משנה עבודה זרה א ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק א · משנה ז | >>
אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים.
אין בונין עמהם בסילקי, גרדום, ואיצטדיא, ובימהיט.
אבל בונים עמהם בימוסיאות ובית מרחצאות.
הגיעו לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה, אסור לבנות.
אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דֻּבִּין וַאֲרָיוֹת,
- וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים.
- אֵין בּוֹנִין עִמָּהֶם בָּסִילִקִי, גַּרְדּוֹם, וְאִיצְטַדְיָא, וּבִימָה;
- אֲבָל בּוֹנִים עִמָּהֶם בִּימוֹסְיָאוֹת וּבֵית מֶרְחֲצָאוֹת.
- הִגִּיעוּ לַכִּפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
- אָסוּר לִבְנוֹת:
אין מוכרין להן דובין, ואריות,
- ולא כל דבר - שיש בו ניזקה לרבים.
- אין בונין עמהן - בסילקי, וגרדון, אסטדיא, ובימה.
- אבל בונין עמהן - דימוסיות, ומרחצאות.
- הגיעו לכיפה, שמעמידין בה עבודה זרה - אסור לבנותה.
- אבל בונין עמהן - דימוסיות, ומרחצאות.
כל דבר שיש בו נזק לרבים - כגון כלי מלחמה כולן, וכלי יסורין כגון שלשלאות וכבלי ברזל וצינוקים.
וכמו כן אין מתקנין להם כלי מלחמה, ואין מלטשין להם החרבות והרמחים וכיוצא בהם, שלא לעזור המשחיתין בארץ להשחית.
בסילקי, וגרדון, ואצטדיא, ובימה - כולן תוארי כיסאות ואצטבאות שעושין לכבוד עבודה זרה ובשבילה.
ובימוסות - בירניות, וארמונות.
וכיפה - בנין עשוי כמין קשת:
כל דבר שיש בו נזק לרבים - כגון כלי מלחמה חרבות ורמחים:
בסילקי - טירה גבוהה. ושם יושבים לדון בני אדם ומפילין אותם משם ומתים:
גרדום - בנין אחד, והוא עשוי לדון דיני נפשות:
איצטדיא - מקום שחוק שמביאים שם שור נגח והורג את האדם:
בימה - כעין מגדל קצר וגבוה. עשוי כדי לדחוף האדם משם והוא מת:
בימוסיאות - בנינים שאינם לא לצורך ע"ז כ ולא להמית בני אדם:
כיפה - ארקוולט"ו בלע"ז. דרך עובדי עבודה זרה להעמיד ע"ז בבית מרחצאותיהם כא:
אין מוכרין להם וכו'. ואין בונים עמהם וכו'. וכדי שלא יתפס ישראל שם אסור לבנות עמהם. רש"י:
בימוסיאות. ה"ג רש"י ומפ' בנין שאינו לצורך ע"ז. וקורין לו אלט"ר והוא בימה של אבן [אחת] ומקריב עליה זבחים דהוי תשמיש דתשמיש לעכו"ם. והקשו עליו בתוס' [דף ט"ז ע"ב] דבמשנה ז' פ"ג אבן שחצבה מתחלה לבימות פירש"י מקום מושב עבודה זרה עצמה [וכמ"ש הר"ב שם] ועוד דנהי נמי שהוא משמש למשמשי ע"ז אמאי מותר לבנות עמהם וכי הוא סברא להתיר לבנות עמהם מקום שיקטיר עליו במחתה לע"ז. ובפירוש רשב"ם כתב דימוסיאות ופירש שהוא בנין שלא לצורך ע"ז. ע"כ. והיא גירסת הר"ב. ועוד מפרשים דימוסיאות ל' מרחצאות. אבל גירסת הרמב"ם ופירושו כדברי רש"י שכ"כ בפ"ט מהלכות ע"ז:
הגיעו לכיפה. כתב הר"ב דרך העכו"ם להעמיד ע"ז בבית מרחצאותיהם. ואע"ג דלא מתסר מרחץ משום ע"ז שמעמידין בה כדתנן פ"ג מ"ד. מ"מ אסור לישראל לסייע להעמיד הע"ז שם. ב"י סי' קמ"ג:
(יט) (על המשנה) אין בונין וכו'. וכדי שלא יתפס ישראל שם אסור לבנות עמהם. רש"י:
(כ) (על הברטנורא) והוא בימה של אבן אחת ומקריב עליה זבחים, דהוי תשמיש דתשמיש לע"ז. רש"י. וכן פירש הר"מ. והתוס' הקשו על זה ממשנה ז' פרק ג' ועוד כו'. ובפירוש רשב"ם כתב דימוסיאות. והוא גירסת הר"ב. ופירש בו ג"כ כהר"ב. ועוד פירשו לשון מרחצאות:
(כא) (על הברטנורא) ואע"ג דלא מיתסר מרחץ משום ע"ז שמעמידין בה כדתנן, פ"ג מ"ד, מ"מ אסור לישראל לסייע להעמיד הע"ז שם. ב"י:
אין מוכרין להם: דובים ואריות וכו' ביד פ"ט דהלכות עכומ"ז סי' ו':
ולא כל דבר שיש בו ניזקה לרבים. אין בונין עמהם בסילקי וגרדון: כך הגיה הרי"א ז"ל וכתב כן מצאתי:
בסילקי גרדום איצטדיא ובימה: בגמרא בלישנא בתרא דרבא מפרשינן דהכי קתני מתניתין בסילקי של גרדום ושל איצטדיא ושל בימה אבל בסילקי סתם של מלכים מותרת ובלישנא קמא קאמר רבא בסילקי של מרחצאות ושל אוצרות מותרות אבל בסילקי של מלכים אסור וסימן לאסור מלכיהם בזיקים:
איצטדיא: מקום שעושין שם איצטדינות שור האיצטדין שהוא מנגח והורג אנשים מרחוק ושחוק הוא להם הר"ן ז"ל:
בימוסיות: כתבו תוס' ז"ל נראה לר"י כגירסת הערוך שפירש דימוסיות בדלית והוא לשון מרחצאות כדאמרינן בשבת פ' חבית אסור לישב בקרקעות של דימוסית מפני שמעמלת ומרפאה וכן אמרינן מיא דדימוסית וחומרא דפרוגיתא קפחו עשרת השבטים ואמרינן נמי במדרש למחר אני פותח להם מרחצאות ודימוסייאות ובפירוש רשב"ם ג"כ כתוב דימוסיות בדלית ופירש שהוא בנין שלא לצורך ע"ז ע"כ. וגם הר"ר יהוסף ז"ל הגיה בדלית. והרמב"ם ז"ל משמע מתוך פירושו ז"ל דגריס בבית בימוסיות:
הגיעו לכיפה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנות: גמרא א"ר אלעזר א"ר יוחנן אם בנה שכרו מותר ואפילו דע"ז גופה פירוש אם עשה ישראל ע"ז לעו"ג בשכר דאימת קא הויא ע"ז במכוש אחרון ובמכוש אחרון לית בה שוה פרוטה וקסבר דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ואיתה להאי בבא בתוס' פ' האיש מקדש (קידושין בדף מ"ח) ודפ' הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ט.) וביד שם בפ"ט סימן ט' וז"ל שם אסור לבנות עם העו"ג כיפה שמעמידין בה ע"ז ואם עבר ובנה שכרו מותר אבל בונה לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה ע"כ. ובטור יו"ד סי' קמ"ג:
יכין
אין בונין עמהם בסילקי: ארמון לדייניהן:
גרדום: גראדום בלשון לאטיין הוא בניין ברחוב עם מעלות סביב. ועליו יושבין הדיינין לשפוט. והן חשודין לדון שלא כדין:
ואצטדיא: [טהיערהעצצע], שלוחמין שם שוורים פראים עם אדם שנתחייב מיתה בדינם:
ובימה: מגדל גבוה לדחוף משם הנידון:
אבל בונים עמהם בימוסיאות: כמין [טהעאטער], שלא לע"ז ולא למשפט רק לשעשוע בני אדם בונין איתו:
הגיעו לכיפה: [געוועלב] שעל [הנישע] והוא כמין חלון עמוק שבכותל וסתום מאחוריו:
שמעמידין בה ע"ז: אפילו במרחץ:
משנה ח
קוטלאות: [האלזבענדער]:
בשכר מותר: דהזמנה לאו מלתא היא. וכבשר לקמן [פ"ב מ"ג] ויש של"ג הך כולה בבא במתניתין דלא מסתבר שיתיר שום תנא לעשות קשוטין לע"ז:
אין מוכרין להם: בארץ ישראל:
במחובר לקרקע: ר"ל כל דבר שמחובר לקרקע. דכתיב לא תחנם, לא תתן להם חנייה בא"י בקרקע:
אבל מוכר הוא משיקצץ: ר"ל לאחר שנקצץ הדבר המחובר, מותר למכרו:
רבי יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ: והכי קיי"ל [קנ"א ז']:
אין משכירין להם בתים בארץ ישראל: דגזרינן שכירות אטו מכירה דאסור מדאורייתא:
ואין צריך לומר שדות: דאיכא גבייהו תרתי, דמפקיע השדה נמי ממעשרות שהיא חובת קרקע. ואף דבבית נמי איכא ב' דמפקיעו ממזוזה. לאו חובת הבית רק חובת הדר היא:
ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו: והכי סיי"ל [שם]:
משנה ט
לא תביא תועבה אל ביתך: מיהו האידנא, אף דקיי"ל שכירות לא קניא והו"ל בית ישראל, עכ"פ דינא דמלכותא היא דשכירות קניא כמכר, שהרי אפילו נפל בית המשכיר אינו יכול להוציאו, להכי הו"ל שכירות כמכר. עוד י"ל מדנותנין לעולם מס קרקעות להשר, אינו גופו של ישראל, ושרי [ש"ך שם ס"ק י"ז]:
מפני שהוא נקרא על שמו: על שם בעליה ישראל. ונמצא כשיחממו עכו"ם בשבת, יחשדוהו שהעכו"ם שכירו של ישראל. מיהו האידנא שדרך להשכיר מרחץ כשדה למחצה, שליש, או רביע. מותר להשכיר כולם. [ואף שנאסר במניין. נ"ל דשאני הכא דטעם האיסור ידוע, כמו שאין נזהרין בגלוי משקין מה"ט בזה"ז מדאין נחשים מצויין בינינו [כי"ד קט"ז. ומג"א א"ח ל' סק"ז, וסי' תס"ח סק"א]:
בועז
הלכתא גבירתא
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת