משנה עדיות א ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק א · משנה ח | >>
כרשיני תרומה, בית שמאי אומרים, שורין ושפין בטהרה, ומאכילין בטומאה.
בית הלל אומרים, שורין בטהרה, ושפין ומאכילין בטומאה.
שמאי אומר, יאכלו צריד.
רבי עקיבא אומר, כל מעשיהם בטומאה.
משנה מנוקדת
כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- שׁוֹרִין וְשָׁפִין בְּטָהֳרָה,
- וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה;
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- שׁוֹרְין בְּטָהֳרָה,
- וְשָׁפִין וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה.
- שַׁמַּאי אוֹמֵר:
- יֵאָכְלוּ צָרִיד.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּטֻמְאָה:
נוסח הרמב"ם
כרשיני תרומה -
- בית שמאי אומרין:
- שורין ושפין - בטהרה,
- ומאכילין - בטומאה.
- בית הלל אומרין:
- שורין - בטהרה,
- ושפין ומאכילין - בטומאה.
- שמאי אומר: יאכלו צריד.
- רבי עקיבה אומר: כל מעשיהם - בטומאה.
- בית שמאי אומרין:
פירוש הרמב"ם
הכרשינים - הם הנקראים בערבי "חרסנה", אינם מיוחדים למאכל אדם.
ואמר מאכילין בטומאה - רוצה לומר מאכילין אותם לבהמה בטומאה, הואיל והם מאכל בהמה ומותר לו לטמא אותן בידים. וכל זה בעת אכילת הבהמה, אבל בעת (אכילתם) [שרייתם] במים ובשעה שממרסין אותן בידים אין עושים זה אלא בטהרה, ואסור לטמא אותן באותה שעה.
'שמאי אומר, יאכלו צריד - פירוש אומרים שאין שורין אותם, ולא ישימו אותם מוכשרים לקבל טומאה, ויאכילום לבהמה בטומאה, [אבל דינה שגורסין אותן ויאכילום לבהמות] גריסין שמא יתטמאו. והטחינה העבה תקרא צריד.
והלכה כבית הלל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כרשיני תרומה - בערבי קורין לה כרסנ"א. והם מאכל לגמלים ואין בני אדם אוכלין מהם אלא מדוחק בשנות רעבון. ומפרישין מהם תרומה, הואיל ונאכלים לאדם לפרקים ע"י הדחק. ואינה קדושה כשאר תרומות:
שורין - אותן במים:
ושפין - על (בשרן) [צ"ל הבשר]:
בטהרה - בנטילת ידים, כדין כל שאר אוכלים של תרומה, שסתם ידים שניות הן ופוסלות את התרומה:
ומאכילין - לבהמה:
בטומאה - ואינו חושש אם מטמא אותן בידים בשעת שמאכילן לבהמה. אבל כל זמן שאינו מאכילן לבהמה, אסור לטמאן בידים:
שורין בטהרה - ששרייתן במים מכשירתן לקבל טומאה, ואם שורה אותן בטומאה נמצא הכשרן וטומאתן באים כאחד. וזה בלבד אוסרים בית הלל, משום היכר כדי שידעו שהן תרומה:
יאכלו צריד - לשון יובש. כמו צריד של מנחות, שהוא מקום של מנחות שלא הגיע שם שמן. אף כאן יאכלו יבשים שלא יהא עליהן משקה בשעת אכילה, כדי שלא יהיה ניכר שהוכשרו לקבל טומאה:
כל מעשיהם בטומאה - ואפילו השרייה. והלכה כבית הלל:
פירוש תוספות יום טוב
כרשיני תרומה. משנה זו שנויה בפרק ב' דמעשר שני משנה ד'. וע"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כרשיני תרומה וכו': שנויה היא וגם תרי באבי דהפורט דבסמוך בפ' שני דמסכת מעשר שני וקשה לע"ד אמאי לא תני נמי הכא בבא דתלתן של תרומה דפליגי בה התם ב"ש וב"ה ובמה שכתבתי שם פ' שני סי' ט' בשם הר"ר שלמה שיריליו ז"ל דהכא קתני מילי דפליגי נמי תנאי אחריני עלייהו דב"ש וב"ה כגון הכא בכרשינין דפליג עלייהו שמאי גופיה דיאכלו צריד וכן ר"ע אומר כל מעשיהן בטומאה וכמ"ש ג"כ בסוף פירקין בשם הראב"ד ז"ל אבל בתלתן לא אשכחן תנאי דפליגי עלייהו בהדוא ניחא אע"ג דהוה אפשר לומר דשמאי ור' עקיבא קיימי נמי אתלתן של תרומה וכמ"ש פ' שני דמעשר שני סוף סי' ד'. ופירש הראב"ד ז"ל כרשיני תרומה כיון שהם מאכל בהמה אינם בכלל אזהרת שמירתן מן הטומאה דהא כתיב ואני הנה נתתי לך הראוי לך. מיהו ב"ש סברי שורין ושפין בטהרה כי היכי דלא ליתו למטעי בהן במין אחר שהוא מאכל אדם וב"ה סברי דשפין נמי בטומאה דהא שפשוף אינו נוהג במין קטנית אחר אלא בכרשינים הלכך ידיעא מילתא דכרשינים נינהו ומאכל בהמה ע"כ. ומצאתי כתוב גמ' מתני דלא כר' יהודה ודלא כר"מ אלא כר' יוסי דתניא כרשיני תרומה בש"א שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה ובה"א שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה דברי ר' יהודה רמ"א בש"א שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובה"א כל מעשיהן בטומאה א"ל ר' יוסי זו משנת ר' עקיבא לפיכך היה אומר ינתנו לכל כהן ולא הודו לו חכמים ע"כ:
יאכלו צריד: לשון יובש כמו צריד של מנחות בפ' שני דחולין דהוא מקום שלא נכנס שם השמן וכן בר"ה גבי שופר פ"ג היה קולו עבה או צרוד וטעמא דשמאי דאע"ג דשרינן טומאת הגוף דחמירא אבל דנטמאו הן עצמן לא שרי שמאי לאכלן מש"ה אינו אוכלן אלא צריד כן פי' רש"י ז"ל. והראב"ד והר"י ז"ל פירשו שישמור אותן מן ההכשר ואפי' שרייה בטהרה לא שרינן דסוף סוף מאכל אדם נינהו הלכך ישמור בהם שלא יכשירם מתחלה ועד סוף שלא יוכשרו לקבל טומאה דאם יהו מוכשרין לא יזהר בטומאתם הלכך יאכל אותם ביובש דוקא ואפילו לבהמה:
כל מעשיהם בטומאה: לאו סברא דנפשיה קאמר אלא חולק על ת"ק וה"ק מה שהיו שונים ב"ה כל מעשיהם בטומאה היו שונים ולא כדבריך כדאיתא בגמ' וטעמא דכיון דמאכל בהמה נינהו לא גזרינן בהו כלל ואפילו בא לתקנם בידים ותלתא תנאי אליבא דב"ה איכא ולא פליג ר' יוסי דהוא תנא דמתני' עליה דר"מ אלא בנוסחא דב"ה אבל בנוסחא דב"ש מודי ליה ומש"ה תנא דמתני' בב"ש כר"מ ובב"ה בשרייה מיהא בעינן טהרה:
תפארת ישראל
יכין
כרשיני תרומה: משנה היא במסכת מעשר שני, [פ"ג מ"ד]. ור"ל מין צמח מאכל בהמה, ומדחזי ע"י הדחק גם לאדם לפיכך חייבת בתרומה. מיהו מדעיקרו לבהמה להכי מותר לטמאותו:
בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה: דדרך לשרותן כדי להאכילן לבהמה או לשפשפן על בשרו להתנקות, ואמר ב"ש דקודם שיגע בהן לשרותן, יטול ידיו תחלה, כבכל תרומה, שלא יטמאן בסתם ידים מדחזי עדיין לאדם, וכ"כ במשפשף יטול ידיו גזירה שמא יאכלן בלי נט"י:
ומאכילין בטומאה: לבהמה:
בית הלל אומרים שורין בטהרה: מדהוכשר במים, הרי יטמאן בידים שהן שניות לטומאה ודלמא ממלך עלה לאדם:
צריד: ביובש לבהמה, שלא ישרה אותן, כדי שלא יוכשרו להטמאות מיד ומחמיר טפי דאפילו בנט"י לא ישרה אותן אפילו בשירצה להאכילן לבהמה, אף דבשאר תרומה שרי בכה"ג בכרשינים גזר שיקילו בהן:
רבי עקיבא אומר כל מעשיהם בטומאה: אפילו השרייה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת