משנה עדויות א דפוסים
משנה עדויות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
שמאי אומר, כל הנשים דיין שעתן.
והלל אומר, מפקידה לפקידה, אפילו לימים הרבה.
וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה, ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת.
כל אשה שיש לה וסת, דיה שעתה.
המשמשת בעדים, הרי זו כפקידה, ממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה.
שמאי אומר, מקב לחלה.
והלל אומר, מקביים.
וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא קב ומחצה חייבים בחלה.
ומשהגדילו המדות אמרו, חמשת רבעים חייבין.
רבי יוסי אומר, חמשה פטורין, חמשה ועוד, חייבין.
הלל אומר, מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, [ אלא ] שאדם חייב לומר בלשון רבו.
ושמאי אומר, תשעה קבין.
וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון, שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם.
ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה, ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו, שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם.
ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין, שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו, שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין.
היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל דבריו, עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין.
אמר רבי יהודה, אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה, שאם יאמר האדם כך אני מקובל, יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת.
בית שמאי אומרים, רובע עצמות מן העצמים, בין משנים בין משלשה.
ובית הלל אומרים, רובע עצמות מן הגויה, מרוב הבנין או מרוב המנין.
שמאי אומר, אפלו מעצם אחד.
כרשיני תרומה, בית שמאי אומרים, שורין ושפין בטהרה, ומאכילין בטומאה.
בית הלל אומרים, שורין בטהרה, ושפין ומאכילין בטומאה.
שמאי אומר, יאכלו צריד.
רבי עקיבא אומר, כל מעשיהם בטומאה.
הפורט סלע ממעות מעשר שני, בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות.
[ רבי מאיר אומר ] אין מחללין כסף ופירות על הכסף.
וחכמים מתירין.
הפורט סלע של מעשר שני בירושלים, בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות.
הדנים לפני חכמים אומרים, בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות.
רבי עקיבא אומר, בשלשה דינרים כסף וברביעית [ כסף ברביעית ] מעות.
ורבי טרפון אומר, ארבעה אספרי כסף.
שמאי אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה.
כסא של כלה שנטלו חפוייו, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין.
שמאי אומר, אף מלבן של כסא, טמא.
כסא שקבעו בעריבה, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין.
שמאי אומר, אף העשוי בה.
אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
האשה שבאה ממדינת הים ואמרה מת בעלי, תינשא. מת בעלי, תתיבם.
ובית הלל אומרים, לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד.
אמרו להם בית שמאי, אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה ממדינת הים, לא דברו בקציר אלא בהווה.
חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.
בית שמאי אומרים, תינשא ותיטול כתובתה.
ובית הלל אומרים, תינשא ולא תיטול כתובתה.
אמרו להם בית שמאי, התרתם את הערוה החמורה, לא תתירו את הממון הקל.
אמרו להם בית הלל, מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה.
אמרו להם בית שמאי, והלא מספר כתובתה נלמוד, שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך.
חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל.
אמרו להם בית שמאי, תקנתם את רבו, ואת עצמו לא תקנתם. לישא שפחה, אינו יכול. בת חורין, אינו יכול. ליבטל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיה מה, יח) לא תהו בראה, לשבת יצרה.
אלא, מפני תקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו.
חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.
כלי חרס מציל על הכל, כדברי בית הלל.
ובית שמאי אומרים, אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס.
אמרו להם בית הלל, מפני מה.
אמרו להם בית שמאי, מפני שהוא טמא על גב עם הארץ, ואין כלי טמא חוצץ.
אמרו להם בית הלל, והלא טהרתם אוכלים ומשקין שבתוכו.
אמרו להם בית שמאי, כשטהרנו אוכלים ומשקים שבתוכו, לעצמו טהרנו.
אבל כשטהרת את הכלי, טהרת לך ולו.
חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
משנה עדויות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב