משנה עדויות א ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק א · משנה ט | >>
הפורט סלע ממעות מעשר שני, בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות.
[ רבי מאיר אומר ] אין מחללין כסף ופירות על הכסף.
וחכמים מתירין.
הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- בְּכָל הַסֶּלַע מָעוֹת;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף, וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף;
- וַחֲכָמִים מַתִּירִין:
הפורט סלע ממעות מעשר שני -
- בית שמאי אומרין: בכל הסלע מעות.
- ובית הלל אומרין: בשקל כסף, ובשקל מעות.
- רבי מאיר אומר: אין מחללין כסף ופירות - על הכסף.
- וחכמים - מתירין.
בית שמאי מתירין לו לצרף הסלע כולו במעות נחושת, ואף על פי שאין מוציא אותם כולן בפעם אחת, וזהו חוץ לירושלים.
ושקל - הוא חצי סלע.
ורבי מאיר אומר, כי כשיהיה לאדם פירות מעשר שני ששווים שלשה דינרים על דרך משל, שאין מותר לו שיקח אותן פירות עם דינר של מעות מעשר שני, ויאמר כל זה, כלומר הפירות והדינר, מחוללין על דינר זה, לפי שהדינר כסף הוא.
וחכמים מתירין כגון זה.
והלכה כחכמים:
הפורט סלע ממעות מעשר שני - מי שיש לו מעות נחשת של מעשר שני ובא לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משאוי הדרך:
בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות - אם בא לפורטן, יכול הוא לפרוט כולן, ונותן מעות בשביל כל הסלע:
ובית הלל אומרים - לא יפרוט אלא חציין. שכשיבוא לירושלים יהיה צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה, ואם ירוצו הכל אצל שולחני לפרוט יוקירו הפרוטות, ונמצא מעשר שני נפסד. לפיכך ישא פרוטות עמהן להוציא במקצת, ולכשיכלו יפרוט בכסף שבידו מעט מעט. שקל הוא חצי סלע:
אין מחללין כסף ופירות על כסף - מי שיש לו חצי דינר כסף של מעשר, ופירות של מעשר שוים חצי דינר, לא יצרפם יחד לחללם על דינר:
וחכמים מתירים - בכהאי גוונא על ידי צירוף פירות, כיון שאין לו אלא חצי דינר כסף. אבל לחלל דינר כסף, ופירות שוין דינר, על חצי סלע שהוא שני דינרין, מודים חכמים שאין מחללים. והלכה כחכמים:
הפורט סלע ממעות מעשר שני וכו'. גם זו שנויה שם מ"ח. וע"ש:
.אין פירוש למשנה זו
הפורט סלע ממעות מעשר שני: הכא ל"ג בירושלים וגרסינן ממעות מעשר שני דהכי איתא בב"מ פ' הזהב ופי' רש"י ז"ל דהאי גברא אית ליה פרוטות של מעשר שני חוץ לירושלים וקבעי לאחליפינהו בסלע של כסף בכל הסלע מעות המעות שיש בידו יכול לחללם כולם עד שיעור סלע של כסף ובה"א בשקל כסף וב"ה לחומרא הוא דמחמרי לדעת רש"י ז"ל שכתב ובה"א לא יפרוט לשלחני אלא חצין וטעמא שהפרוטות יוצאות בירושלים וכשיבא שם והוא צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה ירוצו הכל אצל השלחני ויוקירו הפרוטות ונמצא מעשר נפסד לפיכך אמרו רבנן דהאי גברא ישא פרוטו' עמו להוציא במקצת ולכשיכלו יפרוט הכסף שבידו מעט מעט. ומ"ש הרב שמעות דהכא היינו פרוטות מוכרח הוא דהכי מוכחן כולהו תנאי דסיפא וטעמא נפרש בס"ד אלא מה שכתב דב"ש לקולא וב"ה לחומרא הקשו עליו בתוספות דהכא במסכת עדויות תנן לה בפרק קמא ולא תני לה בפרק ד' בהדי הנך דב"ש לקולא וב"ה לחומרא ועוד הקשו עליו דהיכי תנן הפורט ועל אלו הקושיות סובר רש"י ז"ל דכי פרכינן בכל דוכתא וליתנייה גביה קולי ב"ש וחומרי ב"ה לאו למימרא דבאותו פרק שמתחיל אלו דברים מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דוקא קאמר דליתנייה שם דכמה תנאי פליגי על אותן שמנויים שם ומוסיפין עליהם בפרקים אחרים אלא בעדויות בכולה מסכתא הוא דקאמר ולכך תמצא בכל מקום שמקשה וליתנייה בקולי ב"ש וכו' מפ' שם רש"י ז"ל בעדויות פירוש בכולה מסכת באיזה מקום שיהיה וזו שנויה היא כאן. ומה שהקשו עליו נמי דהא פורט קתני אינה קושיא דהא אסיקנא הכא בגמרא דמצרף הוא דקאמר כפירוש רש"י ז"ל ואיידי דתנא סיפא הפורט דדוקא הוא תנא רישא נמי הפורט וכן פירש הראב"ד ז"ל בפירושו גם כן ובפרק המפקיד נמי תניא גבאי צדקה פורטין לאחרים וכו' וההוא כונתם לצרף קאמר דהפרוטות מחלידות בידם ועוד דפלוגתא דר"מ ורבנן בצרוף הוא דפליגי ורישא דומיא דסיפא ועוד דאין דרך להוליך עמו משא של פרוטות אלא לצרפם בדינרי זהב או בדינרי כסף להקל המשא משא"כ לעומד בירושלם דדרכו לפרוט בפרוטות וליקח מן החנוני ירק וצרכי סעודה והיינו טעמא של בעלי הגמ' שפירשו האי דהכא במצרף והשני כמשמעו אבל מה שהוקשה לי בדבריו ז"ל הוא דאי טעמ' דב"ה משום דיוקירו הפרוטות בירושלם ונמצא מעשר שני מפסיד וכו' מאי שייכא הכא פלוגתא דר"מ ורבנן וכי תימא מילתא באפי נפשיה הוא ליתא דהא הכא בעדויות קתני לה בהדי פלוגתא דב"ש וב"ה דומיא דסיפא הפורט בירושלם דפליגי על ת"ק דב"ה כל הנהו תנאי ודמיין לריש מכלתין דאשכחן רבנן דפליגי על ב"ה וב"ש ואמרי לא כדברי זה ולא כדברי זה ואף שהיו ב"ד של אחריהם הנהו תנאי וה"נ נפרש הכא ועוד לדידיה תימא דהיכי אמרינן בגמרא דינר כסף ודינר פירות דברי הכל אסור מ"ט דרבנן לכך נ"ל דטעמא דב"ש דסברי דיכול אדם חוץ לירושלם לצרף בין שיש בידו כל סך הסלע מפרוטות ובא לצרפן בסלע שיכול ובין אם יש בידו חצי סלע במעים של כסף וחצי בפירות או חצי בפרוטות דשרי וב"ה פליגי עלייהו כיון דעבד בזיון למעשר שני דפריק פירות כ"כ בנחושת עד שיעור סלע השתא לא שרינן ליה לפרוקינהו לכולהו וכיון דלא שרינן ליה לפרוקינהו יזהר בעצמו מעיקרא דלא פריק כ"כ פירות שיעור סלע בפרוטות נחשת הלכך לא יחליף אלא חצי סלע של פרוטות ויעמיד בידו חציין ויעלם לירושלים משום קנסא והשתא ר"מ ורבנן פליגי על ת"ק דב"ה ביותר קלה דאפי' פירות וכסף על כסף אסור משום דטעמא דמשמע מב"ה דדוקא הכא מחמרי משום דעבד בזיון למעשר שני כדפרישנא אבל כי פריק חצי סלע במעים של כסף יש לו פירות חצי סלע דכו"ע מודו דשרי כיון דליכא בזיון דמעשר שני ואשומעינן ר"מ ורבנן דגם צירוף זה אסור אפילו דינר כסף בהדי פירות אסור לצרופי משום גזרה אחרת דאית להו כסף על כסף לא מחללינן כדאיתא במסכת דמאי ומפרש בגמ' דדינר כסף דכ"ע ל"פ דחשיב הוא ואפילו יש לו פירות וכן אם יש בפירות שיעור דינר חשיבי באפי נפשייהו ולא צריכי לטפול להם מעות דכסף לא גריר אגבייהו ואסור ואע"ג דכסף לא הוי אלא חצי דינר כי פליגי בחצי דינר פירות וחצי דינר כסף שבא להחליף ולצרף בדינר ר"מ סבר אף הכא נמי לא גריר כסף גבי פירות וכסף על גבי כסף הוי ואסור דנגעי אתקנתא דכסף על כסף ועל כסף דתני ר"מ עד כדי דינר כסף קאמר דאסור ורבנן סברי דגריר אטו פירות ולא חשיב אלא כמו פירות לחודייהו ע"ג כסף כן נ"ל הר"ר שלמה שיריליו ז"ל:
ר"מ אומר אין מחללין כסף ופירות על כסף: פי' כסף הבא מכח פירות אין מחללין אותו על הכסף חוץ לירושלים דקסבר כסף ראשון ולא כסף שני ואע"ג דפרוטות לגבי כספים פירות נינהו מכל מקום כיון דלגבי פירות טיבעא נינהו כסף מיקרו ורחמנא אמר הכסף כסף ראשון וכל שכן כסף על כסף שאין מחללין והכי איתא בב"מ:
וחכמים מתירין: איכא למימר רבנן בתראי סברי דאפילו כספא עילוי כספא כגון מעין ופונדיונים על הסלע מחללין דלא דרשינן הכסף כסף ראשון וכ"ש פרוטות על הסלע וב"ש סברי וגם ב"ה פרוטות הוא דמחללין על הסלע דפירא נינהו לגבי כספא אבל כסף על כסף לא דלהכי אהני הכסף הראב"ד ז"ל. וכ' הר"ר יהוסף ז"ל בס"א ל"ג משנה זו וכן נ"ל נכון כי כל אלו המשניות לא נשנו כאן אלא לומר כל מחלוקת שחלקו בה ב"ש וב"ה ושמאי עצמו ובמשנה זו לא נזכר שמאי אלא שצריך לומר שהביאה אגב כיון שהיא סמוכה לו ודוחק ע"כ:
יכין
הפורט סלע ממעות מעשר שני: גם זאת משנה היא שם [מ"ח]. ור"ל מי שרוצה להחליף מעות נחושת של מעשר שני על מעות כסף מפני משא הדרך. דחוץ לירושלים מחליפין רק פירות על מעות. וא"כ ה"ה נחושת על כסף ולא איפכא, משום דנחושת מחשב פירא וכספא מחשב מטבע. אבל בירושלים הדין בהיפך. אבל כסף על כסף כאן וכאן אסור להחליף:
בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות: ר"ל דמותר לו להחליף אפילו כל הפרוטות של מעשר שני שהן בשוויי סלע. בעד מעות כסף, כדי שלא יתעפשו לו הפרוטות בדרך ויפסיד המעשר:
ובית הלל אומרים בשקל: הוא חצי סלע:
ובשקל מעות: שכשיבואו הכל עם סלעים לירושלים, וירצו להחליפם על פרוטות כדי לקנות על יד על יד מאכלים, יתיקרו הפרוטות ויפסיד המעשר:
על הכסף: ר"ל ביש לו בחצי דינר פירות ובחצי דינר מעות כסף, לא יחללם בביתו על דינר שלם:
וחכמים מתירין: דמשום דהפירות מועטים, אינן כדי פדיון לבדן. אבל ביש לו בדינר פירות, שיש בהן כדי פדיון, לכ"ע אין מצטרפין עם מעות לחללן על כסף:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת