משנה עירובין ז ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ז · משנה ח | >>
כמה יז הוא שיעורו? בזמן שהן מרובין, מזון שתי סעודות יט לכולם.
בזמן שהן מועטין, כגרוגרת להוצאת שבת לכל אחד ואחד.
משנה מנוקדת
כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ?
- בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין,
- מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכֻלָּם.
- בִּזְמַן שֶׁהֵן מֻעָטִין,
- כַּגְּרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:
נוסח הרמב"ם
כמה הוא שעורו?
- בזמן שהן מרובין -
- כמזון שתי סעודות - לכולם.
- ובזמן שהן ממועטין -
- כגרוגרת להוצאת שבת - לכל אחד ואחד.
פירוש הרמב"ם
מועטין - הוא שיהיו פחות משמנה עשרה (אמות), ויותר על שמונה עשרה הם מרובים, כי מזון שתי סעודות הם שמונה עשר גרוגרות.
ואמרם להוצאת שבת - רוצה לומר שהוא שיעור הוצאת שבת, כאשר קדם לך במסכת שבת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מרובין - י"ח בני אדם ולמעלה :
מועטין - פחות מי"ח:
מזון שתי סעודות - הן י"ח גרוגרות:
להוצאת שבת - שיעור של הוצאת שבת. כי המוציא אוכלים בשבת אינו חייב בפחות מכגרוגרת:
פירוש תוספות יום טוב
מרובין. ומזכה כו'. כתב הר"ב כיון שנשאר כו' אינו נראה כמערב מתחלה. דכל המערב לאחרים בתחלה צריך להודיע משום דלמא חובה הוא לו כדמפרש הר"ב בסיפא:
[וצריך להודיע. כתב הר"ב ודוקא בזמן שיש לחצר שני פתחים לשני מבואות שכשעושה כו' אסור כו' והיא אוקימתא בגמרא בסוף פרקין דמתניתין דהכא בחצר שבין ב' מבואות ומפרש הרמב"ם כמ"ש הר"ב והשיגו הראב"ד בפ"ה מה"ע דאיזו חובה היא לו שהרי יוכל להשתתף גם עם האחרת למאי דפסקינן הלכה כר"ש בג' חצרות שבפ"ד מ"ו ותירץ המגיד דאה"נ דלא משום שיהא אסור באחרת נגעו בה אלא דחובה לו ואינו רוצה להשתתף בשתיהן וכמ"ש לשונו לקמן בסוף הפרק בס"ד]:
וכמה הוא שיעורו. לכאורה אשתופי מבואות קאי דביה אנן קיימין. וכן פי' הר"ר יהונתן וכתב דהוא הדין לעירובי חצרות והר"ב כתב שתי דעות בעירובי חצרות במשנה י' ועיין נמי במשנה דלקמן:
מרובין. פירש הר"ב י"ח בני אדם. לישנא דגמרא נקט. ופירש הר"ר יונתן י"ח בעלי חצירות למבוי או בעלי בתים לחצר ולא קפדינן אגולגלתא דכל בני בית של כל אחד ע"כ. כלומר אלא למתחייבים לתת חלק לעירוב:
מזון שתי סעודות. כתב הר"ר יונתן כיון דדבר חשוב הוא סגי להו בהכי ע"כ. ונ"ל דמזון ב' סעודות להכי הוי דבר חשוב שכן עיקרי סעודות שבת שתים הן כמו שאפרש במשנה ב' פרק דלקמן [ועל מ"ש הר"ב שהן י"ח גרוגרות כתבתי בזה בפרק י"ז דכלים משנה י"א]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יז) (על המשנה) כמה כו'. לכאורה קאי אשתופי מבואות מיהו קאי נמי לעירובי חצירות. רי"כ:
(יח) (על הברטנורא) לישנא דגמרא נקט ופירש הרי"כ י"ח בעלי חצירות למבוי או בעלי בתים לחצר ולא קפדינן אגולגלתא דכל בני בית של כל אחד כלומר אלא למתחייבים לתת חלק לערוב. תוי"ט:
(יט) (על המשנה) שתי סעודות. כיון דדבר חשוב הוא (שכן עיקרי סעודת שבת שתים הם כמ"ש במ"ב פרק דלקמן) סגי להו בהני:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כמה הוא שֵׁיעורו של שתופי מבואות: וה"ה לעירובי חצרות: ומצאתי שנקד הר"מ דילונזאנו ז"ל שֵׁיעור בכל מקום בצירי:
בזמן שהן מרובין: כלומר שהרבה בעלי חצרות יש במבוי אי נמי הרבה בעלי בתים יש בחצר ומפר' בגמ' מרובין י"ח בעלי בתים או בעלי חצרות ולא קפדינן אגולגלתא דכל בני בית של כל אחד ובמזון שתי סעודות סגי להו ואע"פ שאילו היינו חולקים אותם לא היה מגיע לכל א' וא' מן הבעלי בתים כגרוגרת אפ"ה די להם בזה וה"ה לעשרים ולשלשים והא דנקט רב יהודה בגמ' חושבנא די"ח בני אדם מפר' בגמ' דמילתא אגב אורחיה קמ"ל ששמנה עשר גרוגרות כשיעור שתי סעודות דקתני מתני' ואפ"ה כיון דדבר חשוב הוא סגי להו למרובין בהכי אע"פ שאין מגיע אפי' כגרוגרת לכל בעלי הבית:
[הג"ה כתוב בספר לבוש החור סי' שס"ח וטעמא דשיעור שתי סעודות נ"ל כדי שיקנה א' מהם שם דירתו קבוע לשתי סעודות שבת ערבית ושחרית ויהיה הוא כבעל הבית ואחרים יהיו כאילו דרים אצלו כי לא רצו להטריח יותר וטעמא עד י"ח גרוגרת כדי שיהא חצי גרוגרת לאחד לסעודה א' שיש בה כדי להשיב נפש וסגי שלא להטריחם יותר ע"כ]: וכתב עוד שם סי' תי"ג וז"ל ומה שהצריכו הכא גבי עירובי תחומין ב' סעודות לכל אחד ואפי' הם הרבה וגבי עירובי חצרות הקלו ואמרו דבפחות מי"ח סגי בגרוגרת לכל א' ובי"ט ולמעלה סגי בשתי סעודות לכולן נראה לי דהיינו טעמא דעירובי חצרות תקנו לאפרושי מאיסור' ולכך הקלו להם דלא ליתי לידי איסורא משא"כ כאן שלא התירוהו אלא לדבר מצוה לא רצו להקל עכ"ל ז"ל ועי' עוד במ"ש בריש פירקין דלקמן בשמו ז"ל:
ובזמן שהן מועטין כגרוגרת לכל א' וא': ואע"פ שאין בין הכל מזון שתי סעודות ולקולא הכא והכא מה"ר יהונתן ז"ל בתוספת ביאור יותר מעט:
כגרוגרת להוצאת שבת לכל אחד ואחד: מלות להוצאת שבת ליתנהו בגמ' אלא בירושלמי ולא ברי"ף והרא"ש ז"ל אכן בנוסחת כ"י איתיה גם עפ"י הרמב"ם ז"ל וביד פ"א דהלכות עירובין סי' ט' ובטור א"ח סי' שס"ח: ובירושלמי רב אמר מרובין שבעה עשר מועטין ששה עשר:
תפארת ישראל
יכין
כמה הוא שעורו: של ערובי חצירו' וה"ה של שיתוף מבואות:
בזמן שהן מרובין: מי"ח בני אדם:
מזון שתי סעודות: הוא שיעור ו' ביצים לרמב"ם וח' ביצים לטור. ונ"ל לכאור' ראי' לרמב"ם, דבשלומ' אי נימא דב' סעודו' היינו ו' ביצים א"כ בי"ח בנ"א דסגי בו' ביצי' יגיע לכל א' שליש ביצה כ"כ לי"ט בנ"א לכל א' שליש ביצה בקירוב כמו בפחות מי"ח דסגי שליש ביצה לכל א'. אלא אי אמרת דלי"ט בנ"א צריך ח' ביצים א"כ יגיע לכל א' ד' תשעיו' ביצה בקירוב היכא ס"ד שכשהן י"ט נחמיר גבייהו טפי מאילו היו פחות מי"ח שהיה סגי בשליש ביצה לכל אחד, והרי חזינן שכשהן מרובין קיל מאילו הי' מעוטין:
להוצאת שבת לכל אחד ואחד: הוא כשליש ביצה לכל א'. ר"ל כשיעור הוצאות אוכל בשבת, דאינו חייב רק בכגרוגרת, כך שיעור העירוב להתיר ההוצא':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת