משנה עוקצין ב ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק ב · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

ביצה מגולגלת, עד שיגוס.

ושלוקה, עד שירסס.

עצם שיש בו מוח, חבור, עד שירסס.

הרמון שפרדו, חבור, עד שיקיש עליו בקנה.

כיוצא בו, שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים, חבור, עד שיתחיל להתיר.

משנה מנוקדת

בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת, עַד שֶׁיָּגוֹס. וּשְׁלוּקָה, עַד שֶׁיְּרַסֵּס. עֶצֶם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מוֹחַ, חִבּוּר, עַד שֶׁיְּרַסֵּס. הָרִמּוֹן שֶׁפֵּרְדוֹ, חִבּוּר, עַד שֶׁיַּקִּישׁ עָלָיו בַּקָּנֶה. כַּיּוֹצֵא בוֹ, שְׁלַל הַכּוֹבְסִין וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָפוּר בְּכִלְאַיִם, חִבּוּר, עַד שֶׁיַּתְחִיל לְהַתִּיר.

נוסח הרמב"ם

ביצה מגולגלת משיגום ושלוקה עד שירסס עצם שיש בו מוח חיבור עד שירסס הרימון שפרדו חיבור עד שיקיש עליו בקנה כיוצא בו שלל הכובסים והבגד שהוא תפור בכלאים חיבור עד שיתחיל להתיר.


פירוש הרמב"ם

ביצה מגולגלת. בלשון ערב נמרש"ת ופירוש יגוס יכרות אומר כיון שיקלוף ממנה מקום אחד לשתותה משם אותו קליפה כולה הנשארת אינה חבור לפי שאין להשמירה בו כיון שנפתח ממנה מקום א' לפי שהיא שותתת מן המקום ההוא אבל אם היתה שלוקה קשה הקליפה כולה הוא שומר לכל חלק ממנה ועל כן מצטרף עד שירצצו כולה ואז לא תצטרף והענין הזה בעצמו הוא בעצם אשר (אין) [יש] בו מוח לפי שהמוח אוכל והעצם הסובב אותו שומר והוא מצטרף עמו עד שירצצו:

והרמון שפרדו. פירד גרעיניו בתוך קליפתו והרבה עושים זה כשנגבה קליפת הרמון עד שישארו הגרעינין בתוך הקליפות מתנועעים חבור:

עד שיקיש עליו בקנה. עד שיכה ברמון בקנה או בשבט עד שינועו מה שנאחז בקליפה מגרעיני הרמון ואז לא תשאר הקליפה חבור לגרעינין ולא תצטרף:

ושלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור כמו שזכרנו במסכת פרה בפ' אחרון אמנם לפי שאין לו לחבור הזה להשאיר ולעמוד אבל יפרד אמרו כי כיון שיתחיל להתיר אנו חושבין אותו כנפרד ואינו חבור:

פירוש רבינו שמשון

ביצה. מגולגלת. צלוייה כלומר קליפתה חיבור:

שיגוס. מלשון מגיסה בקדירה דמכשירין פ"ה [מי"א]:

שירסס שישבר קליפתה כדי להסירה [א] ובתוספ' פליגא:

עצם שיש בו מוח חיבור. העצם למוח:

עד שירסס. העצם:

הרימון שפרדו. שחתך הרימון לשנים ועדיין הגרגרים מחוברין בקליפה הויא קליפה חיבור:

עד שיקיש בקנה. לנענע הגרגרים שבו:

שלל של כובסים. דרכן לשלול הבגדים זה עם זה הקטן עם הגדול שלא יאבד:

והבגד שהוא תפור בכלאים. ב' חתיכות של בגד צמר שתפרן בחוטי פשתן דודאי סופן ליקרע ולהפרד זה מזה משום איסור כלאים וכן שלל של כובסים סופו להפרד אפילו הכי חיבור לטומאה דאם נטמא זה נטמא זה:

עד שיתחיל להתיר. שמעשה מוציא מיד מעשה ואפילו שלא בשעת מלאכה הוי שלל של כובסים חיבור כדאמרי' בפרק במה טומנין (דף מח:) דניחא ליה דאי מטנפי הדר מחוור להו:

תניא בתוספתא [שם] [ב] ביצה שלוקה ביצה טורמיטא אע"פ שרסס חיבור עד שיתחיל לקלף ביצה [ג] שנתבשלה בקליפתה כולה חיבור צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים אע"פ שפיספסן באור חיבור עד שיתחיל לתלוש. כנפי חגבים וקשקשי דגים אע"פ שהעביר סכין עליהם חיבור עד שיתחיל לקלף. טורמיטא מפרש בפרק הנודר מן המבושל (דף נ:). שפיספסן מפריד את השיער מלשון (נזיר דף מב.) נזיר חופף ומפספס:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ביצה מגולגלת - צלויה קצת, עד שהיא מעורבת וראויה לגמעה:

עד שיגוז - הקליפה חשיבא שומר ומצטרפת, עד שיחתוך ממנו מעט טז, ואז לא חשיבא יותר שומר, שהביצה שותתת ויורדת דרך אותו שבר וחתך:

ושלוקה - אבל אם נשלקה הביצה, שהיא קשה ועומדת בתוך הקליפה ואפילו שנשברה, לעולם חשיבא הקליפה שומר, עד שתהא מרוצצת:

וכן עצם שיש בו מוח - חשיב העצם שומר למוח, ואע"פ שנשבר העצם, עד שיהיה מרוצץ:

הרמון שפירדו - שחתך הרמ [ון לשנים ועדיין הגרגרים מחוברין בקליפה, הויא קליפה חיבור, עד שיקיש בקנה ויתנענעו הגרגרים שבו:

שלל הכובסים - דרך הכובסים לשלול הבגדים הקטן עם הגדול כדי שלא יאבד, וסופו להפרידן:

והבגד שהוא תפור בכלאים - שתי חתיכות של בגד צמר שתפרן בחוטין של פשתן, דודאי סופו להפרידן זו מזו, משום איסור כלאים:

חיבור לטומאה - ואם נטמא האחד נטמא חברו, עד שיתחיל להתיר, ואע"פ שלא גמר להתיר, דמעשה מוציא מידי מעשה:

פירוש תוספות יום טוב

שיגוס. והר"ב העתיק שיגוז. ופי' שיחתך. ויהיה שם מושאל. מגזי נזרך והשליכי (ירמיה ז). והרמב"ם העתיק כגי' הספר. ופי' יכרית. ויתכן להיות שהסמ"ך והזי"ן מתחלפין. ששניהם ממוצא זסשר"ץ, והר"ש העתיק ג"כ בסמ"ך. ופי' מלשון מגיסה בקדרה דמכשירין פ"ה. ע"כ. ולי היה נראה לגרוס שיגום במ"ם מלשון עד שיגום פ"ד דשביעית וספ"ט דתרומות ועוד רבים במשנה:

שלל הכובסין כו' חבור. פי' הר"ב לטומאה כלומר אבל לא להזייה. כדתנן במשנה ט' פרק בתרא דפרה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על הברטנורא) שם מושאל מגזי נזרך. ולי נראה שצריך לגרוס סיגוס:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ביצה מגולגלת:    צלוי' קצת עד שראוי' להתגלגל:

עד שיגוז בזין:    היא גירסת הרמב"ם ז"ל אבל הר"ש והרא"ש ז"ל גרסי עד שיגוס בסמך מלשון מגיסה בקדרה דבפ"ה דמכשירין כלומר שמפריד בקיסם האוכל מן הקליפה ומערב המלח והאוכל יחד תו לא הוי חבור אע"פ שהאוכל עדיין בתוך הקליפה הוי כאוכל הנתון תוך כלי שאין לכלי לא תורת יד ולא תורת שומר עכ"ל ז"ל:

שלל הכובסים:    ועיין במ"ש במתני' דלעיל בשם ה"ר יהוסף ז"ל. ואפילו שלא בשעת מלאכה הוי שלל של כובסין חבור כדאמרי' התם דניחא ליה דאי מיטנפי הדר מחוור להו. והילך פי' תוספות יום טוב שיגוס וריר"ב ז"ל העתיק שיגוז כו' ולי היה נראה לגרוס שיגום במם כו': [הגה"ה גם אני תמה למה לא נזכרה גירסא זו בשום מפרש במשנה זו]:

תפארת ישראל

יכין

ביצה מגולגלת:    ר"ל ביצה צלויה קצת. וראוי לגומעה דרך הנקב שיעשה בקליפה:

עד שיגוס:    שיגום גרסינן. מלשון גוממו עם השופי [חולין צ"ב א']. ור"ל הכא עד שיחתוך קצת מהקליפה. שיהיה יכול לשתותה דרך שם. אז גם שאר חלק הקליפה שנשארת עליה אינו חיבור. דמדנפתח חלק קצת מהקליפה. תו אין כל הנשאר דין שומר משום שלחלוחית שבביצה שותת ויוצא דרד הנקב שבקליפה:

ושלוקה:    מבושלת הרבה:

עד שירסס:    דבנשלקה בישול מרובה. אף שיש נקב גדול בהקליפה. המאכל נשאר בתוכה. והו"ל חיבור עד שירצץ כולו. וכקליפי אגוזים לעיל [וער"מ]. ולהרא"ש עד שיגום גרסינן ברישא. והוא מלשון מגיסה בקדרה [מכשירין פ"ה]. ור"ל עד שיפריד המאכל שבתוך הקליפה מהקליפה. כדי לערבו (בקליפה) עם מלח ולגומעה מתוך הקליפה עצמה. דמשהפריד המאכל. אף שעדיין הוא תוך הקליפה הו"ל כמאכל הנתון תוך כלי. שאין על הכלי לא תורת יד ולא תורת שומר. אבל שליקה מיד כשהחתיל לשבר הקליפה. תו לא הוה הנשאר חיבור [עכ"ל הרא"ש. ור"ל דה"ט דכיון דנשלקה כולה נפרדת מהקליפה. וכמאן דמונח בקופסא דמי. ואת"ל א"כ אפילו בשהקליפה כולה שלימה לא נהווה חיבור מה"ט. דאטו במונח בקופסא שלימה נחשב הקופסא כשומר ויהא נחשב חיבור. י"ל דכיון דהקליפה שלימה סביב בטבע כבתחלה. שומר מעליא הוא. אף שמופרדת בפנים. דמדהוא בטבע כך לא דמי כלל לכלי. ולפ"ז לפי' קמא שלוקה חמורה ממגולגלת. ולהרא"ש שלוקה קילא ממגולגלת. דבשליקה א"צ שיגיס וסגי משירסס. ולכאורה להרא"ש הלשון קצת דחוק. דא"כ מה עד שירסס. משירסס הול"ל [ועיין ב"מ דף פ"ח ב']. ואת"ל הרי גם לפי' האחר דמגולגלת חמיר טפי. ואפילו הכי קאמר גבה עד שיגום ולא משיגום. י"ל התם עד שיגום קאי אמלת חיבור שהזכיר בסוף מ"ה. וה"ק דהוא חיבור עד שיגום. משא"כ להרא"ש דקודם ריסוק השלוקה הזכיר התנא שיעורא רבה דגיסת המגולגלת. טפי הוה ניחא דנימא בשלוקה משירסס אינה חיבור. וי"ל דגם להרא"ש לא קשה דאף דלדידיה שליקה קולא בחד צד ממגולגלת. דא"צ שיגוס. עכ"פ בחד צד תו חמיר שלוקה. דבמגולגלת סגי בשיעשה בה נקב. כדי ליגוס משם החלבון וחלמון. ובשליקה צריך עכ"פ שירסס כולה]:

עצם שיש בו מוח חבור:    העצם הו"ל שומר להמוח:

הרמון:    גראנאט. והוא פרי גדול כאפעלסינא. ומראית קליפתה אדמדמת. ראטהברוין בלשון אשכנז. והקליפה קשה קצת. ויש בתוכה כמה חדרים קטנים לארכה. כחדרי וועלשנוס. וכל חדר וחדר יוכל להפרידו מחביריו. ולכן נקראים החלקים פרודות. וכל חדר וחדר מלא גרעינים קטנים מתוקים. והם נאכלים. והיינו דקאמר הכא רימון שפרדו. ר"ל שקרע חלקי הרימון זה מזה. ועדיין הגרגרין מהודקין תיך החדרים בקליפה. הקליפה הוה כשאר שומר חיבור להגרגרין שהן אוכל:

עד שיקיש עליו בקנה:    שיתנענעו ע"י זה הגרגרין ויתנתקו מהקליפה. דאז אף שעדיין הן תוך הקליפה. אין הקליפה חיבור להן. מדהן אז כמונחין תוך כלי:

כיוצא בו שלל הכובסין:    דרך הכובסין לשלול ולתפור יחד הרבה בגדים קטנים כדי שלא יאבדו. או שישלל יחד בגדים גדולים שהן של אדם א' כדי שלא יתחלפו בבגדי אדם אחר:

והבגד שהוא תפור בכלאים:    שתפרו לצורך מה בכלאים. ושניהן עשויין לנתקן בסוף זה מזה:

חבור:    לטומאה משום יד. אבל לא להזייה [כפי"ב דפרה מ"ט]:

עד שיתחיל להתיר:    אף שלא גמר דמעשה מוציא מיד מעשה [כספכ"ה דכלים]. ולהכי סגי בגלוי דעתיה דלא ניחא ליה בחיבורן:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים