משנה ערכין ט א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ט · משנה א | >>
המוכר את שדהו בשעת היובל, אינו מותר לגאול פחות משתי שנים, שנאמר (ויקרא, כה) "במספר שני תבואות ימכר לך".
היתה שנת שדפון וירקון ב או שביעית, אינה עולה מן המנין. נרה או הובירה, עולה לו מן המנין.
רבי אליעזר אומר, מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות, הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות ג לשתי שנים.
הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל,
- אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאֹל פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, טו):
- "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ".
- הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וִירָקוֹן, אוֹ שְׁבִיעִית,
- אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן;
- נָרָהּ אוֹ הוֹבִירָהּ,
- עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן.
- רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- מְכָרָהּ לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
- וְהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת,
- הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים:
המוכר את שדהו בשעת היובל -
- אינו מותר לגאול פחות משתי שנים,
- שנאמר: "במספר שני תבואות ימכור לך" (ויקרא כה טו).
- היתה שנת שידפון, או ירקון, או שביעית - אינה עולה לו מן המנין.
- נרה, או הבירה - עולה לו מן המנין.
- רבי אלעזר אומר:
- מכרה לו לפני ראש השנה, והיא מלאה פירות -
- הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות - לשתי שנים.
- מכרה לו לפני ראש השנה, והיא מלאה פירות -
דין מוכר שדה אחוזה כפי מה שנתבאר בתורה הוא כמו שאני מגיד, והוא שאם מכר אדם משדה אחוזתו בדמים ידועים, מחלק אותן הדמים לפי מניין השנים שנשארו עד היובל וידע כמה יגיע לכל שנה ושנה, ולפי החשבון שישאר ביד הלוקח פוחתין לו מעיקר הממון. כגון שאם מכר דרך משל שמעון לראובן קרקע במאה דינרין, ונשארו עד היובל מזמן המכירה עשר שנים, ועמד בתוכה ראובן ואכל פירותיה ארבע שנים, אחר כך רצה שמעון לפדות קרקע שלו, הרי זה מחזיר לראובן ששים דינרין, וזהו גרעון כסף. ועל דרך זו תקיש, והוא מחשב כשרוצה לפדות הקרקע שלו כל הזמן שאכל פירותיו חדשים וימים כפי מה שאפשר ליחשב.
ומה שאמר בשעת היובל - רוצה לומר בשעה שהיובל נוהג, אבל בשנת היובל עצמה אינו מותר למכור, ואם מכר הרי הוא חוזר בממכרו ונותן הדמים לבעלים. ומי שמכר שנה אחת קודם היובל, הרי הלוקח אוכל פירות השנה שנשארה עד היובל ושנה אחרת אחר היובל, לפי שאי אפשר פחות משני תבואות כמו שאמר הכתוב.
ומה שאמר אינו מותר - בא להודיענו שיש בו איסור, ואפילו נתרצה הלוקח בכך אין שומעין לו, לפי שנאמר "במספר שנים אחר היובל תקנה"(ויקרא כה, טו), הרי הצריך ללוקח שנים כמו שהצריך למוכר.
ומה שאמר עולה לו - קאי ללוקח.
ורבי אלעזר אינו חולק על שום אדם, אלא בא להודיעך שאינו חייב רוצה לומר הלוקח, להניחה לפני בעליה מליאה פירות כמו שלקח אותה, אלא אוכל שלוש תבואות בשתי שנים. ואין חולק על זה:
המוכר את שדהו בשעת היובל - בשעה שהיובל נוהג. אבל בשנת היובל עצמה אינו רשאי למכור א, ואם מכר, המכר בטל ומחזיר הדמים:
אינו מותר לגאול - ואפילו נתרצה לוקח, אין שומעים לו, דכתיב (שם כה) במספר שנים אחר היובל תקנה, שתהא קנויה לו שתי שנים. ואם מהדר לה מקמי הכי, עובר בעשה. ומוכר נמי עובר בעשה אם גואלה קודם שתי שנים, דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך. אבל לאחר שתי שנים אם רצה לפדותה, פודה אותה בעל כרחו של לוקח ונותן לו לפי מה שמכרה, כדכתיב (שם) וחשב לו את שני ממכרו, שמחשב כמה שנים משמכרה עד היובל, ומחלק הדמים לפי השנים. כגון אם מכרה עשר שנים לפני היובל במנה, נמצא שמכר פירות כל שנה ושנה בעשירית מנה, שהרי סתם מכירה אינה אלא עד היובל, שהתה ביד הלוקח חמש שנים ואח"כ בא מוכר לגאלה, מנכה לו לוקח חצי מנה:
אינה עולה ממנין - שתי שנים. דהא שני תבואות כתיב, שתי שנים הראויין לתבואה תשהא ביד הלוקח. אבל היתה שנה הראויה לתבואה, ונרה היינו שחרשה ועשאה שדה ניר ולא זרעה, או הובירה שהניחה בור ואפילו ניר לא עשה בה, איהו דאפסיד אנפשיה, ועולה לו במנין שתי שנים:
שלש תבואות לשתי שנים - אותה תבואה העומדת בה בשעת קניה, ושתי תבואות בשתי שנים שתעמוד בידו. ור' אלעזר לא פליג אתנא קמא בהא אלא דברי הכל היא:
בשעת היובל. פירש הר"ב. בשעה שהיובל נוהג. אבל בשנת היובל עצמה. אינו רשאי למכור. ק"ו. ומה מכורה כבר. יוצאה. שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר. גמ':
היתה שנת שדפון וירקון. בפרק המקבל [דף ק"ו] מפרש שהשדפון וירקון. הוה נמי כמו כן בכל העולם דאי השדפון בבאגא בהכי לא תנן %א) דעולה לו מן המנין דיקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו %ב) (בכל העולם). תוס'. ועמ"ש שם במ"ו:
רבי אלעזר אומר כו'. הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות. מפיק ליה בברייתא בגמ' מדכתיב במספר שני תבואות ימכר לך פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים. ופירש"י מספר שני תבואות. משמע כל תבואות שבשתי שנים מדה"ל למכתב מספר שנים. או מספר תבואות. דהוי משמע שתי תבואות. ע"כ. ומ"ש הר"ב ר"א לא פליג אתנא קמא וכ"כ הרמב"ם. ואע"ג דתנן רא"א בלישנא דפלוגתא. כבר נמצאו הרבה כיוצא בזה וכתבתים בפרק בתרא דבכורים:
(ב) (על המשנה) שדפון כו'. מפרש בגמרא שהשדפון והירקון היה כמו כן בכל העולם. דאי השדפון בבאגא, בהכי לא תנן דעולה לו מן המנין. דיקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו [בכל העולם]. תוס':
(ג) (על המשנה) שלש וכו'. מפיק לה בגמרא מקרא:
אינו מותר לגאול וכו': גמ' אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר דאפילו קרקושי זוזי ללוקח אותם שתי שנים כדי שייטב בעיניו להחזירה לו אסור. בפי' רעז"ל אבל בשנת היובל עצמה אינו רשאי למכור דק"ו הוא ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:
היתה שנת שדפון: או ירקון או שביעית אינו עולה לו מן המנין. בפ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ו) מפרש שהשדפון וירקון הוא נמי בכל העולם דאי אשתדיף רובא דבאגא בהכי לא תנן דודאי דעולה לו מן המנין דייקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו בכל העולם תוס' ז"ל. והתם בברייתא קתני או שהיו שנים כשני אליהו ודייק מה שני אליהו דלא הוי תבואה כלל אף שדפון וירקון דלא הוי תבואה כלל אבל אי דאיכא תבואה סלקא ליה ולא קאמרינן מכת מדינה היא ומפ' טעמא התם משום דכתיב שני תבואות שנים שיש בהם בעולם תבואה אבל גבי המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשתדפה מפ' התם אפי' לא נשתדפה אלא הבקעה של אותה שדה מכת מדינה היא ומנכה לו מן חכורו:
נרה או: הובירה עולה לו מן המנין. ורשאי המוכר לגאלה לאלתר לסוף שתי שנים ובגמ' פריך אמאי תנא נרה כיון דתנא הובירה דעולה כ"ש דנרה וכתבו תוס' ז"ל דהמ"ל לא זו אף זו קתני ע"כ. ובגמ' מתרץ נרה איצטרי' ליה סד"א אמרינן ליה למוכר הבא לגאול שדהו הב ליה דמים שנתן הלוקח בנירה וליסק האי לוקח ואי לא יהיב דמי נירה לא ליסק קמ"ל:
ר' אלעזר: ברוב ספרים מצאתי אליעזר ביוד:
מכרה לו לפני ר"ה.: תימה אמאי נקט לפני ר"ה הא אמרינן לעיל בגמ' בפרק השג יד דשתי שנים האמורים בשדה אחוזה מעת לעת ומפקינן ליה מהאי קרא דדריש ר' אליעזר בגמ' וי"ל דלרבותא נקט לפני ר"ה דאע"ג דאמרי' בעלמא שלשים יום לפני ר"ה חשובים שנה הכא לא חשיבי שנה אלא בעי' שתי שנים מעת לעת הרא"ש ז"ל. בסוף פי' רעז"ל ור' אליעזר לא פליג את"ק בהא אלא דברי הכל היא וכן בפי' הרמב"ם ז"ל ג"כ. אמר המלקט ויליף לה ר' אליעזר בברייתא מקרא דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך משמע כל תבואות שיש בשתי שנים מדה"ל למיכתב מספר שנים או מספר תבואות דהוה משמע שתי תבואות אבל במספר שני תבואות משמע ללמד פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים ולא יאמר לו המוכר ללוקח הנח לפני כדרך שהנחתי לפניך. וביד פי"א דהלכות שמטה ויובל סימן ו' ט' י"א י"ב. ושנויה היא בת"כ סוף פרשה ג' דפרשת בהר סיני:
יכין
המוכר את שדהו בשעת היובל: ר"ל בזמן שהיובל נוהג. דאילו כשמכר בשנת היובל עצמו, המכר בטל, דמכורה כבר יוצאה, שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:
אינו מותר לגאול פחות משתי שנים: משעה שקנה אפילו התרצה גם הלוקח, עוברים בעשה [רמב"ם פי"א משמיטה ה"ט]. מיהו נ"ל לכאורה דדוקא בלשון גאולה אסור, אבל בנותן זה לזה השדה והמעות במתנה רשאים. ואפשר דאסור מטעם הערמה:
במספר שני תבואות ימכר לך: וכתיב שני, לשון רבים, ואינו פחות מב'. אבל לאחר ב' שנים, כשירצה מוכר, פודה בעל כרחו של לוקח בדמים שלקח. כיצד. מכרה לו בעד כ' סלע, והיה עוד י' שנים עד היובל, נמצא מגיע ב' סלעים לשנה, ונשארה ביד הלוקח ד' שנים, מנכה לו ח' סלעים ומחזיר לו י"ב סלעים ולוקח שדהו לחזרה:
היתה שנת שדפון וירקון: בכל הארץ, דומיא דשביעית:
אינה עולה לו מן המנין: לב' שנים הנ"ל. גם לא ינכה לו עבורן, דכתיב שני תבואות:
נרה: שחרשה ולא זרעה:
או הובירה: שהניחה בורה ולא חרשה כלל [והא דלא נקט בקיצור לא זרעה. נ"ל דרבותא קמ"ל לא מבעייא שלא חרשה. די"ל איהו דאפסיד אנפשיה. אלא אפילו חרשה דגלי אדעתיה שרוצה לזרעה רק שנאנס אח"כ מלזרעה. ולא מבעייא בכה"ג דעכ"פ הוא המונע מלזרוע, אבל הובירה שדעתו כדי שתנוח ותוסיף פירות בשנה הבאה, סד"א דעכ"פ יהיה לו חלק בתבואות בשנה הבאה. קמ"ל דאפ"ה נחשבים לו, דעכ"פ שני תבואות היו, ורק הוא לא אסף תבואות]:
עולה לו מן המנין: דאיהו דאפסיד אנפשיה:
רבי אלעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים: ואפ"ה אינו מנכה לו רק ב' תבואות. ודברי הכל היא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת