכמו שכתבתי שם סי' ג' אלא ודאי כאותו מחלוקת שלשם כך הוא כאן אלא הכא שאני שחמץ לכל מסור ושאינו בקי בשעות טועה בהן אבל עדות מסורה לזריזים פי' רש"י ז"ל שאין אדם בא להעיד על הנפש אא"כ בקי בשעות לפי שיודע הוא שסופו להדרש בדרישה וחקירה ע"כ. א"נ כי קשיא לך לר' יהודה דאמר התם אין טעות בין חמש לשבע משום חמה והכא אמר אפשר לטעות לא תימא תנאי היא אלא כטעמו שם כך טעמו כאן אלא שחמץ לכל מסור א"נ משום יום המעונן שאין יכולין לבדוק בחמה וטעו טפי ומיהו כל שעה רביעית שרי למיכל בה חמץ שהיא זמן סעודה לכל אדם והכל בקיאין בה וליכא למיטעי בה אפי' ביום המעונן: עוד בגמ' אמר ר' נחמן הלכה כר' יהודה א"ל רבא ונימא מר הלכה כר"מ דסתם לן תנא כותיה דתנן לקמן ר"פ שני כל שעה שמותר לאכול מאכיל דמשמע וכשאינו מותר אינו מאכיל ואי ר' יהודה הא איכא חמש דאינו אוכל ומאכיל ומשני ההיא לאו סתמא היא משום דקשיא מותר ומכח האי קושיא מוקמינן לה כרבן גמליאל כמו שפי' ר"ע ז"ל שם במקומו. ופריך ליה ונימא מר הלכה כר"ג דה"ל מכריע א"ל רבן גמליאל לאו מכריע הוא אלא טעמא דנפשיה קאמר כמו שמפורש לקמן ואי בעי' אימא רב דאמר כי האי תנא דתניא וכו' דקבע הלכתא כר' אלעזר ב"ר יהודה איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע אפי' תרומה כל ד' ותו לא וקתני דקבעו הלכה כמותו: ועיין בפי' הר"ן ז"ל על זו הברייתא. ובירוש' מפר' ר"מ אמר משש שעות ולמעלן מדבריהם ר' יהודה אומר משש שעות ולמעלן מדברי תורה מ"ט דר"מ אך ביום הראשון זה חמשה עשר יכול משתחשך ת"ל אך הא כיצד תן לו לפני שקיעת החמה שעה אחת מ"ט דר' יהודה אך ביום הראשון זה י"ד יכול כל היום כולו ת"ל אך הא כיצד חלוק את היום חציו לחמץ וחציו למצה ע"כ. והתם נמי פריך ומחלפא שיטתיה דר' יהודה מההיא דסנהדרין תמן הוא אומר אין חמישית מתחלפת בשביעית א"ר יוסי תמן הדבר מסור לב"ד וב"ד זריזין הם ברם הכא הדבר מסור לנשים והנשים עצלות ומדבעי שניהם למדנו דאין ביעור חמץ אלא שריפה דהא אף ר"מ נקט בלישניה לשון שריפה ושורפים בתחלת שש וכן פי' ג"כ הרז"ה ז"ל אלא דק"ק אמאי לא הזכיר ג"כ ר"ג שגם הוא הזכיר לשון שריפה בדבריו כמו ת"ק דידיה:
יכין
רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש: דאע"ג דחמץ אינו אסור בהנאה מדאו' רק מסוף ו' שעות ולמעלה, אפ"ה מדרבנן אסור מתחלת ו', דבשעה א' טועה אדם:
ורבי יהודה אומר אוכלין כל ד' ותולין: לא אוכלין ולא שורפין [כדבר התלוי, שאינו לא בשמים ולא בארץ], ומותר בהנאה:
כל ה': דביום מעונן טועה אדם ב' שעות, משא"כ לענין איסור הנאה, דאיכא הפסד מרובה, לא חיישינן רק לטעות שעה א':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות | רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
הרמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש