משנה עוקצין ב דפוסים

<< | משנה עוקצין ב דפוסים | >>

משנה א עריכה

זיתים שכבשן בטרפיהן, טהורים, לפי שלא כבשן אלא למראה.

כשות של קשות והנץ שלה, טהורה.

רבי יהודה אומר, כל זמן שהיא לפני התגר, טמאה.

משנה ב עריכה

כל הגלעינין מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות.

גלעינה של רוטב, אף על פי יוצאה, מצטרפת.

של יבשה, אינה מצטרפת.

לפיכך, חותל של יבשה, מצטרף.

ושל רוטב, אינו מצטרף.

גלעינה שמקצתה יוצאה, שכנגד האוכל, מצטרף.

עצם שיש עליו בשר, שכנגד האוכל, מצטרף.

היה עליו מצד אחד, רבי ישמעאל אומר, רואין אותו כאלו הוא מקיפו בטבעת.

וחכמים אומרים, שכנגד האוכל, מצטרף, כגון הסיאה והאזוב והקורנית.

משנה ג עריכה

הרמון והאבטיח שנימוק מקצתו, אינו מצטרף.

שלם מכאן ומכאן ונימוק מן האמצע, אינו מצטרף.

הפטמא של רמון, מצטרפת.

והנץ שלו, אינו מצטרף.

רבי אליעזר אומר, אף המסרק טהור.

משנה ד עריכה

כל הקליפין מיטמאות ומטמאות ומצטרפות.

רבי יהודה אומר, שלשה קליפין בבצל.

הפנימית, בין שלמה בין קדורה, מצטרפות.

האמצעית, שלמה מצטרפת, וקדורה אינה מצטרפת.

והחיצונה, בין כך ובין כך טהורה.

משנה ה עריכה

המחתך לבשל, אף על פי שלא מירק, אינו חבור.

לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן, חבור.

התחיל לפרק, אוכל שהתחיל בו, אינו חבור.

האגוזים שאמנן, והבצלים שחמרן, הרי אלו חבור.

התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים, אינו חבור.

האגוזים והשקדים, חבור, עד שירסס.

משנה ו עריכה

ביצה מגולגלת, עד שיגוס.

ושלוקה, עד שירסס.

עצם שיש בו מוח, חבור, עד שירסס.

הרמון שפרדו, חבור, עד שיקיש עליו בקנה.

כיוצא בו, שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים, חבור, עד שיתחיל להתיר.

משנה ז עריכה

עלי ירקות — ירוקים, מצטרפין. ולבנים, אינן מצטרפין.

רבי אלעזר בר צדוק אומר, הלבנים מצטרפין בכרוב, מפני שהן אוכל. ובחזרים, מפני שהן משמרין את האוכל.

משנה ח עריכה

עלי בצלים ובני בצלים, אם יש בהן ריר, משתערין בכמות שהן.

אם יש בהן חלל, ממעך את חללן.

פת ספוגנית, משתערת בכמות שהיא.

אם יש בה חלל, ממעך את חללה.

בשר העגל שנתפח, ובשר זקנה שנתמעט, משתערין בכמות שהן.

משנה ט עריכה

קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ, טהורה.

אמר רבי שמעון, מה טיבה לטהר, אלא הטמא בטומאתו, והטהור יאכל.

משנה י עריכה

כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לצאת בהן, אינם מכשירים את הזרעים.

עציץ נקוב, אינו מכשיר את הזרעים.

ושאינו נקוב, מכשיר את הזרעים.

כמה הוא שיעורו של נקב, כדי שיצא בו שרש קטן.

מלאהו עפר עד שפתו, הרי הוא כטבלא שאין לה לזביז.

<< | משנה עוקצין ב דפוסים | >>