משנה עירובין ח ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ח · משנה ד | >>

[עריכה]

הנותן את עירובו בבית שער^יד, אכסדרה ומרפסת^טו, אינו עירוב.

והדר שם, אינו אוסר עליו.

בבית התבן ובבית הבקר ובבית העצים ובבית האוצרות, הרי זה עירוב.

והדר שם, אוסר (עליו).

רבי יהודה אומר: אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית, אינו אוסר (עליו).

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת,

אֵינוֹ עֵרוּב,

וְהַדָּר שָׁם אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו.

בְּבֵית הַתֶּבֶן וּבְבֵית הַבָּקָר וּבְבֵית הָעֵצִים וּבְבֵית הָאוֹצָרוֹת,

הֲרֵי זֶה עֵרוּב,

וְהַדָּר שָׁם אוֹסֵר עָלָיו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם יֵשׁ שָׁם תְּפִיסַת יָד שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הנותן את עירובו -

בבית שער, אכסדרה, ומרפסת - אינו עירוב,

והדר שם - אינו אוסר עליו.

בבית התבן, בבית הבקר,

בבית העצים, בבית האוצרות - הרי זה עירוב,

והדר שם - אוסר עליו.

רבי יהודה אומר:

אם יש תפוסת יד של בעל הבית - אינו אוסר עליו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

בית שער - הוא מבוא החצר, והוא מקום שבו נכנסין כל בני החצר לבתיהם.

ואכסדרה - מקום מוקף משלוש רוחותיו.

ומרפסת - מקום הדריסה לכל, כאשר בארנו קודם.

ותפיסת יד - שימוש, והוא שיהיה לו באותו מקום כלים יהיו אסורין לטלטל כיתד של מחרישה ודומיהם, או יהיה הדר שם כמו אורח מן האורחים ולא מאנשי הבית, ולפיכך אינו אוסר.

והלכה כרבי יהודה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הנותן עירובו - עירובי חצרות:

בבית שער - מקום סמוך לשער החצר ורגילין להושיב שם שומר שלא יכנסו בני רשות הרבים לחצר:

והדר שם - בבית שער שבחצר אינו אוסר על בעל החצר ואינו צריך ליתן את הפת דלאו דירה היא:

והדר שם אוסר עליו - אם השאיל בעל הבית בית התבן שלו לדור שם, אוסר עליו, הואיל ופתוח לחצר:

אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית - שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה, שנותן שם כליו להצניען, אינו אוסר עליו. ודוקא כשאין שם דיורין אחרים, אבל אם יש שם דיורין אחרים אוסר עליהן , דיקא נמי דקתני אינו אוסר עליו, עליו אינו אוסר אבל על דיורים אחרים אוסר ואע"פ שבעל הבית עירב עמהן. ואם הכלים הללו שנותן שם בעל הבית הם דברים הנטלים בשבת אין זו תפיסת יד ואוסר עליו, דאי בעי שקיל להו ושדי להו אבראי . והלכה כר"י:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

בבית שער. מסיק בבית יוסף סי' שע"ה דכל בית שער בין דיחיד בין דרבים כפשטא דמתניתין. ומיהו בהרבה בתים זה לפנים מזה בעינן שיהא דרבים כמו שכתבתי במ"ו פ"ו:

ומרפסת. צריכים לחלק בין מרפסת דהכא למרפסת דלעיל לפי הפירוש השני שכתבתי שם דהרי לעיל בעינן שבני המרפסת עירבו. אלא דלעיל מיירי במרפסת העשויה לדירה. והכא במרפסת שאינו עשוי לדירה אלא דבדרך ארעי אירע שדר שם:

תפיסת היד. פי' הר"ב שיש לבעל הבית מקום כו'. וכן לשון רש"י ולפי זה מ"ש לקמן דאי בעי שקיל להו. וגם זה ל' רש"י צריך לפרש דמחמת איסור שבת שאין כאן הילכך אי בעי כו'. אבל לא שיהא רשאי מן הדין להשליכם לחוץ. שהרי מקום יש לו למשכיר להניח שם חפציו. ואע"ג דלכאורה דוחק לפרש כן ולומר דאע"ג שמן הדין אינו רשאי להשליכם חוצה הואיל אי עבר והשליכם חוץ ויכול לעשות כן ואין איסור שבת מונעו דמשום הכי לא הוה תפיסת יד לבעל הבית אלא טפי מסתבר לפרש דאף מצד הדין רשאי להשליכם ובעינן נמי שלא יהא כאן איסור שבת אבל אי לא היה רשאי להוציא מצד הדין אעפ"י שמצד איסור שבת יכול הוא להוציא מכל מקום הואיל מצד הדין אי אפשר שיוציא מקרי ודאי תפיסת יד לבעל הבית. ומה שכתב שיש לבעל הבית מקום כו' היינו שעכשיו יש לו מקום לפי שעד עכשיו לא הקפיד עליו השוכר או השואל. כך היה נראה יותר לפרש אלא שראיתי בבית יוסף בל' מהר"ר יוסף קולן שהביא שכ' דשייר שיוכל להניח חפציו בפנה. וכן משמע מל' ב"י עצמו דתרתי בעינן שיהו כליו שם ושיהיה לו פנה מיוחדת. הלכך תפסתי עיקר פי' הראשון:

אינו אוסר עליו וכתב הר"ב ודוקא כשאין שם דיורין אחרים כו' כ"כ הרר"י וכ' עוד דכשיש דיורין אחרים שאוסר היינו כשמוליכין עירובן אצל אחרים וכדתנן במ"ז פ"ו. ומה שכתב דיקא נמי דקתני אינו אוסר עליו כו'. גם הוא מדברי הר"ר יונתן. וקשיא לי בגוה דאי הכי אם כן ברישא נמי בבית שער דתנן נמי אינו אוסר עליו דיקא מינה דאי איכא דיורין אחרים דאוסר. ובמ"ו פ"ו בחמשה ששבתו בטרקלין אחד כו' דפירש הר"ב דמיירי שיש דיורין אחרים בחצר. ופירש נמי שיש לכל אחד פתח לחצר דאי לאו הכי מלבד שנים הפנימים הוו כולהו החיצונים מהם כבית שער להם ופטורין כמו שכתבתי שם בשם התוספות. והשתא קשיא דהא הכא איכא למידק דעד כאן לא פטרינן בית שער אלא כל דעליו אינו אוסר הא איכא דיורין אחרים אוסר ואם כן התם אמאי בעינן שיש לכל אחד פתח בחצר. ועוד בגמ' דמוקים מתניתין לר"י בבית שער דרבים. לדידיה מאי עליו דקתני. אלא דלאו דוקא אם כן בסיפא נמי מנלן למידק [ומה שכתב הר"ב דהלכה כר' יהודה וכן כתב הרמב"ם ומשום דאמוראי מפרשי למילתיה הכסף משנה פרק ד' מהל' עירובין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יד) (על המשנה) בבית שער. כל בית שער בין דיחיד בין דרבים. ב"י:

(טו) (על המשנה) ומרפסת. צריכין לחלק בין מרפסת דהכא לדלעיל לפי פירוש השני שם. דהרי לעיל בעינן שבני המרפסת ערבו. אלא דלעיל מיירי בעשויה לדירה והכא שאינה עשויה לדירה אלא דבדרך עראי אירע שדר שם:

(טז) (על הברטנורא) היינו כשמוליכין ערובן אצל אחרים וכדתנן פ"ו מ"ו. רי"כ:

(יז) (על הברטנורא) וצ"ל דמחמת איסור שבת שאין כאן הלכך אי בעי כו' אבל לא שיהא רשאי מן הדין להשליכם לחוץ. שהרי מקום יש לו למשכיר להניח שם חפציו. וכ"כ הב"י דתרתי בעינן שיהיה כליו שם ושיהיה לו פינה מיוחדת. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הנותן את עירובו בבית שער וכו': ביד פ"א דהלכות עירובין סי' ט"ז ובטור א"ח סי' ש"ע והובאה בגמ' ס"פ הדר ובפ"ק דסוכה דף ג' באכסדרא במרפסת כצ"ל:

והדר שם אינו אוסר עליו: ביד שם פ"ד סי' ח'. ובגמ' אמר רב יהודה בריה דרב שמיאל בר שילת כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר עליו הנותן את עירובו אינו עירוב חוץ מבית שער דיחיד ומתני' בבית שער דחצר דרבים עסיקי' וכל מקום שאמרו חכמים אין מניחין בו עירוב מניחין בו שיתוף דעירוב משום דירה דמערב להו לבתי דירה כאילו כל בני הבתים דרין כאן הלכך אי לא חזי לדירה לא שרי אבל שתוף לאו משום דירה הוא דהא לא בתים שייכי ביה אלא חצרות הלכך לאו דירה בעינן אלא מקום המשתמר כגון חצר אבל אויר דמבוי לאו משתמר הוא:

בבית התבן בבית הבקר בבית העצים כבית האוצרות: כך צ"ל. והובאה בפ' הדר (עירובין דף ע'.) וכתבו תוס' ז"ל בבית התבן וכו' ה"ז עירוב ואפי' אין שם תבן דלענין הנחת עירוב לא בעי אלא דחזו לדירה אבל הא דקאמר וכו' והא דקתני הכא הדר שם אוסר עליו היינו דוקא שאין לבע"ה שם תבן דאם יש שם תבן הוי כאילו דר עמו שם בבית לר"מ דחשיב בית התבן כמקום דירה בפ' הדר ולא אסרי אהדדי ע"כ:

והדר שם אוסר עליו: כצ"ל. וכן צ"ל בסיפא במילתיה דר' יהודה:

בית התבן וכו': פי' ה"ר יהונתן ז"ל אבל אם הניח עירובי חצרות בבית שבחצר שהוא מיוחד לאצור שם תבן או בהמותיו ה"ז עירוב שהרי ראויה לדירה היא ובית מיקרי והדר שם בבית העשוי לתבן והוא עשוי מענפי אילנות ומקנים כלומר שאינה בית של קבע אפ"ה בית מיקרי לכל דבר ומי שאוכל שם אוסר על בני חצר אע"פ שאינו ישן ושוכב שם דמקום פתא גרים והכי הילכתא:

ר' יהודה אומר אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו: ר"ל יש לך בית קבוע בד' מחיצות. ואין רגל אחת אוסרתו נ"א הורסתו ואפ"ה אינו אוסר מי שהוא דר בו כגון השוכר בית בחצר ומבעל הבית שבחצר ויש לו למשכיר תפיסת יד באותו בית כגון שמצניע לשם סחורתו או מטלטליו שאין ניטלין בשבת אינו אוסר עליו בחצר מפני שהוא נראה כאכסניא הואיל ועדיין יש לו תפיסה באותו בית שלא עקר עצמו משם אבל אם היו לו לבע"ה כלים הניטלין בשבת אינה נקראת תפיסה שהרי יכול ליטלם בשבת ואין לו תפיסה שם כלל ונמצא שכולה לשוכר היא ולא למשכיר ומלתיה דר' יהודה דברי הכל היא ואין חולק עליו: ויש מן הרבנים שאומרים כי מה שאמרנו שאינו אוסר ה"מ כגון חצר שהיא כולה שלו ומשכיר הבתים שבה לאחרים והוא שוכן באחד מהן ויש לו תפיסת יד בכולן שאינם אוסרין עליו משום דדמי לאחים השותפים שאוכלין על שלחן אביהם וישינן בבתיהן שאין צריכין עירוב כל א' וא' וה"מ בזמן שאין עמהן דיורין אחרים בחצר אבל אם יש שם דיורין בחצר ומוליכין עירובן אצל אחרים צריכין עירוב בכל א' וא' מגו דאסרי הני הני נמי אסרי וה"נ כך אנו דנין בו ודיקא נמי דקתני אינו אוסר עליו עליו הוא דאינו אוסר אבל על האחרים אוסר וצריך לערב עמהן ונמצא שכולן צריכין לערב בזמן שיש שם אחרים בחצר ע"כ: ובגמ' ה"ד תפיסת יד כגון חצרו של בונייס בן בונייס דעשיר הוי ומשאיל בתים שבחצר לאחרים והיו לו כלים בכולן מתוך עושר היו לו כלים הרבה ומיני סחורה ופרקמטיא: וכתב הרב המגיד שם בפ"ד ומדקתני אם יש שם תפיסת יד לבע"ה משמע דלא חשיב תפיסת יד אלא כשהבית שלו והוא משכירה או משאילה לאחרים אבל אם אין הבתים שלו לא קנויות ולא שכורות אע"פ שיש לו בהן תפיסת יד אסרי אהדדי ע"כ: ובקולין סי' שורש מ"ז דייק מדקתני אם יש שם תפיסת יד של בע"ה ולא קתני אם יש לאחר תפיסת יד בבית חברו ש"מ דוקא תפיסת ידו של בע"ה אינו אוסר אבל תפיסת יד של אחר לא מהני ע"כ: