משנה עדויות א רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) שמאי אומר: כל הנשים - דיין שעתן.

הלל אומר: מפקידה לפקידה - אפילו לימים הרבה.
וחכמים אומרין: לא כדברי זה, ולא כדברי זה, אלא -
מעת לעת - ממעטת על יד מפקידה לפקידה,
ומפקידה לפקידה - ממעטת על יד מעת לעת.
כל אשה שיש לה וסת - דייה שעתה.
והמשמשת בעדים - הרי זו כפקידה,
וממעטת על יד מעת לעת, ועל יד מפקידה לפקידה.


(ב) שמאי אומר: מקב חלה.

הלל אומר: מקביים.
וחכמים אומרין: לא כדברי זה, ולא כדברי זה, אלא - קב ומחצה חייבין בחלה.
משהגדילו המידות אמרו: חמשת רבעים חייבין.
רבי יוסי אומר: חמישה - פטורין,
חמישה ועוד - חייבין.


(ג) הלל אומר: מלא הין מים שאובין - פוסלין את המקוה,

שאדם חייב לומר כלשון רבו.
שמאי אומר: תשעת קבין.
וחכמים אומרין: לא כדברי זה, ולא כדברי זה,
עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים,
והעידו משם שמעיה ואבטליון,
ששלשת לוגין מים שאובין - פוסלין את המקוה,
וקיימו את דבריהם.


(ד) ולמה מזכירין דברי שמאי והלל לבטלן?

ללמד לדורות הבאין,
שלא יהא אדם - עומד על דברו,
שהרי אבות העולם - לא עמדו על דבריהם.


(ה) ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובים?

הואיל ואין הלכה - אלא כדברי המרובין,
שאם יראה בית דין את דברי היחיד, ויסמוך עליו -
שאין בית דין, יכול לבטל את דברי בית דין חברו - עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין.
היה גדול ממנו בחכמה - אבל לא במנין,
במנין - אבל לא בחכמה,
אינו יכול לבטל את דברו - עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין.


(ו) אמר רבי יהודה:

אם כן, למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלן?
שאם יאמר אדם: כך אני מקובל,
יאמר לו: כדברי איש פלוני - שמעת.


(ז) בית שמאי אומרין:

רובע עצמות מן העצמים - בין משנים, ובין משלשה.
בית הלל אומרין:
רובע עצמות מן הגוויה - מרוב הבניין, או מרוב המנין.
שמאי אומר: אפילו מעצם אחד.


(ח) כרשיני תרומה -

בית שמאי אומרין:
שורין ושפין - בטהרה,
ומאכילין - בטומאה.
בית הלל אומרין:
שורין - בטהרה,
ושפין ומאכילין - בטומאה.
שמאי אומר: יאכלו צריד.
רבי עקיבה אומר: כל מעשיהם - בטומאה.


(ט) הפורט סלע ממעות מעשר שני -

בית שמאי אומרין: בכל הסלע מעות.
ובית הלל אומרין: בשקל כסף, ובשקל מעות.
רבי מאיר אומר: אין מחללין כסף ופירות - על הכסף.
וחכמים - מתירין.


(י) הפורט סלע של מעשר שני בירושלים -

בית שמאי אומרין: בכל הסלע מעות.
ובית הלל אומרין: בשקל כסף, ובשקל מעות.
הדנים לפני חכמים אמרו: בשלשה דינרים כסף, ובדינר מעות.
רבי עקיבה אומר: בשלשה דינרים כסף, וברבעת כסף, וברבעת מעות.
רבי טרפון אומר: ארבעה אספרי כסף.
שמאי אומר: יניחנה בחנות - ויאכל כנגדה.


(יא) כיסא של כלה שניטלו חיפויו -

בית שמאי - מטמאין.
ובית הלל - מטהרין.
שמאי אומר: אף מלבן של כיסא - טמא.
כיסא שקבעו בעריבה -
בית שמאי - מטמאין.
ובית הלל - מטהרין.
שמאי אומר: אף העשוי בה.


(יב) אלו דברים - שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

האשה שבאה ממדינת הים,
ואמרה: מת בעלי - תינשא,
מת בעלי - תתיבם.
ובית הלל אומרין: לא שמענו - אלא בבאה מן הקציר בלבד.
אמרו להן בית שמאי:
אחת הבאה מן הקציר,
ואחת הבאה מן הזיתים,
ואחת הבאה ממדינת הים,
לא דברו בקציר - אלא בהווה.
חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
בית שמאי אומרין: תינשא - ותיטול כתובה.
ובית הלל אומרין: תינשא - ולא תיטול כתובה.
אמרו להן בית שמאי לבית הלל:
התרתם את הערוה החמורה - לא תתירו את הממון הקל?
אמרו להן בית הלל:
מצינו, שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה.
אמרו להן בית שמאי:
והלוא מספר כתובתה נלמוד,
שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר - תיטלי מה שכתוב ליך.
חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.


(יג) מי שחציו עבד, וחציו בן חורין -

עובד את עצמו יום אחד, ואת רבו יום אחד - כדברי בית הלל.
בית שמאי אומרין:
תיקנתם את רבו - ואת עצמו לא תיקנתם,
לישא שפחה - אינו יכול,
בת חורין - אינו יכול,
יבטל?
והלוא לא נברא העולם - אלא לפריה ורביה,
שנאמר: "לא תוהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיהו מה יח),
אלא, מפני תיקון העולם - כופין את רבו,
ועושה אותו בן חורין,
וכותב שטר - על חצי דמיו.
חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.


(יד) כלי חרס - מציל על הכל, כדברי בית הלל.

בית שמאי אומרין: אינו מציל, אלא - על האוכלים, ועל המשקין, ועל כלי חרס.
אמרו להם בית הלל: מפני מה?
אמרו להם בית שמאי: מפני שהוא טמא על גב עם הארץ,
ואין כלי טמא - חוצץ.
אמרו להם בית הלל: והלוא טיהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו?
אמרו להם בית שמאי: כשטיהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו - לעצמו טיהרנו,
אבל כשטיהרת את הכלי - טיהרת לך, ולו.
חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.


הדף הראשי של משנה עדיות א