ברטנורא על עירובין ח

משנה עירובין, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

כיצד - לכל מי שילך לבית האבל וכו'. דמילי דמצוה נינהו , וקיי"ל אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה :

וכל מי שקבל עליו - לסמוך על עירוב זה מותר:

ומשחשיכה אסור - והני מילי כשלא הודיעוהו מבעוד יום, אבל הודיעוהו מבעוד יום אפילו לא קיבל עליו לסמוך על עירוב זה בודאי אלא משחשיכה, מותר :

(ב)

מזון שתי סעודות לכל אחד - מתוך שקונה שביתתו שם צריך להניח שם מזון שצריך לו לשבת :

אלו ואלו מתכוונים להקל - רבי מאיר סבר בשבת אכיל אינש טפי משום דבסים תבשיליה. ור' יהודה סבר כיון דבשבת אכיל שלש סעודות אינו מרבה לאכול בכל סעודה, וב' סעודות של חול הוי טפי מב' סעודות של שבת:

ככר בפונדיון - ככר הלקוח בפונדיון כשמוכרין ד' סאין חטין לסלע. וד' סאין הן כ"ד קבין, והסלע כ"ד מעין, נמצא קב לכל מעה, והמעה שני פונדיונין, הרי ככר הנמכר בשוק בפונדיון הוא חצי קב, והחנוני לוקח החצי לשכר האפיה והטחינה, נמצא ככר הלקוח מן החנוני בפונדיון הוא רובע קב שהם ו' ביצים, שהקב כ"ד ביצים, והם שיעור ב' סעודות של עירוב לדברי רבי יוחנן בן ברוקא. והלכה כמותו:

רבי שמעון - ממעט בשיעור ואומר. שדי לערב בשתי ידות של ככר של ג' ככרות לקב. וככר שלם של ח' ביצים הוא שלישית הקב. ושתי ידותיה שהם ה' ביצים ויותר הוו ב' סעודות:

חציה לבית המנוגע - סתם מתניתין היא, והכי קאמר, חצי ככר שלם ששיערו בו בין למר ובין למר, הוא שיעור לשהיית בית המנוגע, שהנכנס לבית שיש בו נגע צרעת אע"פ שהוא טמא מיד אינו טעון כבוס בגדים עד שישהה כדי אכילה, וחצי ככר זו הוי כדי אכילה. ולרבי יוחנן בן ברוקה דאמר ככר שלם הוי רובע קב שהם ששה ביצים, נמצא חציה ג' ביצים והוא פרס דבכולי תלמודא. ולר' שמעון דאמר ככר שלם הוא של שלישית הקב שהם ח' ביצים, הוי חציה ד' ביצים והוא פרס דבכולי תלמודא אליבא דר' שמעון. ואע"ג דר"ש סבר דבככר שלם יש ג' סעודות דהא שתי ידותיה קאמר ר"ש דהוי שתי סעודות, הני מילי בעירוב דנתכוונו בו להקל וא"צ שתי סעודות שלימות, אבל בכל שאר דוכתי סבירא ליה לר' שמעון דאין סעודה פחותה מחצי ככר של שלישית הקב, ובעינן שישהה כדי אכילת חצי ככר זו שהם ד' ביצים:

חצי חציה לפסול את הגויה - דהאוכל אוכלים טמאים כחצי פרס נפסל גופו מדרבנן מלאכול בתרומה. וחצי פרס הוי ביצה ומחצה לר"י בן ברוקה, וב' ביצים לר"ש:

(ג)

מרפסת - מקום גבוה בחצר הבית והרבה פתחי עליות פתוחין לה וכולם יוצאין בסולם א' לחצר וממנו לרשות הרבים ואעפ"כ אין אוסרין הואיל ומרפסת גבוהה י', ובלבד שיערבו בני מרפסת לעצמן במרפסת דהויא רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת:

ששכחו ולא עירבו - אלו עם אלו. אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן:

כל שגבוה י' - אם יש בחצר תל או עמוד גבוה י' סמוך למרפסת ואין מרפסת גבוה מן העמוד עשרה, דניחא תשמישתיה דעמוד לבני המרפסת, רשות מרפסת שולטת בו ומשתמשין הן בו ולא בני החצר:

פחות מכאן לחצר - אף לחצר קאמר , ששתי הרשויות שולטין בו המרפסת והחצר ואם לא עירבו זה עם זה שניהם אסורים בו:

חולית הבור - שפת הבור של מעלה, אם גבוה עשרה מן החצר רשות מרפסת שולטת בו. והוא שיהיה הבור מלא עד שפתו העליונה מדביים שאסור לטלטלם בשבת דהשתא אי אפשר שתחסר מגובהה דומיא דסלע שאינו חסר והרי הוא שוה לקרקעית המרפסת, אבל אם אין הבור מלא או אפילו מלא מדברים שאפשר ליקח מהם בשבת ולחסרו, כיון דכי חסרא אסירא, כי לא חסרא נמי אסירא ואם לא עירבו המרפסת והחצר זה עם זה שניהם אסורים בו:

אפי' גבוהה עשרה טפחים לחצר - אף לחצר כמו למרפסת, ושניהם אסורים בו אם לא עירבו זה עם זה:

(ד)

הנותן עירובו - עירובי חצרות:

בבית שער - מקום סמוך לשער החצר ורגילין להושיב שם שומר שלא יכנסו בני רשות הרבים לחצר:

והדר שם - בבית שער שבחצר אינו אוסר על בעל החצר ואינו צריך ליתן את הפת דלאו דירה היא:

והדר שם אוסר עליו - אם השאיל בעל הבית בית התבן שלו לדור שם, אוסר עליו, הואיל ופתוח לחצר:

אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית - שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה, שנותן שם כליו להצניען, אינו אוסר עליו. ודוקא כשאין שם דיורין אחרים, אבל אם יש שם דיורין אחרים אוסר עליהן , דיקא נמי דקתני אינו אוסר עליו, עליו אינו אוסר אבל על דיורים אחרים אוסר ואע"פ שבעל הבית עירב עמהן. ואם הכלים הללו שנותן שם בעל הבית הם דברים הנטלים בשבת אין זו תפיסת יד ואוסר עליו, דאי בעי שקיל להו ושדי להו אבראי . והלכה כר"י:

(ה)

הרי זה אוסר - דדירה בלא בעלים שמה דירה:

אינו אוסר - דלאו שמה דירה:

ר' יוסי - נמי ס"ל דלאו שמה דירה, מיהו נכרי אוסר שמא יבא בשבת. והלבה כרבי יוסי:

אצל בתו - דוקא בתו, דעביד אינש דדייר עם חתנו, אבל בנו אין אדם מסיח דעתו מביתו לדור אצל בנו, שמא תתקוטט כלתו עמו ויצא. והלכה כר"ש:

(ו)

בור שבין שתי חצרות - חציו בזה וחציו בזה, אין ממלאין ממנו, שזה ממלא מרשות חברו ואסור אם לא עירבו החצרות זו עם זו:

בין מלמעלה - שהיו ט' טפחים של מחיצה למעלה מן המים וטפח אחד משוקע במים:

בין מלמטה - שהיה תשעה טפחים משוקעים בתוך המים וטפח אחד נראה למעלה:

בין מתור אגנו - אע"פ שאין המחיצה נוגעת במים, כלל דקולא היא שהקלו חכמים במים דאמרינן גוד אחית מחיצתה, ובלבד שתהא בתוך אוגן הבור שתיראה כהפסקה:

מן הכותל שביניהם - שמפסקת בין החצרות ומפסקת על פני הבור ואף על פי שאינה נכנסת תוך אגנו. ואין הלכה כר"י:

(ז)

אמת המים - אפילו ברשות היחיד כרמלית היא :

עשו לה מחיצה - בתוך אוגנה על פני רחבה שהוא ניכר שבשביל המים נעשית:

באמה של אבל - שם העיר, והיתה עוברת בתוך החצרות וממלאין ממנה בחצרות דמהניא לה מחיצות כותל החצר התלויות עליה. ור"י לטעמיה דפליג נמי אבור, ואין הלכה כמותו:

שלא היה בה שיעור - כרמלית, שלא היה עמוק עשרה או לא היה רחב ד', שאין המים נעשין רשות לעצמן להחשב כרמלית אא"כ עמוק עשרה ורחב ד' . עשו לה בכניסה ולא ביציאה לא מהני מידי דהא מחוברת למים שחוץ לחצר ביציאתו ונעשית הכל כרמלית [עשו לה ביציאה ולא בכניסה נמי לא מהני דהא מחוברת למים שלמעלה חוץ לחצר זו. אבל עשו לה בכניסה וביציאה מהני, שנראה] כאילו מתחילין בחצר זו:

(ח)

גזוזטרא - כעין דף או מקום מקורה היוצא מרשות היחיד ובולט על גבי המים:

אא"כ עשו מחיצה - כל סביבות הגזוזטרא או סביב נקב ד' על ד' החקוק באמצעיתה, דאמרינן גוד אחית מחיצתא:

בין מלמעלה - למעלה מן נקב הגזוזטרא:

בין מלמטה - מחוברת לגזוזטרא מתחתיה . ורמב"ם פירש מלמטה על המים כנגד נקב הגזוזטרא, דאמרינן גוד אסיק כאילו הגיע המחיצה לנקב שבגזוזטרא שממלאין ממנו:

זו למעלה מזו - ונקב שממלאין ממנו בעליונה מכוון כנגד נקב התחתונה:

עשו לעליונה - שנשתתפו בני התחתונה עם בני העליונה לעשות מחיצה בעליונה ולא עשו בתחתונה :

שתיהן אסורות עד שיערבו - שכיון שבני התחתונה שותפין במחיצה זו של עליונה אוסרין עליהם. ואם עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה אע"פ שאין לעליונה שותפות במחיצה של תחתונה שתיהן אסורות. העליונה אסורה שהרי אין לה מחיצה, והתחתונה הואיל ויש דרך לעליונה עליה שגם היא ממלאת מים משם אוסרת עליה עד שיערבו עמה. והני מילי כששתי הגזוזטראות מופלגות זו מזו שיש גבוה י' טפחים או יותר בין זו לזו, אבל אם שתיהן בתוך י' אפילו עשו שתיהן מחיצה לעולם אוסרות זו על זו עד שיערבו:

(ט)

אין שופכין לתוכה מים בשבת - דבד' אמות, המים שאדם עשוי להשתמש בהן בכל יום נבלעים שם במקומם ואין יוצאין לרה"ר, פחות מד"א, אין נבלעים במקומם ויוצאין לרה"ר :

עוקה - גומא:

מחזקת סאתים - מפני שהאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום :

מן הנקב ולמטה - שיהיה החלל של העוקה מחזיק סאתים קודם שיגיעו המים אל הנקב שעל שפתה שבו מקלחין לרה"ר:

בין מבפנים בין מבחוץ - בין שעשה העוקה בחצר בין שעשאה ברשות הרבים:

צריר לקמור - לעשות עליה כמין כפה מכוסה מלמעלה כדי שתהא חלוקה מרשות הרבים :

(י)

ביב - חריץ העשוי כדי שיקלחו המים [ששופכין] בחצר לרה"ר. והוא קמור במשך ד' אמות לרה"ר, דבד' אמות יש שיעור לבלוע בהן סאתים מים שאדם מסתפק בכל יום:

שופכין לתוכו - דתיימי מיא ואין יוצאין לרשות הרבים:

לא ישפור על פי הביב - דכיון דבגויה שפיך מקלחי להדיא ונפקי לרשות הרבים והרואה אומר ששפכן סמוך ליציאתו לרשות הרבים . והלכה כחכמים:

מצטרפין לד' אמות - אם יש בחצר עם האכסדרה ד' אמות על ד' אמות מצטרפין, ומותר לשפוך לתוכה מים ואין צריך עוקה:

(יא)

דיוטות - עליות זו כנגד זו וחצר פחותה מד' אמות לפניהן ששופכין בה מימיהן:

מקצתן - בני הדיוטא האחת עשו עוקה בחצר ובני האחרת לא עשו:

ואת שלא עשו עוקה אסורין - כל זמן שלא עירבו. דאי שריית להו להני על ידי עוקה דהנך, אתו לאפוקי מאני עם השופכים מן הבתים ולהורידן לחצר בהדיא עד שפת העוקה ברגליהם. וקא מטלטל בחצר דלא עירבו בה: