משנה עירובין ח ב

(הופנה מהדף משנה ערובין ח ב)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ח · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

כמה הוא שיעורו? מזון שתי סעודות לכל אחד.

מזונו לחול ולא לשבת, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, לשבת ולא לחול.

וזה וזה מתכוונין להקל.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר: מכיכר בפונדיון מארבע סאין בסלע.

רבי שמעון אומר: שתי ידות לכיכר משלוש לקב.

חציה לבית המנוגע, וחצי חציה לפסול את הגוויה.

משנה מנוקדת

כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ?

מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד.
מְזוֹנוֹ לְחֹל וְלֹא לְשַׁבָּת,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
לְשַׁבָּת וְלֹא לְחֹל.
וְזֶה וְזֶה מִתְכַּוְּנִין לְהָקֵל.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר:
מִכִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן, מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
שְׁתֵּי יָדוֹת לַכִּכָּר מִשָּׁלֹשׁ לְקַב.
חֶצְיָהּ לַבַּיִת הַמְּנֻגָּע,
וַחֲצִי חֶצְיָהּ לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָה:

נוסח הרמב"ם

כמה הוא שעורו?

כמזון שתי סעודות - לכל אחד ואחד.
מזונו לחול - אבל לא לשבת,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
לשבת - אבל לא לחול.
אלו ואלו - מתכוונין להקל.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
מכיכר בפונדיון, ומארבע סאין בסלע.
רבי שמעון אומר:
משתי ידות לכיכר, ומשלש לקב.
חציה - לבית המנוגע,
וחצי חציה - לפסול את הגוויה.

פירוש הרמב"ם

מה שהצרכנוהו בכאן מזון שתי סעודות לכל אחד, לפי שעניין עירובי תחומין הוא שיתן שביתתו באותו המקום, ויניח שם מזונו הצריך אליו לשבת.

ורבי מאיר אומר, כי האדם אוכל בשבת יותר, למציאות הלפתן.

פסול הגויה - הוא כי מי שיאכל אוכלין טמאין יטמא גופו, והוא יפסול את התרומה כאשר נבאר במסכת טהרות [פרק א משנה ג]. ואמר כי חצי פרס הנזכר בכאן לעניין פסול הגויה הוא כביצה ומחצה.

והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מזון שתי סעודות לכל אחד - מתוך שקונה שביתתו שם צריך להניח שם מזון שצריך לו לשבת :

אלו ואלו מתכוונים להקל - רבי מאיר סבר בשבת אכיל אינש טפי משום דבסים תבשיליה. ור' יהודה סבר כיון דבשבת אכיל שלש סעודות אינו מרבה לאכול בכל סעודה, וב' סעודות של חול הוי טפי מב' סעודות של שבת:

ככר בפונדיון - ככר הלקוח בפונדיון כשמוכרין ד' סאין חטין לסלע. וד' סאין הן כ"ד קבין, והסלע כ"ד מעין, נמצא קב לכל מעה, והמעה שני פונדיונין, הרי ככר הנמכר בשוק בפונדיון הוא חצי קב, והחנוני לוקח החצי לשכר האפיה והטחינה, נמצא ככר הלקוח מן החנוני בפונדיון הוא רובע קב שהם ו' ביצים, שהקב כ"ד ביצים, והם שיעור ב' סעודות של עירוב לדברי רבי יוחנן בן ברוקא. והלכה כמותו:

רבי שמעון - ממעט בשיעור ואומר. שדי לערב בשתי ידות של ככר של ג' ככרות לקב. וככר שלם של ח' ביצים הוא שלישית הקב. ושתי ידותיה שהם ה' ביצים ויותר הוו ב' סעודות:

חציה לבית המנוגע - סתם מתניתין היא, והכי קאמר, חצי ככר שלם ששיערו בו בין למר ובין למר, הוא שיעור לשהיית בית המנוגע, שהנכנס לבית שיש בו נגע צרעת אע"פ שהוא טמא מיד אינו טעון כבוס בגדים עד שישהה כדי אכילה, וחצי ככר זו הוי כדי אכילה. ולרבי יוחנן בן ברוקה דאמר ככר שלם הוי רובע קב שהם ששה ביצים, נמצא חציה ג' ביצים והוא פרס דבכולי תלמודא. ולר' שמעון דאמר ככר שלם הוא של שלישית הקב שהם ח' ביצים, הוי חציה ד' ביצים והוא פרס דבכולי תלמודא אליבא דר' שמעון. ואע"ג דר"ש סבר דבככר שלם יש ג' סעודות דהא שתי ידותיה קאמר ר"ש דהוי שתי סעודות, הני מילי בעירוב דנתכוונו בו להקל וא"צ שתי סעודות שלימות, אבל בכל שאר דוכתי סבירא ליה לר' שמעון דאין סעודה פחותה מחצי ככר של שלישית הקב, ובעינן שישהה כדי אכילת חצי ככר זו שהם ד' ביצים:

חצי חציה לפסול את הגויה - דהאוכל אוכלים טמאים כחצי פרס נפסל גופו מדרבנן מלאכול בתרומה. וחצי פרס הוי ביצה ומחצה לר"י בן ברוקה, וב' ביצים לר"ש:

פירוש תוספות יום טוב

מזון שתי סעודות. פירש הר"ב מזון שצריך לו לשבת. ואם תאמר דבמשנה ז' פרק ח' דפאה. וכן במשנה ב' פרק י"ו דשבת משמע בהדיא דחייב בשלש סעודות וכדכתב הר"ב הכא בדרבי יהודה ולימא מסייע להו לפוסקים שפסקו דיוצאים לסעודה שלישית במיני תרגימא ותיהוי תיובתא לאותן הפוסקים שפסקו דבעינן נמי פת. עיין עליהם בטור סי' רצ"א. ויש לומר דאע"ג דמצות שבת היא שצריכה שלש סעודות מכל מקום אכילת אדם דבר יום ביומו אינו אלא ב' סעודות. כדתנן בסוף פרק בתרא דפאה דהיינו בלילה אחת וביום אחד. ולא אמרו הדבר להחמיר אלא להקל כדמשכחת נמי בשיעורא לרבי שמעון כדפירש הר"ב לקמן. מידי דהוי לרבי מאיר דמשער מזונו לחול וכדי להקל. והכי נמי לא הצריכו סעודות יותר מבחול ולכולי עלמא:

רבי יהודה אומר לשבת. פירש הר"ב כיון דבשבת אכיל ג' סעודות כו'. וכ"כ רש"י. ואע"ג דבשאר יומי כי אכיל ביום סעודת שחרית אוכל לערב סעודת ערבית. בשבת שאני שצריך שיאכל סעודת הערב שהיא השלישית מבעוד יום ולפיכך ממעט בשל שחרית כל שכן לר"ת שהנהיג שלא לאכול בשבת בין מנחה למעריב ע"פ המדרש שכל השותה מים בשבת בין השמשות כאילו גוזל מתים שאז צריך שיאכלנה קודם תפלת מנחה שהוא בעוד היום גדול. והר"ר יונתן כתב טעם אחר בדברי ר"י לפי שבשבת ממלא בטנו מתבשיל ומיני מתיקה וכ"כ הרמב"ם בפירושו למסכת כלים פי"ז משנה י"א וז"ל שבשבת יאכל פחות מפני מציאות המשתה והיין וירפה האסטומכא וימעיט האכילה:

רבי יוחנן בן ברוקה אומר מככר כו'. אע"פ שמשנה זו בנויה על עירובי תחומין ביין כדקתני מניח את החבית פתח בחבית וסיים בפת. ונ"ל דלא תימא דבפת שהוא חשוב דלא הצריכו שיעור כל כך קמ"ל. ושיעור שאר דברים מפורש בברייתא בפרק בכל מערבין והביאה הרמב"ם בפ"א מהלכות עירובין והטור סימן שפ"ו:

מככר בפונדיון כו'. ופסק הר"ב כמותו. וכן פסק הרמב"ם והכי סתם לן תנא בסוף פ' בתרא דפאה. ובכריתות פ"ג משנה ה' כתב הר"ב גם דעת רש"י דפסק כר"ש. אבל בנגעים פ' י"ג [כתב דעת שניהם ועיין בריש פרה] ובפ"ק דטהרות וכלים פי"ז סתם כהרמב"ם:

[ר"ש אומר שתי ידות כו'. כתב הר"ב ה"מ בעירוב כו'. אבל בכל שאר דוכתי ס"ל לר"ש שאין סעודה פחותה מחצי ככר כו'. והקשה לי מהר"ר

יצחק מרלי הלוי דלאו כללא הוא דהא במשרה אשתו דפ' ה' דכתובות מ"ח אינו כן כמ"ש שם בס"ד. ואומר אני דרש"י נשמר מזה שלא כתב אבל בכל שאר דוכתי וכתב אבל שיעור סעודה קים להו לרבנן הכי ובעי' שישהה בכדי אכילת חצי ככר זו והוא פרס כו'. ע"כ. אם כן לא בא אלא לפרש פרס דאמרי' בכל דוכתי:

משלש לקב. ולא אמר מי"ח לסאה כדמפרש בן עזאי בריש פרק קמא דפרה]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) וא"ת דבמ"ב פי"ו דשבת משמע בהדיא דחייב בשלש סעודות ומסייע להפוסקים דיוצאים בסעודה הג' במיני תרגימא. ולהסוברים דבעינן נמי פת י"ל מ"מ אכילת אדם דבר יום ביומו אינה אלא ב' סעודות ולא אמרו להחמיר אלא להקל כדאיתא לקמן:

(ו) (על הברטנורא) ואע"ג דבשאר יומי כי אכיל ביום סעודת שחרית אוכל לערב סעודת ערבית. בשבת שאני שצריך שיאכל השלישית מבע"י ולפיכך ממעט בשל שחרית. והרי"כ מפרש לפי שבשבת ממלא בטנו מתבשיל ומיני מתיקה וימעיט האכילה:

(ז) (על המשנה) מככר אע"פ שערובי תחומין ביין כדקתני מניח את התבית וסיים בפת ונ"ל דל"ת בפת שהוא חשיב לא הוצרכו שיעור כ"כ קמ"ל ושעור שא"ד איתא בגמ' בפ' ב"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מְזון:    בשבא המ"ם: וביד שם פ"ו סי' ז' ובפי"ד דהלכות מאכלות אסורות סי' ח' ומיירי לה פ' אע"פ דף ס"ד ובטור א"ח סי' ת"ט: וכתוב שם בספר לבוש החור ב' סעודות בינונית הן ששה ביצים. ואע"ג דבעלמא אמרינן דשיעור סעודה סתם הוי ד' ביצים וגבי עירוב הקלו שגם יש הרבה בני אדם דסגי להו בשלשה ביצים ע"כ ועיין עוד במ"ש בשמו ז"ל בפירקי' דלעיל משנה ח': וכתב ה"ר יהונתן ז"ל במשנה זו לא פירש אלא שיעור כשהוא מערב בפת אבל ביין לא פירש אע"פ שמשנה זו בנויה על עירובי תחומין ביין כדקתני מניח את החבית אבל בברייתא מפורש בפ' בכל מערבין וכו' ואומר שם שבשתי רביעיות סגי ומשאר מינין דבר שהוא נעשה לשבוע ממנו בעינן שיעור שתי סעודות ודבר העשוי ללפת את הפת בעינן ממנו שיעור ללפת ממנו שיעור שתי סעודות ואע"פ שאין דרך לאכול לפתן בלא לחם אפ"ה הקלו חכמים בעירובי תחומין דסגי ליה בלפתן לבדו דכיון שגלה דעתו ועשה מעשה סגי בכך ע"כ:

אלו ואלו מתכונין להקל:    כך מצאתי מוגה בקצת משניות וגם במשנת החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכן כתובה המשנה בירושלמי וכן היא ג"כ בפי"ז דמסכת כלים וכן בפי' רעז"ל. אמנם בתלמוד ובהרי"ף ז"ל ובפסקי הרא"ש ז"ל וגם בה"ר יהונתן ז"ל כתוב זה וזה וכן נלע"ד עיקר אע"פ שאפשר לומר דנקט בכל דוכתא אלו ואלו משום סירכא דלישנא דהאי דתנן בפכ"ז דכלים ר' יהודה אומר בדקה וחכמים אומרי' בגסה אלו ואלו מתכונין להקל דהתם לא מצי למיתני זה וזה משום חכמים דמוטב לתלות היחיד ברבים ולא הרבים ביחיד: אחר זמן רב מצאתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל אלו ואלו כן מצאתי כאן וגם בפי"ז דמסכת כלים ולפי זה נ"ל דה"פ אלו ואלו מתכונים להקל כלומר בין ר"מ ור' יהודה דלעיל בין ר"ש וריב"ב כולם מתכונין להקל כי ר"ש וריב"ב סוברים דבני אדם אוכלין בשבת יותר משיעור מה שאוכלין בחול ע"כ:

מתכונין להקל:    מה שפי' רעז"ל דטעמא דר"מ משום דרווחא לבסומי שכיח ולר' יהודה וכו' הוא פי' רש"י והר"ש ז"ל והרא"ש ז"ל. אבל רבינו יהונתן ז"ל פי' דטעמיה דר' יהודה דכיון דמרבה לאכול בשבת תבשילין ומיני מתיקה אינו מרבה לאכול לחם וכן משמע דמפרש נמי הרמב"ם ז"ל כמו שכתבתי בפי"ז דכלים סי' י"א: וז"ל הירושלמי ר"מ אומר בחולא דלית ליה מה לוכל הוא אוכל פיתא צבחר בשבתא דאית ליה מה לוכל אוכל פתא סגיין ר' יודן אומר בחולא דלית ליה מה לוכל אוכל פתא סגיין בשבתא דאית ליה מה לוכל אוכל פתא צבחר:

ר' יוחנן בן ברוקא אומר מככר כפונדיון וכו':    בבלי וירושלמי חנא וקרובים דבריהם דריב"ב ודר"ש להיות שוין דכי מפקת לרי"ב ברוקא מחצה לחנוני פשו להו תמני סעודתי בקבא לריב"ב ולר"ש דלא חשיב חנוני הוי תשע:

חציה לבית המנוגע:    וגרסי' הלמ"ד בהב"א והבי"ת בפת"ח והיו"ד בחיר"ק.

וחצי חציה וכו':    גמ' תנא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין לר"י ב"ב כדאית ליה דהיינו כביצה חסר רביע ולר"ש ששיער משלש לקב ככר שלמה ח' בצים חציה ד' חצי חציה שנים חצי חצי חציה ביצה ותנא דידן מ"ט לא תני טומאת אוכלין משום דלא שוו בשיעורייהו להדדי דלא הוי שיעור טומאת אוכלין חצי שיעור פסול גויה מצומצם אלא יש שאומרים פחות ויש שאומרים יותר דתניא וכו' וכתבו תוס' בשם ר"ת ז"ל דפסול גויה גזרת קדמונים היתה ולא מי"ח דבר דהאוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני תדע וכו' ואיתא בתוס' פרק כשם דף ל' וביד רפ"ד דהלכות טומאת אוכלין:

תפארת ישראל

יכין

מזון שתי סעודות:    כל א' כפי מזונו:

לכל אחד:    ואף דלעיל (פ"ז מ"ח) סגי לכולן ביחד כהך שיעור, התם בעירוב חצרות כולן תלויין זב"ז בהיתר הוצא' לחצר, דא' שלא עירב אוסר על כולן, משא"כ הכא, ומה"ט נמי התם משערין בסעוד' קבוע ו' או ח' ביצים מדא"א לשער כל אחד כפי מזונו מדתלויין זב"ז והרי יש אוכל מרובה ויש מועט להכי משערין בסעודת בינוני משא"כ הכא דאין תלויין זב"ז משערין לכל א' לפי מזונו הצריך לו לפי שבעו:

וזה וזה מתכוונין להקל:    ר"מ ס"ל בשבת דבסיס תבשיל', אכיל טפי, ור"י ס"ל בשבת דאכיל ג' סעודו' אינו מרבה לאכול בכל סעודה: אמנם לכאור' קשה וכי פליגי במציאות ובפרט דמסתבר כר"מ דרוויח' לבסימ' [כמגיל' ד"ז ב']. ותו דכיון דשניהן מקילין לשער בסעודה קטנה מה לי אם נאמר שהיא מסעודת שבת או של חול והרי בין כך וכך בסעודה קטנה משערינן. נ"ל דלעולם תרווי' ס"ל כיון דעיקר טעמא שבשבת אוכל אדם טפי, משום שאז אוכל מעדנים, א"כ עני שאין לו מעדנים אוכל בשבת פחות מבחול, מדאוכל ג' סעודות, וא"כ מדמשערין בכל אדם לפי מאכלו א"כ אם הוא עשיר לר"מ קולא שישערו בסעודתו לחול, ולר"י חומרא שישערו בסעודתו דשבת, ואם הוא עני אז לר"י קולא שישערו בסעודתו לשבת, ולר"מ יהי' ע"י זה חומרא. והיינו דקאמר זה וזה מתכוונין להקל, ולא קאמר זה וזה מקילין, דבאמת יש לזה מזה קולא וחומרא וכדאמרן, רק כ"א וא' מתכוון להקל, ר"מ מקיל לעשיר ור"י מקיל לעני, אבל עיקר פלוגתתן, דלר"מ מדמניח עירובו בחול להכי משערין בסעודת חול כפי שעה שמניח בו העירוב, ולר"י כיון דלצורך שבת מניחו משערין בסעודת שבת:

מד' סאין בסלע:    ר"ל כשיעור ככר שנלקח בפונדין כשמוכרין ד' סאין בסלע, דד' סאין הן כ"ד קבין. וסלע הוא ד' דנרין, ודינר ו' מעין, ומעה ב' פונדין, נמצא סלע הוא מ"ח פונדין, ומגיע חצי קב לפונדין, והנחתם מרוויח החצי בעד טחינה ואפיי' וטרח', ולכך אינו נותן רק ככר כרובע קב בעד פונדין, ורובע הקב הוא כשיעור ו' ביצים:

ר' שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב:    ר"ל ב' שלישים של ככר שנעשה משלישית הקב, דקב הוא ד' לוגין ולוג ו' ביצים, הוה ליה קב ארבעה ועשרים ביצים, ושלישית הקב שמנה ביצים, וב' חלקי ככר כזה, הם ה' ביצים ושליש. וקיי"ל בסתם בני אדם כר"ש, וברעבתן כר"י בן ברוקא (ת"ט):

חצייה לבית המנוגע:    ר"ל חצי ככר כנ"ל למר או למר, שיעורו לבית המנוגע, שהנכנס בו אף שנטמ' מיד, אין בגדיו שלובש טמאין, עד שישהה בכדי שיאכל ככר כזה, והוא שיעור פרס דכולה גמ', לרוב"ב ג' ביצים ולר"ש ד' ביצים (ובכל פרס פסק הרמב"ם כריב"ב ורש"י וטור כר"ש, לבד מבעירוב דמודו כלהו כריב"ב ששיעורו ו' ביצים):

וחצי חציה לפסול את הגויה:    באכל אוכלין טמאים חצי פרס, נפסל גופו מדרבנן מלאכל תרומה עד שיטבול, שיעורו לריב"ב ביצה ומחצה, ולר"ש ב' ביצים:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים