רש"י על הש"ס/עבודה זרה/פרק א




מתני' לפני אידיהן של עובדי כוכבים ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהן - וכולהו משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו: שאלה במידי דהדר בעין כגון בהמה וכלים דכתיב (שמות כב) כי ישאל איש מעם רעהו וגו' מלוה במידי דלא הדר בעין כגון מעות דכתיב (שם) אם כסף תלוה את עמי דמלוה להוצאה נתנה ומשלם לו מעות אחרים:

שמח הוא לאחר זמן - למחר:

גמ' יום אידם - היינו עבודת כוכבים כדכתיב בההיא פרשה יקומו ויעזרכם:

יתנו עידיהם ויצדקו - השתא סלקא דעתיה דבעובדי כוכבים כתיב ואתמוהי מתמה יתנו עובדי כוכבים עידיהם יבואו עבודות כוכבים שעבדו ויעידו עליהם ויצדיקום:

עדות שהעידו בעצמם - ביום הדין שעבדו לעבודת כוכבים בעולם הזה:

ישמעו - עובדי כוכבים את העדות שמצות מעידות ויאמרו אמת דין הוא שראוין ישראל להצטדק:

ועידיהם המה - עבודת כוכבים תבוא ותעיד על עובדיה לחייבם:

בערבוביא - כולן מעורבבין ולא אומה ואומה בפני עצמה:


וסופריה - וחכמיה:

לאום - מלכות כשהיא לבדה:

ולאום מלאום - מתרגמינא ומלכו ממלכו ועוד יאמץ לא שייך אלא במלכות וס"ת מסיפיה דקרא נפקא לן לקמן מי (בכם) יגיד זאת:

ומי איכא ערבוביא קמיה - והלא כולם נסקרין בסקירה אחת שנאמר היוצר יחד לבם כדאמר בר"ה (דף יח.):

ומשני דלא ליערבבו אינהו - לדידיה לא מהניא ערבוביא אבל לדידהו מהניא ערבוביא דמבלבלי ומסתתמי טענותיהם:

טבעה - שמעה:

נכנס תחלה - לפני הקב"ה לדין:

משפט עבדו - שלמה המלך:

דליפוש חרון אף - של הקב"ה מפני פשעי צבור שמא חס ושלום יפרע מן המלך כל סורחנו מפני החרון:

שווקים - ומרחצאות וכסף וזהב הוא עסקן של רומיים גשרים וכרכים ומלחמות הוא עסקן של פרסיים:

שיתעסקו ישראל בתורה - שיהא להם פנאי שמוצאין להשתכר בשוק ומוצאין מזונותיהן וצרכיהן בלי טורח מתעדנין במרחצאות:

וארו - והנה:

אחרי - אחרת:

מסורבלין - שמינים כמו (שבת דף קלז:) קטן המסורבל בבשר ולשון מלבוש הוא כמו כפיתו בסרבליהון (דניאל ג):

דוב - אין לו מנוחה אלא הולך ובא כל שעה:

אנגריא - עבודת המלך המוטלת על יושבי כרכים לעשות מלחמות [ולצאת בצבא] וליטול בהמתן בעבודתו:

ואנן בנינן - בית שני בנה כורש:

אינהו - פרסיים משתעבדין בישראל בגלות בבל וטיטוס הגלם לרומי ועדיין כולם משועבדים [להם]:

פארן - ארץ ישמעאל דכתיב (בראשית כא) בהגר (ותשב) במדבר פארן:

כלום קבלנוה ולא קיימנוה - כלומר משום דלא קבלנוה לא קיימנוה:

ועל דא תברתהון - פירכא היא כלומר נמצא תשובה זו קטיגור להם אמאי לא קבלוה:

כגיגית - קופא בלע"ז ומטילין בה שכר:

ראה ויתר גוים - נראה בעיניו וישר להתירן:


לומר שאם מקיימין כו' - התרה זו לא טובתם היא אלא שאין מצווין לקיימן ואם יקיימו לא יקבלו שכר:

אם לא בריתי יומם ולילה - אם לא בריתי שכתבתי שתהא נוהגת יומם ולילה והיינו תורה דכתיב (יהושע א) והגית בו יומם ולילה וכתיב (דברים כט) אלה דברי הברית: ה' דהששי יתירה וכתבה בסוף מעשה בראשית לדרשה זו והכי משמע ויהי ערב ויהי בקר יום הששי של ששה בסיון שעתידין ישראל לקבל התורה:

השמעת דין - מתן תורה:

בתחלה יראה - שמא לא יקבלו ישראל התורה ותחזור הארץ לתוהו ובוהו:

ולבסוף - כשקבלוה בנעשה ונשמע שקטה:

נמרוד - השליך את אברהם אבינו באור כשדים על שלא קיבל עליו לעבוד עבודת כוכבים שנאסרה לבני נח ואברהם בן נח הוא שלא היה בשעת מתן תורה ועל שם כך נקרא אמרפל בכיצד מעברין (עירובין נג.) שאמר והפיל אברהם בכבשן האש:

שלא נחשד על הגזל - דכתיב מה מצאת מכל כלי ביתך אפי' סכין אפילו המנק אפילו מחט והחתן הדר בבית חמיו עשרים שנה כשיוצא אינו נוטל עמו כלי קטן ובני נח נצטוו על הגזל ויעקב קיים:

ביוסף שלא נחשד על העבירה - אשת איש נאסרה לבני נח דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו (סנהדרין דף נח.) ויוסף קיים:

ואליהו בן ברכאל - לא גרסינן דישראל הוה כדמפרשינן בבבא בתרא בהשותפין (דף טו:):

בערב שבת - בעולם הזה:

היום לעשותם - בעולם הזה:

ולא למחר - דאינו יכול לעשותם לעולם הבא:

בטרוניא - בעלילה:

בראש גגו - רוב תשמישתן על הגגות שאין גגותיהן משופעין:

מקדיר - [לשון נוקב כלומר] מנקבת בכח חום גדול כמו מקדרין בהרים דעירובין (דף נח.) ענין נקב וחתך:

בתקופת תמוז - שנוהגת ומושכת עד שלשה חדשים עד יום תקופת תשרי הויא תקופת תמוז:

ננתקה את מוסרותימו - על ה' ועל משיחו קאמר לע"ל כדכתיב למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק כלומר ננתקה מצות סוכה שהטילו עלינו:


דמשכא תקופת תמוז - ואין תקופת תשרי נופלת עד לאחר החג:

יושב בשמים ישחק - גבי ננתקה את מוסרותימו כתיב:

אלא שנעשו גרים גרורים - מאיליהן מתגיירין ואנן לא מקבלינן דמשום גדולתן דישראל קא עבדי דכתיב (ישעיהו נד) מי גר אתך בעניותיך עליך יפול בעשירותיך:

[יושב דן - כרבי יוסי דאמר במסכת ר"ה אדם נידון בכל יום דכתיב דבר יום ביומו]:

יושב וזן - קוצב להם מהיכן תזדמן להם פרנסתן:

קרני ראמים - חיה גדולה:

ביצי כנים - מינא הוא דמתקרי ביצי כנים ודקין הן והוא אינב"א בלשון ארמית ובלע"ז לינטרי"ס:

על בריותיו - על עבירות שעושין בריותיו אינו משחק אלא אותו היום:

גמולי מחלב - שמתו כשהן קטנים:

עתיקי - כמו (איוב ט) המעתיק הרים לשון סילוק:

אלא שאינן - ב' אלפים חסירין מריבותים:

יומם יצוה - דן וזן ומלמד תורה:

ובלילה שירו עמי - ובלילה נוהג שירו (למעלה) עמי למטה שאף דוד לא היה מנמנם אלא כשינת הסוס וכל הלילה מתעסק בשירות ותשבחות ובתורה כדאמרינן בריש מס' ברכות (דף ג:):

חוט של חסד - נותן חינו בעיני הבריות:

הפוסק מדברי תורה - מי שעוסק בתורה ופוסק על דברי שיחה בטלה:

מלוח - דברים לחלוחים ועיקר ל"א הנכתב בלוחות:

הכל בידי שמים - מחושות ומכאובות הבאים לאדם כולם על ידי גזירת שמים:

חוץ מצנים פחים - צנים צנה פחים חולי הבא ע"י חום כמו (שיר ב) עד שיפוח היום:


היום הבא - השמש הבאה דבכמה דוכתין קרינן לשמשא יומא:

ויצאתם ופשתם - סיפא דוזרחה לכם הוא ופשתם לשון שומן וריבוי ועובי כמו (תרגום בראשית א) פושו וסגו וכמו (איוב לה) ולא ידע בפש מאד:

לא מצאנוהו שיהא שגיא כח בעת הדין - אם ישגיא כחו יתחייבו כולם כלייה:

ר' אחא בר חנינא אמר תרוייהו בישראל - וה"ק אע"פ שבעל חימה אני חימה אין לי כבר נשבעתי מקצוף עליך:

מי יתנני - סיפא דהאי קרא הוא:

שמיר ושית - לשון ארץ גזירה וחורבן ודוגמתו (איכה ג) השאת והשבר:

והיינו דרבי אלכסנדרי - אדלעיל קאי דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו:

בניגני שלהן - בספר זכרון מעשיהם:

ואם לאו אשמידם - ובדין אפקוד עליהם ולא בחמלה כי אם בדקדוק כדאמרינן לעיל מקדיר עליהם חמה מנרתקה אולי יבעטו:

והיינו נמי דאמר רבא - שהקב"ה דן עובדי כוכבים בדקדוק:

עוה עוה עוה אשימנה - עיווי עיותה ולעוה אשימנה וכן תרגום יונתן חוביהון חבו בחוביהון אתפרע מינהון:

כפיד - ניקור ביקדור"א בלע"ז שמנקרין מעט מעט וכן נפרע מהן מעט מעט בהסתר פנים בוהיה לאכול לפדותם מעונותיהן כדי שיזכו לעוה"ב:

להם שוע - אני נותן להם פדיון כמו (שמות יד) ויושע ופרק וכמו (ב"ק דף פ.) ישוע הבן פדיון:

והיינו דא"ר אבא - אפדם לישראל בממונם והיינו כפיד של תרנגולין פורעין מעט מעט ונוגשיך בצדקה:

ידעתי - אהבתי כמו (תהלים א) יודע ה' דרך צדיקים וכמו (שמות לג) ואדעך בשם:

מאן דאית ליה סיסיא - זעם:

ברחמיה מסיק ליה - מעלהו על אוהבו והנם זועפים (בראשית מ) מתרגמינן נסיסין לשון אחר סוסיא סוס שעסקו רע את אוהבו מעלין עליו כדי שימות:

נפרע ממנו מעט מעט - כן ישראל נפרע מהן הקב"ה את כל עונותיהן בעוה"ז כדי שיזכו ליום הדין ועובדי כוכבים אינו נפרע מהן כלל כדי לטרדן מן העוה"ב ופקידה משמע מעט מעט כאדם שפוקד את חבירו לפרקים:

ממקדשי תחלו - גבי (ארבעה) משחיתים שבאו להשחית את ירושלים כתיב ביחזקאל:

זועם בכל יום - ואפילו הכי קיימין וכתיב מי יעמוד:

ביחיד - מי יעמוד:

בצבור - אף על גב דבכל יום זועם מתקיימין:


ברטיבא - באחו:

שדאי ליה - השלכתיו לרעות:

סוכנת - לשון מחממת:

מן השטים ועד הגלגל - עד באכם אל הגלגל שהפלתי לפניכם שונאיכם:

כי רגע באפו - אלמא דרגע הוי אפו:

סורייקי - נוקייש לשון לע"ז כמו חוטין חוטין ולשון ישמעאל קורין לחוט סוריאק:

לאו אורח ארעא - לכוין שעת זעמו:

בתלת שעי קמייתא - בשעת חרון:

דצפרא נמי - בתפלת יוצר:

צבורא מצלו - שחרית בכל מקומות. תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום והיא שיחת שחרית וצהרים יש שמתפללין אותה בבקר ויש מאחרין:

והא אמרת - ראשונות יושב ועוסק בתורה שניות דן והכא אמרת בקמייתא דן:

אמת קנה - הוצא הוצאות על תלמוד תורה:

ואל תמכור - בחנם למוד אחרים:

דין לא כתיב ביה אמת - והא דכתיב (תהלים יט) משפטי ה' אמת במשפטים הכתובים בתורה וציום לישראל קא משתעי דלעיל מיניה כתיב פקודי ה' ישרים: מוספי כל השנה הן שבח וסיפורי מעשה אבל מוסף ראש השנה מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות שופרות מיפקד דינא טפי ואל יפרוש אדם עצמו מן הצבור:

ולא למחר לעשותם - דאין מצות לעתיד:

לא עשו ישראל את העגל - כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא הי' ראוי להתגבר יצרם עליהן אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה:

מי יתן והיה לבבם זה וגו' - בסיני נאמר אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו:

[לאותו מעשה - דבת שבע]:

לבי חלל - יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי:


לומר לך - גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים:

דמפרסם חטאיהן - ואיכא חילול אימא לא ליתקבלו:

מלפפתו - מעטפתו לשון מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת (שבת דף קכט:):

לאבותינו - עושי העגל:

לא באנו לעולם - שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים:

לאותם - בנים שהיו כבר בעמידתם בסיני:

לשמחת עונה - שעד עתה נאסר להן אל תגשו אל אשה:

עד שיכלו וכו' - אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם:

כי לא לעולם אריב - לאחר זמן הגאולה ולא לנצח אקצוף מלגאול כי רוח אשר לפני נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר כמו העטופים ללבן (בראשית ל) ונשמות שאני עשיתי:

כמי שלא באנו לעולם - לפי שהן חיים לעולם וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובין כלום:

הא לא קבלו ישראל את התורה - הוי שומע מכאן שלא קבלוה לקבל שכר היום בעולם הזה אלא שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן וזו היא טובה הכתובה כאן למען ייטב להם:

הוא דאמר - ר"ל:

עניות - שמשחטאו שלטו בהן שונאיהם המכלים את ממונם כל היום בוהיה לאכול:

דתן ואבירם - דאמר מר (נדרים דף סד:) כל מקום שנאמר נצים נצבים אינן אלא דתן ואבירם והכא במבקשי נפשו כתי' נצים היינו אותן עברים שהלשינו עליו:

וכן הוא אומר לו עמי שומע לי - שהקב"ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה לו עמי היינו תחינה כמו הן לו יהי כדברך (בראשית ל):

כפויי טובה - אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים:


בלחם הקלוקל - קל הוא המן ומפני שהיה נבלע בכל אבריהם ואינן יוצאין לחוץ קראוהו קלוקל ורגנו על כך והיא היתה להם טובה גדולה שלא היו צריכין לטרוח ולצאת שלש פרסאות לפנות דתניא (ברכות דף ס) כשהן נפנין אין נפנין לא לצידיהן ולא לפניהן אלא לאחריהן ומחנה ישראל ג' פרסאות היה:

אשר נתתה עמדי - לשון גנאי הוא שתולה הקלקלה במתנתו של מקום והוא עשאה לו לעזר:

לא רמזה - לתוכחה זו אלא לאחר מ' שנה במשנה תורה בערבות מואב אמר להם ולא נתן לכם לב לדעת שתהיו יודעים לשאול מה היה מבקש מכם [אלמא] אף משה רבינו לא נזכר לתת על לבו דבר זה עד מ' שנה:

לא קאי איניש אדעתיה דרביה - לדעת סוף דעתו ותבונתו עד מ' שנה שהרי משה לא רמזה לישראל עד מ' שנה:

משלחי רגל - משלחים ומשליכין רגלי יצר הרע הבא על האדם מעליהם יצר הרע קרוי אורח כדכתיב ויבא הלך לאיש העשיר (שמואל ב יב):

ומי בעינן כולי האי - דחיישינן דזבין לה עובד כוכבים להאי בהמה לצורך יום אידו ג' ימים קודם לכן:

בהני ד' פרקים - מחזקינן ליה לאינש דכל מאן דזבין בהמה שחיט לה ביומיה ומשום הכי קאמר אמה מכרתי לשחוט ואל תשחט אתה את הבת שאמכור משום אותו ואת בנו דביום אחד מחייב האחרון ואלו ימים א"א בלא בשר וקונין הכל:

ערב יו"ט האחרון של חג - מפני שהוא יום השלמת קרבנות החג דתנן מי שלא חג וכו':

וי"ד דניסן - משום פסחים:

ערב עצרת - משום שלמי חגיגה ועולת ראיה:

וכן לר"ה - יום טוב הוא ואוכלין בשר:

(ויוה"כ) - נמי משום כל האוכל ושותה בט' בו וכו':

בגליל - היו רגילין להרבות שמחה יותר קתני ערב יום טוב אלמא לא זבין איניש מקמי סעודה אלא חד יומא ואילו מכרה אתמול לא היה מזהיר לו היום דהא אין אדם קונה ג' ימים קודם לכן צרכי סעודת יום ג':

להקרבה - לעבודת כוכבים עובד כוכבים מחזר אחריה ג' ימים:

בדוקין - טילא בלע"ז:

דאסור לבני נח - להקריב לגבוה ודומיא דקרבנות שנהגו אבותיהם לשמים הן נוהגין לעבודת כוכבים שלהן:

ומכל החי - על שם שהיה עתיד נח להקריב מהן דכתי' ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו' (בראשית ח):


תמים בדרכיו - עניו ושפל רוח:

צדיק במעשיו - בלא חמס:

לצוותא בעלמא - לעמוד עמו י"ב חדשים בתיבה ומיהו טריפה לא תעייל שלא תמות ובטל הצוותא אבל זקן וסריס שפיר דמי קמשמע לן:

הן ואידיהן - שלשה ולא הוו להו אלא שני ימים קודם:

או דלמא הן - שלשה לבד האיד:

תנא נמי שלשה לאחריהן - אע"ג דליתנהו אלא שנים דהא חשבינן לאיד בהדי קמאי קרי להו לבתראי נמי ג' וקא חשיב לאיד בהדייהו:

נוצרי - ההולך בטעות של אותו האיש שציוה להם לעשות יום איד באחד בשבת:

לדברי רבי ישמעאל לעולם אסור - לעשות עמהן משא ומתן ג' ימים לפני יום א' וג' ימים לאחריו הרי כל השבת כולה:

ארבעה וחמשה - רביעי בשבת וחמישי בשבת:

ח' ימים - לפני תקופת טבת הוי אידיהן כל שמונה:

וסימנך - דלא תימא קלנדא לפני התקופה וסטרנלייא לאחר התקופה:

אחור וקדם צרתני - אחור כתיב ברישא ומתניתין נמי האיד דלאחר התקופה תנא ברישא:

ואי ס"ד - יום איד קא חשיב במתניתין עם ימים שלפניו:

עשרה ימים הוו - להו ואמאי קתני שלשה עשרה בעי למתני מאחר דקי"ל דשמונה ימים מושך ימי האיד:

ליתני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים - אסור לשאת ולתת עמהם דמשמע הכי כשמגיעין ימי אידיהן אסור שלשה ימים משאם ומתנם ולמה לי למיתני לפני דמשמע לפני האיד שלשה:

וכי תימא להכי תנא לפני - למעוטי לאחר דאי הוה תני סתמא לא הוה ידעינן הנך שני ימים לבד האיד מתי אי לפני אי לאחר ולהכי תנא לפני למעוטי לאחר:

ליתני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים לפניהם אסורין - דלישתמע דתנא דידן באידיהן איירי אלא מדלא אדכר במתני' לאסור כלל ש"מ כל הנך ג' דקתני במתני' אלפני קאי ואידיהן ממילא משתמע דכ"ש דאסור והן בלא אידיהן קתני:

משום הרווחה - דרווח ואזיל ומודה לעבודת כוכבים ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך (שמות כג):

ולפני עור - דמזבין ליה בהמה ומקריבה לעבודת כוכבים ובני נח נצטוו עליה דהיא אחת משבע מצות בד' מיתות בסנהדרין (דף נו.) ונהי דאמרן עמד והתירן מיהו אל יעברו על ידיך שהרי עתידין הן ליתן את הדין על שאין מקיימין אותן ואע"פ שאין להן שכר בקיומ' (ואהני) קא עבר ישראל משום ולפני עור לא תתן מכשול (בחילול שבת משום ממצוא חפצך ודבר דבר):

דאית ליה בהמה - לעובד כוכבים להקריב ואי לא מזבין ליה ישראל אפ"ה פלח ליה בדידיה:


לא יושיט אדם כוס יין לנזיר - שמא יבא לשתותו:

ואבר מן החי לבני נח - לפי שנאסר להן דכתיב אך בשר וגו' (בראשית ט):

דקיימא בתרי עברי נהרא - עובד כוכבים מצד זה וישראל מצד זה דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל:

נשא ונתן - לפני אידיהן עמהן מהו בהנאה:

אסור - ליהנות מאותה סחורה:

כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן - לפני אידיהן:

לא אסרו אלא בדבר המתקיים - עד יום אידיהן דחזי ליה קמיה ביום אידו ואזיל ומודה:

אבל דבר שאינו מתקיים - כגון ירק וכיוצא בו מותר:

בדבי רבי אושעיא - במתניתא דבי רבי אושעיא דאיהו סידרה למתניתא וכן ר' חייא:

אבל לא לוקחין מהן - דמרווח ליה שמתוך שאינו מתקיים מתאוה הוא למכרו:

קסרינאה - דינר מצורה חדשה שפסל קיסר את הראשונה וגזר על זו:

כלאחר יד - שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח:

כולה משום דמודה הוא - שהעובד כוכבים ישמח כשישראל צריך לו:

וצריכי - למתני במתני' לכולהו: משום דקא מרווח להו גרסינן:

דחשיבא ליה מילתא - דצריך ישראל לשאול את כליו וידע דהדר ליה את כליו בעין:

לא תסוד - לא תתן סיד על פניה במועד:

מפני שניוול הוא לה - בעודו על פניה ואף על פי כשנוטלתו מאדימה ומצהיל פניה כיון דהנאה זו אינה אלא עד לאחר המועד וניוול בתוך המועד אסור:

לקפלו - לנוטלו מעל פניה:

בתוך המועד - כגון שבאה לסוד בתחלת המועד ולבסוף יום או יומים תטלנו ונהנית הימנו בתוך המועד:

דכולהו מיצר עכשיו - כל מה שהתירו לעשות במועד מיצר הוא באותה שעה כגון שחיטה ותיקון סעודה והתירו לו משום שמחה דלאחר זמן שבתוך המועד:

מלוה בשטר אין נפרעין מהן - לפני אידיהן מפני ששמח הוא לאחר זמן ביום אידו דכיון דנקט שטרא ישראל עילויה כל שעתא מסתפי מיניה:


נותו לו הצבע דמי צמרו - נותן לו צבע זה דמי צמר לבן כבתחלה אם ירצה דסבירא ליה לר"מ כל המשנה מדעת בעליו נקרא גזלן וקנאו בשינוי וכדמפרש בבבא קמא בהגוזל עצים ונוטל הצמר לעצמו אע"פ שהוא מעולה עכשיו בדמים:

ר' יהודה אומר - א"כ נמצא זה משתכר בשינויו אלא ידו על התחתונה:

ואם השבח שהשביח הצמר יתר על היציאה - שהוציא הצבע נותן לו בעל הצמר את היציאה סמנים ועצים ושכר פעולה כשכיר יום ולא שכר שלם כמו שהתנה עמו ואם היציאה יתירה על השבח כו':

הלכה כר' יהושע - דשרי במלוה על פה:

מחלוקת - דרבי מאיר ורבי יהודה בהגוזל בב"ק. ואחר כך סתם לן תנא בבבא מציעא כר' יהודה וכל מחלוקת שנחלקו תנאים ואח"כ סתם לנו במשנתנו כאחד מהן הלכה כמותו דכיון דסתמיה אחר המחלוקת ש"מ דקמו רבנן בטעמייהו ומסתברא טעמא דהאיך:

אין סדר למשנה - סידרא דמתניתין לאו דוקא ושמא משנה אחרונה היא נשנית ראשונה בבית המדרש:

כל מחלוקת ואחר כך סתם נמי כו' - אלמה קיימא לן כל מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם ביבמות בפ' החולץ (דף מב:):

כי לא אמרינן אין סדר - אלא סמכינן אסידרא ה"מ בחד מסכתא:

נזיקין כולהו - תלתא בבי:

ואיבעית אימא - להכי אהדרינהו רב יוסף לאפיה דאי נמי אין סדר למשנה לא איצטריך לומר הלכה כרבי יהודה דודאי הלכתא כי האי סתמא דכל המשנה לא הוה שייכא למיתנייה התם בהשוכר דהא לא איירי בההוא פירקא בשינוי אלא בחזרה ומדתניא התם ש"מ הלכתא קא פסיק ואזיל:

הנראה - עתה נראה לשון הבוא נבוא (בראשית לז) לא יאמר לו בשבת הנראה אם תעמוד עמי לערב לעשות במלאכתי לערב:

וכולן שחזרו - אגזלנין ועמי הארץ קאי:

אין מקבלין אותן - להחזיקן בתורת חברות לסמוך עליהן:

עשו דבריהן - בסתר עבירות שעברו עד הנה:


בפרהסיא - הואיל ופקרו כל כך שוב אין נותנין לבן לשוב בתשובה שלימה:

שובבים - משמע מזידים ופרהסיא לשון מרד וגאוה כמו וילך שובב בדרך לבו (ישעיהו נז):

לעולם אסור - שלשה לפניו ושלשה לאחריו והוא עצמו כלומר כל שבעת ימי השבת:

ת"ק סבר הן בלא אידיהן - כדדייקינן לעיל דקתני לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים ש"מ שלשה לפניהם לבד האיד קאמר:

ורבנן בתראי - דלא יהבו סימנא איכא למימר הואיל ולא אשכחן מידי ביניהן איכא למימר בהא אתו לאפלוגי דהן ואידיהן ג' קאמר:

רבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור - סתמא קאמרינן ולא קתני אסור לשאת ולתת כתנא קמא דמשמע לכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי:

בגולה - אין העובדי כוכבים אדוקין כל כך בעבודת כוכבים כדאמרינן (לקמן) עובדי כוכבים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים נינהו כו' ועוד דמסתפינן מינייהו:

רבנן בתראי לית להו דשמואל - דכיון דלא מסיים בהדיא במאי פליגי איכא למימר לטפויי אתו דשמעינן לתנא קמא דקאמר לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהם וסתמא דמילתא כשאין יד עובדי כוכבים תקיפה על ישראל קא אמר ואתו אינהו למימר לפני אידיהן לעולם אסורין ואיפכא ליכא לשנויי דתתריץ שפיר דסתם תנא בתרא לטפויי אתא:

רבנן בתראי אית להו כנחום - דלא יהבי חושבנא אלא אסור סתמא קאמרי:

נשתקע הדבר - לא יצא דבר זה מפי אדם לעולם ל"א לא יצא דבר זה לחוץ:

מוכרין להן סוס זכר זקן - בתוך המלחמה שאינו אלא לקלקל ומלתא דלא שכיחא הוא ולא אתי למילף מינה למכור בהמה אחריתי דהא דאמרי רבנן אין מוכרין להן בהמה גסה לא אסרו אלא משום שאלה או שכירות כדאמר בפירקין דלקמן (ד' טו.) והכא במלתא דלא שכיחא לא גזור רבנן:

בן בתירא מתיר בסוס - לפי שמלאכתו לרכוב אדם עליו ואין במלאכה זו חיוב חטאת שהחי נושא את עצמו דתנן במשילין פירות (ביצה לו:) אלו הן משום שבות לא רוכבין על גבי בהמה:

לא קא מפליג בין זכר לנקבה - בין זקן לבחור איהו מדקמפליג ואוסר בבחור:

כרבנן סבירא ליה - דאסרי משום תורת כלי זיין דקטיל בסיחופיה כדלקמן:

ולרבנן נשתקע הדבר - שיהא מותר בזקן דכולן אסורין:

השבת - ירק של תבלין שקורין אוי"ר ובלשון רומי אניט"ו:

מתעשר זרע וירק וזירין - בין שלקטו כשהוא ירק בין שלקטו כשהוא זירין דולדיילש"א בלע"ז ובין שהניחו עד שצמחו גרעיני זרעו בתוכו והוקשו וחבטן צריך לעשר את הזרע מדרבנן דאורחיה למיכליה זרע וירק וזירין הלכך כולהו הוו להו גמר פירי:

בדגנוניתא - הגדל בגנה דראוי לאכול זרע וירק וזירין אבל הגדל בשדות אינו נאכל ירק אלא זרע כעין חרדל:

מאתרין - ממקומנו ממדי:

בשומע תפלה - מאריך בה ושואל צרכיו:

באשלי רברבי - חבלים עבים וחזקים ויש אומרים באילנות גדולות כמו ויטע אשל (בראשית כא) כלומר הא לאו כוותיה אתון עבדין פלוגתא דרבנן נמי היא כדקתני לקמן וחכ"א כו':

ואח"כ יתפלל - י"ח:

כי יעטוף - עטיפת נפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה והדר לפני ה' ישפוך שיחו שמונה עשרה:

עטיפה - לשון כאב ופריחת לב מתוך צרה כמו בהתעטפם כחלל (איכה ב):

לשוח בשדה - תפלת המנחה תקן בפרק תפלת השחר (ברבות כו:):

בזמן שצרתי לפניו אגיד - כבר קודם לכן:

לא כמר דייקי כו' - דהא איכא לשנויי הכי והכי:

יסדר אדם שבחו של הקב"ה - שלש ברכות ראשונות אבות גבורות וקדושת השם שאין בהן תפלה אלא שבח ואח"כ בשאר ברכות יש דברי תחנה ותפלה:


ר' יהושע סבר ילפינן ממשה - להסדיר שבח תחלה הלכך יתפלל י"ח תחלה דאיכא שבח בתחלתן:

דרב גובריה - גדולת מעשיו וחכמתו רבה ונאה לו לשבח ולהעדיף בשבחו של מלך מלכי המלכים אבל איניש בעלמא מיחזי כיוהרא:

מעין כל ברכה וברכה - אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת אם בעל תשובה הוא מאריך בהרוצה בתשובה וכן כולן:

מתני' ואלו אידיהן - דאסורין ג' ימים לפניהן:

קלנדא וסטרנורא - כולהו מפרש בגמרא:

ויום הלידה - של מלך עושין כל בני מלכותו יום איד משנה לשנה ומקריבין זבחים:

שריפה - ששרפו עליו כלי תשמישו כדרך המלכים:

יש בה עבודת כוכבים - כלומר אותו היום עובדין עבודת כוכבים והוא להן יום איד וכן משנה לשנה כל ימי בנו ובכל הנך דחשבינן הכא חשיבי ליה ואסור ג' ימים לפניהן:

אבל יום תגלחת זקנו כו' - שאין זמן קבוע לרבים אלא כל אחד ואחד כשמגלח עושה יום איד:

בלוריתו - כשמספר פעמים הרבה מניח בלורית מאחריו ומגלחה משנה לשנה ויום שמגלחה עושה יום איד:

ויום שעלה מן הים - מקריב זבחים לעבודת כוכבים על דבר שניצל ובכל הנך אינו אסור אלא אותו היום ולא לפניו ולא לאחריו דלא חשיבי כולי האי:

גמ' אחר התקופה - היא תקופת טבת והיו עושין ח' ימים רצופין איד כדלקמן:

וסימנך - שלא תחליף לומר קלנדא קרי אותן דלפני התקופה:

אחור וקדם צרתני - אחור כתיב ברישא מתני' נמי הנך דלאחר התקופה תנא ברישא:

יום שמתמעט והולך - מתשרי ועד טבת:

הא חזא ליה - יומי אריכי ביום תקופת תמוז והיה לו לידע שמנהגו של עולם הוא:

שקרנותיו קודמות לפרסותיו - דאמר מר כל מעשה בראשית בקומתן נבראו שור עם קרניו מגודלין וכיון שיצא ראשו תחלה נמצאו קרנותיו קודמות לפרסותיו:

[ותיטב לה' משור פר - אמר דוד ותיטב לה' תפלתי משור שביום שהיה שור דהיינו אותו יום שנולד כדכתיב שור או כשב וגו' הרי עשוי ונגמר כפר שהוא בן ג' שאפילו מקרניו לא חסר]:

רומי שעשתה קלנדא - תקנו אותו יום להקריב זבחים וכל עיירות הסמוכות לה לרומי יודעין אנו שהן משתעבדות לה לרומי ליתן המס ולהביא להן כל צרכיהן אבל אותן עיירות אין עושין קלנדא מי הוי אסור לשאת ולתת עמהם דנימא הואיל ומשועבדות לרומי יש לומר מה שהן קונין עכשיו יביאו לרומי להקריבן בני רומי:

או מותרות - הואיל ואין מקריבין הן ואין יום איד זה שלהן:

לעובדיה - בני רומי:

היא עצמה - כלומר כל עצמה של איסור אינה אלא לעובדיה:

וסטרנליא וקרטסים - סיפא דבריית' וכולהו מפרש לקמן:

עובד כוכבים - ביום משתה בנו פלח לעבודת כוכבים על שהגיע לכך:

אף אנן נמי תנינא - כרבי יוחנן דעיירות המשועבדות מותרות:

אלא אותו האיש למעוטי מאי - פשיטא דמי שלא גילח היום ושאר עובדי כוכבים שלא עלו בו ביום מן הים מותרין:

אלא לאו למעוטי אנשים משועבדים - לאותו האיש דמותרין דלא אמרינן מאן דזבני ממטו ליה למפלח:

בטהרה - כלומר בלא כוונה ואין שמים על לב:

וקרא לך - משמע שאתה קרוי לו מעלה אני על אכילתך כאילו הוא מזבחו:


כל תלתין יומין דבתר הלולא: בין אמר - עובד כוכבים זה לישראל מחמת הלולא אני עושה סעודה זו:

ובין לא אמר לו - מסתמא להלולא מכוין ואסור דכל ימי הלולא מקריב לעבודת כוכבים:

ומעיקרא - קודם שיכניס את אשתו מאימת חיישינן להלולא אם הזמין אנשים לסעוד אצלו:

מכי רמו שערי באסינתי - לעשות שכר ליום המשתה:

אסינתי - עריבות ששורין בהן שעורין לעשות שכר ל"א נותנין עפר בעריבות וזורעין שם שעורין קודם ימי החופה ומביאין לפני החתן והכלה כשהן צמוחים ואומרים להם פרו ורבו כשעורין הללו שממהרין לצאת מכל התבואה:

דאדם חשוב הוא - ושמח ממנו העובד כוכבים מאד:

יום שתפסה בו רומי מלכות - שנלחמו עם יונים ונצחום ומלכו בכל העולם:

בימי קלפטרא מלכתא - של אלכסנדריא כדאמר בהמפלת במסכת נדה (דף ל:) ונלחמו רומיים עמה ונצחוה ותפסו הם המלוכה:

עד דשתפינהו - רומאי לישראל בהדייהו:

והכי אתנו - רומאי לישראל אי מינן מלכי כו':

מרגלית - אינה חשובה כאבן טוב:

בסיס - כן תרגום כנו בסיסיה למושב חברתה להושיבה עליה:

אינך - הוא נופך קרבונקל"א:

כפו להו - רומאי ליונאי:

עשרין ושית שנין קמו - רומאי בהימנותייהו לישראל:

מעיקרא - כי קמו רומאי בהימנותייהו:

מאי דרוש - רומיים:

ואלכה לנגדך - יעקב ועשו שוין בגדולה:

לפני עבדו - דרך השר להלך לפנים:

פשטה - שלטה:

מלכות - רומי:

בחנות - מקום בהר הבית וחנות שמו:

דיני קנסות - אונס ומפתה ושלשים של עבד שנתנה תורה קצבה אחת ליקר ולזולל ומאחר שלא ישבו בלשכת הגזית לא דנו ובטלו דיני קנסות דכתיב בתשלומי כפל שהוא קנס אשר ירשיעון אלהים דהיינו מומחין וסמוכין בשם רבי כדאמרינן בסנהדרין ומי שאינו סמוך אינו דן דיני קנסות:

תחום - אלפים אמה סביבות העיר:

וסמך שם כו' - והני רבנן בתר חורבן הבית הוו טובא:

לולניאות - חניתות:

כי היכי דלא ליחייבו - רוצחים קטלא דאין דנין דיני נפשות אפילו בסנהדרין קטנה שבכל עיר אלא בזמן שהיתה סנהדרין גדולה בישיבתה ובמקום המיוחד לה והוא לשכת הגזית:

המקום גורם - לחייב הנדון ואם אינם שם לא ידונו והאי קרא בדיני נפשות קאי כי יפלא ממך דבר בפרשת שופטים ושוטרים בזקן ממרא:


מלכות פרס בפני הבית - בזמן הבית בעודו בנוי לאחר שבנאו כורש נמשכה מלכותו שלשים וארבע שנים ובטלה ותפשוה בני יון ומלכו מאה ושמונים הרי מאתים וי"ד ובני חשמונאי נטלו מלכות מיונים ומלכו ק"ג והורדוס אחריהם ק"ג הרי ד' מאות וכ' שנה שהיה בית שני בישובו:

מכאן ואילך - ממלכות הורדוס ואילך חרב הבית ובטלה מלכותן:

צא וחשוב - והבא למנות סדר חכמים וחייהם או שני שטר חוב או שום מעשה המאורע ימנה לחורבן מעכשיו כך וכך שנים לחורבן הבית אלמא מאתן ושית קודם חורבן הבית פשטה דהא אמרן לעיל דרומיים וישראל נטלו יחד המלכות מיונים וקתני הכא דישראל מלכו קודם חורבן מאתן ושית:

אמטו להכי לא חשיב להו - ר' ישמעאל לעיל בהדי הנך דפשטה על ישראל דהא בהנהו לא שלטה עליהן דשותפי הוו:

אמר רב פפא אי טעי האי תנא - דתנייה להך מתני' דצא וחשוב אחר חורבן:

ולא ידע - במנין שנים שאחר חורבן הבית כמה שנים טעה בשנה שהוא עומד בה לא ידע אי שנת כ' היא על המאות או שנת כ"א או שתים:

פרטי כמה הוו - אין אדם טועה במאות אלא טועה בשנה או בשתים דהיינו פרטי דמאות ואלפים הוו כללי:

נשייליה לספרא כמה - לסופר הכותב גטין ושטרות שהוא מונה למלכות יון כדאמר לקמן (דף י.) בגולה אין מונין אלא למלכות יון ואין מונין לתחלת מלכותן שהיו שש שנים מקוטעות שלא מלכו אלא בעילם ומשש שנים ואילך פשטה מלכותן ומשם והלאה מונין להן כדאמר לקמן נישייליה האי תנא לספרא כמה פרט השנים יש לו על הכלל שלו:

ונטפי עלייהו - תנא עשרין שנין אם יש לו לסופר פרט ט"ו על כללו למנין יונים יש לו לתנא ל"ה פרט על כללו למנין שני חורבן:

לחומריה - קשר כלומר סכום חשבונו ימצא כהוגן שהרי מנין הסופר מתחיל ש"פ שנים קודם החורבן כדתניא לעיל דיון נטלו מלכות לסוף ל"ד לבנין הבית הוסף עליהם שש שנים שאין מונין להן הרי תחלת מניינם לסוף מ' לבניינו דהיינו ש"פ קודם חורבן נמצא כשהתחיל תנא למנות לחורבן ומנה כבר כ' שנה נשלם כלל הסופר להיות ד' מאות וכשהיה לסופר אחת פרט הי' ליה לתנא כ' ואחת כשהיה לסופר עשר שנים פרט היה לו לתנא ל' כשהגיע הסופר לת"ק ואחת יש לו לתנא קכ"א דהוי פרטי כ"א וה"ה דמצי למיתני נבצר מנייהו תמנן ואידי ואידי חד חושבנא ודרך קצרה נקט למלתיה:

ואי טעי ספרא - בפרטא דידיה נשייליה לתנא כמה פרטא דיליה ונבצר מינייהו עשרין וטעמא כדפרישית ואם יהיו לו לתנא מאתים ול' יהיו לו לסופר שש מאות ועשר ואם יש לתנא מאתים ועשר יהיו לו לסופר חמש מאות ותשעים וה"ה דמצי למיתני ניטפי עלייהו תמנן אלא משום דרך קצרה נקט ועוד דבעי לאוקומי בצירותא אספרא ותוספתא אתנא משום סימנא דספרא בצירא ותנא תוספאה:

וסימנך - שלא תתחלף הי מבצר והי מטפי:

ספרא בצירא - מדקדק בתיבות וכותבן במסורה בחסרון אותיות:

תנא תוספאה - תני תוספתא:

ששת אלפים שנים - נגזר על העולם להתקיים כמנין ימי השבוע וביום השביעי שבת ובשבעת אלפים נוח לעולם:

שני אלפים - ראשונים נגזר עליו להיות תוהו בלא תורה:

ושני אלפים תורה - בלא ימות המשיח:

ושני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו - משני אלפים אחרונים מה שיצאו ומשיח לא בא:

אי נימא ממתן תורה ועד עכשיו - עד גמר ארבעת אלפים לבריאת עולם כדקאמרת ליכא ב' אלפים:

דכי מעיינת בהו - בשני קמאי דתוהו קודם מתן תורה תרי אלפים ופרטי מאלף ג' תמ"ח שנים משכחת בהו:

הכי גרסינן דכי מעיינת בהו בשני דקודם מתן תורה כו' - ולא גרסינן ועוד דכי מעיינת כו' ופירושם כדפרישית צא וחשוב שנות דור ודור שחי כל אחד קודם שנולד בנו דשנים שאחרי כן אתה נותן לבן ותמצא מאדם עד שנולד נח תתרנ"ו שנים ונח חי תק"ב שנים קודם שנולד שם דכתיב (בראשית ה) ויהי נח בן חמש מאות שנה וגו' כשנולד בנו הראשון היה בן ת"ק שנים ויפת הוא הגדול מחם שנה וחם גדול משם שנה הרי תק"ב שנים לנח כשנולד שם כדכתיב (שם יא) בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול ואם שם לת"ק שנים דנח אתייליד כי מטו שנתים אחר המבול הוה ליה בר ק"ב דהא כתיב (שם ז) ונח בן שש מאות שנה והמבול היה חשוב תק"ב דנח ומאה דשם עד ארפכשד והוסף על נ"ו של פרט הרי תרנ"ח וארפכשד הוליד את שלח בל"ה הרי תרצ"ג ומשלח עד עבר ל' הרי תשכ"ג ומעבר עד פלג ל"ד הרי תשנ"ז ומפלג עד רעו ל' הרי תשפ"ז ומרעו לשרוג ל"ב הרי תתי"ט ומשרוג לנחור ל' הרי תתמ"ט ומנחור לתרח כ"ט הרי תתע"ח ומתרח לאברהם ע' הרי תתקמ"ח על אלף ומאברהם עד יצחק ק' הרי אלפים ומ"ח ומיצחק עד מתן תורה ת' שנים כיצד ס' עד שנולד יעקב וברדתו למצרים כתיב ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה הרי ק"צ משנולד יצחק וישראל היו במצרים רד"ו הרי ד' מאות ומ"ח שנים על אלפים לבריאת עולם נמצא ממתן תורה עד ד' אלפים לבריאתו של עולם אלף וחמש מאות וחמשים ושתים:

אלא מן ואת הנפש וגו' - ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא:

וגמירי דההיא שעתא הוה אברהם בר נ"ב - הוסיפם על אלף ותתקמ"ח שהיו בידך כשנולד אברהם הרי אלפים תוהו:

דכמה בצירן - לך השתא דתורה דתני תנא:

תמ"ח שנים - היו בצירן לך:

כי מעיינת מואת הנפש אשר עשו עד מתן תורה - הכי הוו הוסף אותן על מנין מתן תורה ונמצא אלפים מכוונין מואת הנפש אשר עשו וגו' עד גמר ד' אלפים לבריאת עולם והוא קע"ב שנים לאחר חורבן כיצד הרי מנית עד יציאת מצרים תמ"ח על עודף אלפים וכתיב (מלכים א ו א) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל עד ויבן שלמה את הבית הרי תתקכ"ח על אלפים כשנבנה הבית וימי בית ראשון ד' מאות ועשר הרי שלשה אלפים ושל"ח שנים וגלות בבל ע' שנים הרי ת"ח וימי בית שני ת"ך הרי תתכ"ח נמצא קע"ב חסרין מד' אלפים והכי תני בסדר עולם:

אי טעי תנא - דתני ובעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו ורוצה למנות כמה יצאו מימות המשיח וטועה בשנה או בשתים או יותר דלא ידע פרטי על כלל המאות כמה הוו דאין אדם טועה במאות לפיכך לא הוצרך רב פפא לתת סימן בטעותא דכללי:

לישייליה לספרא - המונה למלכות יון כמה פרטי הוא כותב על כללא דידיה:

ונטפיה - תנא בפרטא דידיה על פרטא דספרא:

מ"ח שנה - שהרי מנין התנא מתחיל לאחר קע"ב שנים לחורבן הבית ששלמו שני אלפים תורה ומנין הסופר מתחיל ש"פ שנים קודם חורבן הבית הרי מנין הסופר קודם לתנא תקנ"ב שנים וכשמונה התנא ארבעים ושמונה שנה נשלמו כללו של סופר לשש מאות והתחיל פרטו מכאן ואילך כשהיה לו שנה פרט היו לו לתנא מ"ט כשהיו י' שנים פרט היו לו לתנא נ"ח וה"ה דמצי למימר ונבציר מינייהו נ' ושנים שנה שהי' לו לסופר קודם שהתחיל תנא למנות אלא משום דאנח סימנא מ"ח עיר ועוד דבעי לאוקומי בצירותא אספרא משום סימנא דספרא בצירא תנא תוספאה:

תנא תוספאה - קורא מקרא שלם בתוספת אותיות. לישנא אחרינא קרי תוספאה וזה נראה עיקר דלענין קריאה דקרא לא שייך תנא כלל אלא קרא:


ארבעים ושמונה עיר - בערי הלוים כתיב:

האי מאן דלא ידע בכמה שני בשבוע - קאי למנין סדר שמיטות שהיו ישראל מונין והולכין בפני הבית דקי"ל שביעית בזמן הזה נהגא ואפי' (לר"מ) דאמר בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים מודה הוא דמדרבנן נהגא בפ' השולח גט (גיטין דף לו.) ובמשקין בית השלחין (מו"ק דף ב:):

נטפי חדא שתא - על שנין דמחורבן ועד שנה שהוא עומד בה מהאי טעמא דתניא (תענית דף כט.) מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב כשחרב הבית בראשונה מוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ותשעה באב היה וכן בשניה אלמא שתא דחורבן אתחלתא דשמטה למהדר הוות ומאן דמני לשני חורבן לא מני לההיא שתא בהדי שני דחורבן אלא בהדי שני דקם ביתא הואיל ונפק ליה רובא בט' באב הלכך מאן דבעי לממני שמטה לוספה לשנת חורבן על מנין שני דבתר חורבן:

ונחשב כללי - המאות ביובלי שתי יובלות למאה לקצר מניינו:

ונשקול מכל מאה תרתי ונישדי אפרטי - כר' יהודה דאמר (ר ה דף ט.) שנת חמשים עולה לכאן ולכאן היא שנת יובל והיא שנת תחלת השמטה הבאה ונמנית לראש יובל הבא דאי כרבנן הא אמרי שנת חמשים היא שנת יובל היא שנת חמשים ובחמשים ואחת מתחיל מנין יובל הבא נמצאת שנה מתוספת על סדר השמטה לכל יובל ולרבי יהודה משהתחילו למנות השמיטין לא זז הסדר משבע שנים לז' שנים:

וסימן - דלא תעביד כרבנן אלא כר' יהודה למשקל תרתי שני מכל מאה כי זה שנתים ובמסכת ערכין (דף יב:) פרכינן לר' יהודה חורבן בית שני במוצאי שביעית מי משכחת ליה מכדי בית שני כמה קם ארבע מאות ועשרים פש ליה תמני שני לארבע מאה דיובלי שדינהו אעשרים הרי עשרים ושמונה אשתכח דבשנת השמטה חרב ומשנינן הנך שית שנין עד דסליק עזרא ומקדיש לא מני שמיטין הלכך דל מנייהו שית שני קמייתא אשתכח דבעשרין ותרתי ליובל חרב והיא מוצאי שביעית:

אל תקח - שהיא קץ הגאולה ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך ולמה תפסיד הדינר:

דמתניתא טפיא תלת שנין - לחשבון הברייתא מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע"ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל"א דקתני בברייתא הרי הקץ לאחר ת"ג לחורבן ורבי חנינא ת' קאמר כשאמר רבי חנינא למילתיה עדיין לא עברו ת' לחורבן:


שית שנין יתירתא - שבא לפני ב"ד בשנה שנכתב בו ומצא בו שש שנים יותר ממניינם כגון שהיו עומדים בשנת חמש מאות למלכות יון ובו היה כתוב בשנת חמש מאות ושש שנים לוה פלוני מפלוני וסתם היה כתוב ולא היה כתוב בו שום מלכות:

מאוחר הוא - מלוה עשה עמו טובה ומחל לו שעבוד קרקעות של שש שנים וכל מי שיקנה קרקעו בתוך שש שנים אינו מפסיד שהרי זמן מכירה קודם לזמן טריפת השטר:

ועד דמטי זמניה לא טריף - אינו יכול לטרוף לקוחות אלא אותן שיקחו ממנו משש ואילך:

ספרא דוקנא כתביה - מדקדק בחשבונות הוא ואינו הולך אחרינו שאין אנו מתחילין למנות לתחלת מלכות יון אלא לאחר שש שנים שמלכו בעילם והוא מונה לתחלת מלכותן ושיעבודו מיום כתיבתו הוא ומהיום והלאה יטרוף ואין כאן מחילה לפי שחמש מאות שלנו הן חמש מאות ושש לתחלתן:

ממאי - דהאי דמנינן לשטרי לש"פ שנים קודם חורבן דעתין למלכי יון דתימא דהנך שית שני יתירתא היינו האי דאתחיל למימני מתחלת מלכותן דניחא לך למימר הכי ולא ניחא לך למימר מאוחר הוא לפי שאין דרך למחול שעבודו שמא ימכור זה כל נכסיו בתוך זמן האיחור ויפסיד את חובו:

דלמא - בין אנן בין הא ספרא האי דמנינן לש"פ שנים קודם חורבן לאו דעתין אמלכות יון אלא ליציאת מצרים מנינן:

ושבקיה לאלפא קמא - דמיציאת מצרים ומתחלינן למימני מתחילת אלפא בתרא והיא שנה ראשונה ליון שפשטה מלכותן בכל העולם דמיציאת מצרים ועד חורבן אלף וש"פ שנים ת"פ שנים עד בנין בית ראשון ות"י דבניינו הרי תת"צ ושבעים דגלות בבל ות"כ דבית שני הרי אלף וש"פ שנים ומלכות יון נמי פשטה בכל העולם ג' מאות ושמונים שנים קודם חורבן שהוא תחלת אלף שנים וכיון דדעתין איציאת מצרים ליכא למתלי הנך שית שנין אלא במחילת השעבוד ושטר מאוחר הוא:

אין מונין אלא למלכי יונים - וכיון דלמלכות יון מנינן ואיכא למיתלי להנך שית שנין בספרא דוקנא תלינן ביה ולא תלינן ליה במחילת השעבוד שאין כל אדם עושה כן:

דיקא - דלמלכות יון מנינן:

לשטרות - דכל אימת דקאי מלכא מכי מטי שילהי אדר סלקא ליה שתא ובניסן ריש שתא תנינא למיכתב בשטרי:

ואנן השתא מתשרי מנינן - כל תשרי מחדשים שתא אלמא ודאי מניינא דידן למלכי האומות הואי ואין לך מלכות באומות מתחלת שלש מאות ושמונים שנה קודם אלא מלכות יון דאי סלקא דעתך דהאי דמנינן לשלש מאות ושמונים שנה קודם חורבן דדעתין איציאת מצרים מניסן בעו למימני ולחדושי שתא דקיי"ל בשמעתא קמייתא במסכת ראש השנה דליציאת מצרים מניסן מנינן:

הא דידיה הא דבריה - כשמעמידין בן מלך בחיי אביו להחזיקו במלוכה שמח האב ועושה אותו יום איד:

ומי מוקמי - רומיים מלכא בר מלכא כל הני יום אידיהן דמתני' דרומיים נינהו כדתניא לעיל יום שתפסה בו רומי מלכות ותניא רומי עשתה קלנדא: כתב ולשון של רומיים מאומה אחרת באה להן אחרים תקנו להן כל ספריהם:

ע"י שאלה - נוטלין רשות מן השרים ומבקש האב מהן להעמיד בנו תחתיו:

כגון אסוירוס בן אנטונינוס - דמלך על ידי שאלת אביו:

קלניא - בת חורין שלא תתן מס לעולם משום דאית בה רבנן ואנטונינוס עצמו היה משמש בפני רבי כדלקמן ומשום הכי היה אוהב לרבנן:

אייתי רבי גברא ארכביה וכו' - כלומר הרכב את בנך עליהן ועליך ותהא טבריא מסורה בידו:

ואימא ליה - לברך דליפרחה ליונה מן ידיה כלומר דליעבד טבריא קלניא להוציאה מתחת עולו:


ולימא ליה - בפרהסיא:

דלמא - מצערי ליה לרבי:

עבדה איסורא - זנתה:

שדר ליה - אנטונינוס לרבי עשב ששמו גרגירא רוק"א בלע"ז והבין רבי מה לי ולעשב הזה ודאי סימנא הוא דשלח לי גרגירא נגרר' ונמשך לב גירא עם הנואפים יודע היה ללמוד אנטונינוס:

שדר ליה - רבי כוסברתא בלע"ז אלוינאר"א כלומר שחוט הבת כוס ברתא שתי מלות:

הדר שדר ליה - אנטונינוס כרתי בלע"ז פורי"ש כלומר אם כן יכרת זרעי:

הדר שדר ליה חסא - לייטוג"א בלע"ז כלומר חוס עלה:

מטראתא - דיאסקאות של עור כמין שקים גדולים:

[וחיטי אפומייהו - שאם יפתחו השקים רואים החטים ולא יבינו]:

ודאתו מינייהו ניפוק עלייהו - היוצאין מבניך יוציאו הוצאות למלכי רומי העומדין אחרי על סמך הממון הלז:

נקרתא - מערה לשון נקרת הצור (שמות לג):

לביתיה דרבי - ללמוד תורה:

משמש ליה - משמש לפניו בסעודה:

שמה אדום - בגיהנם משתעי קרא:

מי שיש לו נימא ברגלו - בשר מת ומצערו:

ויחיה - ויבריא:

כל דזכי מלכא - נוצח את המלך בדברים בושת הוא למלך ומשפט האיש להשליכו:

לקמוניא חלילא - בית מלא עפר:

מטרוניתא - רומית:

אילפא - ספינה:

בלא מיכסא - כלומר אוי לך הואיל ועליהן אתה נהרג שלא מלתה את עצמך ותטול חלק עמהם:

והיתה לאהרן ולבניו - בלחם הפנים כתיב וכהן נוטל מחצה כדאמרינן בסדר יומא (דף יז:) ונוטל חלה אחת משתי חלות של עצרת וארבע או חמש ממעשה לחם הפנים והתם מפרש לה דפלגא היא והכי נמי השוה אותי נגד כולן שהזכיר שמי לבד:

אדרכן - שר שבעובדי כוכבים היה:


נתפרדה חבילה - אהבתינו שנקשרה נפש בנפש:

גונדא - גדוד:

ניפיורא נקיט נורא לאפיפיורא - נוטל ומוליך האבוקה לפני אפיפיור כולן מיני שררה הן זה למעלה מזה:

קומא - מלך:

שני גיים - כתיב וקרינן גוים:

אנטונינוס ורבי - זה בא מעשו וזה בא מיעקב:

חזרת - לייטוג"א בלע"ז:

צנון - רפנ"א בלע"ז. חיתוך והיפוך מועילין למאכל:

פלחי בה - עושין אותו יום איד קבע כל ימי בנו העומד תחתיו:

אלמא - מדלא תלי ר"מ טעמא בשריפה אלמא לאו חק העובדי כוכבים הוא לשם עבודת כוכבים:

ורבנן - דתלו טעמייהו בה קסברי חוקה היא להם:

ולא מדרכי האמורי - אינה מדרכי האמורי לחוש ללא תעשה כמעשיהם (שמות כג):

חשיבותא הוא - מי ששורפין עליו מראין שמיתתו חשובה להם חשיבא להם המיתה ששרפו עלה ופלחי לעבודת כוכבים:

בשלום תמות - בצדקיהו כתיב:

שבעים מנה צורי - משמע הכסף שרף צורי משקל של צור והוא כ"ה סלעים והסלע ד' דינרים והדינר הוא משקל זהוב קושטנטינ"ה:

בשבעים מנה - כלי תשמיש היו שוין שבעים מנה:

ומידי אחרינא לא - מפסדינן אלא כלי תשמישו:

עוקרין - בהמה הגידין לבד שעל פרסותיה עוקר וחותך אפוגרימ"ט בלע"ז:

בסוס שרכב עליו - דהוא כלי תשמיש:

עיקור שיש בה טריפה - שהבהמה נטרפת בו אסור לעשותו ואף על פי שאין סופו ליהנות ממנה אסור לגרום לבהמה טריפות בידים:


מנשר - משיר וחותך פרסות שני רגליה:

מן הארכובה ולמטה - אבל מן הארכובה ולמעלה טריפה אלמא מדאסור לטרפה בבהמה טהורה עסקינן וטהורה מאי כלי תשמיש איכא:

בעגלה המושכת בקרון - שיושב בו המלך דהיינו כלי תשמישו:

יום תגלחת זקנו והנחת בלוריתו - יום שמגלח זקנו וכן בו ביום הנחת בלוריתו יום שמגלח זקנו שער ומניח בלורית אפודליץ מאחורי העורף לשם עבודת כוכבים:

והעברת בלוריתו - לסוף שנה שמגלח אותה בלורית לבדה:

דתניא תרוייהו יום תגלחת זקנו והנחת בלוריתו יום תגלחת זקנו והעברת בלוריתו - ותרתי מתני' נינהו ולאו גבי הדדי תניא להו:

עוד אחרת - עוד איד אחרת יש להם לרומיים שאינה שנויה במשנה:

אדם שלם - כנגד עשו:

אדם חיגר - כנגד יעקב צולע על יריכו כלומר עדיין עשו שולט על יעקב:

של אדם הראשון - והן בגדי חמודות שהיו לעשו:

קרקיפלו של ר' ישמעאל - כהן גדול ומהרוגי מלכות היה ומתוך יפיו נכנס בלב בת קיסר והפשיט עור פניו וחנטה באפרסמון שתהא מקויימת ולא ישתנה ועדיין מונח בגינזי רומי:

דפיזא - פז והוא אבן יקרה עד מאד ואינו מצוי בעולם:

סך קירי פלסתר - חשבון הקצין כזב [הוא] נבואת יעקב שקרא לבניו לאחרית [הימים] שסופן ליגאל כזב הוא:

סך - חשבון:

קירי - קצין:

אחוה דמרנא זייפנא - אחיו של אדונינו עשו זייפן הוא יעקב שרימה לעשו וחשב ליטול ברכה להיות גביר לאחיו:

דחמי חמי - הרואה בשמחה זו עכשיו רואהו ומי שאינו רואה עכשיו לא יראה עוד דעד ע' שנה אינה נעשית:

מאי אהני לרמאה - ליעקב שרימה את עשו ולקח את ברכתו:

ווי לדין - לעשו:

כד יקום דין - כשיקום יעקב: ה"ג ותנא דידן מ"ט לא קחשיב הא הני דאיתנהו בכל שתא קחשיב הא דליתא כל שתא לא קחשיב:

הני דרומאי - הני ימי אידיהן דמתני' אין אסורין אלא לבני רומי:

מוטרדי וטורייסקי מוהרנקי ומוהרין - שמות ימי אידיהן קבועות שיש להן בכל שנה:

ועשר באדר - בעשרה באדר:

קבועין - ולקמן מפרש קבועין כל השנה שכל ימות השנה עושין עובדיהם יום איד ומקריבין זבחים ואסורים במשא ובמתן לעולם:

תורעתא - שם עבודת כוכבים:

ומפג - שם העיר:

יריד שבעין בכי נדבכה שבעכו - ואית דאמרי נתברה שבעכו: ה"ג ואית דאמרי איפכא הני תרי לישני: ה"ג ותדיר כולה שתא:

בגולה - אין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלישא וליתן עמהם שביניהם אנו יושבין ופרנסתנו מהן ועוד משום יראה:

בחגתא דטייעי - יום לשנה מתקבצין כל סוחרי העיר לאכול ולשתות ולחוג לשם עבודת כוכבים פלונית וכאן קורין קופנדרי"א:

דלא קביעא - אין חוששין לה כל כך אם אין עושין לה בכל שנה:

מתני' עיר שיש בה עבודת כוכבים - שיום איד יש לבני העיר היום לעבודת כוכבים שבעיר:

חוצה לה מותר - לשאת ולתת עם היושבין חוץ לעיר שאין נמשכין אחר אותה עבודת כוכבים שכן מנהג זה עובד את שלו וזה עובד את שלו ויום איד של אלו אינו ביום איד של אלו:

היה חוצה לה עבודת כוכבים - כלו' עבודת כוכבים שהיום עובדין ליראה שלהם:

תוכה מותר - שאין בני העיר עובדין לאותה יראה:

מהו לילך לשם - לאותה העיר ביום עבודת כוכבים שלהם לספר עם אחד מבני העיר:

בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום - שאין דרך יוצאה מאותה העיר לילך לעיר אחרת ודרך הכבושה מכאן לאותה העיר מיוחדת לאותה העיר לבדה אסור לילך שם מפני חשד שנראה כמהלך לעובדה:

ואם - דרך מסלול זה הולך גם לעיר אחרת:

מותר - דהרואה אומר למקום אחר הולך:

גמ' והיכי דמי חוצה לה - כמה יהא רחוק אותו שוק שחוצה לה מן העיר ויהא מותר לשאת ולתת עם יושביו:

עטלוזא של עזה - עטלוזא שוק של בהמה כמו איטליז דתנן (בכורות דף לא.) שוחטין באיטליז ונמכרין באיטליז:

עזה - עיר של פלשתים והיה בה עבודת כוכבים והיה חוצה לה ישוב סמוך לעיר מאד:

עטלוזא של עזה - דסמוכה לעיר מאד מהו מי שרי מתני' כה"ג או לא:

צור - עיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה:


שפיתת קדירה - כשמניחין אותה אצל האור על גבי כירה קרי שפיתה לשון שפות הסיר (יחזקאל כד):

ולא חשו חכמים - אע"פ שסמוך איסור אצל היתר מאד הכא נמי אע"פ שבני העיר האסורין סמוכין לבני חוצה לה שאין להם עבודת כוכבים היום לא חשו:

מאי לא חשו - איכא למימר בשתי קדירות דלילף הכא דכוותה:

משום בשר נבילה - ואע"ג דאיכא למיחש לאיסור דאוריית' לא חשו לאחזוקי איסור בקדירות מן הספיקא:

הכא נמי - לא מחזקינן דמי עבודת כוכבים בידי עובדי כוכבים שבחוצה לה דנימא אסור למכור להם בהמה שדמים הללו שהוא מקבל מהן מחמת בהמה זו דמי עבודת כוכבים הן שהבהמה היום לצורך בני תוכה היא ונקרבים היום לעבודת כוכבים והוא איסור דאורייתא מלא ידבק בידך מאומה וגו' (דברים יג) וכ"ש היכא דידעינן דמשל חוצה לה הן דלספק איסורא דרבנן לא חיישינן דנימא דלמא האי גברא שייך בתר בני תוכה והוי היום יום אידו ועבר האי גברא אדרבנן דאסרי לישראל לשאת ולתת עמם ביום איד:

רבא אמר - האי לא חשו לאו לבשר נבילה קאמר דנילף מינה דכוותה דלא ניחוש לדמי עבודת כוכבים דהא לא דמי דהתם לית הנאה לעובד כוכבים דנישדי נבילה לקדירה דמיסתפי דאי חזי ליה ישראל תבע ליה בדינא אבל הכא מתכוין עובד כוכבים לעשות רצון חבירו אלא ה"ק לא חשו להם חכמים משום בישולי עובדי כוכבים דלמא סמיך ישראל לעובד כוכבים לבשליה וקאכיל בשולי עובדי כוכבים דרבנן:

וה"נ - היכא דפשיטא דדמים הללו מתוך תיבתו לקחם וליכא למיחש לאיסורא דאורייתא לא חשו חכמים לספק איסורא דרבנן:

משום יום אידם - למיחש דלמא האי עובד כוכבים שייך בתר בני תוכה ושקיל וטרי האי ישראל בהדיה ביום אידו:

רבה בר עולא אמר - ביום אידם של בני עזה לא שרא ר"ח לשאת ולתת עם בני עטלוזא ולא דמי לשתי קדירות דהתם ליכא למיחש משום בישולי עובדי כוכבים מכי אתי ישראל חדא זימנא בגחלים אבל הכא איכא למיחש דלמא האי עובד כוכבים שייך בתר בני תוכה הואיל וסמוכה לה ומתני' דקתני דחוצה לה מותר לאו בסמוכה כולי האי קאמר ור"ח לפני אידיהן הוא דשרי וה"ק לא חשו להם חכמים לשמא נתזה צינורא מתוך קדירת עובד כוכבים לתוך קדירת ישראל הואיל ואיסור קל הוא חדא דלא שכיח ועוד דאי נמי שכיח בטיל ברובא ה"נ לא חשו לאיסור חוצה לה של בני עזה ואע"פ שסמוכה לה ממש:

כל היכא - דתני שיש בה עבודת כוכבים משמע שהיום עובדין ליראה שלהם:

אסור ליכנס לתוכה - משום חשד דאמרי איהו נמי אזיל למפלח:

ישב לו קוץ - נתחב לו קוץ ברגלו:

ואם אינו נראה - מפרש לקמן:

פרצופות המקלחין מים - פרצופות אדם חלולין ונכנס סילון מים לאחוריהם לתוכן ויוצאין דרך פיהם:

בכרכים - דרך יושבי כרכים להתנהג בגדולה להכי נקט כרכים:

ע"ג סילון - צינור מחובר בקרקע:

מפני סכנה - שלא יבלע עלוקה שנשו"א בלע"ז:

אילימא דלא מיתחזי - שאין אדם רואהו:

כל מקום שאסרו חכמים - דבר המותר ואסרוהו מפני מראית העין שהרואהו חושדו בדבר עבירה:

אפילו בחדרי חדרים אסור - במקום שאין אדם רואה אסרוהו:

ואם אינו נראה כמשתחוה - שפונה אחריו או צידו לצד עבודת כוכבים:

למיזל קמיה - עד שיעבור מכנגד עבודת כוכבים:

אבל מעיין דאיכא סכנה - דאי לא שתי מיית בצמא:


פרצופות ל"ל - הא תנא מעיין דאיכא סכנת צמא וקא אסר:

משום דבעי למיתני כיוצא בו לא יניח פיו על גבי סילון - דגבי מעיין תנא שחייה ולא תנא הנחת פה הלכך לא שייך למיתני כיוצא בו גביה אבל בפרצופות תנא הנחת פה ושייך למיתני גבייהו כיוצא בו דאסור נמי הנחת פה דאילו לשחות ולשתות בידו ליכא סכנתא דבדיק להו בידיה:

בידו אחת - ממהר וזורק בפיו ואינו בודק אבל בשתי ידיו יכול לעכבו בידו ויעיין:

נימא - היא עלוקה:

להחם לו - מים חמים לשתות בשבת דסכנת נפשות היא כדקתני בברייתא דמו בראשו:

אדהכי והכי - בתוך זמן שמחממין לו המים ישקוהו חומץ שלא ימהר למות:

זיבורא - צירעה:

חלא שמגז - חומץ חזק איגר"א בלע"ז:

שברירי - שד הממונה על מכת סנוירים לא גרס הכא לא מן הנהרות ומן האגמים דה"ה נמי מן הכלים:

ליתרייה - יקיצנו משנתו ולימא ליה צחינא מיא:

נקרקש בנכתמא - יקשקש בכיסוי החצבא על החצב דלידמי כגברא בהדיה:

איזדהר משברירי שברירי ברירי רירי ירי רי בכסי חיורי - לחש הוא ומתמעט והולך משם השד כאשר הוא שומע מיעוט תיבות אות אחר אות עד רי וכן הוא הלחש להבריחו משם סנוירים תרגומו שברירי (בראשית יט):

מתני' עיר שיש בה עבודת כוכבים - ודרך העובדי כוכבים להיות להם יום שוק ויריד ביום אידם:

והיו בה חנויות מעוטרות - וסימן הוא להם שאותן חנויות של עבודת כוכבים הם ליטול מהם מכס:

מעוטרות אסורות - מפרש בגמ':

שאין מעוטרות מותרות - דבאותן שאין מעוטרות לא שקלי מינייהו מכסא לעבודת כוכבים ולא מטיא לעבודת כוכבים הנאה מינייהו ואי משום דנושא ונותן ביום אידם ה"מ לזבוני להו דלמא מזבן ליה בהמה ואזיל ומקריב לה לעבודת כוכבים אי נמי דרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודי אבל למזבן מינייהו דבר המתקיים שרי דסתם מוכר עצב הוא:

גמ' בוורד והדס - של תקרובת עבודת כוכבים והוא סימן להם שחנויות הללו של עבודת כוכבים הן:

דקא מתהני מריחא - וורד והדס דרך לשטחן לפני עבודת כוכבים ואסורין משום תקרובת עבודה כוכבים:

אבל בפירות - מותרין ליקח מהן ואף על גב דמטיא הנאה לעבודת כוכבים בהנך זביני לית לן בה כדמפרש במהנה מותר:


מהנה לא כ"ש - והא מהנה הוא שהחנוונין שבתוכן סוחרי מעות של כומרים הן אי נמי הוא יהיב ליה לבעל המעות מסחורתו שעושה שם ומטיא להו הנאה אבל שאינן מעוטרות לאו דכומרים הן:

נהנה - מן הריח של עשבים או של בשמים:

מהנה - נותן מכס:

מן הארכובה ולמטה - אבל עיקור שתטרף בו אסור לעשות כן בידים בבהמה ואע"פ שהיא אסורה בהנאה:

וכותב - שטרות:

ומעלה בערכאות שלהן - מקום גדוליהן ושופטיהן ומעלה שטרותיו לפניהם לחתום ואף על פי שכבוד ותפארת היא להם ואיכא למימר דאזיל ומודה:

שהוא כמציל מידם - שמתוך כך יהיו לו עדים ומסייעין להציל מן העוררין:

בית הפרס - שדה שנחרש בה קבר וחשו חכמים עד מאה אמות דלדלה מחרישה את כתיתי העצמות ושמא יעבור על עצם כשעורה ויסיטנו:

לצידן - לחוצה לארץ וארץ העמים מטמא מדרבנן כבית הפרס:

ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי - ומדאיירי ר' יוחנן ש"מ שמיעא ליה לר' יוחנן הך מתני' ולוקחין מהן בהמה פליגא אדרבי נתן:

דשקלי מיניה מיכסא - מן הלוקח ונמצא מהנה:

ואת סוסיהם תעקר - ביהושע כתיב אלמא מותר לרדותן בכך:

ואין מחרימין - קסבר סתם חרמים לבדק הבית דפלוגתא היא [בערכין] (דף כח:) וכיון דהשתא ליכא בית המקדש אתי בהו לידי תקלה דמתהני מהקדש ומעילה:


נועל דלת - ואין לה מה תאכל ותמות:

התם משום בזיון קדשים - דאי אמרת תיעקר אינה מתה מהרה נראה בזיונה לזמן מרובה:

ונשחטיה מישחט - דאי משום שחוטי חוץ אבדק הבית לא מיחייב וכדתניא [בשני שעירים] (יומא דף סג:) שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן וכו':

לידי תקלה - לאכלה:

גיסטרא - יחתכנה לשנים הא ליכא בזיון קדשים דמתה מהר ותקלה ליכא דלא אכלי מינה:

ה"מ - הוא דהוי מטיל מום גמור ואסור משום כל מום לא יהיה בו:

בזמן שבית המקדש קיים - דקרינא ביה תמים יהיה לרצון (ויקרא כב) להקריב אבל השתא נראה בעל מום הוא ולא אסור מדאורייתא:

וניהוי כמטיל מום בבעל מום - לרבא פריך דאמר נראה כמטיל מום כלומר מדרבנן הוא דאסור אמאי לא עבר מדאוריית' משום דלא חזי להקרבה הרי מטיל מום בבעל מום דמעיקרא לא חזי להקרבה ופליגי ביה תנאי בבכורות (דף לג:) גבי בכור שאחזו דם ואיכא למ"ד אסור להקיז אפילו הוא מת משום לא יהיה בו מום וה"ל למיתני מפני שמטיל מום בבעל מום ואמאי תנא נראה:

לדמי חזי - לחללו באחר ומקריב חלופיו וקרינא בו תמים יהיה לרצון משום חלופיו:

לאפוקי - השתא כשאין בית המקדש קיים דשום בהמה לא חזיא לא לגופה ולא לדמי הלכך נראה בעלמא הוא ולא מיתסר מדאורייתא אלא מדרבנן:

עבד מאי - לקח שם עבד מאי לרבי נתן מה יעשה לו יעקרנו או לא:

ה"ג העובדי כוכבים והרועים בהמה דקה - הן ישראל והן גזלנים הרי הן כעובדי כוכבים:

ואין מעלין - אותן מן הבור אם נפלו לתוכה אלא יניחם וימותו:

ואין מורידין - אותן לבור להמית אותן בידים אלמא עבד עובד כוכבים אסור להמיתו בידים:

קתני - לרבנן דפליגי עליה דר' נתן לוקחין מהן עבדים ושפחות:

למאי מיבעי ליה - כלומר מאי מצוה יש כאן דנשרי ליה:

משום מעוטינהו - שממעט העובדי כוכבים ומדלדלן שלוקח בהמתם שמשתמשין בהן:

זבן סנדלא - ביריד של עבודת כוכבים לקח סנדל מן העובד כוכבים:

יתמא - בלא דעת:

עבד רבך הכי - לעשות סחורה בשוק של עבודת כוכבים דשקלי מיניה מכסא ומהנה:

אילמלא היה רבי יוחנן באתרא - דשקלי מכסא מבעלי בתים הוה אסר ליקח אפילו מבעל הבית והשתא דר' ירמיה קים לן דשקלי מבעלי בתים:

שאינו קבוע - ולא מסיק מוכסי אדעתייהו למיגבי מינייהו דלא תגר ולאו בעה"ב קבוע:

מתני' איצטרובלין ובנות שוח - מפרש בגמרא:

אסור למכור לעובד כוכבים - דלצורך עבודת כוכבים קבעי לה:

מוכר לו תרנגול לבן בין התרנגולים - לקח עובד כוכבים מישראל תרנגולים הרבה מותר למכור ביניהם תרנגול לבן דכיון דשקיל מיניה אחריני לאו לעבודת כוכבים קא בעי להו:

סתמן ופירושן - מפרש בגמרא:

דקל טב חצב ונקלב - מפרש בגמ': גמ'


תורניתא - מין ארז והיא שטה כדאמר בר"ה (דף כג.):

הוסיפו עליהן - לענין שביעית:

כל שאין לו עיקר - להתקיים בארץ בימות הגשמים כגון קישואין ודילועין וכיוצא בהן:

אין לו שביעית - ומותר לעשות מהן סחורה ואינו מצווה להפקירן:

פירי דארזא - גלנ"ט:

בפטוטרותיהן שנו - פטוטרות דמתני' לאו מין הוא באפי נפשיה אלא ה"ק אין מוכרין להן כל אלו איצטרובלין ובנות שוח בעוקציהן לפי שתולין אותן בפני עבודת כוכבים ודרכן לעובדן בכך:

לבונה זכה - מין לבונה היא:

שלשה מנין - משקל שלשת מנין דהא ודאי לסחורה קא מכוין:

אלפני מפקדינן - על לפני עור אנו מצווין שלא ליתן מכשול בדבר האסור לו וכל הני דאסרינן לזבוני להו משום לפני עור לא תתן מכשול דבן נח מוזהר על עבודת כוכבים:

אלפני דלפני - כגון הכא דהאי ודאי לאו לעבודת כוכבים קבעי ומשום דלא ליזדבן איהו לאחריני ומקטרי לא מפקדינן למיסר:

מותר למכור לו - לעובד כוכבים תרנגול לבן כיון דלא אידכר לבן לאו לעבודת כוכבים קבעי:

אילימא דאמר תרנגול לבן למי - וא"ל ישראל לא מזבנינא לך אלא בהדי אחרינא:

אפילו בין התרנגולין נמי לא - דהא גלי דעתיה דלעבודת כוכבים קבעי ליה וניחא ליה דליזבון שאר התרנגולין בשביל הלבן:

הב"ע דאמר זה וזה - מתני' דלר' יהודה בפני עצמו לא ולת"ק לגמרי אסור כגון דמעיקרא אדכר לבן ושחור ואדום הלכך לבן לרבי יהודה בפני עצמו אסור כיון דמעיקרא אדכר והשתא שקיל לבן ואזיל ליה מעיקרא נמי איכוין ללבן והאי דאדכר שחור איערומי אערים דידע הוא דאי שאיל לבן לחודיה לא זבין ליה ישראל ובין התרנגולין מותר דמיגו דשחור לאו לעבודת כוכבים לבן נמי לאו לעבודת כוכבים ורבנן אפילו בין תרנגולין נמי אסור הואיל דקתבע לבן ומיהו תרנגול סתמא בין לר' יהודה בין לרבנן מותר למכור לו תרנגול לבן כרבי זירא:

תניא נמי הכי - כדתרצא רב נחמן דבאומר זה וזה פליגי:

אימתי - תרנגול לבן אסור למכור:

בזמן שאמר תרנגול זה לבן - מכור לי והאי זה לאו דוקא:

אבל אמר זה וזה - אינו מותר למכור לו אלא שניהם יחד אלמא רבי יהודה בדאמר זה וזה קאי ומשום הכי בפני עצמו לא הואיל ואמר לבן ומדרבי יהודה נשמע לרבנן:

ואפילו אמר תרנגול זה לבן - אם היה עובד כוכבים שעושה משתה לבנו או שיש לו חולה בתוך ביתו:

מותר - דלסעודתו קבעי ליה משום נוי ולחולה נמי קבעי ליה משום רפואה:

אינו אסור - לשאת ולתת עמו אלא אותו היום משום דמקריב הוא היום לעבודת כוכבים ואזיל השתא ומודה:

בטווזיג - האי משתה דקתני מותר למכור לו תרנגול לבן לאו במשתה חופת בנו דהא ודאי לתקרובת עבודת כוכבים קבעי ליה אלא במשתה של מריעות שעושין הנערים זה עם זה וקורין קמפרוייש"א דלא חשיב כולי האי שיקריבו לעבודת כוכבים:


לאו סתמא צריכא למימר דמזבנינן - דלא תנינן אלא תרנגול לבן אבל חיטי חוורתי מותר:

אפי' סתמן נמי לא - וקשיא לרבי זירא דאמר תרנגול למי מותר למכור לו תרנגול לבן:

סד"א האי גברא לאו לעבודת כוכבים קבעי - דהא אין דרך חיטין להקריב לעבודת כוכבים:

אלא מיבק אביק ביה - קשור ואילו קונין מידו שום חפץ לצורך עבודת כוכבים היה נותנה בזול מתוך שהוא אדוק לעבודת כוכבים וסבור כי היכי דאביקנא בה ויהיבנא כל מידי דאית לי בזול לצורך עבודת כוכבים כ"ע נמי אדוקין בה סבר אימא לעבודת כוכבים קבעינא ויהבו לי בזול ומיהו אין לבו לעבודת כוכבים ולישתרי קמ"ל:

קטוע - רגל:

איערומי אערים - דידע הוא שאין קטוע מצוי וימכרו לו שלם אלא להוציא מלבם שלא יבינו שלצורך עבודת כוכבים הוא תובע קטוע:

ויהבו ליה שחור ושקיל - כלומר כשמוכרין לו שחור לבדו שקיל ליה ואליבא דר' יהודה מיבעיא ליה הכי ולא לרבנן דרבנן אפי' בין התרנגולים אסרי:

דקל טב ודקל ביש - שני מיני דקלים הם:

אין מוכרין להן במחובר לקרקע - כדמפ' לקמן (דף כ.) משום דכתיב לא תחנם לא תתן להם חניי' בקרקע:

קשבא - מין תמרים כמו (מגילה ז:) מלא טסקא דקשבי ואית דאמר היינו חצובה שבו תיחם יהושע את הארץ (ב"ב דף נו.) ועשב נאה הוא:

קורייטי - מין פירות וי"א עפרורית קרטי לבונה ואינו נראה דא"כ אמאי לא ידעי:

דכי אזלת להתם - לא"י:

מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה - כגון מקום שלא נחשדו על הרביעה והכי מפרש לה בגמרא ואל ישנה אדם מפני המחלוק' לא גרס לה הכא אלא בפסחים (דף נ:) גרס לה:

ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה - מפני שמיוחדת למלאכה ועושה בהמתו מלאכה בשבת:

עגלים וסייחים שלמים ושבורים - ואפילו שבורים שאינן ראוין למלאכה גזרו בהו רבנן דלמא אתי לאחלופי ואתי למזבן להו גדולים ושלמים הראוין למלאכה ואיכא למיחש להו לשאלה ולשכירות ולנסיוני כדמפרש טעמא בגמ':

מתיר בשבורה - מפרש טעמא בגמ':

מתיר בסוס - שאין מלאכתו אלא לרכיבה ורכיבה שבות היא ולאו מלאכה משום דחי נושא את עצמו לא איכפת לן אי אתי להשאילו ולהשכירו:

גמ' מפני שחשודין על הרביעה - ואיכא משום לפני עור לא תתן מכשול דבני נח נצטוו על הרביעה דכתיב (בראשית ב) והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד (סנהדרין דף נח.):

אמר רב במקום שהתירו למכור כו' - כלומר יחוד נמי במנהגא תליא מילתא ומקום שנהגו למכור דקתני מתני' כגון במקום שאין חשודין על הרביעה לפיכך התירו לייחד:

ומקום שאסרו לייחד - כדקתני אין מעמידין מיירי במקום שחשודין על הרביעה שמנהגם בכך ולפיכך אסורין למכור והכל הולך אחר המנהג ולא קשיא הא דלא קאמר נמי כי האי לישנא מקום שאסרו למכור אסור לייחד כי היכי דקאמר מקום שהתירו למכור התירו לייחד משום דהתירו למכור דקתני קא מהדר אמתני' דקתני מקום שנהגו למכור מוכרין דתנא דידן לא איירי אלא במכירה ומקום שאסרו לייחד דקמהדר אההיא דאין מעמידין דמיירי באיסור יחוד:


ור"א אומר אף במקום שאסרו לייחד - כדקתני בההוא דאין מעמידין התירו למכור דיחוד בכל מקום אסור משום מכשול דרביעה ולא במנהגא תליא מילתא אבל במכירה ליכא למיחש לרביעה דעובד כוכבים חס על בהמתו מלרבעה מאחר שקנאה כדי שלא תעקר שנעשית עקורה ברביע' הלכך במנהגא תליא מילתא היכא דאחמור עלייהו דלא מזבני אחמור והיכא דלא אחמור שרי ולגבי העמדת בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים שהבהמה של ישראל היא אין העובד כוכבים חס עליה מלרבעה וקא עבר אלפני עור לא תתן מכשול ואהכי אסור:

ואף רב הדר ביה - וקסבר כר"א:

נהי דלרביעה לא חיישינן - דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר:

כיון דזבנה קנייה - ואינה של ישראל ומשום לפני עור לא תתן מכשול לא קעבר דבני נח לא נצטוו על השביתה אבל גבי רביעה ליכא למימר הכי משום דהתם קעבר אלפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט) לפני שבני נח נצטוו על הרביעה אבל על השבת לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לעובד כוכבים עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נח) דבור אסור:

גזרה משום שאלה - אי שרינן לזבוני בהמה גסה ולא חיישינן למאי דעבדה מלאכה בשבת אתי הוא לאושולי בהמתו לעובד כוכבים ועביד בה מלאכה בשבת וקא עבר בלאו דכתיב (דברים ה) לא תעשה כל מלאכה וגו' וכל בהמתך דהשתא בהמת ישראל היא ומצווה הוא על שביתתה:

שאלה קניי' - לימי שאלת' דכיון דחייב באונסין הרי היא שלו:

נסיוני - מנסה לה אי אזלא שפיר כשהיא טעונה:

ואזלא מחמתי' - מחמת קולו שהיא מכרת והולכת:

מחמר - לא שייך למימר אלא בבהמה הטעונה משאוי ופעמים שנותן עליה משא לנסותה אם הולכת יפה וה"ל מחמר בשבת ואיכא למ"ד בפרק בתרא במסכת שבת (דף קנד.) דחייב חטאת והתם פלוגתא:

אף במקום - הכי קתני במתני' אין משכירין להן בתים בא"י אבל בחו"ל משכירין ואף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו שידור בו העובד כוכבים אלא לבית העצים לבית האוצרות מפני שמכניס לתוכה עבודת כוכבים:

ואי שכירות קנייא - מאי איכפת ליה לישראל אם עייל לה עובד כוכבים עבודת כוכבים בדידיה קא מעייל:

יאכילנה כרשיני תרומה - אע"פ שמזונותיה עליו אינו גזלן אם האכילה תרומת כהן לפי שתרומה ממון שאין לה תובעים היא שהרי נותנה לכל כהן שירצה ואם רצה היה יכול ליתנה לכהן זה שהשכיר לו פרתו ואותו כהן מסתמא ניחא ליה ומחיל אם האכילה הרבה כרשיני תרומה דמה לו להקפיד והלא אינה מיוחדת לו לפיכך מתוך שיודע שנותן לבהמתו מאותן כרשינין הרבה בעין יפה יותר משאילו היו שלו ניחא ליה ואינו גזלן אי נמי שנפלו לו מבית אבי אמו כהן:

לא יאכילנה כרשיני תרומה - לפי שאינה שלו ואינו יכול להאכילה תרומה אלא לבהמתו קנוית כספו:

אידא דספסירא - ע"י סרסור ישראל והמוכר נמי ישראל:

ועוד דלא מגלי מומא - כיון דהוא למכרה לקחה אינו רוצה שיודע בה מום שבה הלכך לא מושיל ולא מוגיר:

אימור לשחיטה זבנה - ותלינן לקולא ומתניתין בבהמה טמאה אפילו בסתמא א"נ בטהורה ובמפרש ליה עובד כוכבים דלקיומיה קאי:


ומנא תימרא - דהיכא דאיכא למיתלי במכירה דלפני עור תלינן לקולא דתנן כו':

לא ימכור לו פרה החורשת בשביעית - ישראל החשוד על השביעית לא ימכור לו חבירו פרה המלומדת לחרוש משום לפני עור וגו':

אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית - הלכך ליכא למיגזר משום שאלה ושכירות ונסיוני ואי משום לפני עור לא תתן מכשול תלינן בשחיטה אבל גבי עובד כוכבים לענין שבת אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ואיכא למיגזר משום כל הני:

אדם מצווה על שביתת שדהו - שנת שבתון יהיה לארץ:

לא ימכור - לו לישראל החשוד על השביעית:

שדה ניר - חרושה דסתמא לזריעה קיימא ועבר אלפני עור:

להובירה - לעשותה שדה בור שלא יזרענה:

המחרישה וכל כליה - דסתמייהו לעבודת קרקע והשתא לאו משום שתא דלקמיה הכא קא זבין להו שהרי כל שעה הן מצויין:

המזרה - פל"א שבו זורה את הגורן לרוח להעביר הקש וכשאין גורן עודר בה את הקרקע:

והדקר - מרא פישור"א:

דאיכא למיתלי - כגון בהמה ושדה ניר דשדה אדם קופץ לקנותו משום דאינו מצוי לו כל שעה לקנות ומשום שתא דלקמן קא זבין ליה:

דליכא למיתלי - כגון כלים הללו:

חמרא - ליכא למיתלי בשחיטה:

לישראל לא מזבן ליה - בתמיה הלכך תלינן בישראל:

בהמות - זכרים אצל עובדי כוכבים זכרים דרבעי להו:

נקבות - אצל עובדות כוכבים נקבות כדמפרש בפ' שני (לקמן דף כב:) דעובדי כוכבים מצוין אצל נשי חבריהן וזימנין דלא משכח לה ורבע לבהמה דישראל:

ואצ"ל זכרים אצל נקבות - לפי שעובדת כוכבים נרבעת לזכר:

ואין מוסרין בהמה לרועה עובד כוכבים - משום רביעה:

ואין מתייחדין עמהם - שחשוד על שפיכות דמים:

ואין מוסרין להם תינוק - דמשכי ליה למינות ועוד משום משכב זכור והן מוזהרין עליו דכתיב (בראשית ב) ודבק באשתו ולא בזכור:

אלמא לא חשידי - כותים ארביעה ואפי' הכי קתני בברייתא קמייתא דבהמה דקה תליא במנהגא הא בהמה גסה אסור לזבוני להו אלמא משום דהדר מזבין ליה לעובד כוכבים חיישינן:

אין מוכרין להן - לעובדי כוכבים:

לא זיין - סייף ורומח:

כלי זיין - בית יד לרומח ונדן לסייף:

סדן - לשום בו רגלי איש ובלשון אשכנז שטו"ק בלע"ז ציפ"י:

כבלים - בווי"ש בלע"ז:

שלשלאות - פרויי"ש וכל הנך משום דלא ליזקו בהו ישראל:

מ"ט - אכותי קאי:

אי נימא משום - דכותים אשפיכות דמים חשידי:

והא אמרת - לעיל מתייחדין עמהם אלמא לא חשידי:

לא עביד תשובה - לחזור בו ולחוש לדברי חכמים שאסרוהו למכור לעובד כוכבים:

עביד תשובה - וציית ולא מזבין ליה לעובד כוכבים:

רהט - רבה:

בתריה - דההוא ישראל למיהדר ולמיזבן חמרא מיניה:

בחלא - בין החולות מקום קשה להילוך:

ולא אדרכיה - לא השיגו ודומה לו בפלגש בגבעה (שופטים כ) כתרו את בנימין הרדיפוהו מנוחה הדריכוהו בעריהם מקום מנוחתם השיגום השבטים לבני בנימין:

ה"ג לעולם דלא קטיל ובמשמוטא דעביד לאצולי נפשיה - לסטים השומט ממון מיד בעליו ונמלט והולך וכשרודפין אחריו נלחם ומציל עצמו ומאבד זה את ממונו:


אי אפשר - בלא איבה:

דכי שלים זינייהו - כשכלים כלי זיינן במלחמה קטלי בתריסין:

עששיות - חתיכות עבות שקורין מש"ש:

דחלשי מינייהו - מחלישין אותן בקורנס עד שנעשו דקות ועושין מהן כלי זיין:

אפילו מרי - פושיו"ר:

וחציני - דולדורי"א לא נזבין להו דחלישי מינייהו כלי זיין:

בפרזלא הינדואה - של ארץ הודו שאין עושין אותה אלא לכלי זיין:

דמגני עילוון - נלחמים לשמור העיר ואת יושביה:

שאינה יכולה להתרפאות - ומסתמא לשחיטה זבנה ולא משהי ליה ולא חזי ליה ישראל בי עובד כוכבים דתיפוק חורבה מיניה לזבוני שלימה:

והלא מרביעין עליה - ומשהו לה ומאן דחזי לה בי עובד כוכבים יליף מינה לזבוני שלימה:

לכשתלד - תאסרוהו דלא תלד לעולם:

דקטיל בסיחופיה - מלמדהו להרוג בידו את הנופלים במלחמה. סיחופיה מכת יד בהמה וחיה קרי סיחופא שמכה כלפי מטה כמו סחופי כסא (שבת דף סו:) אדנטי"ר בלע"ז:

תורת בהמה גסה מאי היא - כלומר איסור טעם מכירת בהמה גסה מאי היא הא לא עביד מלאכה דחייב חטאת דנגזור משום נסיוני:

מטחינו ברחיים - ואב מלאכה היא:

שור של פטם - שפיטמו ושמן מאד ואינו ראוי למלאכה:

מהו - למכרו לעובד כוכבים:

אבל האי דאתי לכלל מלאכה אסור - דמשהו ליה וחזו ליה לאחר זמן בידיה ואע"ג דהשתא ליכא למיחש לנסיוני מיהו נפקא מינה חורבה למכור שאר שוורים לעובד כוכבים:

לאו לשחיטה קיימא - דכחושה ומשהו לה לגדל וולדות:

מקריבין - מס ודורן למלך:

שור של פטם - ועבודת בזיון היתה:

חיסר ד' ריבבן - הוציא ד' ריבואות ממון לבטל שלא יקריבוהו ביום אידם:

אלא למחר - ולמיעקר פורתא מיכוין:

וכי משהו ליה בריא ועביד מלאכה - אתקפתא היא כלומר ואי משהו ליה בריא תו למעבד מלאכה דקא בעית למיסריה:

בריא - מתחזק:

זבידא - פטם היה:

בר תורא - שור שפטמוהו משהי ליה עד דכחיש:

ועביד על חד תרין - בשוורים אחרים:

מתני' בסילקי - לשון טירה גבוהה היא כדאמר בסדר יומא (דף כה.) לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה ושם דנין בני אדם ומפילין אותו ומת:

גרדום - בנין אחד הוא לדון נפשות כמו שנים שעלו לגרדום בר"ה (דף יח.):

איצטדייא - מקום שעושין שם איצטדנית שור כמו שור האיצטדין (ב"ק לט.) מנגח והורג אנשים ושחוק הוא להם:

בימה - נמי כעין מגדל קצר הוא וגבוה כדאמר במס' סוטה (דף מא.) בימה של עץ עושים לו בעזרה ואנו קורין אותו אלמבר"א והיו עושין אותו לדחוף משם איש להמיתו ובכל אלה יש נזק לרבים וכדי שלא יתפש ישראל שם אסור לבנות עמהם:

בימוסיאות - גרסינן בנין שאינו לצורך עבודת כוכבים ומפרש לקמן בפרק רבי ישמעאל (דף נג:) וקורין לו אלט"ר דקתני בימוסיאות של עובדי כוכבים מותרין ומאי בימוס בימה של אבן אחת ומקריב זבחים דהוי תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים:

ומרחצאות - בקרקע הן עשוין עמוקין מאד והמים נופלין מתחת ואנשים רוחצים מלמעלה ע"ג הנסרים:

כיפה - אריוולד"י דרך עובדי כוכבים להעמיד דמות אפרודיטא בבית המרחץ שלהן:

גמ' כבהמה דקה לפירכוס - כדאמר גבי בהמה מסוכנת בשחיטת חולין (דף לז.) בהמה דקה שפשטה ידה אחר שחיטתה ולא החזירה אסורה דבהמה מסוכנת היא ואינה מותרת עד שתפרכס ואם לא פרכסה הויא כמתה קודם שחיטה ופישוט יד לדקה אינה אלא הוצאת נפש אבל גסה בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה פירכוס היא וכשרה הכי מפרש התם וחיה גסה נמי דרכה לפשוט יד בהוצאת נפש הלכך שחט חיה גסה מסוכנת ולא פרכסה אלא פשטה ידה ולא החזירה אסורה:

אבל לא למכירה - למיתלי במנהגא אלא כבהמה גסה היא ובכל מקום אין מוכרין:

הא - ארי דלית ביה ניזקא כגון ארי תרבות שרי אלמא חיה גסה מוכרין להן וקשיא לרב וסייעתא לרב חנן:

בארי שבור - הא דקתני מתני' דארי תרבות שרי בארי שבור:


ואליבא דר' יהודה - דשרי דכוותיה בבהמה גסה אבל לרבנן אסור ולרבי יהודה נמי ארי שלם אסור וחיה גסה כבהמה גסה כרב:

רב אשי אמר - אפילו תימא בארי שלם ומתני' ר' יהודה היא דשרי בשבורה וכל אריות שבורין הן אצל מלאכה דארי לאו בר מלאכה הוא אבל רבנן דאסרי בשבורה אסרי נמי בארי ור' יהודה נמי בשאר חיה גסה כגון ערוד דטחני בהו ריחיא כדלקמן מודה דאין מוכרין:

ה"ג ואפילו במקום שמוכרין להם בהמה דקה חיה גסה אין מוכרין - וש"מ חיה גסה אינה כבהמה דקה למכירה:

תיובתא דרב חנן בר רבא - דאמר ואני אומר אף למכירה:

רבינא רמי מתני' אברייתא כו' - חיה גסה אין מוכרין וארי תרבות קתני מתניתין דמוכרין ואע"ג דחיה גסה הוא:

ה"ג מתקיף לה רב נחמן מאן לימא לן - דהאי ארי חיה גסה הוא דלמא חיה דקה הוא:

ורב אשי דייק ממתני' כו' - ומותיב תיובתא ולא גרסינן ומותיב מברייתא והכי פירושו אנן אותבינן לעיל לרב מדוקיא דמתניתין דנקט דבר שיש בו נזק הא ארי תרבות שרי וקס"ד דהוא הדין לשאר חיה גסה ורב אשי שנייה אליבא דרב ארי שאני דשבור הוא אצל מלאכה ומהך דוקיא דנקט במתני' ארי הא שאר חיה דבת מלאכה היא כדלקמן אע"ג דליכא ניזקא אסור דייק רב אשי ומותיב בתיובתא לרב חנן בר רבא דפליג עליה דרב וגרסינן במסקנא תיובתא דרב חנן בר רבא:

דבי מר יוחני טחני ריחיא בערודי - חמור הבר:

רב יהודה - תלמידו דרב ותלמידו דשמואל:

להתם - לארץ ישראל:

לא סבר לה מר - דהא שמעתא רבה בר ירמיה אמרה משמיה דרב אנא אשכחתיה בסוריא דיתיב וקאמר לה משמיה דרב אלמא איהו קיבלה מיניה ואת אמרת רב חמא בר גוריא קיבלה מרב:

פתיא אוכמא - כלי שחור כמו (לקמן דף לג:) הני פתוותא דבי מיכסי אוכמא שנשתחר ע"י מלאכה כלומר גם אתה רגיל ותדיר בתורה כמו (ברכות דף כח.) מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה חכמה מפוארה בכלי מכוער (תענית דף ז.) דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם:

מינאי ומינך - מינאי דאמינא לך משמיה דרב חמא ומינך דשמעת ליה מדרבה בר ירמיה:

תסתיים שמעתא - תיאמר שמועה בשם אומרה דהכי הוה דרב חמא בר גוריא קיבלה מרב ורבה קיבלה מרב חמא:

ושל אוצרות - לסגולת המלך בונין בנין חזק:

להיתר - בונין עמהן:

ואחד - הוא של איסור שאין בונין עמהן:

לאסור מלכיהם - של מלכים אסור שדנין שם נפשות:

והתנן אין בונין עמהן בסילקי - אלמא איכא בסילקי דאסירי:

בסילקי של גרדום - אבל בסילקי סתמא שהיא לדירת מלכים מותרת:

למינות - מינין תפסוהו לכופו לעבודת כוכבים:

עליו [הוא] אומר - כלומר הדין עמך דדברים בטילין הן:

והוא לא אמר כן - אלא נאמן עלי הדיין האמת שבאמת דנני ליתן לי צרה שפשעתי לקוני:

האמנתי - במה שדנתני עליך:

דימוס פטור אתה - דימוס היא היתה שם יראתו ונשבע בה:


והנאך - ישר [הדבר] בעיניך:

לכהן גדול - שפירש מביתו לפני יום הכפורים ללשכת פרהדרין ושם היו מתקנים לו כל צרכיו:

והרשות - שולטנות שנותנין עיניהן בבעלי ממון להרגן וליטול ממונן:

ורבנן - דלית להו האי דבר מינות דיעקב:

לבסוף - היא נבזית בעיני כל ושוכרתן והכי משמע מאתנן זונה קבצה קבצה מאתנן הזונה ובאתנן זונה ישוב להינתן:

ופליגא דרבי פדת - הני ארבע אמות דרב חסדא:

אבי ידייהו - בזרועותיהן:

אבי חדייהו - חזה דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידיו [משום כבוד]:

שצועקות מגיהנם - על רוב ייסורי גיהנם:

מינות - צועקת הבא תקרובת לעבודת כוכבים:

רשות - צועקת הבא ממון ודורונות וארנונא ומס למלך:

לא ישובון - כל המשתמדים לעבודת כוכבים אחר שנאבקו במינות אינם שבין ואם שבין ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם וזו גזירת מלך עליהם למות:

קלה שבקלות - עבירה קלה שבידה זו היא שעשתה בנה קטן מבנה [גדול בנה] הגדול בא עליה והולידה ממנו בנה הקטן ובאה לקבל דין ולשוב בתשובה:

בזוודתא - תכריכין צידה לדרך (בראשית מב) מתרגמינן זוודין לאורחא ותכריכין הן צידה לדרך מתים:

ה"ג מדקאמרה קלה שבקלות - ולא מתה אתקפתא היא ואיכא דמותבי הכי אמינות אין מעבירה לא והא ההיא דאתיא כו' ומתה ומשנינן מדקאמרה קלה שבקלות מכלל דמינות נמי הוה בה ומשום הכי מתה:

הרגל דבר - תשמיש. הרגל התחלה כמו (אבות פ"ג מי"ג) מרגילין את האדם לערוה ממשיכין [והיינו התחלה]:

הפיחה - רוח:

פצי אפיתחא דעבודת כוכבים - פתוח לפתח עבודת כוכבים כמו (תהלים כב) פצו עלי פיהם:


דנכיס יצריה - נשחט יצרא אנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים ונמסר בידם והרגוהו כדאמרי' בד' מיתות בסנהדרין (דף סד.) כלומר ניזיל בההוא שבילא ולא ניזיל אפיתחא דבי זונות שלא ישלוט בנו יצר הרע:

איכנעו זונות מקמייהו - נכנסו מפניהם לקובתן:

מנא לך הא - דסמכת אנפשך למיתי הכא ולא מיסתפית מיצר הרע:

זימה ומתרגמי' עצת חטאין - עצת הוא תרגום של זימה היא וחטאין הוא תוספת התרגום מפרש שעצה זו רעה היא של חטא אלמא דזימה היינו לשון עצה ותורה נקראת עצה דכתיב (ישעיהו כח) הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע תורה תשמור עליך:

מזימה - מן הזנות:

תשמור עליך תורה - דסיפיה דקרא תבונה תנצרכה מזימה תשמור עליך מכל דבר רע והרהור חטא ואנו הולכין הלוך ודבר בדברי תורה:

על ה' דברים - חמש עלילות הן שואלין עלי:

כמי שאין לו אלוה - להגן עליו: ה"ג מאי ללא: ר' חנינא בן תרדיון גבאי של צדקה הוה:

מעות של פורים - שגביתי מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים ותנן (ב"מ דף עח:) אין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו:

נתחלפו לי במעות של צדקה - וסבור הייתי שהן של צדקה וחלקתים לעניים שלא לסעודת פורים ואני פרעתי משלי של פורים ל"א מעות שלי לסעודת פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וסבור הייתי שהן של צדקה וחלקתים לעניים ולא חזרתי ליפרע מארנקי של צדקה:

גנבת - גנב ולסטים היית:

מדהא ליתא - כשם שאין השני' בי דהא אין שתיהן באדם אחד כך אין חבירת' בי והאומר לכם עלי שקרן נמצא בדבריו:

מ"ט קרו לך רבי - הרי עלילה שלישית:

טרסיים - גרדיים:

קיבורי - פקעיות לימשיל"ש:

הי דשתיא הי דערבא - איזה של שתי ואיזה של ערב:

אתא זיבורא - זכר אותיבא על דערבא:

ואתאי זיבורתא - נקבה אותיבא על דשתיא והבין שהוא נס הנעשה שהשתי מקבל ערב כנקבה המקבלת זכר:

לבי אבידן - בית שאוכלין ושותין לכבוד עבודת כוכבים ומזבלים זיבול לעבודת כוכבים ומפקחין על עסקיה לידע מה היא צריכה ומתנדבין:

עבדך לחירות - והן גזרו על כך לפי שהוא דת יהודית:

אידמי ליה - לההוא גברא:

בישותיה הוא דקא אחוי - רשעך תראה ותודיע שרשע אתה והוא ינצל ע"י נס:

הוה כתיבא ההוא (יומא) איגרתא - דבעו חשובי רומי לשדורי לקיסר על עסקיהן שדרוה ההוא שעתא בידיה דההוא גברא:

פתקיה - אליהו וזרקו ד' מאה פרסי למען לא ישוב [עוד לביתו] כמו (ר"ה דף כה.) שקל קלא פתק ביה:

עליו לשריפה - למה נענש כך לפי שהיה הוגה את השם באותיותיו דורשו בארבעים ושתים אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ:


להתלמד עבד כדתניא כו' - ומיהו הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (יבמות דף כא:) ואפילו להתלמד יש לחוש לכבוד הרב וקרא דלא תלמד לעשות במילי אחרניתא תוקמה כמו נטיעת קישואין דסנהדרין (דף סח.) ודמות צורת לבנה דר"ג (ר"ה דף כד.):

בקובה - אהל זונות כדכתיב (במדבר כה) אל הקובה:

דקדקה - לפסוע פסיעות נאות וכתיב (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה:

שאדם דש בעקביו - דקדוק פסיעות כי הכא ל"א שאדם דורסן ברגליו שאין חשובין בעיניו כלום:

על כל דרכי - אפילו דקדוק פסיעות:

שאתה יושב ועוסק בתורה - והם גזרו על כך:

דבר של טעם - שהחריבה את ביתו והרגה את חסידיו ועדיין קיימת:

כלום מעשה בא לידך - ואשמע איך היית נוהג:

מעות של פורים - שהנחתים לסעודת פורים נתחלפו לי וחלקתים לעניים וסבור הייתי שארנקי של צדקה היא ולא נפרעתי מארנקי של צדקה:

מחלקך יהא חלקי - הואיל והיית וותרן בממונך:

אראך בכך - כלומר זו היא שכרה של תורה:

קלצטונירי - ממונה עליו:

תרקבא - תרי וקב חצי סאה דינרי זהובים:

נקט נפשיה כחד פרשא - התקין ענייני לבושו כאחד מן הפרשים:

דשתנא אנא - דרך נשים לי:

מתרחנא מרתח - כלומר אמתין לך עד שיפסוק ליך ודוגמתו בב"ק בפרק מרובה (דף פ:) מאן תרח נתרח שמואל:

פלגא פלח - את השלטון בכל עת שיעליל עליך פייסהו בממון:

וכי שלמי - כשיכלו הדינרין ממאי פלחנא:


מי יימר - שאמת אתך שאנצל בתפלה זו:

שקל קלא - פיסת רגבים:

אייתוה - לשומר:

אסקוה לזקיפה - לתליה זקיפה פורק"א שצולבין בה:

מאי האי - דלא מצינא למיזקפיה:

אתא לבי זונות - כדי שיאמרו לא הוא דאיהו לא הוה עייל:

טמש בהא ומתק בהא - טבל אחת מאצבעותיו ומצץ את חבירתה:

כרכתיה - חיבקתו כאילו היה רגיל אצלה:

איכא דאמרי - משום האי מעשה ערק:

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא:

לאיצטדינין - מקום שמנגחין את השור:

ולכרקום - מצור ועושין שם שחוק וליצנות:

את הנחשים - מנחשים ומכשפים:

ואת החברים - לוחשי נחשים:

בוקיון מוקיון לוליון סלגריון - כולן מיני ליצנים הן:

הא למדת - מדסמיך ליה כי אם בתורת וגו' מכלל דאזיל להכי לאו בתורת ה' חפצו:

שצווח ומציל - אם רואה שיגיחו שם יהודי צועק ומתחנן להם ומצילו:

מפני ישוב מדינה - ישראל הדרים באותה העיר שזה מבקש בני [ישוב] הכרקום להצילם:

שלא יתחשב עמהם - לחזק עובדי כוכבים ולעשות עמהם מצור:

שמעיד עדות אשה - אם רואה חבירו ישראל נהרג שם מעיד באשתו ומשיאה:

שמזבלים שם - מסדרין צרכי עבודת כוכבים להתנדב לה מזבלין לשון יזבלני אישי (בראשית ל) ענין חנייה של חיבור ואסיפה אמיישנ"ר בלע"ז:

מפני חשד - עבודת כוכבים שלא יחשדוהו [בחזקת זיבול לעבודת כוכבים]:

מאי בינייהו - לר"מ נמי כולהו אסירי דהא לר' מאיר כולהו בחזקת זיבול לעבודת כוכבים נינהו:

נשא ונתן - לר"מ נשא ונתן (לעבודת כוכבים) אסור דהא מפני שמזבלין לעבודת כוכבים סתמא קאמר וסבר דודאי מזבלין לעבודת כוכבים שם ואיכא למיחש לדמי עבודת כוכבים בידו וקונין מישראל זה לצורך עבודת כוכבים ורבנן [דמפרשי] משום חשד ליצנות ולמידי אחריני לא חיישי נשא ונתן מותר דלא חיישינן לדמי עבודת כוכבים:

אם הלך סופו לעמוד - הלך משמע בהעברה בעלמא סופו לעמוד ולהתעכב ביניהם מעט וה"ק אשרי שלא הלך ומתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב הא אם הלך סופו לעמוד כו':

אל תתלוצצו - פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי:

מוסריכם - יסוריכם:

משך - הקב"ה:

ידו - הפותח ידו לזון את הכל מושכה מן הלוצצין:

יום עברה היום ההוא - ביום הדין משתעי קרא שנידונין עובדי כוכבים לגיהנם:

לטרטיאות - פלטין וכל דבריהן כשהן נאספין לשחוק וללצון:

קיניגון - צידת חיה על ידי כלבים וכל מעשיהם לשם שחוק ושמחה דוגמתו בשחיטת חולין (דף ס:) וכי משה קניגי הוה: למד לא גרסינן הכא:


אברהם אבינו - בימי דור הפלגה היה בסוף ימי פלג נפלגה הארץ כדתניא בסדר עולם א"ר יוסי נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג וא"ת בתחילת ימיו כו' ופלג ראה את אברהם כמה שנים דהא לקצ"א דפלג נולד אברהם וחיה פלג אחר כך כמה שנים:

במושב אנשי פלשתים - כשגר ביניהם דכתיב ויגר אברהם בארץ פלשתים:

כשהוא איש - כשהוא בחור בכחו כלומר ממהר להכיר בוראו קודם ימי הזקנה:

כאיש - גבור:

ולא בשכר מצותיו - שעובד את יוצרו מאהבת שמו ומאהבת מצות פיו ולא לשם קיבול שכר:

על מנת שלא לקבל פרס - יהי לבך עמו לומר אפילו אין סופי לקבל שכר אוהב אני את בוראי וחפץ במצותיו:

ממקום שלבו חפץ - לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו שאם ישנה לו מסכת אחרת אין מתקיימת לפי שלבו על תאותו:

חפצו - באותו שאדם חפץ מדלא כתיב חפץ:

פסקי סידרא - פרשיות של מקרא:

סליק סיפרא - סיימו את אחד מן הספרים:

תילים - ספר תהלים:

עושה לו חפציו - הכי קאמר קרא כי אם בתורת ה' עושה חפצו:

נקראת על שמו - של [אותו] תלמיד שטרח בה כדכתיב ובתורתו דמשמע של כל אדם:

ילמד אדם - מרבו עד שתהא גירסת התלמוד ופירושו שגורה לו בפיו:

ואח"כ יהגה - יעיין בתלמודו לדמות מילתא למילתא להקשות ולתרץ ובראשונה לא יעשה כן שמא יבטל והרב לא ימצא לו כל שעה ועוד לאחר ששנה הרבה הוא מתיישב בתלמודו ומתרץ לעצמו דבר הקשה וה"נ אמרינן בהרואה (ברכות דף סג:) הסכת הס ואח"כ כתת ומייתינן להא דרבא התם:

דלא ידע מאי קאמר - שאין רבו יודע לפרש לו כלום:

גרסה - לשון גרש וכרמל (ויקרא ב) שלא היה טוחן הדק אלא כריחים של גרוסות המחלקין חיטה לשנים או לארבע [לצורך] מאכל:

גרסה נפשי לתאבה - מרוב תאותי לתורה הייתי שובר לפי היכולת אע"פ שאיני טוחנה הדק ליכנס בעומקה:

כתיב על גפי - בתורה משתעי שלחה נערותיה תקרא תלמידים העוסקין בה על גפי משמע כעל כנפים מושב שאינו קבוע:

וכתיב - קרא אחרינא על כסא מקום כבוד קבוע כמו רק הכסא אגדל ממך (בראשית מא) ל"א בתחילה על גפי יחידי בלא תלמידים כמו אם בגפו יבא:

בראש מרומים - מסתלק במחבואות:

ולבסוף עלי דרך - מורה הוראה לעין כל:

בורך - מים מכונסין וסופן כלים:

בארך - מים חיים ואין פוסקין:

חבילות - דגריס הרבה [יחד אינו יכול לחזור עליו פעמים רבות ומשכח:

על יד - מעט]:

יחרוך - נוטריקון יחיה ויאריך:

צייד הרמאי - שמרמה אנשים להראות כמה אני חכם להעמיד גירסות הרבה והוא משכח ומקצר ימיו דכתיב (דברים ל) כי הוא חייך ואורך ימיך:

ורב ששת אמר צייד הרמאי הוא יחרוך - בלשון (שבת דף כ:) איחרוכי איחריך כלומר יש לו עופות לחרוך ולאכול כל מי שלומד וגורס מעט מעט ומחזר עליו פעמים הרבה עד ששגור בפיו ואח"כ חוזר ולומד תלמודו מתקיים וקרא אתמוהי מתמה וכי לא יחרוך מי שצידו רמייה:

כנפיה - שלא תברח:

שתול - נעקר מכאן וחזר ונשתל במקום אחר:

נטוע - מעיקרו ולא זז משם לעולם כלומר כעץ שתול יעשה תלמיד עצמו לילך וללמוד מכל האדם ולא כעץ נטוע להשתקע לפני רב אחד:

סברא - ללמוד חריפות וחידוד הלב לאחר שלמד ושגורה בפיו גירסת התלמוד:


דלא ליפלוג לישני - שלא יתחלקו הלשונות דהאי גריס שמעתא בהאי לישנא והאי גריס לה בלישנא אחרינא וחדא מילתא היא ומיהו תלמיד דגריס מתרוייהו (לישני) משתבש בגירסיה משום דמבלבל לישני:

ביומי - ב' ימים מקרא וב' ימים משנה וכו' וכן כל שבוע ושבוע:

אם פריו יתן בעתו - שיקבע עתים לתורה:

רשעים - תרי משמע לומד ומלמדו ל"א פריו יתן בעתו שלומד ועושה פרי כלומר מקיים מה שכתוב בתורה וזה עיקר:

על הלומד ועל המלמד - שאסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון:

הפילה - לשון נפל שלא מלאו ימיו כלומר תלמיד שלא מלאו ימיו רבים חלליו:

ועצומים - המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות הורגין את דורן ועצומים לשון ועוצם עיניו (ישעיהו לג):

ועד כמה - הוי ראוי להוראה:

עד ארבעין שנין - משנולד:

והא רבא אורי - וכל ימיו לא היו אלא ארבעים שנה בפ"ק דראש השנה (דף יח.):

התם בשוין - בשאין בעירו גדול ממנו:

שיחת חולין - של חכמים צריכה תלמוד כדי להתלמד לדבר בלשונם שהוא בלשון נקיה ועושר ומרפא:

ועלהו - הוי דבר קל שבאילן וכתיב לא יבול כלומר לא ילך לאיבוד:

פשיטא - דשכרו מותר דהא כיפה זו לאו עבודת כוכבים היא אלא תשמיש לעבודת כוכבים:

בין לר' ישמעאל ובין לר"ע - דפליגי בעבודת כוכבים עצמה מאימתי נאסרת בתשמיש מודו דאין אסורין:

עד שיעבדו - עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים בפרק רבי ישמעאל (לקמן דף נא:) בברייתא בגמרא:

לא נצרכה - הא דר"א:

אלא לעבודת כוכבים עצמה - שאם עשה ישראל לעובד כוכבים עבודת כוכבים בשכר שכרו מותר:

הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא דרבי ישמעאל ור"ע היא:

של ישראל - שעשה ישראל לצרכו למוכרה לעובד כוכבים:

ושל עובד כוכבים משתעבד - וזו עדיין לאו נעבדה מש"ה שכרו מותר שזו לצורך עובד כוכבים נעשית:

מאן קא גרים לה - להקראות עבודת כוכבים:

במכוש האחרון - מכת קורנס האחרון:

לית ביה שוה פרוטה - הלכך שרי דשכירות שאר מכושות לא מיתסר דההוא לאו שכר עבודת כוכבים הוא וקסבר ר"א ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אומן המקבל עליו לעשות בשכר לא אמרינן בגמר המלאכה הוא קונה כל השכירות אלא כל פורתא ופורתא דעבד קמא קמא קני אגרא דפלוגתא היא בקדושין (דף מח.) עשה לי שירין נזמים וטבעות ואקדש כו':


לא תתן להם חן - שלא יאמר כמה עובד כוכבים זה נאה:

ה"ג אם כן לכתוב לא תחונם - בקריאתו מלא דמשמע לשון חנינה והוא חן:

מאי לא תחנם - חסר קרי ביה לא תחנם לשון חניית קרקע:

תניא נמי - דכולהו ילפי מהאי קרא לא תתן להם חנייה מדלא כתיב תחונם קרי ביה תחנם לא תתן להם חן קרי ביה לא תחונם לשון חנינה והיינו חן מתנת חנם קרי ביה לא תחינם לשון חנם:

לגר אשר בשעריך - גר תושב שקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח ונבילה מותרת לו ואתה מצווה להחיותו דכתיב בגר ותושב (ויקרא כה) וחי עמך:

ת"ל או מכור - וקאי אגר דלעיל מיניה לגר תתננה ואכלה או מכור:

לעובד כוכבים בנתינה מנין ת"ל תתננה או מכור לנכרי - ודרוש לתרוייהו אנכרי דאי לדברים ככתבן אתא דלעובד כוכבים אסור לתתנה הכי איבעי ליה למכתב תתננה ואכלה לגר אשר בשעריך או מכור לנכרי דלא מצי לאוקומי קרייה דנתינה אנכרי:

ולעובד כוכבים במכירה - אבל בחנם אסור ליתן לו שום מתנה:

ופרכינן ור' יהודה הא ודאי שפיר קאמר ר"מ - דבין מכירה בין נתינה איכא למישדינהו אעובד כוכבים ואגר:

או - חלוק הוא:

להקדים נתינה דגר - אם יש גר בשעריך לא ימכרנה לעובד כוכבים ולהכי אתא או למשמע הכי לגר אשר בשעריך תתננה והוא עיקר מצוה או אם אין גר מוכרה לעובד כוכבים:


ולא בבגדי צבע אשה - שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה:

קרן זוית הואי - כשפונה לימין או לשמאל ליכנס ממבוי למבוי ופוגעין זה את זה בקרן זוית דאינו רואה אותה מרחוק באה כנגדו שיעצם עיניו:

בעליהן - האשה הרגילה ללובשן:

צבע אשה - משמע שמכירה:

בגדי צבעונין - אינון של נשים ומדקתני בגדי צבע אשה משמע שמכירה:

בעתיקי - שלבשתן וכבר ראה אותה מלובשת בהן וכשחוזר ורואה אותן נזכר ביפיה ודוקא בגדי צבעונין לפי שהאשה נאה בהן ולא שכיחי אבל שאר בגדים דשכיחי ואינן לנוי לא מסיק אדעתיה להרהר:

בחדתי - שלא לבשתן מעולם:

לאשפורי - כובס המתקן בגדים חדשים:

מין במינו - בהרבעת בהמה:

מותר - לאדם להכניס בידים אבר הזכר:

כמכחול בשפופרת - מכחול הוא קיסם שמכניסין בשפופרת קנה שהמכחול בתוכה והקיסם קרוי מכחול על שם שכוחלין בו:

הא קא מסתכל - ותניא לעיל לא בחמור ולא בחמורה:

בעבידתיה טריד - לבו על מלאכתו ושוכח בהרהור:

הוה פרענא בית שחיטה - לראות מבחוץ כבהמה אלמא מחתך ממש הוא:

ונשמרת מכל דבר רע - וסמיך ליה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וקא מזהר ליה להשמר שלא יבא לידי כך:

תורה - על ידי שעוסק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונשמר:

זריזות - [זריז] ונשמר קודם לכן שלא תבא עבירה לידו כי הכא דאינו מהרהר לבא לידי טומאה:

זהירות - כשהעבירה בא לידו זהיר להשמר שלא יכשל והכי אמרינן בכל הבשר בשחיטת חולין (חולין דף קז:) מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי ידיה מעיקרא:

נקיות - נקי באין חטא:

פרישות - אף מדבר המותר פורש להחמיר על עצמו:

טהור - צח מלובן ועדיף מנקי:

לידי רוח הקודש - להשרות עליו שכינה:

אז דברת בחזון לחסידיך - ולא נאמר ליראיך ולענויך:

שחת - תבואת חיטין ושעורין קודם שתמלא בזירין ובלע"ז פירינ"א:

משהי ליה - עובד כוכבים במחובר ונמצא שנתן לו ישוב וחנייה בקרקע:

לא ידיע שבחייהו - לא מינכר שבח בחיבורין מכאן ואילך דקמה פסדא ואילן נהי נמי דלא פסיד מיהו לא מינכר דלשבח:

אבל שחת - דנראה לעינים דכמה דמשהי ליה משבחת:

בהא קאמר ר"מ - בשחת משום דידיע שבחיה:

דלאו ברשותיה קיימי - שחת ואילן וקמה בקרקע ישראל נינהו ולא מצי לשהויינהו דישראל מעכב עליה:

אבל בהמה - מכי זבן לה עובד כוכבים ברשותיה קיימא:

על מנת לשחוט - מתנה עמו בפירוש:

מתני' אין משכירין בתים - לעובד כוכבים בא"י גזירה משום מכירה דאיסור דאורייתא היא שנותן להם חנייה בקרקע:

ואין צריך לומר שדות - דאיכא תרתי לאיסורא כדמפרש בגמרא:

סוריא - ארם צובה וסמוכה לארץ ישראל וכיבשה דוד וחיברה לקדושת ארץ ישראל שלא על פי הדבור ובלא ששים ריבוא וקרי ליה כיבוש יחיד:


משכירין להם בתים - ולא גזרינן אטו מכירה דאי נמי אתי לידי מכירה לא עבר אדאורייתא דכי כתיב לא תתן להם חן וחנייה בא"י כתיב דחשיבא חנייתה ומיהו מכירה לכתחילה לא דגזרינן משום מכירה דארץ ישראל:

אבל לא שדות - דאיכא תרתי לאיסורא:

וחוצה לארץ - דמרחק וליכא למיגזר מכירה דהתם אטו מכירה דא"י:

מוכרין בתים ומשכירין שדות - אבל מכירה דשדות לא כיון דאיכא תרתי גזרינן: טעמא דרבי יוסי מפרש בגמ':

אף במקום שאמרו להשכיר - בתים לא לבית דירה אמרו אלא לאשתמושי בהו בציבי ותיבנא:

מפני שנקראת על שמו - והרואה שמחממין בשבת אומר שהבלנים שלוחין של ישראל הן:

גמ' חובת הדר הוא - ולא חובת הבית הלכך ליכא אפקעתא דכתיב ביתך דרך ביאתך אלמא למי שנכנס ויוצא לתוכה אזהר רחמנא:

היא גופא גזירה - שכירות אטו מכירה:

והא שכירות שדות דסוריא דגזירה לגזירה היא - דקס"ד משום שכירות דא"י איתסר:

שמיה כיבוש - ובמכירה דסוריא איכא איסורא בין בתים בין שדות הלכך שכירות שדות דסוריא לאו גזירה היא משום שכירות דא"י אלא משום מכירות שדות דלאו גזירה היא אלא איסורא דאורייתא ומיהו לא אחמור בה רבנן למיגזר שכירות דבתים אטו מכירה:

אבל שדות דאיכא תרתי גזרו - שכירות אטו מכירה:

ובחו"ל כו' שדות דאית בהו תרתי גזרו בהו רבנן - דמשכירין ולא מוכרין משום מכירה דא"י:

רבי יוסי אומר בא"י משכירין להם בתים - ולא גזרינן אטו מכירה:

אבל שדות - דאיכא במכירתן תרתי לאיסור' גזרינן שכירות אטו מכירה:

ה"ג קסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש - הלכך ליכא איסורא במכירת בתים:

שדות דאית בהו תרתי גזרו בהו רבנן - מכירתן בסוריא אטו מכירה דא"י:

וניחוש דלמא אזיל האי ישראל - דשרית ליה לזבוני לחד עובד כוכבים ומזבין להאי יחיד:

ואזיל - האי עובד כוכבים ומזבין לה לתרתי פלגי לתרי ומעכב השלישית לעצמו ואיכא שכונה:

מיפקדינן - גרסינן:

אלפני דלפני כו' - כלומר לכולי האי לא חיישינן:


וסתמא כר"מ - דאמר בא"י אין משכירין:

כותי - לא עביד מלאכה בשבת אבל בחולו של מועד עביד דלמדרש סופרים לא חיישי:

בחולו של מועד - לדידן נמי שרי להחם מרחצאות:

אבל שדהו לעובד כוכבים שרי - להשכיר היכא דליכא למיחש לחניית קרקע כגון בח"ל ואע"פ שנקראת על שמו לא חשדי ליה דליהוי עובד כוכבים שלוחו אלא אמרי אריסא הוא וקיבלה עליו למחצה לשליש ולרביע ועליו מוטל לעשות:


אריסותא לר"ש בן אלעזר לית ליה - והאי דנקט כותי דמשמע הא עובד כוכבים שרי לאו טעמא משום אריסותא אלא משום דאמרינן ליה לא תעשה בה מלאכה בשבת וציית:

אי הכי - דכותי יעשה בה מלאכה בחולו של מועד:

מאי איריא - דקתני גבי כותי מפני שנקראת על שמו:

תיפוק ליה - דבלא חשד נמי איכא משום לפני עור וכותי גר הוא ומצווה על המצות כישראל ולא דמי לעובד כוכבים העושה מלאכה בשבת שהעובדי כוכבים לא הוזהרו עליה:

מוריקאי - זורעי גנות כרכום:

נקיט בשבתא - לחרוש לזרוע ולקצור:

שקיבלו - שדה באריסותן מבעה"ב ומשקיבלוה הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד:

לא יאמר ישראל - טול אתה חלקך בשבת לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו:

ואם התנו מתחילה - קודם שהוטלה עליו:

מותר - דהא לא קיבל עליה ישראל עבודה דשבת ואין העובד כוכבים שלוחו:

ואם באו לחשבון - לאו אהתנו מתחלה קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא כלומר אם קיבלו סתם ועשו סתם ועייל העובד כוכבים בשבת וישראל בחול ולא צווהו ישראל ובאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימי החול:

אסור - דשכר שבת הוא נוטל דגלי דעתו דעובד כוכבים שלוחו היה:

רב גביהה מבי כתיל אמר - לאו הכי הוה עובדא:

אלא שתילי דערלה הוה - ישראל ועובד כוכבים קיבלו שדה בשותפות ונוטעה ויטלו החצי בין שניהם ונתעסק עובד כוכבים כל צרכו שני ערלה ואכלן וישראל קבל ג' שנים אחרות כנגדן ואכלן:

שרא להו - דהיתר גמור הוה דהא אע"ג דקיבלוה יחד לכתחילה ואמר לו ישראל היה אתה עובד בג' שנים הללו ואני ג' אחריהם אין כאן איסור שליחות דהא ישראל נמי שרי לעובדה ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה מפירות ערלה שמכרן אין זה נהנה שכן המשפט שנה שזה עובד הוא אוכל:

והא אותביה רבינא - וא"כ מאי תיובתא גבי שבת איסור שליחות במלאכה מה שאין כן בערלה:

לסיועי סייעיה - מדקתני התנו לכתחילה מותר אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה שרי ואע"ג דמטיא הנאה לישראל וה"ה לערלה:

סתמא מאי - שקיבלו סתם ועשו סתם עובד כוכבים בשבת וישראל בחד בשבת ולא אמר ישראל מעולם טול אתה את השבת ואני בחול מהו לחלוק סתם בשוה ולא יזכיר ישראל את השבת:

אם באו לחשבון - הזכיר לו ישראל של שבת באותה חלוקה וגלי דעתיה דשלוחיה הוא:

הא סתמא - דאף בשעת חלוקה סתם מותר:

פרק שני - אין מעמידין


מתני' אין מעמידין בהמה בפונדקאות - שעושין להתאכסן עוברי דרכים שם ומעלים שכר לבעלים:

שחשודין על הרביעה - ובני נח נאסרו בה דכתיב (בראשית ב) והיו לבשר אחד יצאו בהמה חיה ועוף ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול: גמ'