משנה עירובין ז י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ז · משנה י | >>
בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומן המלח, דברי רבי אליעזר.
רבי יהושע אומר, כיכר הוא עירוב.
אפילו מאפה סאה והיא פרוסה, אין מערבין בה.
כיכר באיסר והוא שלם, מערבין בו.
משנה מנוקדת
בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח,
- דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,
- כִּכָּר הוּא עֵרוּב.
- אֲפִלּוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְּרוּסָה, אֵין מְעָרְבִין בָּהּ;
- כִּכָּר בְּאִסָּר וְהוּא שָׁלֵם, מְעָרְבִין בּוֹ:
נוסח הרמב"ם
בכל - מערבין, ומשתתפין,
- חוץ מן המים, ומן המלח,
- דברי רבי אליעזר.
- ורבי יהושע אומר:
- כיכר - הוא עירוב.
- אפילו מאפה - סאה,
- והיא פרוסה - אין מערבין בה.
- כיכר - כאיסר,
- והוא שלם - מערבין בו.
פירוש הרמב"ם
כבר קדם לך בתחילת פרק השלישי, כי אמרם בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים והמלח, אין זה אלא בעירובי תחומין ושתופי מבואות ואין מחלוקת בזה.
אבל בכאן חלקו רבי אליעזר ורבי יהושע, כי רבי אליעזר אומר שיספיק לעירובי חצירות בככר פרוסה, והוא עניין וכלל במאמרם "בכל מערבין".
ורבי יהושע אומר, כי עירובי חצירות לא יספיק בשום פנים אלא בשלימה ואפילו תהיה שיעור מועט, והטעם משום איבה, כדי שלא יאמר אחד מן השכנים אני עושה שלימה ואתה פרוסה.
והלכה כרבי יהושע:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בכל מערבין - עירובי תחומין, דאילו עירובי חצרות אין מערבין אלא בפת. ומיהו בכל מערבין דאמר ר' אליעזר הכא לאתויי עירובי חצירות שמערבין בפת פרוסה וא"צ ככר שלימה, ופליג עליה ר"י ואמר דוקא ככר שלם הוא עירוב. והלכה כר"י:
אין מערבין בה - וטעמא משום איבה שבאים בני החצר לידי מחלוקת לומר אני נותן שלימה והוא נותן פרוסה:
ככר באיסר והוא שלם מערבין בו - נותנין אותו בעירוב עם שאר ככרות של בני חצר, ובלבד שיהיה בין כולם כגרוגרת לכל אחד ואחד. ורמב"ם פירש דככר שלם כאיסר מערבין בו לבדו לכל בני החצר ואין צריך שיעור:
פירוש תוספות יום טוב
בכל מערבין כו'. עיין ריש פ"ג מ"ש שם:
ככר באיסר כו'. רש"י פי' כמדת איסר. וכן נראה פירוש הרמב"ם שהביא הר"ב ובלשון פירושו כתב ואפילו תהיה שעור מועט. ועיין מה שכתבתי פ"ד משנה ג' במסכת מעשר שני. ומ"ש הר"ב שנותנין אותו עם שאר ככרות כו' ובלבד כו' וכן דעת רש"י והיינו דסבירא ליה דהא דתנן לעיל בשיעור קאי גם אעירובי חצרות וכמ"ש לעיל. אבל להרמב"ם הא דלעיל לא קאי אלא אשתוף. וא"כ ר' יוסי דלעיל לא קאי אלא אשתוף דהא עד השתא לא איירי בעירובי חצרות כלל. והיאך יאמר בד"א ולא קשיא דקרי ליה עירוב דהכי נמי משכחת לה בפ"ו מ"ה ובסוף פ"ט. אבל קשה הא דקאמר ולא אמרו לערב בחצרות כו' דהוי ליה למנקט ולא אמרו לערב במבואות. [ומיהו בפרק ד' דף מ"ו ע"ב מפרש רש"י דבשלא תשתכח תורת עירוב תחומין קאמר ולפ"ז דעתו נמי דבשתוף מבואות קאמר ר"י וכן הסכימו התוס' שם בשם ר"י וכתבו דקרי שתוף מבוי עירובי חצרות בכמה דוכתי. ולעיל מינה באותו דבור כתבו ראיה לפירש"י דהכא. הברייתא שכתב הר"ב בפ"ו מ"ה] ועוד שמ"ש בפ' דלעיל מ"ח בשם ב"י הכי מסיק להרמב"ם ושתוף מבואות לית ביה האי טעמא דשלא תשתכח כו'. ונראה לי דלהרמב"ם הא דתנן לעיל ולא אמרו כו' לאו טעמיה דר"י הוא כפירש"י והר"ב. אלא מלתא באפי נפשה היא. דהשתא דסליק משיעורא דשתוף מבואות ובעי למימר שיעורא דעירובי חצירות מקדים התנא ושונה דאע"פ שישתתפו צריכין לעירוב חצירות אבל לא אמרו כו' ובגמרא ורי"ף לא גרסי' ולא בוי"ו וניחא טפי ואי נמי גרסי' אתי שפיר. ועיין מ"ש לקמן במשנה הסמוכה בשם הרא"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כא) (על הברטנורא) כפרש"י. והיינו דס"ל דשעור דמ"ח קאי גם אערובי חצירות. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר' אליעזר: ביו"ד צריך להיות:
ר' יהושע אומר ככר הוא עירוב וכו': ביד פ"א דהלכות עירובין סי' ח' ובטור א"ח סי' שס"ו:
והיא פרוסה אין מערבין בה משום איבה: ומסיק בגמ' דאפי' עירבו כולם בפרוסות נמי לא שמא יחזור הדבר לקלקולו כלומר שיבואו ליתן זה פרוס וזה שלם והיכא דלא שייך טעם איבה כגון שאחד מזכה לכולם כתבו הרא"ש והמרדכי והטור והגהות מיימיניות דיכול לערב בפרוסה: ככר כאיסר פי' רש"י ז"ל כמדת איסר: וז"ל ה"ר יהונתן ז"ל בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח שאין נקרא עירוב או שתוף אלא כשהוא מדבר חשוב אבל מים ומלח אין אדם קפיד מתת לחברו כרצונו ואין אדם קונה בהן דירה דמתנת חנם היא אבל בפירות ויין שהן דברים החשובים מערבין ומשתתפין ור' יהושע פליג ואמר דאין מערבין אלא בככר שלם כגרוגרת בכל ככר וככר לכל בעל הבית ואח"כ משימין כולם בסל אחד ואם לא היה שלם אפי' יהיה כ"כ גדול שיש בו מאפה סאה כיון שניטל ממנה שיעור חלתה שהוא אחר מארבעים ושמנה לנחתום הרגיל למכור נקרא פרוסה ואין מערבין בו וכ"ש אם ניטל ממנה שיעור חלה של בעל הבית שהוא אחד עכ"ד שאין מערבין בו. וככר כאיסר לאו דוקא אלא אפי' כגרוגרת והוא שלם מערבין בו:
[הגה נלע"ד צ"ל אלא דוקא כגרוגרת והוא שלם וכו']: א"נ י"ל דר' יהושע מקיל מצד אחד דלא בעי כגרוגרת אלא כשיעור איסר סגי ומחמיר דבעי ככר שלם וטעמו משום איבה שחבריו מכניסין שלם והוא מכניס פרוסה עכ"ל ז"ל: וכתוב בבית יוסף סוף סי' שס"ח וז"ל ודעת רבינו כדעת הראב"ד ז"ל בפ"א מה"ע שאף לעירובי חצירות בעינן שיעור כמו בשתוף וכתב שם הרב המגיד שכן דעת האחרונים ושדחקו עצמן בלשון המשנה שאמרה ככר כאיסר והוא שלם מערבין בו דהיינו כשיש שם ככרות הרבה כגרוגרת לכל א' וא' אבל מדברי הרמב"ם ז"ל שם משמע שדי לכל א' בככר כאיסר ואפילו אין בו כגרוגרת וכתב הרב המגיד דהכי משמע מדברי הגאונים ושכן נראה ע"כ. ומשמע מהרמב"ם ז"ל דכשהוא מזכה בעירובי חצרות לבני החצר אפי' בככר כאיסר יכול לזכות לכל בני החצר ואין צריך שיעור כלל ועיקר רק שיהיה שלם:
תפארת ישראל
יכין
בכל מערבין: נ"ל דה"ק כל מין מאכל ראוי לעירוב ; יש שראוי גם לחצרו'., כפת אפי' אינו שלם, ויש שאינו ראוי רק לתחומין ולשתופי מבואו', כגון שאר אוכלין ומשקין ; חוץ ממים ומלח דלא חזי לשום עירוב. מיהו במים ומלח מעורבין יוצא בו לתחומין ולמבואו' (שפ"ו ות"ט); וי"א שצריך גם מעט שמן, וי"א מעט תבלין. אמנם שיעור מאכל לעירוב, ב' סעודו', ושיעור משקה ב' רבעיו', ובראוי לטבל בו פת, סגי במשקה כדי ללפת בו ב' סעודות פת. רק דבעירוב חצירות או שיתוף דצריך שיהיו מעורבי' שלא יאסר א' על חבירו, סגי בשיעור א' לכולן ; ובתחומין צריך השיעור לכל א' וא' (שס"ח ותי"ג):
ומשתתפין: שתופי מבואו':
ר' יהושע אומר ככר הוא עירוב: לערובי חצרות:
מערבין בו: והוא שיהי' כשיעור הנ"ל, והכי קיי"ל (שס"ו):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת