עיקר תוי"ט על ערכין ט

משנה ערכין, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(ב) (על המשנה) שדפון כו'. מפרש בגמרא שהשדפון והירקון היה כמו כן בכל העולם. דאי השדפון בבאגא, בהכי לא תנן דעולה לו מן המנין. דיקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו [בכל העולם]. תוס':

(ג) (על המשנה) שלש וכו'. מפיק לה בגמרא מקרא:

(ב)

(ד) (על המשנה) בתוכה. דהוה מצי למכתב לאשר מכר לו, לאיש למה לי, אלא לאיש כלומר האדון בעל השדה שהוא עכשיו בתוכה. כפירוש אישי כהן גדול, אדוני:

(ה) (על הברטנורא) ואכתי תקשי, ובעבד עברי גופיה מנלן. ובגמרא דריש ליה מקרא:

(ו) (על הברטנורא) ה"ה איפכא דלא. אלא אורחא דמלתא נקט. תוס':

(ג)

(ז) (על המשנה) בנו. פשיטא. מהו דתימא איש כי ימכור בית מושב והאי לא מכר, קמ"ל והיתה גאולתו מ"מ. מיד בנו, פשיטא. מהו דתימא לקונה אותו אמר רחמנא, והאי לא קנה, קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום. גמ':

(ח) (על הברטנורא) לשני. דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. גמרא:

(ד)

(ט) (על המשנה) חלוט. תרגום לצמיתות, לחלוטין. והוא ג"כ לשון עברי, ויחלטוה ממנו, ענינו קבלו הענין ושמו אותו דין פסוק וחתוך. הר"מ:

(י) (על המשנה) לצמיתות. גמרא, מאי טעמא, צמית צמיתות:

(יא) (על המשנה) התקין כו'. דהפקר ב"ד הפקר:

(ה)

(יב) (על המשנה) רי"א כו'. גמרא אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו. כו':

(ו)

(יג) (על המשנה) שגגותיה כו'. וצריך עיון, שהוה ליה למיתני שכותלי בתים חומתה:

(יד) (על הברטנורא) וכתבו התוס', שאינו כן בחומשים מדויקים. כתיב בוי"ו, ולא קרי באל"ף. ע"כ. ובחומשים מדויקים שלנו כתיב לא באל"ף, וקרי לו בוי"ו. וכן נמסר במסורה:

(טו) (על המשנה) שני. או יותר. הר"מ:

(טז) (על המשנה) מימות. בתורת כהנים, איש כי ימכור בית מושב עיר חומה, יכול הקיפוה חומה מכאן ולהבא, ת"ל בית מושב עיר חומה, מימות יהושוע בן נון:

(יז) (על המשנה) כגון כו'. תניא כו' למה מנו חכמים את אלו, שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקדשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ. קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתא ולא קדשה לעתיד לבוא. גמרא. וסיים הר"מ, ולזה אין סומכין בבית שני אלא שהיה מוקף כשעלה עזרא:

(יח) (על הברטנורא) משום דכתיב לקונה אותו לדורותיו, וקסבר לא נחלקה ירושלים לשבטים, ומאן קא מקני ליה. רש"י:

(ז)

(יט) (על הברטנורא) וכן הוא בפירש"י. ונ"ל שהוא טעות סופר. וצריך להיות שאין להם חומה כעיירות:

(כ) (על המשנה) ביובל. בהדיא כתיב, וביובל יצא. ובגמרא מצריך ליה, דלגופיה לא איצטריך דהוקשו לשדה אחוזה. לא נצרכה אלא למקדיש וגאלו אחר מיד הקדש והגיע יובל ולא נגאל, חוזר לבעלים ביובל:

(כא) (על הברטנורא) הכי יליף לה בגמרא מקרא:

(ח)

(כב) (על הברטנורא) נראה דמפרש לת"ק דאיירי בלוים, ור"א לפרושי אתא. אבל הר"מ פירש, דהת"ק איירי בערי ישראל. וכן פירש"י. ועתוי"ט:

(כג) (על המשנה) עושין כו'. כשיש נוי לעיר הרבה קופצים לדור בתוכה ומתישבת:

(כד) (על הברטנורא) אבל לא בשנת היובל עצמה. דהא איכא ק"ו, ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר. כ"מ:

(כה) (על המשנה) ללוים. וכהנים נמי בני לוי הם. כדכתיב והכהנים הלוים בני צדוק: