משנה עדויות א רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) שמאי אומר: כל הנשים - דיין שעתן.
- הלל אומר: מפקידה לפקידה - אפילו לימים הרבה.
- וחכמים אומרין: לא כדברי זה, ולא כדברי זה, אלא -
- מעת לעת - ממעטת על יד מפקידה לפקידה,
- ומפקידה לפקידה - ממעטת על יד מעת לעת.
- כל אשה שיש לה וסת - דייה שעתה.
- והמשמשת בעדים - הרי זו כפקידה,
- וממעטת על יד מעת לעת, ועל יד מפקידה לפקידה.
- והמשמשת בעדים - הרי זו כפקידה,
(ב) שמאי אומר: מקב חלה.
- הלל אומר: מקביים.
- וחכמים אומרין: לא כדברי זה, ולא כדברי זה, אלא - קב ומחצה חייבין בחלה.
- משהגדילו המידות אמרו: חמשת רבעים חייבין.
- רבי יוסי אומר: חמישה - פטורין,
- חמישה ועוד - חייבין.
(ג) הלל אומר: מלא הין מים שאובין - פוסלין את המקוה,
- שאדם חייב לומר כלשון רבו.
- שמאי אומר: תשעת קבין.
- וחכמים אומרין: לא כדברי זה, ולא כדברי זה,
- עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים,
- והעידו משם שמעיה ואבטליון,
- ששלשת לוגין מים שאובין - פוסלין את המקוה,
- וקיימו את דבריהם.
(ד) ולמה מזכירין דברי שמאי והלל לבטלן?
- ללמד לדורות הבאין,
- שלא יהא אדם - עומד על דברו,
- שהרי אבות העולם - לא עמדו על דבריהם.
(ה) ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובים?
- הואיל ואין הלכה - אלא כדברי המרובין,
- שאם יראה בית דין את דברי היחיד, ויסמוך עליו -
- שאין בית דין, יכול לבטל את דברי בית דין חברו - עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין.
- היה גדול ממנו בחכמה - אבל לא במנין,
- במנין - אבל לא בחכמה,
- אינו יכול לבטל את דברו - עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין.
- במנין - אבל לא בחכמה,
(ו) אמר רבי יהודה:
- אם כן, למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלן?
- שאם יאמר אדם: כך אני מקובל,
- יאמר לו: כדברי איש פלוני - שמעת.
- אם כן, למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלן?
(ז) בית שמאי אומרין:
- רובע עצמות מן העצמים - בין משנים, ובין משלשה.
- בית הלל אומרין:
- רובע עצמות מן הגוויה - מרוב הבניין, או מרוב המנין.
- שמאי אומר: אפילו מעצם אחד.
(ח) כרשיני תרומה -
- בית שמאי אומרין:
- שורין ושפין - בטהרה,
- ומאכילין - בטומאה.
- בית הלל אומרין:
- שורין - בטהרה,
- ושפין ומאכילין - בטומאה.
- שמאי אומר: יאכלו צריד.
- רבי עקיבה אומר: כל מעשיהם - בטומאה.
- בית שמאי אומרין:
(ט) הפורט סלע ממעות מעשר שני -
- בית שמאי אומרין: בכל הסלע מעות.
- ובית הלל אומרין: בשקל כסף, ובשקל מעות.
- רבי מאיר אומר: אין מחללין כסף ופירות - על הכסף.
- וחכמים - מתירין.
(י) הפורט סלע של מעשר שני בירושלים -
- בית שמאי אומרין: בכל הסלע מעות.
- ובית הלל אומרין: בשקל כסף, ובשקל מעות.
- הדנים לפני חכמים אמרו: בשלשה דינרים כסף, ובדינר מעות.
- רבי עקיבה אומר: בשלשה דינרים כסף, וברבעת כסף, וברבעת מעות.
- רבי טרפון אומר: ארבעה אספרי כסף.
- שמאי אומר: יניחנה בחנות - ויאכל כנגדה.
(יא) כיסא של כלה שניטלו חיפויו -
- בית שמאי - מטמאין.
- ובית הלל - מטהרין.
- שמאי אומר: אף מלבן של כיסא - טמא.
- כיסא שקבעו בעריבה -
- בית שמאי - מטמאין.
- ובית הלל - מטהרין.
- שמאי אומר: אף העשוי בה.
(יב) אלו דברים - שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
- האשה שבאה ממדינת הים,
- ואמרה: מת בעלי - תינשא,
- מת בעלי - תתיבם.
- ובית הלל אומרין: לא שמענו - אלא בבאה מן הקציר בלבד.
- אמרו להן בית שמאי:
- אחת הבאה מן הקציר,
- ואחת הבאה מן הזיתים,
- ואחת הבאה ממדינת הים,
- לא דברו בקציר - אלא בהווה.
- חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
- בית שמאי אומרין: תינשא - ותיטול כתובה.
- ובית הלל אומרין: תינשא - ולא תיטול כתובה.
- אמרו להן בית שמאי לבית הלל:
- התרתם את הערוה החמורה - לא תתירו את הממון הקל?
- אמרו להן בית הלל:
- מצינו, שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה.
- אמרו להן בית שמאי:
- והלוא מספר כתובתה נלמוד,
- שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר - תיטלי מה שכתוב ליך.
- חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
- ואמרה: מת בעלי - תינשא,
(יג) מי שחציו עבד, וחציו בן חורין -
- עובד את עצמו יום אחד, ואת רבו יום אחד - כדברי בית הלל.
- בית שמאי אומרין:
- תיקנתם את רבו - ואת עצמו לא תיקנתם,
- לישא שפחה - אינו יכול,
- בת חורין - אינו יכול,
- יבטל?
- והלוא לא נברא העולם - אלא לפריה ורביה,
- שנאמר: "לא תוהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיהו מה יח),
- אלא, מפני תיקון העולם - כופין את רבו,
- ועושה אותו בן חורין,
- וכותב שטר - על חצי דמיו.
- חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
- תיקנתם את רבו - ואת עצמו לא תיקנתם,
(יד) כלי חרס - מציל על הכל, כדברי בית הלל.
- בית שמאי אומרין: אינו מציל, אלא - על האוכלים, ועל המשקין, ועל כלי חרס.
- אמרו להם בית הלל: מפני מה?
- אמרו להם בית שמאי: מפני שהוא טמא על גב עם הארץ,
- ואין כלי טמא - חוצץ.
- אמרו להם בית הלל: והלוא טיהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו?
- אמרו להם בית שמאי: כשטיהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו - לעצמו טיהרנו,
- אבל כשטיהרת את הכלי - טיהרת לך, ולו.
- חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
- אבל כשטיהרת את הכלי - טיהרת לך, ולו.
הדף הראשי של משנה עדיות א
משנה עדויות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב