משנה עדויות א יג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק א · משנה יג | >>
מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל.
אמרו להם בית שמאי, תקנתם את רבו, ואת עצמו לא תקנתם. לישא שפחה, אינו יכול. בת חורין, אינו יכול. ליבטל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיה מה, יח) לא תהו בראה, לשבת יצרה.
אלא, מפני תקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו.
חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.
מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין,
- עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד,
- וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד,
- דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
- אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
- תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ,
- וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם.
- לִשָּׂא שִׁפְחָה, אֵינוֹ יָכוֹל;
- בַּת חוֹרִין, אֵינוֹ יָכוֹל.
- לִבָּטֵל?
- וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מה, יח):
- "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ".
- אֶלָּא, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם,
- כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ,
- וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין,
- וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָּמָיו.
- חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי:
מי שחציו עבד, וחציו בן חורין -
- עובד את עצמו יום אחד, ואת רבו יום אחד - כדברי בית הלל.
- בית שמאי אומרין:
- תיקנתם את רבו - ואת עצמו לא תיקנתם,
- לישא שפחה - אינו יכול,
- בת חורין - אינו יכול,
- יבטל?
- והלוא לא נברא העולם - אלא לפריה ורביה,
- שנאמר: "לא תוהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיהו מה יח),
- אלא, מפני תיקון העולם - כופין את רבו,
- ועושה אותו בן חורין,
- וכותב שטר - על חצי דמיו.
- חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
- תיקנתם את רבו - ואת עצמו לא תיקנתם,
אין הפרש, בין שיהיה עבד של שני שותפין וישחרר אחד מהן חלקו, או שרבו נוטל ממנו קצת דמיו ושחרר קצתו באותן הדמים.
וכן אילו היו אדונים הרבה ושחרר אחד מהם חלק ממנו, מכריחין הנשארים לשחרר כלומר ישלימו שחרורו.
וכבר קדם פירוש הלכה זו בפרק רביעי מגיטין:
מי שחציו עבד וחציו בן חורין - כגון עבז. של שני שותפים ושחררו אחד מהן. אי נמי, שקבל רבו ממנו חצי דמיו ושחרר חציו באותן הדמים:
תקנתם את רבו - שאינו חסר כלום:
לישא שפחה אינו יכול - מפני צד חירות שבו:
בת חורין אינו יכול - מפני צד עבדות שבו:
כופין את רבו ועושהו בן חורין - והוא הדין אם היה עבד של מאה שותפין ואחד מהם שחררו, שכופין את כולם לשחררו:
מי שחציו עבד וכו'. משנה זו שנויה בפ"ד דגיטין משנה ה' וע"ש:
.אין פירוש למשנה זו
מי שחציו וכו': שנויה בגיטין פרק השולח. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם:
שנאמר לא תוהו בראה: כתב הרב הנזכר ז"ל נ"ל דהא דלא מייתי ראיה ממאי דכתיב בתורה פרו ורבו שהיא מ"ע דה"ק ליבטל והלא לא נברא וכו' כלומר היאך אפשר לו ליבטל והלא הקב"ה ברא את היצר של התשמיש כדי שיפרו וירבו א"כ אי אפשר ליבטל כיון שיש בו יצר הרע והיינו הא דמייתי ראיה מפסוק לא תהו בראה וכו':
יכין
מי שחציו עבד וחציו בן חורין: [גיטין פ"ד מ"ה], דהיינו עבד של כמה שותפין ושחררו א' מהן. וחציו דנקט לאו דוקא:
לישא שפחה אינו יכול: מצד חירות שבו, שאסור בשפחה
בת חורין אינו יכול: מצד עבדות שבו שאסור בבת חורין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת