מלאכת שלמה על ערכין ט

<< · מלאכת שלמה · על ערכין · ט

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

אינו מותר לגאול וכו':    גמ' אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר דאפילו קרקושי זוזי ללוקח אותם שתי שנים כדי שייטב בעיניו להחזירה לו אסור. בפי' רעז"ל אבל בשנת היובל עצמה אינו רשאי למכור דק"ו הוא ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:

היתה שנת שדפון:    או ירקון או שביעית אינו עולה לו מן המנין. בפ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ו) מפרש שהשדפון וירקון הוא נמי בכל העולם דאי אשתדיף רובא דבאגא בהכי לא תנן דודאי דעולה לו מן המנין דייקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו בכל העולם תוס' ז"ל. והתם בברייתא קתני או שהיו שנים כשני אליהו ודייק מה שני אליהו דלא הוי תבואה כלל אף שדפון וירקון דלא הוי תבואה כלל אבל אי דאיכא תבואה סלקא ליה ולא קאמרינן מכת מדינה היא ומפ' טעמא התם משום דכתיב שני תבואות שנים שיש בהם בעולם תבואה אבל גבי המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשתדפה מפ' התם אפי' לא נשתדפה אלא הבקעה של אותה שדה מכת מדינה היא ומנכה לו מן חכורו:

נרה או:    הובירה עולה לו מן המנין. ורשאי המוכר לגאלה לאלתר לסוף שתי שנים ובגמ' פריך אמאי תנא נרה כיון דתנא הובירה דעולה כ"ש דנרה וכתבו תוס' ז"ל דהמ"ל לא זו אף זו קתני ע"כ. ובגמ' מתרץ נרה איצטרי' ליה סד"א אמרינן ליה למוכר הבא לגאול שדהו הב ליה דמים שנתן הלוקח בנירה וליסק האי לוקח ואי לא יהיב דמי נירה לא ליסק קמ"ל:

ר' אלעזר:    ברוב ספרים מצאתי אליעזר ביוד:

מכרה לו לפני ר"ה.:    תימה אמאי נקט לפני ר"ה הא אמרינן לעיל בגמ' בפרק השג יד דשתי שנים האמורים בשדה אחוזה מעת לעת ומפקינן ליה מהאי קרא דדריש ר' אליעזר בגמ' וי"ל דלרבותא נקט לפני ר"ה דאע"ג דאמרי' בעלמא שלשים יום לפני ר"ה חשובים שנה הכא לא חשיבי שנה אלא בעי' שתי שנים מעת לעת הרא"ש ז"ל. בסוף פי' רעז"ל ור' אליעזר לא פליג את"ק בהא אלא דברי הכל היא וכן בפי' הרמב"ם ז"ל ג"כ. אמר המלקט ויליף לה ר' אליעזר בברייתא מקרא דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך משמע כל תבואות שיש בשתי שנים מדה"ל למיכתב מספר שנים או מספר תבואות דהוה משמע שתי תבואות אבל במספר שני תבואות משמע ללמד פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים ולא יאמר לו המוכר ללוקח הנח לפני כדרך שהנחתי לפניך. וביד פי"א דהלכות שמטה ויובל סימן ו' ט' י"א י"ב. ושנויה היא בת"כ סוף פרשה ג' דפרשת בהר סיני:

משנה ב

מכרה לראשון במנה וכו':    ביד שם סימן ט"ז י"ז י"ח. ושנויה היא בת"כ פ"ה דפ' בהר סיני:

שנאמר לאיש:    אשר מכר לו רש"י ז"ל נראה דגריס לאשר מכר לו:

שנאמר לאיש:    לאיש אשר בתוכה מיתורא דאיש קא דריש דה"מ למיכתב והשיב את העודף לאשר מכר לו הרא"ש ז"ל. והוסיף בתוס' יום טוב מדכתיב לאיש כלומר האדון בעל השדה כמו אישי כ"ג שפירושו אדוני ע"כ. וסתם מתני' רבי היא. ור' דוסתאי בן יהודה פליג עליה ואיהו נמי דריש לקולא דבין מכרה לו במנה והשביחה מאליה ועמדה על מאתים או שמכרה לו במאתים והכסיפה ועמדה על מנה אינו מחשב אלא במנה ואיכא בינייהו דאייקר וזל ואייקר פי' שמכרה לו במאתים וזול ומכרה ראשון לשני במנה ונתייקרה ביד השני ועמדה על מאתים לרבי דאמר לאיש אשר בתוכה לא יהיב אלא מנה כמה דיהיב בה שני. לר' דוסתאי יהיב מאתים ממה נפשך דאי אמרת עודף שבידו הא מאתן שקיל מקמא ואי אמרת עודף שבקרקע הא מאתן שויא ובגמ' בעי ומנלן דדרשי' לקולא ומשני דיליף לה מעבד עברי וכו' כדפי' רעז"ל. ובגמ' בעי עבד עברי גופיה מנלן דדרשינן לקראי דכתיבי גביה לקולא הא מצינן למידרשינהו נמי לחומרא דאיכא למימר כי השביח העבד מנין שאין מחשב אלא במאתים ת"ל לפי שניו והיינו חומרא ומסיק רב נחמן בר יצחק מדכתיב גבי עבד עברי אם עוד רבות בשנים וכתיב ואם מעט נשאר בשנים וה"ל למיכתב אם עוד רבות שנים מאי בשנים אלא ה"ק קרא נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו נתמעט כספו בשנים כפי שניו אמר רב יוסף דרשינהו רב נחמן בר יצחק להני קראי כסיני:

לא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב.:    והה"נ אפכא אלא אורחא דמילתא נקט תוס' ז"ל. והוסיף בתוס' יום טוב והיינו דכתב הרמב"ם ז"ל שם פי"א דהלכות שמטה המוכר שדה אחוזה והי' לו שדות אחרות ומכר מאותם השדות כדי לגאול שדהו שמכר אין שומעין לו שנאמר ומצא וכו' ע"כ:

לא יִלְוֶה:    ויגאל בנקודת חירק תחת היוד של מלת ילוה. בפי' רעז"ל ומצא משמע שמצא דבר וכו' אמר המלקט ובגמ' פריך למימרא דמצא השתא משמט ורמינהו ומצא פרט לממציא את עצמו מכאן אמר ראב"י אם משיצאת האבן מתחת ידו הוציא הלז את ראשו וקבלה פטור אלמא מצא דאיתיה מעיקרא משמע ומשני רבא הכא מעניינא דקרא והכא מעניינא דקרא הכא מצא דומיא דהשיגה ידו מה השיגה ידו השתא דודאי מעיקרא כשמכרה לא היתה ידו משגת כדכתיב וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו אף מצא נמי השתא והכא מצא דומיא דיער מה יער מילתא דאיתה מעיקרא אף מצא מילתא דאיתה מעיקרא. עוד בסוף פי' רעז"ל יגאל חציה וכשתשיג ידו יגאל כולה. אמר המלקט דאמר קרא ואם גאול יגאל את השדה המקדיש אותו וגומר רבויא דגאול יגאל מלמד שלוה מאחר וגואל ושאם ירצה יגאל לחצאים א"ר שמעון מה טעם לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת לבעלים ביובל הורע כחו שאינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאים אבל מקדיש שדה אחוזה הואיל שהורע כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה יוצאה לכהנים יפה כחו שלוה וגואל וגואל לחצאים. ולרש"י ז"ל מתניתין ר"ש היא אבל תוס' ז"ל הוכיחו מפ"ק דקדושין דאתיא אפילו כרבנן דמודו במקדיש שדה אחוזה דלוה וגואל לחצאין ולא פליגי עליה דר"ש בסתמא דחדא ברייתא כמו שנכתוב בסמוך אלא במוכר בית בבתי ערי חומה שאינו לוה וגואל לחצאין. וכן כתב רביני אליקום ז"ל אהא דמקשה בגמ' תני חדא לוה וגואל לחצאין ותניא אידך אינו לוה וגואל לחצאין לא קשיא הא רבנן הא ר"ש פי' הא דתני לוה וגואל לחצאין ר"ש היא דאמר לפי שמצינו מקום שהורע כחו בענין אחד יפה כחו בענין אחר ה"נ במוכר בית בבתי ערי חומה הואיל והורע כחו שאם הגיע יום שנים [עשר] חדש ולא נגאל היה חלוט לו ללוקח יפה כחו בענין אחר שלוה וגואל והא דתני אינו לוה וגואל היינו רבנן דפליגי עליה דר"ש דלית להו לפי שמצינו עכ"ל ז"ל:

ובהקדש מותר בכולן:    זה חומר וכו' ביד פ"ה דהלכות ערכין סימן ב'. ופי' הרגמ"ה ז"ל ובהקדש במקדיש שדהו בשעת היובל מותר בכולן למכור ברחוק ולגאול בקרוב ולמכור ברע וגואל ביפה לווה וגואל לחצאין ואע"ג דתנן לעיל בפ' אין מקדישין ואם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה אין שומעין לו ה"מ דאין שומעין לו לגאלה ליתן סלע ופונדיון לכל שנה אבל אם נותן חצי הפדיון ביחד ולבסוף חצי האחר מותר והיינו דקאמר ובהקדש מותר לגאול לתצאין עכ"ל ז"ל:

זה חומר:    שרשאי לעשות כל אלו להוציא מיד הקדש:

משנה ג

המוכר בית בבתי ערי חומה:    תוס' בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ג:)

ה"ז גואל מיד:    גמ' מתני' דקתני גואל מיד דמשמע אפילו בו ביום שמכרה מותר לגאול דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים תהיה גאולתו אין ימים פחותים משנים דלא תשהה ביד הלוקח פחות משני ימים ורבנן איצטריך להו האי ימים למיום ליום שאם מכרה באחד בניסן אין מונין שנה למנין עולם דלימא כיון שהגיע תשרי עלתה לו שנה שהרי יצאת אותה שנה אלא עד אחד בניסן הבא אינו נחלט ורבי מיום ליום נפקא ליה מקרא דכתיב עד תום שנת ממכרו ורבנן אה"נ דההוא מיבעי ליה שנת ממכרו ללמד שנה שלו ולא של שנת עולם וימים מיבעי ליה למעת לעת שאם מכרה באחד בניסן בחצי היום אין מונין לו שנה עד שיגיע חצי היום של אחד בניסן הבא ורבי ש"ל דמיום ליום ומעת לעת תרויהו שמעינן מכד תום שנת ממכרו:

ואינה רבית:    שהתורה זכתה לו רבינו אליקום ז"ל. ובגמ' פריך והתניא ה"ז רבית גמורה ומסיק ר' יוחנן דמתני' ר' יהודה היא דאמר צד אחד ברבית מותר דרבית הבאה ע"י מכר קרי צד אחד משום דאין בא לידי רבית משני צדדין שאם לא יגאלנה ותחלט לו אין כאן רבית אבל הלואה ודאי באה לידי רבית שאינה נחלטת לעולם וברייתא רבנן רבא אמר דכ"ע צד אחד ברבית אסור והכא ברבית ע"מ להחזיר פליגי שהתנן בתחלה שאם יגאלנה המוכר בתוך הזמן שקצבו יחזיר לו הלוקח הדמים מפירות שאכל ומתני' וברייתא בהא פליגי דתנא דברייתא סבר סוף סוף הואיל ולידי רבית אתי צד אחד ברבית הוא ורבית גמורה היא אלא שהתורה התירתו לרש"י ז"ל. עוד יש לפרש דבהכי פליגי מתניתי' וברייתא כגון שנכנס לבית ע"מ להחזיר לו דמי שכירות שנה אם בא לפדותו בתוך י"ב חודש דתנא דמתני' סבר רבית ע"מ להחזיר שרי ותנא דברייתא סבר דאסור א"נ מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמתני' מיירי כשמחזיר לו אם יפדנו וברייתא כשאין מחזיר תוס' ז"ל:

מת המוכר יגאל בנו:    בגמ' פריך פשיטא ומשני מהו דתימא איש כי ימכור אמר רחמנא והא לא מכר קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום משמע דא"כ ה"ל למכתב יגאלנה עד תום שנת ממכרו מדשני בדבוריה וכתב והיתה גאולתו משמע אפי' על ידי אחר:

מת הלוקח יגאל מיד בנו:    בגמ' פריך פשיטא ומשני מהו דתימא לקונה אותו אמר רחמנא דיחזירנה והא לא קנה קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום:

שנאמר עד מלאת לו:    דמשמע לזה שהיתה תחלה שלו דלו יתירה הוא. ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. ה"ג רבי אומר ליתן לו שנה ועיבורה. גמ' ת"ר שנה תמימה רבי אומר מונה שלש מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה וחכמים אומרים מונה י"ב חדש מיום ליום ואם נתעברה לו נתעברה. ושנויה היא בת"כ פרשה ד' דפ' בהר סיני. ועיין בפי' הר"ן ז"ל ס"פ קונם יין. וביד פי"ב דהלכות שמיטה רובל וסימן ג' ד' ה':

משנה ד

הגיע יום י"ב חודש וכו':    ביד שם פי"ב סימן ד' ו':

אחד הלוקח:    ואחד שניתן לו במתנה מתני' דלא כר"מ דאמר בפ' יש בכור מתנה אינה כמכר לחזור ביובל למי שנתנה דכי היכי דאמר ר"מ דמתנה אינה כמכר לענין למיפק ביובל ה"נ דלא הוי כמכר למיחלט אע"ג דרבי רחמנא לצמיתות דה"ל למיכתב לצמית ואמר לצמיתות לרבות את המתנה. הכי נמי כתיב תשובו ולא משמע ליה לרבות את המתנה:

בראשונה וכו':    תוס' פ' השולח (גיטין דף ל"ו) ובגמ' פרק מי שאחזו (גיטין דף ע"ד.) וכתוב בבית יוסף בחשן המשפט סימן ס"ז מצאתי כתוב בשם אגודה בראשונה היה נטמן ביום אחרון של י"ב חדש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל וכו' מכאן נראה שאדם שנדר לעשות דבר בתוך שלשים יום או זמן אחר ולא נאנס תוך הזמן והיה יכול לעשות וביומא דמישלם זימניה נאנס לא קרי אונס מדהוצרך הלל לתקון דהא הכא נאנס ביום אחרון ע"כ:

חולש מעותיו:    פי' הרמב"ם ז"ל חולש אפשר שיהיה מענין ויחלוש יהושע ויהא פירושו שמראה מעותיו בלשכה ואפשר שהוא לשון מיוחד לנתינת המעות ע"כ. ושם פ' מי שאחזו פי' רש"י ז"ל חולש זורק כמו חולש על גוים מטיל גורל ע"כ וכן פי' ג"כ כאן. ושנויה היא בת"כ פרשה ד' דפ' בהר סיני:

משנה ה

כל שהוא לפנים מן החומה וכו':    ירושלמי רפ"ק דמגלה ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן תשצ"ג וביד שם פי"ב סימן י"א י"ב:

בית הבנוי בחומה:    ר' יהודה אומר וכו' גמ' א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת ר"ש סבר כפשטיה דקרא דחזינן דביתה בתוך החומה וקאמר ובחומה היא יושבת כלומר בעיר חומה היא יושבת ור' יהודה סבר בחומה היא יושבת ולא בעיר חומה. ושנויה היא בת"כ פרשה ד' דפ' בהר סיני:

משנה ו

עיר שגגותיה חומתה:    כתוב בתוס' י"ט שכן העתיק הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות שמיטה גם בתוספתא בתי חצרי' אע"פ שיש להם חומה גג וכו' וצ"ע שכותלי בתים חומתה ה"ל למיתני ע"כ. וזה פי' הר"ר אליקים ז"ל עיר שגגותיה חומתה איכא דאמרי שכל החומה סביב מלאה גגות ואית דאמרי שגגותיה משופעים עד לארץ והן הן החומות ע"כ:

ושאינה מוקפת חומה וכו':    גמ' ת"ר חומה ולא שור איגר סביב פרט לטבריא שימה חומתה ר' אלעור בר' יוסי אומר אשר לוא חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן כתבו התוס' ז"ל אשר לו חומה פי' רש"י ז"ל לוא כתיב משמע לא ומשמע לו כלומר אין לו עכשיו והיה לו קודם לכן ואינו כן בחומשים מדוייקים אלא כתיב בויו ולא קרי באלף ע"כ. והוסיף בתוספת יום טוב ובחומשים מדוייקים שלנו אפכא כתיב לא באלף וקרי לו בויו וכן נמסר במסרה ע"כ. וכן חפשתי גם אני ומצאתיו בחומשים שלפנינו:

שלשה חצרות:    או יתר של שני שני בתים או יתר הרמב"ם ז"ל פי"ב מה"ש:

כגון קצרה וכו':    גמרא תניא א"ר ישמעאל ב"ר יוסי וכי אלו בלבד שהוזכרו במשנה היו מוקפות חומה מימות יהושע והלא כבר נאמר ששים עיר כל חבל ארגוב כל אלה ערים בצורות אלא למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו שלא נשתנו מכמות שהיו ומנאים ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה מסירת בידך מאבותיך שמוקפת תומה מימות יהושע בן נון כל מצות הללו נוהגות בה והן מה ששנינו בריש מסכת כלים עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה וכו'. ומשמע דס"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. ובפ"ק דמגלה דף יו"ד ובפ' ידיעות דף י' וגם הכא בפירקין רמי דר' ישמעאל ב"ר יוסי אדר' ישמעאל ב"ר יוסי מההיא ברייתא דהתם דשמעת מינה דס"ל דלא קדשה לעתיד לבא ומשני תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל ב"ר יוסי ואיבעית אימא הא ברייתא דהכא ר' אלעזר ב"ר יוסי היא דתניא ר' אלעזר ב"ר יוסי אימר אשר לוא חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן ואע"ג דחרוב לא בטלה קדושתם:

וחקרה של גוש חלב.:    מצודת ציון [מתרגם בירושלמי חקרה דציון] ודוד אז במצודה בחקרה:

גמלא וכו':    ירושלמי פ"ק דמגלה. וכולה מתני' שנויה בת"כ פרשה ד' דפרשת בהר סיני. ובגמרא תנא גמלא בגליל וגדוד בעבר הירדן וחדיד ואונו וירושלים ביהודה ומפרש רבא דהאי תנא אתא לפרושי מתני' וה"ק גמלא דקתני מתני' דהוה מוקפת חומה מימות יהושע היינו גמלא דגליל לאפוקי דאי איכא גמלא בעבר הירדן וביהודה לא הוי מוקפת חומה מימות יהושע וכן גדוד וכן חדיד וירושלם לאפוקי עיירות שבגליל מעבר הירדן שנקראו חדיד ואונו וירושלים אינם מוקפים חומה מימות יהושע אינך דקא חשיב במתני' כגון קצרה ויודפת דליכא בדוכתא אחריתי דמסקי בשמהתייהו לא איצטריך למיתני בברייתא בהי ארעא קיימי. ונראה שרש"י ז"ל היה גורס ולוד ואונו וכו' במגלה פ"ק דף ד' , אבל תוס' ז"ל מוכח דלא הוו גרסי כמו שכתוב בספרים:

משנה ז

בתי החצרים:    נותנין להם וכו' ביד שם פי"ב סימן י"ב:

נגאלין מיד ונגאלין וכו':    כנ"ל. שתי חצרות של שני שני בתים אע"פ וכו' גמ' תניא ממשמע שנאמר בתי החצרים איני יודע שאין להם חומה ומה ת"ל אשר אין להם חומה שאע"פ שיש להם חומה כמי שאין להם חומה וכמה הן בתים שנים חצרות שתים שתי חצרות של שני שני בתים דליכא למימר בית וחצר בית וחצר דא"כ ליכתוב רחמנא חצרים דהא ליכא למיטעי ולמימר דחצר בלא בית משמע דההוא קרפף איקרי אלא להכי כתיב בתי החצרים לומר בתים שנים חצרות שתים. ובת"כ פרק ששי דפ' בהר סיני:

משנה ח

אינו גואל כסדר הזה:    פי' אקרא קאי דכתיב גאולת עולם תהיה ללוים הרי"א ז"ל. ובגמרא פריך ואלא כמאן כבן לוי והא תני בתר הכי עד שיהא לוי ובערי הלוים כלומר דמי שהוא לוי ובערי הלוים הוא גואל בתורת לוי ולא ישראל בערי הלוים גואל כבן לוי וקשיא רישא אסיפא אלא תני אינו גואל אלא כסדר הזה:

ובן לוי שירש וכו':    רבינו אליקים גריס וכן בן לוי. בפי' רעז"ל והלכה כחכמים. אמר המלקט רוצה לומר דישראל שירש אבי אמו לוי גואל כלוים. וז"ל הרמב"ם ז"ל בסימן ח' ט' דפי"ג דהלכות שמיטה ישראל שירש את אבי אמו לוי ה"ז גואל כלוים אע"פ שאינו לוי הואיל והערים או השדות של לוים גואל לעולם שדין זה תלוי במקומות אלו ולא בבעלים. ולוי שירש את אבי אמו ישראל גואל כישראל ולא כלוים שלא נאמר גאולת עולם תהיה ללוים אלא בערי הלוים ע"כ:

אין עושין שדה מגרש וכו':    פ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ד) ובפ' ואלו הן הלוקין דף י"ב:

אמר ר' אלעזר:    משמע דר' אלעזר גרסי' בלתי יוד. לשון החכם הר"ס ז"ל ה"ג אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ומגרש שדה עיין בפ' לא יחפור בגמ' במשנת מרחיקין את האילן מן העיר וכו' ושם מוכח בגמ' דה"ג וכן מצאתי הגרסא בתוספתא וכן גריס בילקוט ע"כ. ופי' בתוס' יו"ט עושין שדה מגרש דכשיש נוי לעיר הרבה קופצים לדור בתוכה ומתיישבת ע"כ:

כהנים ולוים:    מוכרין לעולם וגואלין לעולם כתב רש"י ז"ל ואפילו בשנת היובל עצמה כך שמעתי וקשיא לי אמאי הא כי היכי דפליגי רב ושמואל בריש פירקא בישראל שמכר שדהו בשנת היובל עצמם ה"נ איכא לפלוגי הכא ולמימר קל וחומר מכורה כבר יוצאה עכשיו דהא אמרן לעיל בגמרא דממכרו של לוי חוזר בשנת היובל וכמדומה לי דאיידי דתנא באידך פירקין מקדישין לעולם וגואלין לעולם תני נמי הכא וגואלין לעולם שאין בתי ערי חומה שלהן נחלטין ע"כ. ואיתא בפ' ראוהו ב"ד (ראש השנה דף כ"ט) וברפ"ק דמכלתין ועיין במה שפירש רש"י ז"ל שם. וז"ל הרגמ"ה ז"ל שם רפ"ק וגם לשון רבינו אליקים ז"ל כאן מוכרין לעולם אפי' בשנת היובל עצמה וגואלין אפילו קודם שתי שנים אע"ג דכתיב כי מספר שני תבואות ע"כ והוא כפי' רש"י ז"ל דהתם. ועיין במה שהקשו שם תוס' ז"ל על פי' זה [הגהה אכן רעז"ל שפי' אפילו סמוך ליובל דמשמע אבל לא בשנת היובל עצמה נקט לפרושי כדעת הרמב"ם ז"ל בפירושו וגם בחיבורו סוף הלכות שמטה מתוס' יום טוב]. וביד פ"ד דהלכות ערכין סימן כ"א ובפי"ג דהלכות שמיטה ויובל סימן ד' ה' ו' ז' ח' ט'. ושנויה היא בתורת כהנים פרק ששי דפרשת בהר סיני:

סליק פירקא וסליקא לה מסכת ערכין:

בעה"י הנותן לעמך ישראל תורה. משנה וגמרא. נתחיל מסכת תמורה.