רבינו חננאל על הש"ס/עירובין/פרק ח

על ש"ס: רבינו חננאל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף פב עמוד א עריכה

כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית כו' אמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה כל מי שקבל עליו מבעו"י מותר. ש"מ אין ברירה אפילו בדרבנן דהא עירובי תחומין דרבנן נינהו ודלא כר' עקיבא ופריק רב אשי הודיעוהו קתני פי' הודיעוהו שצריך לערב לילך למקום פלוני כיון שמקבל נתברר כאלו מאתמול עירב.

אמר רב יוסף קטן בן שש יוצא בעירוב אמו והא דתניא קטן יוצא בעירוב אמו עד בן שש מוקי ליה עד ועד בכלל:

דף פב עמוד ב עריכה

ת"ר לא יערב אדם לא ע"י בנו ובתו הגדולים ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים ולא ע"י אשתו אלא מדעתן. ואוקימנא מאי מדעתן בשהודיען ואפילו בסתמא מערב עליהן אלא אם ימחו ויאמרו לא. אבל מערב ע"י בנו ובתו הקטנים וע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן וכולן שעירבו ועירב רבן עליהן יוצאין בשל רבן חוץ מן האשה וכל דכוותה והן בניו הגדולים ועבדיו [ושפחותיו] העברים מפני שיכולין למחות וכיון שעירבו לעצמן אין לך מיחוי גדול מזה ואין יוצאין אלא בעירוב של עצמן:

מתני' וכמה שיעורו מזון ב' סעודות לכל אחד ואחד מזונן לחול דברי ר' מאיר כי בשבת דכיון דקבע סעודתי' על היין אכיל טפי וכי רעבתן דמי ולא בעינן אלא (בחול) [לחול] דהוה ליה סעודה בינונית ר' יהודה אומר כסעודת השבת. דכיון דאית ליה בשבת בשר ודגים לא אכיל פת אלא פחות מסעודתו בחול. וזהו שאמרו ושניהן מתכוונין להקל. בא ר' יוחנן בן ברוקה לתת שיעור בעירוב בדבר ידוע דאמר מככר בפונדיון מד' סאין בסלע פי' שיעור סאה ו' קבין (כשהן) [שהן] כ"ד רטיל והסלע ו' דינרים (כמו) [ואם] שיהיה השער שבשוק ד' סאין בסלע נמצא סאה בדינר וחשבון הדינר שש מעה כסף והמעה ב' פונדיונות נמצאו י"ב פונדיונין בדינר וכבר הוזכרנו למעלה כי סאה היא כ"ד רטלין כשתימכר סאה בדינ' (רטלה בפונדיונין) [ב' רטיל בפונדיון] נמצאת ככר של עירוב (ריטלין) [ב' רטלין בפונדיון] זהו ב' סעודות כל סעודה רטל.

ר' שמעון אומר [שתי] ידות לככר מג' ככרות בקב הוי עירוב נמצא שיעור הככר רטל ושליש (ב') [וב'] ידותיה הן שיעור העירוב.

תנא וקרובין דבריהן להיות שוין.

אוקמה רב חסדא הא דאמר ר' יוחנן בן ברוקה בתר דאפיק מחצה מהן לחנוני.

באתרא דלא יהיב בעה"ב עצים לתנור. נמצאת חצי סאה פת אפויה בדינר. נמצאת רטיל פת בפונדיון והוא ב' סעודות ולר' שמעון דאמר ב' סעודות של עירוב הן ב' ידות לככר מג' לקב נמצאו ב' ידות של זה הככר רטל פחות י"ב תישועין והיינו דאמר וקרובין להיות שוין. הא דא"ר יוחנן בן ברוקה ב' סעודות מד' סעודות בקב ור' שמעון דאמר ב' סעודות מתשע סעודות בקב דבריהן פשוטין הן ומתני' אליבא דר' יהושע שנויה דאמר אין עירוב אלא ככר שלם למעוטי פרוסה.

דף פג עמוד א עריכה

ויהיב ר' שמעון דמתני' שיעורא דעירוב דהוא ככר שלם (והוא) שיעור ב' סעודות ככר שיש בה שליש קב. חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה. כל חד וחד לפום מאי דאית ליה ככר דיליה. חציה לבית המנוגע כדתניא כתיב והבא אל הבית וכתיב והאוכל והשוכב אלא ליתן שיעור לשוהה שאינו טמא עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטים ולא פת שעורים כו' וחצי חציה לפסול את הגויה. כדתנן כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה כבחצי פרס פי' אם יאכל אדם אוכלין טמאין שיעור חצי פרס ואע"פ שאינו אוכל מטמא אדם אבל נפסל גופו ואם יאכל תרומה או קדשים חייב שגרם להן טומאה. והאי דקתני בחצי פרס בעינן למהוי ליה רווחא למיכל דאי משלים סעודה דיליה בהא סעודה דתרומה או קדשים קודם שיתאכלו האוכלין הטמאין במעיו חייב. תנא וחצי [חצי] חציה לטמא טומאת אוכלין. ואקשינן ותא דידן מ"ט לא תני וחצי [חצי] חציה לטמא טומאת אוכלין ופריק משום דלא שוו שיעורייהו להדדי דאילו שיעור חציה בבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה שוין ואלו בטומאת אוכלין ר' נתן ור' דוסא אמרו כביצה שאמרו כמוה ובקליפתה וחכ"א כמוה בלא קליפתה והלכתא בפלוגתא לא קמיירי.

ותניא כמה שיעור חצי פרס ב' ביצים חסר קמעא דברי ר"י ור' יוסי א' ב' ביצים שוחקות שיער [רבי] ב' ביצים ועוד. וכמה הוא ועוד [אחד] מעשרים בביצה.

אמר רב חסדא זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכ"א כביצה ומחצה שוחקות הוא דהוי חצי פרס. ואמרי' מאן חכמים ר' יוחנן בן ברוקה הוא. דיהיב שיעורא דככר חצי קב דהוא בחשבון קמ"ד ביצים לסאה דאי הפת ו' קבין מגיע לכל קב כ"ד ביצים חצי קב י"ב ביצים והוא שיעור הככר קודם שיפרש רב חסדא צא מהן מחצה לחנווני חצי ככר שהן ו' ביצים לבית המנוגע וחצי חציה שהן ג' ביצים לפסול את הגויה וחצי חצי חציה שהיא ביצה ומחצה לטמא טומאת אוכלין. פשיטא דר' יוחנן בן ברוקה היא ושנינן אין מיהו שוחקות אתא רב חסדא לאשמעי' דלא תנן מאי שוחקות עודפות כמעט כי אתא רב דימי אמר שיגר לו בונייס לרבי מודיא קונדיסא דמן ניסא דהוי סאה ושיעורה (ררי"ן) [רי"ז] ביצים ואקשינן הא סאה דשיעורא (ררי"ן) [רי"ז] ביעי דהיכא אי סאה מדברית קמ"ד ביעי היא דהיא ו' קבין כל קב כ"ד ביצה הרי קמ"ד ביעי אי סאה ירושלמית דעודפת על של מדברית חומשא של מדברית דהיא כ"ט ביעי פחות חומש ביצה (כ"ד) [כ"ט] מוספת על קמ"ד הוויין להו קע"ג ביעי אי סאה דציפורי ר"ז ביצים הוויין ואמרין לעולם סאה ששיער (ררי"ן) [רי"ז] ביצים סאה דציפורי היא והאי דאמרת ר"ז (סאה) ביצים בתר דאפיקו חלתן.

דף פג עמוד ב עריכה

וכי שיער (ררי"ן) [רי"ז] בהדי חלתן. ואתינן למיחזי חלת סאה של ציפורי כמה ביעי הוויין. ומדתנן במתני' שיעור חלה אחד מכ"ד נמצאו שהורמה חלה מזו הסאה ט' ביצים ודחינן אכתי רי"ן ביעי הוויין ור' שיער רי"ז ושבקינן להני חשבני לכלהו ואמרינן אלא אייתי ועוד דר' ושדי עלייהו כלומר של ציפורי הויא ר"ז ביצים שוחקות שהן כל ביצה וביצה ועוד עציבות. וכי שיער (ררי"ן) [רבי רי"ז] ביצים עציבות שיער ופי' אייתי ועוד שהוא חלק אחד מעשרים בביצה שא' ר' ושדי אהני ר"ז ביעי (פי') [דהיינו] ר"ז ועודוים. [ופרכינן א"ה הו"ל טפי] ופרקינן כיון דלא הוויין ביצה לא חשיב להו:

ת"ר סאה ירושלמית עודפת על של מדברית שתות.

ושל ציפורי עודפת על של ירושלמית שתות. נמצאת ציפורית עודפת על מדברית שליש שהוא מחצה. האי שליש דהיכא אי דמדברית טפי הוא שליש דמדברית מ"ח הוא כי שדית להו אקמ"ד הוויין קצ"ב ואנן קע"ג ביעי הוא דאמרי' (בפיאה) [בסאה] של ירושלמית. ואי דשל ציפורית אכתי בצרן להו א"ר ירמיה ה"ק נמצאת סאה של ציפורי עודפת [על] של מדברית קרוב לשליש שלה כו' ודחי לה רבינא מידי קרוב קתני אלא ה"ק נמצאת [שליש] סאה של ציפורי [ועוד דר'] יתר על מחצה של מדברית שליש ביצה פי' סאה ציפורית בתר דשדית עלה ועוד דר' הוויא רי"ז ביעי שליש [כמה] הוויין ע"ב ביעי ושליש ביצה ומחצה של מדברית דהיא קמ"ד ביעי חציה ע"ב ביעי. אשתכח שליש של ציפורי עודף על מחצה דמדברית שליש ביצה:

ת"ר סאה ירושלמית עודפת על של מדברית שתות כו'. פי' סאה מדברית הווייא לה קמ"ד ביצים שתותיהן הוויין כ"ט ביעי קמ"ד וכ"ט ביעי קע"ג נמצאת סאה ירושלמית שהיא קע"ג ביצים עודפת על סאה מדברית שתותא מלבר (עד) [ועוד] שתות [של] ק"ע הוא (ל"ד) . כשתוסיף ל"ד על קע"ג הוויין רי"ז ביצים נמצאת (עוד) [סאה] של ציפורי עודפת על של ירושלמי שתות מלבר ונשאר שתות שליש ביצים שלא נחשב אלא כיון שאין בשתותיהן שיעור ביצה לא חשיב להו כדאמרן לעילא. וראינו לרבותינו הגאונים זצ"ל פירוש זולתי זה הפירוש אבל זהו קבלה ומסורה בידינו:

ירושלמי מזונו לחול אבל לא לשבת דברי ר"מ כו' ר"מ סבר לחול דלית (ביה) [ליה] בשש לאכול בו אכיל פיתא ציבחר בשבת דאית ליה מטעמים אכול פיתא סגין. ר' יהודה סבר בחול דלית ליה מה לאכל [אכיל פיתא] סגין בשבת דאית ליה מה לאכול אכיל פיתא ציבחר. איתא חמי ר' יוחנן בן ברוקה אמר הן עביד עגולא תריסר ביעי והדין עביד עיגולא תמני ביעי והוא ר"ש ותני (בן) [כי] קרובין דבריהם להיות שוין רב הונא א' צא מהן שליש ליציאה:

ת"ר ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם. כמה כדי עיסתכם כדי עיסת מדברי כדכתיב והעומר עשירית האיפה הוא. מיכן אמרו ז' רביעים קמח ועוד חייבין בחלה שהן ו' ירושלמית וה' של ציפורי מיכן אמרו כל האוכל כמדה זו הרי זה בריא (בריך) ומבורך. פחות מיכן הרי זה מקולקל במעיו. פירוש כמו חולה במעיו הוא יתר מיכן הרי זה רעבתן:

מתני' אנשי חצר ששכחו ולא עירבו כל שגבוה י' טפחים למרפסת מיכן לחצר כו'.

דף פד עמוד א עריכה

פשיטא לזה בפתח ולזה בפתח היינו חלון שבין ב' חצרות שניהן שוין בו וכן לזה בשלשול ולזה בשלשול כלומר אין אחד מהן יכול להשתמש בחריץ שביניהן אלא ע"י (שלשול) [עירוב]. לזה בזריקה ולזה בזריקה היינו כותל שבין ב' חצרות לזה בפתח ולזה בזריקה היינו דרבה אמר רב נחמן דאמר בפ' חלון שבין ב' חצרות. כותל שבין ב' חצרות גבוה י' ורחב ד' וצדו אחד שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ שתשמישו בנחת כו' לזה בפתח ולזה בשלשול היינו דרב שיזבי אמר רב נחמן דאמר חריץ שבין ב' חצרות עומק י' ורחב ד' וצידו אחד שוה לארץ נותנין לזה ששוה לארץ דהוי ליה תשמישו בנחת לזה בשלשול ולזה בזריקה כגון דהוו להו חד למעלה וחד למטה והכותל ביניהן מאי רב אמר שניהן אסורין עד שיערבו ושמואל אמר נותנין אותו לזה שבשלשול דהוה ליה תשמישו בנחת. ואקשינן לרב מהא דתנן אנשי חצר ששכחו ולא עירבו כל שגבוה י' טפחים למרפסת מאי לאו האי דקתני במרפסת להנהו דדיירי בעלייה דהוה להו בשלשול ולאנשי חצר בזריקה וקתני נותנין אותו למרפסת. ופריק רב לאו להנהו דדיירי בעלייה אלא להני דדיירי במרפסת עצמה דאע"ג דמרפסת ליתה בית דירה מיהו (אי) איכא דדיירי במרפסת אי הכי אימא סיפא פחות מיכן לחצר ואי להני דדיירי במרפסת אמאי לא לזה בפתח ולזה ולזה בפתח הוא (אלא) [לא] מאי לחצר אף לחצר ושניהן אסורין בו עד שיערבו הכי נמי מסתברא כו'.

ת"ש חוליית הבור והסלע שגבוה י' טפחים למרפסת והא להנהו דדיירי בעלייה בשלשול הוא. ופריק רבינא להני דדיירי במרפסת דהוה תשמישן בנחת.

התינח סלע אלא בור לא אפשר אלא בשלשול ופרקינן בבור מלא מים וליכא שלשול.

והא כי חסרו מיא הוה ליה בשלשול כו' ופרקינן אלא בבור מלא פירות והא אכיל מינהון וחסרי להו (והיה) [והוה] תשמישתיה בשלשול ואסיקנא בור מלא פירות של טבל דלא (הוה) [חזיא] ליה ולא שקיל מינהון ולא חסרי דיקא נמי דקתני דומיא דסלע דלא חזי ליה כו'.

ת"ש אנשי חצר ואנשי עלייה ששכחו ולא עירבו כל שהוא למעלה מעשרה טפחים לבני עלייה למטה מי' לחצר כיצד זיז היוצא מן הכותל למעלה מעשרה טפחים בני עלייה משתמשין בו למטה מי' בני חצר משתמשין בו הא דביני ביני דהוה לבני עלייה בשלשול ולבני החצר בזריקה שניהן אסורין בו ופריק רב נחמן הכא בכותל [תשעה עשר] עסקינן וזיז היוצא ממנו למטה מי' (הנה) [הוא] לבני חצר בפתח ולבני עלייה בשלשול נותנין אותו לאלו שתשמישן בו ע"י פתח למעלה מעשרה טפחים הוה לבני עלייה בפתח ולבני חצר בזריקה כו' וליכא התם דביני ביני.

דף פד עמוד ב עריכה

ת"ש וכן ב' גזוזטראות זו למעלה מזו עשו מחיצה לעליונה ולא עשו לתחתונה שתים אסורות עד שיערבו.

ופריק רב אדא בר אהבה בבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות אביי אמר כגון דקיימא תרווייהו סמוכות זו לזו בתוך י' טפחים ולא מיבעיא קאמר כו'. ואסיקנא כל בחדא רשותא לא אמרינן לזה בנחת ולזה בקשה פי' חדא רשותא (או) [אי] קיימין תרווייהו בתוך י' טפחים ומנא תימרא כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל גג הסמוך לרה"ר צריך סולם קבוע להתירו ודייקינן סולם קבוע אין סולם עראי לא אמאי לזה שבסולם עראי תשמישו בנחת היא אמאי לא יהבינן ליה לאו משום דאמרי' כל חדא רשותא לא אמרינן כל שתשמישו בנחת ליה יהבינן (ליה) .

ודחי רב פפא לאו משום דחדא רשותא אינון אלא משום דמשתמש ביה בכונתא וסודרא. פי' לובש כותנא וסודרא ומעייל להו להאי גג מרה"ר שנמצא משתמש בו ע"י כיתוף.

דף פה עמוד א עריכה

אמר רב יהודה אמר שמואל בור שבין ב' חצירות מופלג מכותל זה בארבעה ומכותל זה בארבעה והבור באמצע הסימטא. זה מוציא זיז כל שהוא וממלא וזה מוצא זיז כל שהוא וממלא. ורב יהודה דידיה אמר אפי' קניא דיי לו. אמר אביי הא דרב יהודה דשמואל היא דאי דרב הא אמר רב אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ואפי' קניא לא צריך ודייק מהא דאמר שמואל זה מוציא זיז כל שהוא וממלא טעמא דאפיק זיז הא לא אפיק זיז אסור למלאות מ"ט חבירו שיש לו רשות באויר הא סמטא אוסר עליו ש"מ אדם אוסר על חבירו דרך אויר. ודייקינן לרב מהא דאמר ב' חצרות וג' חורבות ביניהן זה משתמש לו בסמוך לו ע"י זריקה וזה משתמש בסמוך לו ע"י זריקה. ואמצעי שניהן אסורין כו'. ש"מ כיון שכל אחד מהן משתמש בסמוך לו אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. א"ל ר' אלעזר לרב והא מר הוא דאמר כלומר אתה אמרת כל לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהן אסורין בו והני חורבות כי לזה בזריקה ולזה בשלשול נינהו. א"ל מי סברת דעבדין כשורה פי' כשורה בסדר אחת [לא] בחצובה דעבדין כמין כף יווני והאמצעית היא בין ב' החצרות ושתים החיצונות נמשכות ויוצאות מחוץ לחצרות ואין משתמשות החצרו' הללו בתוך ב' החורבות הללו אלא ע"י זריקה מיהו זריקה מן החצר על החורבה תבא מלמעלה למטה וזריקה מן החורבה לחצר היא ממטה ולמעלה לפיכך זריקה של חצר היא בנחת וקרובה היא לשלשול לפיכך נותנין לזה [שבנחת] וזריקה של חורבה בקשה היא .

דף פה עמוד ב עריכה

פי' כחצובה מתלת להדף כשורה עומדת על הסדר אחת עם אחת.

ומקשינן ומי אמר רב הכי והא והאתמר ב' בתים בב' צידי רה"ר רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר מותר.

ומפרקינן ולאו אוקימנא דחד מדלי וחד מיתתי וזימנין דמיגנדר ואתי לאתויי א"ל רבינא לרבא נימא שמואל דאמר גג הסמוך לרה"ר צריך סולם קבוע א) להתירו בטלטול מרשות הרבים לית ליה הא דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו אלא ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו. אמר ליה ברשויות של תורה הכי נמי דאית ליה כי קאמרי' הכא ברשות דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ותוב אמרינן ומי אמר רב אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר והא איהו דאמר בב' גגין בב' צידי רה"ר אסור לזרוק מזה לזה ודחינן ולאו מי אוקימנא כגון חד מידלי וחד מיתתי כו':

[מתני'] הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב. והדר שם אינו אוסר. אמרי משמיה דרב כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר על בני חצר [הנותן עירובו שם אינו עירוב] חוץ מבית שער של יחיד ובית שער דקתני במתני' בית שער דרבים:

ירושלמי הדא את אמרת בבית שער של יחיד אבל בבית שער של רבים הרי זה עירוב והדר שם הרי זה אוסר עליו. ב) דבי ר' ינאי אמרי אפילו יתד לתלות בו מנעלו ואפי' טבלא או עשתות רב [אמר] ובלבד דבר הניטל בשבת כו'.

[וכל מקום שאמרו אין מניחין בו עירוב וכו'] בו עירוב כגון אכסדרה ומרפסת וכיוצא בהן עירוב אין מניחין בהן אבל מניחין בהן שיתופי מבוי חוץ מן אויר (למבוי) [המבוי] שאפי' שיתופי מבוי לא.

תניא נמי הכי כו'.

אמר רב יהודה אמר רב בני חבורה שהיו מסובין וקדש היום עליהם פת שעל השלחן סומכין עליו משום עירוב. והני מילי במסובין בבית שבחצר ושיתופי מבוי בחצר שבמבוי. ר' יהודה אמר אם יש שם תפיסת יד של בעה"ב אינו אוסר עליו פי' אם יש בית בחצר שדר בן אדם אחד ויש שם באותו הבית לבעל החצר כלים או סחורה מונחין באותו הבית ומשתמש בה זכה כיון שיש שם מקצת רשות לבעל החצר הדר שם אינו אוסר עליו.

דף פו עמוד א עריכה

היכי דמי תפיסת יד א"ר חנינא כגון חצרות של בושם שהיה עשיר גדול ויש בכל הבתים שבחצירו כלים וסחורות ואין שם בית שלא היה לו חפץ בתוכו שהיו לו נכסים הרבה. ר' עקיבא וגם רבי היו מכבדים עשירים והיו דורשין האי קרא ישב עולם. כלומר מי שנתן לו העוה"ז ישב לפני אלהים בזמן שגומל חסדים כדכתיב חסד ואמת מן ינצרוהו:

רבה בר רב הונא אמר אפי' יתד של מחרישה אם יש לו לבעל חצר באותו הבית הרי זה תפיסת יד.

דבי שמואל תנא דבר הניטל בשבת אוסר ושאינו ניטל בשבת אינו אוסר. פי' אם יש לבעל החצר בבית ההוא דבר הניטל בשבת יתכן שיזדמן לבעה"ב ליטול החצר לבטלו בשבת ויטלנו לבעל החצר שם תפיסת יד. לפיכך הדר שם אוסר עליו עד שיערב אבל [אם] הוא דבר שאינו ניטל בשבת הואיל ואינו ניטל בשבת אין רשות לבעל החצר לאותו בית לפיכך הדר שם אינו אוסר עליו:

מתני' ר' שמעון אומר המניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו אפילו באותה העיר אינו אוסר על בני חצר.

אמר רב הלכה כר' שמעון ודווקא בתו דאמרינן בתו לא שבקא ליה למיפק לביתיה היום אבל אם הלך לשבות אצל בנו אוסר שיתכן לו שיבא היום בחצרו וכל היכא דחיישינן דלמא אתי בשבת אסור:

מתני' בור שבין ב' חצרות אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוה י"ט כו'.

אמר רב הונא למטה דקתני במתני' למטה בבור קרוב למים למעלה למעלה ממש והוא על שפת הבור מתוכו ורב יהודה אמר למטה מן המים כלומר יהיו הקנים משוקעין במים למטה מן המים [ט'] טפחים ונראין הקנים למעלה מן המים טפח. למעלה מן המים וצ"ל מחיצת הקנים שהיא י' טפחים נשקעת בתוך המים טפח.

דף פו עמוד ב עריכה

פי' חייש רב יהודה שלא יהיה זה דולה מחצי הבור שהוא רשות חבירו וכן זה בשל זה לפיכך מצריך ראשי הקנים שיהיו בולטין מן המים למעלה טפח או חוצבין ראשי הקנים במים טפח למנוע הדלי מלילך ולחצוב המים מרשות חבירו זאלא הא דאמר רב יהודה קורה ארבעה מתיר (ברחבה) [בחורבה] ורב נחמן אמר רבה בר אבוה קורה [ארבעה] מתיר במים הא קא אזיל דלי ואייתי מיא מאידך גיסא דבורו ואם תאמר קים להו לרבנן דאין דלי מהלך וחוצב מים חוץ מארבעה תותי קורה מיהא עריבי מיא וקא חציב דלי מיא דביני ביני ופרקינן קל הוא שהקילו חכמים שאין מחיצה תלויה מתרת אלא במים וקל הוא שהקילו חכמים במים קיי"ל כרב יהודה דסוגיא דשמעתין:

פיסקא א"ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם א"ר יוחנן רבי יהודה בשיטת ר' יוסי אמרה דסבר מחיצה תלויה מתרת דתנן המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוה מן הארץ ג' טפחים כו' כבר פירשנו שמועה זו במס' סוכה ואסיקנא לא ר' יהודה סבר כר' יוסי ולא ר' יוסי סבר לה כר' יהודה ואם תאמר מעשה שנעשה בצפורי על פי מי נעשה לא על פי ר' יוסי נעשה (אמרה לא על פי ר' יוסי נעשה) אלא על פי ר' ישמעאל בר' יוסי נעשה שפעם אחת שכחו ולא הביאו ס"ת מע"ש ומצאו סדינין שהיו פרוסין ע"ג העמודים במבוי וסמכו בהן משום מחיצה והביאו ס"ת וקראו בו אמר רבה ר' יהודה ור' חנינא בן עקביא שניהם אמרו מחיצה תלויה מתרת. ר' יהודה הא דאמרן ר' חנינא בן עקביא דתניא ר' חנינא בן עקביא אומר גזוזטרא שהיא תקרה משוכה מן הכותל על הים ועומדת על ארבעה עמודים שיש בה ד' אמות על ד' אמות חוקק בה ד' טפחים על ד' טפחים וממלא.

דף פז עמוד א עריכה

פי' ד' אמות הן כ"ד טפחים על כ"ד טפחים חוקק באמצע ד' טפחים על ד' טפחים נשארו י' טפחים לכל רוח חזינן להו כאילו עומדות מחיצות גבוהות (ז') [י'] טפחים ותלויות על פי החקק כמו מחיצות של בור ומתירין למלאות מים מתוכו בשבת.

ודחי אביי ודלמא לא היא כדאמרת דתרווייהו חדא סברא סבירא להו דלמא עד כאן לא קא שרי ר' יהוד' אלא היכא דקיימא מחיצתא וסבר גוד אחתינהו אבל ר' חנינא בן עקביא דצריך לכוף פי' לאוקומי כדגרסינן בפרק נערה שנתפתתה כפיתו ליה אסיתא בצבור כו' דצריך לאוקומי מחיצות ולאחותינהו לא קא"ר יהודה. אי נמי עד כאן לא קא שרי ר' חנינא בן עקביא כי האי גוונא אלא בימה של טבריא הואיל ויש לו אוגנים שחשובות כמחיצות ועיירות וקרפיפות מקיפות לה. והאי דאצריך הכי חומרא דעלמא הוא דעבד אבל בשאר מימות לא אמרינן דמחיצה תלויה מתרת.

אמר אביי לדברי ר' חנינא בן עקביא היתה גזוזטרא זו סמוכה לכותל בפחות מג' טפחים צריך שיהא בה אורך ד' אמות שהן כ"ד טפחים ורחב י"א טפחים ומשהו ופחות מג' הסמוכות לכותל שהן כלבוד הרי י"ד טפחים (ד') [י'] טפחים גובהו של כותל הרי כ"ד טפחים על כ"ד טפחים חוקק טפח ומשהו (מכי"א) ומשהו עם פחות מג' הסמוכות לכותל נמצא חקוק ד' טפחים ועשרה טפחים הנותרים. היתה זו הגזוזטרא זקופה כלומר היא מוטלת בתוך ד' כותלים וכתלי' הללו מקיפות אותה מד' רוחותיה צריך שיהא גובה המחיצות י' וצריך להיות בה בזו הגזוזטרא ו' טפחים וב' משהויין על ו' טפחים וב' משהויין וחוקק בה ד' על ד' נשאר בה טפח ומשהו מכל צד מלא רוחב פרסת הרגל (והוא) [הוא] טפח כדגרסינן בשבת פ' א"ר עקיבא [דף פה] וכמה מלא פרסת הרגל טפח והני מילי בקרקע דלא בעיתה תשמישתיה הוא דסגי ליה להלך בפרסת רגליו רחב טפח אבל בגזוזטרא שהיא תלויה על המים ובעיתה תשמישתה בעיא רחב טפי מטפח משהו לפיכך אמר הני משהויין אמר רב הונא בריה דרב יהושע היתה עומדת בקרן זוית כמו בית טריגון צריך שיהא באלו ב' הכתלים ובכותל גזוזטרא זו יוצאה ממנו גובה עשרה בכל אחד מהן והגזוזטרא עצמה צריך להיות בה תקרה ב' טפחים ושני משהויין טפח ומשהו לכל צד מקום שנמצא בה כותל שיוצאה ממנו. ואמרינן הנה פירשת דין גזוזטרא הסמוכה לכותל ודין הזקופה ודין העומדת בקרן זוית אבל דר' חנינא היכי משכחת לה ופרקינן דגזוזטרא דעבידא כי אסיתא כלומר לא נתן לה ר' חנינא מקום פרסת הרגל אלא אמר אם היא כ"ד על כ"ד חוקק ד' טפחים באמצע נשארו י' טפחים לכל צד כדי שיעור המחיצות בלבד וכאילו פתח אסיתא היא שאין מחיצותיה צריכות רוחב להוליכה מיהו במחשבה הן אלו המחיצות וכיון שהן במחשבה הרי יש לו מקום עמידת הרגל לפיכך לא נתן הוא שיעור לעמידת הרגל (יוצאות הולכות וכלות עד באמצע בראשיהן והן כיטירין רחב רב רחבות מלמטה וקצרות מלמעלה):

ירושלמי ר' טבלה בשם רב אין חורבה למים היה שם תקרה את רואה כאלו היא יורדת וסותמת. היה שם אמלתרא את רואה כאילו היא יורדת וסותמת.

א"ר הונא והוא שתהא מחיצה בולטת לתוך חללו של בור כו' עד פשיטא שמותר לטלטל. בשם רב אמרו והוא שתהא מחיצה משוקעת במים כמלא הדלי ולא נמצא ב' רשויות משתמשות ברשות אחת. אמר רב הונא והוא [שתהא] מחיצה בתוך ג"ט לכצוצטרא:

תני ר' חנינא בן עקביא א' כצוצטרא שהיא למעלה מן המים. פוחת המעזיבה ומשלשל וממלא והוא שיש בנקב ד"ט ושיהו המחיצות גבוהות י' טפחים. תמן אמרי אפילו אינן גבוהות י' נעשת כמשמרת [חד] א"ר חייא לא התיר ר' חנינא בן עקביא אלא בים של טבריא שההרים מקיפין אותה:

מתני' אמת המים שעוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת. פי' מפני שהיא ככרמלית אא"כ עשו לה מחיצה עשרה טפחים בכניסה וביציאה כו'.

ת"ר עשו לה לאמת המים מחיצה גבוה עשרה טפחים בתוך המים כגון מחיצות של בור ששנינן במשנתנו בכניסה ולא עשו לה ביציאה או עשו לה ביציאה ולא עשו לה בכניסה אין ממלאין הימנה עד שיעשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים בכניסה וביציאה. א"ר יהודה כותל שעל גבה שהוא כותל החצר נידון משום מחיצה.

ומעשה באמת המים שהיתה מביאה מים מאבל לציפורי וממלאין ממנה מים ע"פ זקנים בשבת.

אמרו לו משם ראיה שמא אין בעמקה עשרה ולא ברחבה [ד'].

תניא אידך אמת המים שעוברת ובתים מצד זה ובתים מצד זה ובהן חלונות. אם החלונות פחות מג' משלשל כלי וממלא ג' אין ממלא כלי וממלא. רשבג"א פחות מד' משלשל דלי וכו' ואמרינן במאי עסקינן אי נימא באמת המים גופא כלומר אם יש בה פחות מג' טפחים ת"ק סבר ממלאין ממנה כי מקום פטור הוא ואינו כרמלית אבל ג' אין ממלאין ממנה דהויא כרמלית רשבג"א ממלאין עד ד' כאיצטבא [דאינה] כרמלית עד שיהא בה ד' נימא הא דר' יוחנן דא' אין כרמלית פחות מד' כתנאי אמרה לשמעתי' ופרקינן אלא באגפיה כלומר אם אין באגפיה ג' לת"ק ולרשב"ג ד' וכי איצטריך להחליף ליטול מגופה דאמת המים ולהחליף באגפיה לדלות מתוך אמת המים בדלי ולהניח הדלי באגפיה ולחזור ולהכניס דלי בחלון.

דף פז עמוד ב עריכה

ואמרינן והא כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו. הנה ר' יוחנן אוסר להחליף וזה להחליף הוא. ופרקינן התם רה"י ורה"ר שהן של תורה. הכא (ולא מחיצות) ברשויות דרבנן.

והא ר' יוחנן בדרבנן נמי אמר שלא יחליפו דתנן כותל שבין ב' חצרות גבוה י' ורחב ד' כו' והוינן בה אין בו ד' מאי ואמר רב אויר ב' רשויות שולטות בו ואין מזיזין בו ואפי' כמלא נימא ור' יוחנן אמר אילו מעלין מיכן ואוכלין ואלו מעלין מיכן ואוכלין.

ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"י ולבני רה"ר לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ופרקינן האי דתנינן אין בו ד' על ד' אלו מעלין מיכן ואוכלין ואלו מעלין מיכן ואוכלין דמשמע שאין מחליפין זעירי אמרה ולא ר' יוחנן. תוב אקשין ולזעירי קשיא מתני' דאוקימנא (באונייא) [באגפיה] ולהחליף ופרקינן זעירי מוקים לה באמת המים גופה. והא דכי אתא רב דימי אמר אין כרמלית פחותה מד' מוקי לה כתנאי ואקשינן הני חלונות לגבי אמת המים עצמה כי חורי כרמלית ולישתרי מים מן אמת המים עצמה דהא מכרמלית עצמה (מחורי) [לחורי] כרמלית מפיק ולא תחשביה כמפיק מכרמלית לרה"י דאינו מותר לכתחלה. (ותנינן) [ופרקינן] אין חורין לכרמלית כלומר אין דין חורין לכרמלית.

ר' אבינא אמר אפי' תימא [יש חורין] לכרמלית התם כי אמרה חורין בסמוכה אבל הכא במופלגת. כלומר רחוקה היא זו אמת המים מן החלון. רב אשי אמר כגון דעבד לה ד' גפופי אפומה. פי' גפופי כגון אבנים בולטות מצדי החלון שחשובות כמחיצות ועל אלו גפופין א' ת"ק פחות מג' דהוא כלבוד ומוקפת מחיצות דפחות מג' לרבנן ולרשב"ג פחות מד' (מקום פטור הוא ומותר להניח עליו מן הכרמלית ולהחליף לרה"י כו') . וכן רשב"ג כו'. פירוש חשובות כמחיצות שלבוד בתוך אמת המים. לכך מותרין. ואזדא רשב"ג לטעמיה. דכל פחות מד' כלבוד דמי.

ורבנן לטעמייהו דכל פחות מג' כלבוד ומבואר בפרק ראשון:

מתני' גזוזטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים כו'. פי' כגון שהעמיד עמודים על שפת הים ותקרה עליהן.

ואמרינן מתניתין דלא כחנניה בן עקביא דמתיר בלא עשיית מחיצות אלא חוקק בלבד וממלא דתניא ר' חנניה בן עקביא אומר גזוזטרא שיש בה ד' על ד' [אמות] חוקק בה ד' טפחים וממלא בהן א"ר חנניה לא התיר ר' חנניה בן עקביא אלא בים של טבריא הואיל ויש בה אוגנים. פי' אוגנים כגון שפתים מקיפות אותה שלא יפול שם תינוק או בהמה בלילה וכיוצא בהן:

ת"ר ג' דברים התיר ר' חנניה בן עקביא לאנשי טבריא שיהו ממלאין הגזוזטרא בשבת כדאמרן.

וטומנין בעצה. שמענו בה ב' פירושים הטמנת פירות ומשום הכשרה. והטמנה בה בשבת. הטמנת פירות פי' התיר לבני טבריא להטמין פירותיהן בעצה שיש בה לחלוחית והיא תבן של קטנית וברור הוא כדתנן בשבת עצה כמלא ואמר להו אעפ"י שיש בה לחלוחית אין לחלוחית זו מכשרת הפירות לקבל טומאה. לפי שאין כוונת אנשי טבריא בלחלוחית העצה. ומפני מה אין מניחין אותה ליבש לחלוחיתה מפני שהן ממהרין לתולשה ולהביאה משום שכל היום הם טרודין במלאכתן והביא להן ראיה דתנן השכם (להן) [להביא פסולת].

אם בשביל טל שעליו נתכוון והשכים להביאן נתברר שרצונו באותו הטל והרי זה בכי יותן מים על זרע ומכשיר ואם לא השכים אלא כדי שלא יבטל ממלאכתו בשאר היום.

אינו בכי יותן. ואמר כי אותם אנשי טבריא לא צריכי ללחלוחית של העצה ומפני שלא יבטלו ממלאכתן ממהרין וטומנים בהם הפירות.

דף פח עמוד א עריכה

ותנן נמי הטומן פירותיו במים מפני הגנבים אינו בכי יותן. מעשה באנשי ירושלים שטמנו דבלותם במים מפני הסיקרים וטיהרו להן חכמים. הנה זה הטעם מי שאומר כי הטמנת פירות משום הכשרן. אבל טעם הטמנת תבשיל בשבת שאין נמנעים מלהטמין בעצה לחה שהיו אומרים תבן הוא. ותנן לא בתבן ולא בזגין ולא במוכין בזמן שהן לחים ואם עשבים הוא גם העשבים הלחים אסור להטמין בהן. ואמר להן ר' חנניא בן עקביא עצה זו אינה לא תבן ולא עשבין שאינה מפורשת מה הן בפי' ועצה זו כיון שאין בני טבריא חפצים בלחלוחית שבהן מותר להטמין בה בשבת ולא גזרינן עצה מפני תבן. גם התיר להן להסתפג באלונטית כדתניא מסתפג אדם באלונטית ומניחה בחלון הפתוח לרה"ר ומביאה לתוך ביתו כו':

אמר רבה בר רב הונא לא שנו אלא למלאות מן אמת המים או מן הים אבל לשפוך אסור איכא דאמרי לא תימא למלאות שרי הא לשפוך על הים מתוך הגזוזטרא אסור אלא אפילו לשפוך נמי שרי.

אמר רב שיזבי הא פשיטא דהיינו עוקה שמותר לשפוך מים לתוכה ואמרינן מה הוא דתימא בעוקה תיימי מיא ונבלעים משום הכי שרי. אבל הכא בים דהמים אין נבלעין הן אלא נמשכים על פני המים ולא תיימי להו אסור קמ"ל דשרי אפילו לשפוך:

מתני' וכן ב' גזוזטראות.

אמר רב הונא אמר רב לא שנו אלא בסמוכה אבל במופלגת עליונה מותרת:

מקשינן אהא דאמרינן יש גזל בשבת מחורבה מחזיר לבעלים.

הא גופא קשיא אמרת יש גזל בשבת אלמא מאן דגזל רשותא דחבריה ואחזיק בה ובנה קנאה בשינוי ושרי ליה לטלטולי בשבת דהוה לה כולה רשותיה. והדר אמרת דחורבה יחזיר לבעלים כלומר יחזיר רשות של חבירו שגזל כמו שהוא בעינה אלמא לא קנה.

ופרקינן ה"ק יש דין גזל בשבת. כיצד דין גזל בזמן שהכניסו גזלן לרשותו אבל אם הניחו בחורבה שהיא של נגזל החורבה יחזיר לבעלים. כלומר אם גזל מחבירו חורבתו ולא בנאה לא קנאה שהרי לא עשה בה כלום לקנותה. ולפיכך לא קנאה בחזקה אלא היא עדיין חורבה ויחזיר לבעלים כמות שהיא בעינה דהא לא קנאה (אלא) [אבל] בנה והחזיק בה קנאה.

אמר רבה ומותבינן על זו השמועה איני. שהבונה ברשות חבירו. בגזלה והמחזיק בגזלה קנאה. והתנן ב' גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה מחיצה למעלה ולמטה.

(עוד עשו לה מחיצה י') ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות. והא עליונה החזיקה מעבר על גבי התחתונה בגזילה. וא"כ הוא שיש דין גזל בשבת וקנה הגזילה אמאי אסורה. דרגל העליונה דורסתה אלא עליונה אמאי אסורה הרי יש לה מחיצות ורשות התחתונה שעוברת עליה הרי קנאתה בחזקה אלא מדקתני שתיהן אסורות עד שיערבו ש"מ שאין גזל בשבת. וכי כל אחד אוסרת על חברתה. ופריק רב ששת כגון שעשו מחיצ' בשותפות שגלתה דעתה דלאו (מניה) [מחמת] גזילה קאתו ונעשו כאילו ב' בתים בחצר אחת שצריכין עירוב. ומקשינן אי הכי כי עשו לתחתונה נמי מחיצות למעלה ביניהן ועוד עשו למטה תהיינה אסורות עד שיערבו דהא אמרת נעשו כב' בתים בחצר אחת. ופרקינן כיון דחזרו ועשו לתחתונה מחיצה למטה סליקו נפשייהו מן העליונה דגליא דעתא דלא ניחא ליה שותפות בהדיה ומחיצות הוויין חלוקה ביניהן אבל כל אחת זכתה לעצמה לפיכך שתיהן מותרות:

ירושלמי ר' חנניה בן עקביא התיר ג' דברים. התיר עצה שבים. והבאת אלונטית. והתיר גזוזטרא. ר' אבא ור' יוסי הדא דאת אמרת במשתמשות דרך הנקב אבל משתמשות מחוץ מותר. ותני כן ג' גזוזטראות זו ע"ג זו אסור להשתמש מן העליונה לתחתונה דרך האמצעית. אבל משתמש מן החצר לגג ואינו חושש הדא דקאמר בפנים אבל מבחוץ אסור. ר' זעירא אמר בין מבחוץ בין מבפנים אסור. מתניתא פליגא על ר' זעירא משלשין קדרות בשר מעל גבי זיז שגבוה י"ט ורחב ד' אם היה חלון בינתים של ד"ט אסור. שאין [משתמשין] מרשות לרשות דרך רשות. ר' שמואל בר רב יצחק פתר לה (בשבויה) [בשוה]:

מתני' חצר שפחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת אא"כ עשו לה עוקה מחזקת סאתים כו'.

דף פח עמוד ב עריכה

פי' עוקה מלשון חקיקה והיא כמו חפירה בארץ להתקבץ בו המים מ"ט אמר רבה סאתים מים אדם עשוי להסתפק בכל יום בחצר שהיא בד' אמות ולמעל' ניחא ליה לאיניש לזלפן בחצר שהיא פחותה מד' אמות שופכן. אי איכא עוקא להתקבץ בה המים שרי ואי לא נעשה כשופכין מבחוץ לחצר ברה"ר ואסור.

רב זירא אמר בד' אמות תיימי מיא פחותה מד' אמות לא תיימי מיא בחצר אלא נפקא ברה"ר ואמר אביי חצר אריכא וקטינא (דאי) איכא בינייהו לרבה אסור דהא לא מזדלפי לרב זירא שרי דהא כיון דאריכא תיימי מיא.

תנן חצר ואכסדרא מצטרפין לד' אמות קשיא לרבה. ופריק כגון שהיתה אכסדרה מקפת את החצר שנמצאת החצר והאכסדרה ד' אמות על ד' אמות.

ת"ש חצר שפחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת. קשיא לר' זירא ומשני הא רבנן היא דבעי ד' אמות על ד' אמות ומתניתין ר' אליעזר בן יעקב היא. דתנן ביב שקמור ד' אמות ברה"ר שופכין לתוכו מים בשבת הנה אע"פ שאין בו ד' אמות על ד' אמות קתני שופכין לתוכה מים בשבת.

ומאי דוחקי דרב זירא לאוקומי למתני' כר' אליעזר בן יעקב נוקמה כרבנן. אמר רבא מתני' קשיתיה מאי איריא חצר שפחותה מד' אמות ניתני חצר שאין בה ד' אמות אלא מאי פחותה פחותה מכל צד. הא אריכא וקטינא שופכין.

והכי קתני חצר שפחותה מד' אמו' אין שופכין לתוכה מים בשבת. הא יש בה ד' אמות שופכין שר' אליעזר בן יעקב אומר ביב שקמור ד' אמות ברה"ר שופכין לתוכו מים בשבת. פי' ביב קמור (י' קנ"א היא ממיל מיצהד"ג) . מתני' דקתני אבל שופך לגג והן יורדין לביב דלא כחנניה דתניא חנניה אומר אפילו גג ק' אמות לא ישפוך לתוכו מים לפי שאין הגג עשוי לבלע אלא לקלח לרה"ר.

תנא במד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע. מאי איכא למימר שמא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים.

סתם צינורות מקלחין הן.

אמר רב נחמן בימות הגשמים עוקה מחזקת סאתים נותנין לו סאתים סאה נותנין לו סאה בימות החמה מחזקת סאתים נותנין לו סאתים סאה אין נותנין לו כל עיקר. ואמרינן בימות החמה נמי ניתיב לו סאה גזירה שמא יתן לו בה סאתים אי הכי בימות הגשמים נגזור ופרקינן הכי השתא בימות הגשמים במאי ניחוש לה אי משום חצרו הא קא מיקלקלא וקיימא כו' א' אביי הלכך אפילו כור אפילו כוריים שרי:

פיסקא וכן ב' דיוטאות ב' חצרות זו כנגד זו מקצ' כו'.

אמר רבה אפילו עירבה ב' דיוטאות זו עם זו אסור לשפוך זו שאין לה עוקה (של זו) לשל זו שיש לה עוקה.

ומקשה אביי מ"ט גזרינן דלמא אתי לאפושי בעוקה אי הכי אפי' עירבו נגזור דלמא אתי לאפושי יתר מבית סאתים בעוקה. ותוב מי חיישינן לרבויי מיא.

דף פט עמוד א עריכה

והתניא אחת לי עוקה גזוזטרא בריכה ועריבה אע"פ שנתמלאו מים מע"ש שופכין לתוכו מים בשבת ואסיקנא אמר רבה לא שנו אלא שלא עירבו אבל עירבו הללו ב' דיוטאות שופכין בעוקה אחת.

אבל שלא עירבו גזרינן דלא לשפוך מדוכתיה.

דלמא אתי למשקל במנא ושדי בעוקה:

הדרן עלך כיצד משתתפין.